טורי אבן רלז

מ"מ ק"ל הא כבר הוכחתי בפנים דהאי ביקור ד"י של תמיד סגי לי' קודם לקיחה והקדישו וכיון שכן ב' תמידי של אדר ל"ל ללקחם מת"י מספק יבקרו ולא יקדישם ואם יבואו עדים וקידשו את החודש יקחו היום מתרומה חדשה ואם לאו מן הישנה אכתי טורח זה לרבנן למה וכ"ש לר"ש דס"ל אין נפדין תמימים ובפ"ח דמנחות (דף עט) פי' רש"י בשם רבו תמידין של"ה לציבור שאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו ולפ"ז ל"ק מידי אבל מ"מ ק"ל אי מיירי דאבדו והפריש אחרים תחתיהן ואח"כ נמצאו מ"א דקאמר תמידים של"ה בכל ק"צ נמי דינא הכי מ"ש פרט לתמיד דין בכל ק"צ הי' יכול לאשמעינן הא וה"ל ק"צ של"ה לציבור דלדברי ר"ש א"נ (תמידין) [צ"ל תמימין] ולדברי חכמים נפדין וה"ל תמידין נמי בכלל ק"צ. אבל למאי דפרש"י ה"ה למאי דפי' ניחא דפסיקא לי' דלעולם משכחת לה בהו של"ה לציבור משא"כ בשאר ק"צ דלא פסיקא לי' אם לא ע"י מקרה שא ירע להן שנאבדו והפריש א' תחתיהם ואח"כ נמצאו. י"ל דהא משמע התם בפ"ק דשבועות דהא דלב ב"ד מתנ' עליהן לרבנן ה"מ במילתא דשכיחא אבל בפר ושעיר של יוה"כ שנאבדו דל"ש לא. ומוכח התם הא דכי אבודים לא ה"מ היכא דהקרבן גופי' לא שכיח כגון הני שאינן אלא פ"א בשנה אבל בשעירי הרגלי' ור"ח דשכיחי טפי אפילו באבודי' נותנין ב"ד לב להתנות עליהן וכמ"ש פי' התוס' התם והא לר"ש נמי תנאי ב"ד מהני אלא משום דתמידין של"ה לציבור הואיל דא"ל תקנתא ברעיי' אין ב"ד נותנין לב להתנות עליהן כדאמר בפ"ח דמנחות (דף עט). והשתא להודיעך כחו לדר"ש נקיט תמידין של"ה לציבור דל"מ שאר ק"צ דל"ש כל כך אלא אפי' תמידין דשכיחי יותר אפ"ה הואיל וא"ל תקנתא ברעיי' אין לב ב"ד מ"ע ומשום דנקט ר"י גבי פלוגתא דר"ש ורבנן תמידין של"ה לציבור משום כחו דר"ש אגב גררא נקיט נמי במילתא דידי' תמידין של"ה לציבור ובמ"א יתבאר

שואלין ודורשין. בפסחים פ"ק (דף ח) מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פ"ש דכתיב ויעשו ב"י את הפסח במועדו וכתיב ויהי אנשי' אשר היו טמאים לנפש אדם ורשב"ג א"ל איידי דאיירי במילי דפיסחא מסיק להו לכל מילי דפסחא מ"ט דרש"בג שהרי משה עומד בר"ת ומזהיר על הפסח שנאמר החודש הזה לכם ר"ח וכתיב דברו וגו' בעשור לח"ה ויקחו להם איש שה לב"א. וכבר כתבתי בפנים דלא תקשה מהא דמשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח לת"ק. מ"מ קשה לי מנ"ל לרשב"ג דשואלין ב' שבתות מדמזהיר בר"ח על הפסח דילמא משום מקחו שהוא בעשור הזהיר על הפסח בר"ח ואין ללמוד מכאן ששואלין אלא עשרה ימים קודם ולא ב"ש. בשלמא לת"ק דנ"ל מדקאי בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני ליכא למימר דילמא משום מקחו מבעשור מזהיר בפסח ראשון על השני דאין כאן אלא ל' יום פחות ד' ימים. דהא ליתא דפ"ש אימעט אפי' מביקור ד"י קודם כמ"ש כ"ש ממקח בעשור ועוד דבלא"ה לת"ק א"א לומר דמשום מקח דבעשור הוא דא"כ לא הי' לו להזהיר על שאר מילי דפסח דהא ל"ל לת"ק איידי דאיירי במילי דפסח מסיק להו מדנ"ל ל' יום משום שעומד בפ"ר מזהיר על פ"ש. אבל לרש"בג דא"ל איידי מש"ה לא נ"ל ל' יום מדקאי בפ"ר ומזהיר על פ"ש א"כ גם ב"ש א"א ללמוד מדקאי בר"ח ומזהיר על פסח שהוא בי"ד דהיינו ב"ש דא"ל משום מקח דבעשור הוא דמזהיר משום דאיידי מסיק לכולהו מילי דפסח. ונהי דא"ל דאה"נ דאין ללמוד מכאן אלא עשרה ימים אלא כיון דע"כ צריך לשאול מר"ח משום מקח שהוא עשרה ימים מר"ח וה"ה לפסח דורות צריך נמי לשאול מר"ח משום ביקור ד"י שהתחלתן בי' לחודש וממילא צריך נמי לשאול מבעשור לחודש עד י"ד שהן ב' שבתות משום שאר דיני פסח דה"ל בין הכל ב"ש מ"מ אין ללמוד מכאן שיהא שואלין קודם למעשה אלא עשרה ימים לרשב"ג. והא לקמן בשמעתין אמרין דמש"ה ר"ח אדר שחל בשב קורין בפ"ש לרשב"ג משום דיושבין שולחנות בט"ו בו דה"ל עוד למעשה ב"ש ואמאי בעשרה ימים קודם לישיבת שולחנות סגי ואפי' חל בתוך השבת עד יום ד' אמאי מקדימין לשעבר יאחרו עד שבת שלאחר ר"ח לקרות פ' שקלים ואכתי עד זמן ישיבות שולחנות איכא עשרה ימים וסגי בהכי א מיהו הא ל"ק אלא לפירש"י אבל למאי דפי' בפנים דהא דפ"ש לאו מטעמא דשואלין ב"ש קודם הוא לק"ת מהא דפ"ש

כט ע"ב כוותי' דרב דימי מסתברא תדיר ושא"ת תדיר קודם. ק"ל הא פ"ב דשבת (דף לד) אמרי' דנר חנוכה עדיף לקידוש היום אע"ג דקידוש היום תדיר אפ"ה נר חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא וה"נ אע"ג דר"ח תדיר תקדים בקריאת התורה של חנוכה לשל ר"ח משום פרסומא ניסא דקדים לתדיר כמו התם. שוב ראיתי להתוס' שכתבו שם בשם רשב"א: בחל ר"ח טבת בשבת מפטירן בנרות דזכרי' משום פרסומא ניסא ולא של ר"ח ועוד כיון דהמפטיר קורא בשל חנוכה יש לו להפטיר מענין שקרא. ומה שמקדימין לקרות בשל ר"ח משום דבקריאת התורה כיון דמצי למיעבד תרווייהו תדיר קודם אבל היכא דל"א למיעבד תרווייהו פרסומא ניסא עדיף. ועוד בקה"ת אין כ"כ פרסומא ניסא שאינו מזכיר נרות כמו בהפטרה. ועוד נראה להרש"בא דע"כ הקדימו של ר"ח כדי שהמפטיר יקרא בשל חנוכה ויפטיר בנרות זכרי'. ועל פי' זה דע"כ הקדימו של ר"ח כדי שהמפטיר וכו'. ק"ל דא"כ ר"ח טבת שחל בחול אמאי הקדימו ר"ח משום טעמא דתדיר לקדום של חנוכה משום פ"נ דהא בחול הפטרה ליכא וכ"ת הואיל ואיכא טעמא בשבת להקדים של ר"ח לחנוכה משום הפטרה לא חלקו בין שבת לחול והקדימו נמי בחול. הא ליתא דמדפליגי הני אמוראי בר"ח טבח שחל בחול וקאמר רב דימי דקרו ג' בשל חנוכה וא' בדר"ח מכלל דבחל בשבת מודו לדר"י דלעיל דמקדים ר"ח לשל חנוכה ומשמע ודאי דמש"ה הוא דכיון דה"ט דמקדים של חנוכה לשל ר"ח בחל בחול מטעמא דמי גרם לד' שיבא ר"ח וכו' וה"ט לא שייך בחל בשבת דהא כל הקרואין מז' הקורין בשבת קרו בענינו של יום לבד בא' שקור' בדר"ח וחנוכה ול"א הואיל ואיכא טעמא בחל בחול לאחר של ר"ח לשל חנוכה בחל בשבת נמי נימא הכי. ואע"ג דרוב פעמים ר"ח טבת חל בחול ובמיעוט זמנים חל בשבת אינו נגרר המיעוט אחר הרוב אלא כל חד וחד כראוי לו כ"ש דלר"י אין הרוב דחל בחול ראוי לגרור אחר המיעוט שחל בשבת דאיכא טעמא להקדים ר"ח מפני הפטרה הא מ"מ בחול דליכא הפטרה לקדים של חנוכה משום פ"נ וגם בדר"ד תקשה אמאי תלה הטעמא דחנוכה קודם בחל בחול משום דמי גרם לד' שיבא וכו' ת"ל בלא"ה משום משום פ"נ עדיף. ואע"ג דבשבת ר"ח קדים ה"ט משום הפטרה דהא השתא דיהיב טעמא דמי גרם וכו' נמי אין קביעות שבת וחול שווין ואין זה נגרר אחר זה אלא כל חד וחד כפי טעם השייך בו

כתיב בתורה אשר. יאכל לכל נפש יעשה לכם. לכם ולא לעובדי כוכבים ומזלות לכם ולא הראוי לכלבים נ"ל דסירכא דלישנא דברייתא דפ"ג דביצה נקט דדרשי ב"ה התם הכי וה"ה דהמ"ל הכי אליבא דת"ק דר"י לכם אינו ממעט אלא עובדי כוכבים ומזלות בלבד כדס"ל לר"ע ובפ"ב דביצה (דף כ"א). והא ליכא למימר דמה"ט נקט נמי בטעמא דת"ק. דלכם ולא לכלבים משום דמאן דס"ל דאמ' הואיל והאופה מי"ט לחול אינו לוקה דאמר הואיל ומיקלע לי' אורחים חזי לי' כדאמר התם ובפ"ג דפסחים (דף מז) ומשמע התם דמאן דאית לי' הואיל שרי מה"ת לגמרי דמה"ט אופין מי"ט לשבת ע"י עירוב תבשילין וכיון שכן אין לנו למעט מלכם לנכרים כיון דאפי' מי"ט לחול שרי מה"ת דאמרינן הואיל ה"ה בלבד בענין דל"ל הואיל כגון שאינו ראוין לאכילת אדם כלל אלא לכלבים וכדתנן במס' חלה ומייתא לי' התם עיסת הכלבים בזמן שאין הרועים אוכלין ממנו פי' שא"ר לאכילות אדם אינו נאפת בי"ט והא לא ברירא לן מאי ס"ל לת"ק אי אית לי' הואיל או לאו ולפ"ז ה"ק ות"ק לכם ולא לנכרים א"נ ולא לכלבים דאו או קאמר פי' הואיל בע"כ לכם ולא לכלבי' אתא דהא ליתא דאפי' תימא א"ל הואיל לנכרים דהא חזי לאורחים ישראל ולפ"ז א"א למעט מלכם אלא כלבים אי לת"ק ל"ל הואיל לכם ולא לנכרי' אבל לכלבים שרי ואי אית לי' מ"מ איכא למידרש לכם ולא לנכרים כגון שמבשל דבר איסור כגון נבילה או טרפה דל"ל הואיל ומיקלע לי' אורחי' דהא לאורחים ישראל לא חזו מיהו לר"ל דס"ל בפ"ח דיומא (דף ע"ב) דחצי שיעור מותר מה"ת אי אמרת הואיל אין לך דבר דלא חזי לאורחים ישראל אפי' דבר איסור דהא חזי הוא למיכל בי"ט פחות פחות מכשיעור אבל לר"י דס"ל חצי שיעו' אסור מה"ת למ"ד אמרי' הואיל מ"ל לכם ולא לנכרי' בדבר איסו'. מיהו י"ל לר"י נמי לא משכח' לה מה"ת לכם לא לנכרי' למ"ד דאמרינן הואיל דהא חזי לישראל באוכלו שלא כדר' אכילתן והנאתן וכדא' ר"י בפ"ב דפסחי' (דף כ"ז) ואע"ג דאמרינן התם דלמעוטי אוכל חלב חי ואם כן אם מבשל דבר איסור לצורך נכרים תו לא משכחת לה שלא כדרך