טורי אבן רלו

ושריפת פסח א"ד י"ט מלבדו ולא מילה של"ב וכן ר"א דאמר התם שבתון עשה הוא וה"ל י"ט עשה ול"ת איכא למומר דבחל י"ד בשבת מודו דשריפ' נותר דפסח דוחה י"ט כמו שעולת שבת קריבין בי"ט דבהא כ"ע מודו

מ"מ אני תמה על פרש"י דא"א לומר כן דבחל י"ד בטבת שריפת נות' דפסח דוחה י"ט לא מבעי לחזקי' דנ"ל תן לו בוקר שני לשריפתו דאין שריפת נותר דוחה י"ט אין לחלק בין חל י"ד בשבת בין חל בחול כיון דגלי קרא בדבר שאפשר לקיים מצותו לאחר יו"ט א"ד י"ט כ"ש אלא אפי' לאביי דנ"ל מולא ע"ח בשבת וי"ט אפ"ה א"א ללמוד אותם דע"ש קריבין בי"ט הה"נ לנותר דפסח בחל י"ד בשבת דל"ד בשלמא עולת שבת ניחא דקרב בי"ט שהרי אפי' בשבת מותר להקטיר אברים ופדרים של שבת כדא' בפ"ו דפסחים (ד' סח) אר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואיברים ופדרים כשירין כל הלילה ואין משהין להן עד שתחשך ומקרא דע"ש בשבתו על עלת התמיד נ"ל התם. וכיון דאותן חלבים ואברים היו ראויין להקריב בשבת וניתן שבת החמור לדחות אצלן כ"ש שדוחין י"ט הקל הסמוך לו מלאחריו אבל נותר דפסח מה בכן שחל י"ד בשבת הא לא ניתן שבת לדחות אצל נותר לעולם אפי' אם נעשה נותר בשבת ב"ש לנותר דפסח זה שחל י"ד בשבת דעדיין לא נעשה נותר ולא ניתק מצותו לשריפה עד אחר שבת. וא"כ אין לנו דשריפתו דוחה י"ט הואיל וקרב בשבת דאין הא דקרב בשבת מוכיח על שריפת נותר שלו לתת לו מעלה לדחות י"ט ואינו מוכיח אלא על הקטר חלבים ואיברים לחוד הואיל ומותר להקטירן בו ביום בקרבן של שבת כ"ש בי"ט שלאחריו וכדפי' וכ"ש דלרבא ור"א דאינו ראוי לחלק כלל בחל י"ד בשבת או בחול ולעולם אין שריפת נותר דוחה י"ט וגדולה מזו נ"ל דאפי' גבי מילה אם חל יום שמיני בשבת ולא מלו אין דוחה י"ט שלאחריו שחל בא' בשבת אע"ג דאביי מדמה לע"ש בי"ט דהא מילת קטן זה היה ראויה לדחות שבת דהא ח' שלו חל בשבת ש"ה כיון דמילה של"ב אין דוחה י"ט כדנ"ל מהני קראי ואין דוחה י"ט אלא ביום ח' דוקא א"כ ליכא למימר השתא מילת קטן זה ראוי לדחות שבת החמור כ"ש י"ט הקל. דאין זה הוכחה דהא דהי' דוחה ביו' ח' שהוא שבת משום דבשבת זה הי' זמנו וראוי לדחותו דמילה בזמנו דוחה שבת וי"ט אבל בי"ט שלאחריו הא נעשה מילה שלא בזמנו ואין דוחה שלא בזמנו אפי' י"ט משא"כ גבי הקטר חלבים אין חילוק בין בזמנו שהוא יום הקרבתו לשלא בזמנו שהרי יכול להקריבן משתחשך כמו ביום הקרבתן אפ"ה דוחין שבת ביום הקרבתן כ"ש שדוחה י"ט שלאחריו הואיל ושבת החמיר ניתן לדחות אצל הקטרתן כ"ש י"ט הקל. עוד יש לחלק בין עולת שבת בי"ט להא דמילה דה"ט דהא דדוחה הקטר ע"ש י"ט לאו מהאי טעמא לחוד משום דהואיל וראוי לדחות שבת החמור כ"ש י"ט הקל אלא משום דכבר דחתה שחיטה את השבת דהא מה דהקטר חלבים של שבת אף ע"ג דאפשר להקטירן משתחשך אפ"ה דוחה את השבת. הא גופא ה"ט הואיל וכבר דחתה שחיטה את השבת כדאמר במנחות ס"פ י' (ד"ע) וה"ט ל"ש גבי מילה בי"ט שאחר שבת כיון דלא מלו בזמנו ולא דחי שבת אינו מן הדין לדחות י"ט אלא דלפי"ז היכי שחל ח' בשבת ומל ולא פרע דדחתה מילה את השבת וברשות עביד הא דמל בשבת דאע"ג דלא פרע וקי"ל מל ולא פרע כאלו לא מל. אפ"ה עביד ברשות כדאמ' בפי"ט דשבת (דף קל"ה) אנא עבדא פלגא דמצוה וכו' וא"כ יהי' מותר לפרוע בי"ט של אחריו הואיל וכבר דחתה מילה את השבת והא לא מצינו מאן דאמ' הכי:

א"ו טעם א' עיקר דמש"ה אפי' פריעה אינו דוחה מ"ט משום דבי"ט זה ה"ל מילה של"ב וכדפי' והשתא תקשה לר"א מצ"מ אתה שורף למאי נ"מ הא א"א לשרפו בי"ט

מיהו למאי דפי' התוספות בפ"ק דפסחים בשם ריב"א למ"ד דהבערה ללאו יצאת לא הי' אסור בי"ט כיון דאין שם מלאכה עלי' א"כ לפי"ז שריפת נותר בי"ט מותר כיון דאין כאן חילול י"ט בשריפתו דאפי' לחזקיה ואביי דצ"ל מקרא בע"כ ה"ט דממעט קרא משום איסור מלאכה ולא מגזה"כ דהא מיני' נ"ל דמילה של"ב אינו דוחה י"ט וכיון שכן אם אין אסור הבערה בי"ט א"א למדרש קרא בהכי לאסור עולה חול א"נ שריפת נותר בי"ט כיון דאין בזה איסור מחמת י"ט. והשתא א"ל דר"א ס"ל הבערה ללאו יוצאת ואין בו איסו' כלל בי"ט ומצ"מ אתה שורף היינו שריפה ממש אלא שק"ל על פי' ריב"א אי ס"ד דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת אין בו איסור בי"ט א"כ מנ"ל להגמ' דהני תנאי כהני תנאי ור"א ור"י בפלוגתא דראב"ע ור"ע פליגי דר"י דאמר עד מתי אתה אוכל והולך עד מועד צ"מ כר"ע ור"א דאמר מצ"מ אתה שורף כרא"בע דאינו נאכל אלא ע"ח דאל"כ מאי בנייהו דלמא ר"א נמי כר"ע ס"ל דזמן אכילות פסח כל הלילה והא איכא בנייהו דלר"י הבערה לחלק יצאת ואסורה בי"ט ובע"כ מצ"מ לאו לשריפה אתא דאינו דוחה י"ט אלא לזמן אכילה בלחוד אתא אבל ר"א ס"ל דהבערה ללאו יצאת ושריא בי"ט ולדידי' מצ"מ לאתה שורף נמי אתא דשרי וחייב לשרפו מיד בי"ט והא דנקט שריפה ולא אכילה רבותא קמ"ל דמותר לשרפו בי"ט ומצ"מ אתה חיוב לשרפו אלא ש"מ דלכ"ע הבערה אסורה בי"ט אפי' למ"ד ללאו יצאת ואין שורפין נותר בי"ט ובע"כ פליגי בפלוגתא דרא"בע ור"ע וא"כ אכתי קשה מצ"מ אתה שורף דקא' ר"א למנ"מ. וי"ל דנ"מ בהא דכ"ר מצ"מ אתה שורף לומר שזמן שריפות נותר ומצוותו הגיעה בעלות השחר של ט"ו ואע"ג שאין רשאי לשרפו דאין מצוות שריפת נותר דוחה י"ט מטעמא דכל הני אמוראי. אפ"ה אם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה דה"ל לאו דל"ת כל מלאכה כמאן דליתא דמי דעשה דשריפות נותר דוחה אותה וכה"ג פי' התוס' בספ"ב דחולין אהא דפריך בפ"ג דפסחים (דף מ"ז) וא"א הואיל אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי דם צפור והקשה ריב"א הא י"ט עשה ול"ת הוא ותי' נהי דל"ד מיהו אינו עובר על אותו לאו דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הלאו כמאן דליתא דעשה דחה לי' וה"נ לר"א דא' שבתון עשה הוא ומש"ה אין עשה דשריפת נותר דוחה י"ט מ"מ לאו די"ט נדחה מפני עשה זו ופקע לי' מלקות אם עבר ושרף בי"ט לאחר שיעלה עה"ש וה"נ להני אמוראי דנ"ל מקראי ל"א דאהדרי' קרא לאסור קמא ללקות עליו משום לאו דלא תעשה מלאכה ואינו עובר אלא בעשה ול"ד להא דאמ' בפ"ק דביצה (דף י"ב) השוחט עולות נדבה בי"ט לוקה לב"ש אבל לב"ה דס"ל דאמ' מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך אין לוקין ופי' התוספות אע"ג דלב"ה נמי מכלל עשה ואע"ג דבגיזת פסולי המוקדשין דנ"ל מתזבח ולא גיזה נו"נ א"ק בי"ט ונ"ל מלכם ולא לגבוה. אפ"ה א"ל דאינו אלא לאו הבא לוקין אלמא אמרי' כיון דאהדרי' קרא אהדר לי' לאסורה קמא קודם שנפסל דאיכא לאו דלא תגוז וה"נ נימא דאהדרי' ללאו דל"ת מלאכה. שאני התם שלא הותר פסולי המוקדשין בהדי' לפיכך מוקמינן לי' באיסור' קמא אבל הכא אוכל נפש הותר בהדיא וה"ה נו"נ מתוך שהותרה וכיון דאשכחן דהותר בהדי' ל"א דאהדרי' לאסור קמא אלא למאי דאהדרי' וקאי דווקא בעשה וה"נ דכוותי' דהא שריפת נותר בי"ט כאלו הותר בהדי' כיון דנ"ל מקרא בפ"ק דיבמות דעשה דוחה ל"ת ל"א דאהדרי' לאסורא קמא ולא קאי אלא בעשה בעלמא ואם עבר ושרף נותר בי"ט א"ע בלאו דמלאכה והיינו בזמן שעלה השחר דקמ"ל קרא דמצ"מ אתה שורף כלומר דכבר חל מצות שריפתו ולאו די"ט נדחה מפני עשה דשריפות נותר ונהי דאין, רשאי לשרפו בי"ט מכח מיעוטא דקרא אפ"ה לאו ליכא ואם עבר ושרפו בי"ט אינו לוקה ובמ"א יתבאר עוד

כט ע"ב חדש והביא קרבן מתרומה חדשה. בפנים הבאתי הא דתמידין שלא הוצרכו לציבור דפירש"י דהיינו ד' טלאים הנשארין בר"ח ניסן דתנן אין פוחתין מששה טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים ונמצא נשארו בר"ח ניסן ד' טלאים שא"ר להקרבה מהיום מפני שנקחו מתרומה ישינה. וק"ל כיון דמר"ח ניסן צריכין תרומה חדשה ל"ל להפסידם בחנם לר"ש דס"ל אין נפדין תמימי' ואפילו לרבנן דס"ל נפדין תמימים טורח זה למה דהא בע"כ הני ד' ימים שמר"ח ואילך תמידי הימי' הללו טעונין ביקור ד"י קודם להן ובע"כ תמידי דר"ח ניסן וכן של יום ב' וג' נקחין קודם להן ד"י וא"כ קודם דר"ח ניסן ג' ימים כשלוקחו ב' תמידי היום ונשתיירו עוד ד' טלאים מתרומה הישנה להקריב למחר בערב ר"ח ניסן בע"כ מניחין ב' טלאים מת"ח ג"י קודם ר"ח ניסן לאחר שלקחו ב' תמידי היום ונשאר שם ד' ומצרפין אלו ב' החדשים עם ד' הישנים כדי שיהי' ו"ט מבוקרין ולמחר כשנטלו שנים הישנים מניחין מת"ח ב' תחתיהן. וכן בער"ח כשנטלו ב' הישנים מניחן ב' מח"ח תחתיהן כדי שבכל יום ויום יהיו ו"ט מבוקרין ונמצא שבר"ח ניסן איכא כא ו"ט מבוקרים מת"ח וכן חוזר חלילה דהא מר"ח ניסן ואילך בעי ת"ח וג"י קוד' דר"ח ל"ל להניח מתרומ' ישינה כדי שיהו מבוקרים ד"י קודם הא לאחר ד' ימי ביקור הללו אין ראוין להקריב מתרומה ישינה אלא מן חדשה מיהו י"ל האי תמידין של"ה לציבור ע"ד פירש רש"י ולא אד"ט קאי דא"כ תקשה הא דאמרן דהא הני נלקחין מת"ח אלא אתמידי יום ל' של אדר לחוד קאי דהוא יום עיבורו של אדר ובע"כ תמידי יום ל' של אדר צריך להפריש ד' ימים קודם לו מספק מת"י דלמא מעברין לאדר ועדיין תמידי היום מתרומ' ישינ' באין כמש"כ בפ"ק דר"ה בחי' ואם אירע שחסרו לאדר ויום ל' שלו ר"ח ניסן נמצא ב' תמידין להציבור שאינו ראויין להקריבן היום דבעינן ת"ח וליכא: