טורי אבן כו

איכא הכירא ולא אתי לזלזולי אבל אם מעברין בפחות מל' יום אע"ג דאכתי איכא כ"ט יום של משך הדרשה אכתי יש לחוש שלא יתוודע לרחוקי' עד סמוך לערב של יום כ"ט שהוא יום ל' לדרשו' של בני הגולה וכבר דרש החכם בו ביום בהלכת פסח וכבר כלו ל' יום שדורשין ואין כאן הכירא ואתי לזלזולי מש"ה אין מעברין לאחר הפורים שהוא יום י"ד לאדר שלא נותר לפסח של בני הגולה, אלא כ"ט יום שהוא ט"ו של אדר לבד מפורים אם חסרו לאדר וי"ד דניסן עד הפסח שלהם ואכתי איכא למיחש לזלזולי אבל עד הפורים ועד בכלל מעברין דאפי' לפסח של בני הגולה נשארו ל' יום י"ו מאדר אפי' אם הוא חסר וי"ד דניסן והרי ביום כ"ט סמוך לערב א"א שלא יוודע מן העיבור אפי' לרחוקים וכיון שלמחר ביום ל' שהוא יום אחרון מימי הדרשה שלהן אם ימנע החכם מלדרש איכא הכירא לעיבור ולא אתי לזלזולי ולפי זה הא דתנן שמעברין עד הפורים היינו עד ועד בכלל וביום הפורים נמי מעברין: והשתא לפ"ז ניחא הא דנסיב הגמ' ואידך שתא מעוברת בחושבנא תליא ולא קאמר משום דס"ל כרשב"ג דא"כ אכתי איכא זלזולי לרחוקים אי מעברת לי' עד ניסן אלא דהשתא קשיא אמאי אקשה רבא לר"נ מכדי מפורים לפיסחא ל' יום כו' ה"ל להקשו' הא אמתניתן דעדיות. עי"ל דמחמת הא דדורשין בהל' פסח בשאר מקומות חוץ ממקום הועד ל"ל בה וליכא למיחש לזלזולי דכ"ע ידעי דמחמ' ספיקא דורשין דחכם הדורש גופי' מאין לו לידע מה נעשה בבית הועד אם עיברו או לא עיברו אלא ודאי מפני שא"י שעיברו דורש לפיכך ודאי צייתי לשלוחים אם יאמרו שעיברו ולא אתי לזלזולי אלא במקו' הועד איכא למיחש כיון ששמעו שדרשו במקום הועד שוב אפי' כשישמעו שעיברו השנה לא צייתי מש"ה אין מעברין אלא עד הפורים קודם שמתחילין לדרוש בהל' פסח. והשתא י"ל הא דהעידו שמעברין כל אדר כרשב"ג ס"ל מש"ה לא קשי' לרבא מהא

בהפסקה לא מיירי ק"ל מ"מ ה"ל למיתני בא' בתשרי ר"ה להתחלת עיבורין דהא אם עיברו קוד' לכן אינו מעוברת ול"ל כיון דאפי' מר"ה ואילך אין מעברין לכתחילה כדתני אבל מפני הדחק מעברין אותו אחר ר"ה מיד מפני הדחק אין שלא מפני הדחק לא לא פסיק' לי למיחשבי' בהדי שאר ר"ה וכדמשני אר"ה דתרומת שקלים בסמוך כיון דאם הביא יצא לפ"ל וה"נ י"ל איפכא כיון דלכתחיל' לא לא פסיקא ליה ליתא דהא אי לאו בהפסקה לא מיירי הוי חשיב להא דר"ה בא' בניסן להפסקת עיבורין. אע"ג דאין מעברין השנה לכתחילה מיום ל' של אדר. אפ"ה כיון דאם עברו מעוברת הוי חשיב לי' כדפי' בסמוך כ"ש הכא דבשעת הדחק מעברין אפי' לכתחילה ואפי' שלא בשעת הדחק בדיעבד מיהו מעוברת דראוי למחשבי' לר"ה. מיהו לר"פ דשני לקמן דמש"ה לא חשיב ר"ה לעומר וב' הלחם משום דלא חל מאורתא ניחא דהא ר"ה דעיבור השנה לא חל מאורתא דאם עיברו בלילה אינו מעוברת כדאמר בפ"ק דסנהדרין אבל לשאר אמוראי דלקמן דל"ל דר"פ קשה. וי"ל כיון דהא ר"ה דאחד בתשרי לעיבורן אינו אלא לגלוי בעלמא אבל לחישוב אפי' קודם לכן נמי ש"ד כדפי' בסמוך אינו כדאי למחשב בהדי ר"ה כיון שאינו דבר חדש לגמרי אלא גילוי מילתא בעלמא

מעברין אותה אחר ר"ה מיד. ק"ל הא תניא בפ"ק דסנהדרין (דף י"ג) על ג' דברים מעברין את השנה על אביב ועל פירות האילן ועל התקופה על ב' מהן מעברין על א' מהן א"מ והשתא תקופה דבחושבנא תליא כדאמר התם אפשר לידע אפי' אחר ר"ה מיד. אבל אביב של תבואה אם תהי' קודם ניסן א"א לידע באותו שעה דהא זמן של זריעת תבואה הוא מחשון כדמוכח בפ"ק דתענית וה"נ אמר לקמן (דף ח') אימת שבלים אומרים שירה בניסן שהוא זמן הקציר והא זמן גידל תבואה הוא ו' חדשים כדאמר' בפ"ק דבכורות (דף ח') שועל וכל מיני שרצים לו' חדשים וכנגדו באילן תבואה וה"נ זמן חנטת אילן הוא בט"ו בשבט דמש"ה הוא ר"ה לאילן כדאמ' (דף י"ד) והא א"א לידע אביב ופירות האילן אחר ר"ה מיד קוד' זריע' וחנט' אם יהי' בזמנן אם לא וא"א לידע אלא תקופה לבד והא על אחד מהן א"מ. $$ציור בספר$$ ואע"ג דא' רשב"ג התם על התקופ' הא מבעי' לן התם על התקופ' (שממתין) [צ"ל שמחין] או מעברין ועלתה בתיקו ואע"ג דאמר התם דמעברין מפני הדרכים והגשרים ותנורי פסחים וגליות ישראל שנעקרו ממקומם והני אפי' על א' מהן מעברין כדפי' התוס' התם. הא אלו נמי א"א לידע מיד אחר ר"ה. וי"ל הא אמר התם דמפני גדיים וטלאי' וגוזלות שלא פירחו עושין אותן סעד לאחד מהג' כדמפ' התם זימנא דאביבא לא מטא והשתא י"ל שאלו נעשו סעד לתקופה. והשתא מ"ל שיכולן לעבר מיד אחר ר"ה וכ"ת מנא ידעי שהגדיים וטלאים יהיו קטנים בזמן פסח וכן הגוזלת לא יפריחו. י"ל דגדיים וטלאים אפשר לידע אחר ר"ה מיד משום דזמן עיבור בהמה דקה באדר ויולדת באב כדאמר לקמן וראו אחר ר"ה שבאותו שנה נתאחר עיבור בהמה דקה ויהיו עדיין בפסח דקין. אע"ג דמפר התם כיצד עושין אותן סעד מהודענא לכון דגוזליא רכיכין ואמריא דעדקין וזימנא דאביבא לא מטא אלמא בעינן לסעד גוזליא עם אמריא והא גוזלת שלא יפריחו בפסח א"א לידע אחר ר"ה מיד. י"ל אימריא לחוד סגי לסעד בלא גוזליא והתם מעשה שהי' כך הי'

ואם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה. אע"ג דנ"ל מקרא דצריך להביא מן החדש מ"מ בדעבד אינו מעכב דבקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף י"ט). מיהו ק"ל מאי קמ"ל שמואל הא משנה שלימה שנינו בפ"ד דשקלים מותר הקטורת מה היו עושין בה מפרישין ממנו שכר האומנין ומחללין אותה על שפר האומנין ונותנין אותו לאומנין בשכרן וחוזרין ולוקחין אותה מתרומה חדשה אם בא החדש בזמנה לוקחין אותה מת"ח ואם לאו מן הישנה ופר' המפ' אם בא החדש בזמנה דהיינו אם הביאו שקלי' ונתרום התרומה חדשה בזמנה מביאן אותה מת"ח ואם שלא נתרום התרומה חדשה בזמנה ולא הביאו עדיין שקלים שנה זו לוקחין אותה מתרומה הישנה אלמא מאחד בניסן ואילך אם בא מן הישן יצא דהא תרומה חדשה בא' בניסן היתה דתנן התם רפ"ג בג"פ תורמי' את הלשכה בפרוס הפסח דהוא אחד בניסן והא קטורת נמי מקרבנות צבור:

וי"ל דאי ממתני' ה"א ה"מ דבעי מן הישנה היינו דווקא בשלא בא החדש בזמנו כיון דאין כאן חדש בא מן הישן דהא א"א בע"א אבל היכא דאיכא חדש וישן קמן אם הביא מן הישן אפי' דעבד לא יצא וצריך לחזור ולהביא מן החדש קמ"ל שמואל דלא והיינו דנקיט שמואל במלתי' לישנא יתירא אם הביא מן הישן יצא אלא שחיסר מצוה והאי שחיסר דנקיט ל"ל. אלא לאשמועינן דאפי' יש לו חדש אם הביא מן הישן אפ"ה יצא דאי באין לו חדש אלא ישן לחוד מה חיסר מצוה שייך כאן דמאי ה"ל למיעבד הא א"א לו בענין אחר. ואל תתמה האיך ס"ד לומר דבאין לו חדש יוצא בישן וביש לו לא דכה"ג אמ' בפ"ד דמנחו' (דף מ"ה) גבי ב' פרים דר"ח דבספ' יחזקאל ביום החדש תקח פר מאי תלמוד לומר לפי שנאמר בתורה פרים ומנין שאם לא מצא ב' מביא אחד ת"ל פר והכי דריש גבי כבשים ומנין שמעכבין זא"ז ת"ל יהי'. ופירש"י ותוס' מנין שמעכבין זא"ז דאם יש להם פרים שנים וכבשי' ז' דאין יכולי' להקרי' זה בלא זה אלמא אע"ג דבאין להם אין מעכבין אם יש להם מעכבין זא"ז. וה"נ אמרינן בפ' י"ב דיבמות (דף ק"ד) יבמה שרקקה תחלוץ מכלל דאיפסלא לה מאחי'. מני אלימא ר"ע השתא ומה במקום מצוה דא"ל מידי דהוי אאימורים דכי ליתנהו לא מעכבי וכי איתנהו מעכבי. מיהו כ"ז למאי דפירשו המפרשי' להאי דפרק ד' דשקלים דהא אם בא חדש בזמנו דאתרומה חדשה קאי אבל מן הירושלמי נראה שהוא מפרש להא דאם בא החדש בזמנו אקידוש החודש קאי וה"פ אם באו עדים שנראית הלבנה ביום ל' לחודש אדר וקידשו ד"ח ביום ל' של אדר דלקידוש ביום ל' קרוי בזמנו כדאמר לקמן בפרקי' אם נראה בזמנו וכו' בא מן החדשה פי' בא הקטורת ביו' ל' מתרומה החדשה דה"ל ר"ח ניסן דמצותו לבא מן החדש ואם לאו שלא בא החד' בזמנו ולא קידשו לר"ח ניסן ביו' ל' לאדר אלא ביו' ל"א בא מן הישן ביו' ל"א לאדר דיו' זה בתר שנה שעבר' גרירא ולא נתחדש' השנה לת"ח עד יום ל"א לר"ח אדר דה"ל א' בניסן. וא"כ לא ש"מ להאי פירושא דאם הביא בא' בניסן מן הישן דיצא מש"ה איצטרך לי' לשמואל לאשמועינן הא. דה"ג בירושלמי רפ"ג דר"ה רבי אמר ניסן לא נתעבר מימיו והא תנינין אם בא חדש בזמנו פי' מקשה מהא מתני' דפ"ד דשקלי'. ומסיפא פריך ואם לאו מן הישנה. ומשמע לי' אם בא החדש בזמנו הינו שקדשו לניסן ביום ל' לאדר ואם לאו הינו שקדשוהו ביום ל"א אלמא מעברין. ומשני אם בא לא בעי פי' התנא קמ"ל אם אירע כן אבל ר' קאמר דמעולם לא אירע שעברוהו:

וכ"ת למה דמפ' הירושלמי להאי אם בא החדש בזמנו על קידש החדש א"כ מאי קמ"ל מתני' דאם קידשו בזמנו בא קטרת מת"ח פשיטא דהא ה"ל א' בניסן דמצוה להביא מן החדש וכן סיפא דאם לאו מהישנה נמי פשיטא דהא אכתי לא עייל א' בניסן. ואי הא גופי' קמ"ל דא' בניסן ר"ה לתרומת שקלי' מ"מ לא הוי ליה לאשמועינן הא ולמיתלי באם בא ר"ח בזמנו או לא בא אלא הוי לי' לאשמועינן הא בהדיא דבאחד בניסן מצותו להביא מן החדש וממילא ש"מ הא דאם בא החדש בזמנו או לא בא י"ל דטובא קמ"ל בהא דאם בא דביום ל של אדר אע"ג דאיכא ספיקא שמא יבואו עדי' עוד היום סמוך ויתקדש החדש היום ויהי ר"ח ניסן למפרע מבערב נמצא שהי' היום למפרע א' בניסן שמצוותו להביא קטרת מת"ח. והא בכל ר"ח רוב פעמים אין העדים באים קודם שיר של תמיד של שחר שהי' בשעת הניסך דמה"ט לא תיקנו בר"ה בשחרית שיר של י"ט כדתני' לקמן פ"ד (דף ל') תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו וכדפי' רש"י התם. וכ"ש שעדיין לא באו קודם הקטרת קטרת שהרי הניסך הי' אחר קטרת וגם לפעמים לא היה באים עידי קידש עד לאחר תמיד וקטרת של בין הערבים כדתנן רפ"ג וסד"א דביום ל' של אדר בכל השנים יקטירו קטרת מתרומה חדשה מספק שמא אכתי יבואו עידי ראי' היום והיום ר"ח ניסן שמצוותו לבוא מת"ח קמ"ל דווקא אם בא החדש בזמנו דהיינו שכבר באו עידי ראי' הוא דבא מת"ח. אבל כל כמה דלא באו עדיין בא מתרומה ישנה ול"ח לספיקא שמא יבואו והיינו דקתני ואם לאו מן הישנה ול"ח לשמא יבאו היום עוד והיינו דנקיט שמואל וההיא ברייתא דתני' כוותי' קרבנות צבור הבאים בא'