טורי אבן רלה

לשאול עליו מעתה אבל לטעמא קמא דה"ט דבעלים פודין ש"מ עש"פ הואיל וחל ההקדש ע"י אע"ג דבא ליד גיזבר הואיל ותחילת הקדש ע"י בא מחולל עש"פ: מ"מ ק"ל דהא לב' הטעמים הללו כל היכא שההקדש חל מאיליו שלא ע"י הבעלים א"א לחלל אלא בשוויו הא כתבו התוס' והמפ' בכ"מ בשם השאלתות דבז"הז כרם רבעי נפדה ש"מ עש"פ והא כרם רבעי קדוש מאיליו ואינו בשאלה וה"ל בעלים כאחר ואמאי יכול לחלל שלא בשוויו והא הוא דמי לפ"ח הואיל וקדוש מאיליו ואינו בשאלה אינו נפדה אלא בשוויו וי"ל דכיון דכל עיקר פדיון כרם רבעי ודמוסיפין חומש בפדיונו הכל נלמד ממעשר שני וכדאמרינן ספ"ב דקידושין והא וודאי מ"ש פודין אותו שוה מנה עש"פ דהא קדושתו תל ע"פ הבעלים וישנו בשאלה הה"נ לכרם רבעי הלמד ממנו לא יהא חמור מן המלמד וכ"ת מאי חזית דילפת בהאי גז"ש לקולא שנפדה כ"ר בש"פ אע"ג דקדושה הבא מאיליו וליתא בשאלה ממ"ש שקדושתו חל ע"פ הבעלים וישנו בשאלה אדרבה נילף לחומר' ונקיש מ"ש לכ"ר דאינו בשאלה וקדוש מאיליו דהא חומרא וקולא לחומרא מקשינן י"ל כיון שניתנ' גז"ש זו ללמד מ"ש על כ"ר לענין פדיון מסתבר' דלכל מילי הוקש למ"ש ומוטב שנלמד הלמד מן המלמד ולא נלמד המלמד מן הלמד

כ"ט ע"ב של מזבח למזבח ושל אדנים לאדנים. בפ' כי תשא פי' רש"י שנמנו ישראל בתחילת נדבת המשכן אחר יוה"כ בשנה ראשונה ומשקלים הללו נעשו אדנים ושוב נמנו בר"ח אייר בשנה השנית כדכתיב בחומש הפקודים ושקלים אלו היו לקרבנות צבור וק"ל א"כ לא היתה התרומה בר"ח ניסן כיון שלא נתנו שקלים עד אייר לצורך קרבנות והא בירושלמי רפ"ק דמס' שקלים אמתני' דא' באדר משמיעין על השקלים אמרו ולמה בא' באדר כדי שיביאו ישראל שקליהן בעונתן ותתרום תרומת הלשכה מן החדשה בזמנה בא' בניסן אר"ש ב"י תרומת הלשכה כתחילתה שנ' ויהי בחודש הראשון וגו' בא' לחודש הוקם המשכן ותנא על' ביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה הלשכה והשתא אי לא נתנו שקלים לקרבנו' עד א' באייר בשנה השנית מאין נתרמ' התרומה בא' בניסן שלפניו: אבני מילואים

ג' ע"ב נידון ככפר. הקשה הר"ן א"כ עיר המוקפת חומה מיב"נ איך קורין בט"ו ניחוש דילמ' ישבה ולבסוף הוקפה וי"ל דישיב' עובדי כוכבי' אינו ישיב' ונמצא בשעה שכבשה יהושוע הית' בה חומ' ולא ישבה עד שנתיישבו בה ישראל ודוקא במוקפת חומה שבא"י אמ' הכי אבל מוקפת חומה שבח"ל שמוקף חומ' מי"י בהוקפ' ולבסוף נתיישבו אפי' בעובדי כוכבי' סגי וטעמ' דבא"י לענין בתי ע"ח ל"מ ישיב עובדי כוכבי' לפיכך לענין מגיל' נמי לא משא"כ בח"ל. ולשונו מגומגם דהל"ל אבל מוקף חומה שבח"ל המוקף תומה מי"י ונתיישבה ולבס"ה אפי' בעובדי כוכבי' סגי ואין בה דין מוקפין חומה לענין מגילה. מ"מ אעיקר דבריו ק"ל אי ס"ד דבא"י ישיבת נכרים לא מהני למחשב כישב ולבס"ה והא תניא בפ"ח דערכין (ד' ל"ג) איש כי ימכור בית מושב ע"ח שהוקף ולבסוף ישבה ולא שישבה ולבס"ה יכול אפי' הקיפוהו ישראל נאמר כאן חומה ונאמר להלן חומה מה להלן נכרים אף כאן נכרים יכול אפי' הקיפוהו נכרים לאחר מכאן כלומר לאחר כיבוש של ישראל נאמר להלן חומה ונאמר כאן חומה מה להלן נכרים קודם לכן אף כאן נכרים קודם לכן והשתא ביון דבעינן הקיפוהו עובדי כוכבי' ודווק' קוד' כיבוש ישראל ואי לא אפי' הוקף ולבס"י ל"ת אי ישיבו' עובדי כוכבי' אינו ישיבה ישבה ולבס"ה דמיעוט קרא מבית מושב ע"ח היכי משכחת לה אי הקיפוהו ישראל או נכרים לאחר מכאן אפי' הוקף ולבס"י לאו כלום הוא ואי בהקיפוהו נכרים קודם לכן הא למ"ל לעולם ישבה ולבס"ה כיון דישיבו' נכרים אינו ישיבה הא לעולם ה"ל כאלו הוקף ולבס"י דהא ישיבת ישראל קודם כיבוש ליכא. א"ו ש"מ דישיבות נכרים ישיבה היא והשתא משכחת לה ישבה ולבס"ה ואיצטריך קרא למעוטי והכי משמע לי מדברי התוספו' שהקשו מדאמ' לקמן אשר לו חומה ולא שור איגר פי' הגגות חומה שלה כגון שבתים מדובקי' יחד בעיגול והוי כחו חומה סביב לעיר ול"ל קרא ח"ל דה"ל ישב ולבס"ה שהרי לא נגמר חומת העיר עד שנגמרו כל הבתים וחי' דקרא א"ל אפי' היכי דקי"ל שלא דר אדם שם עד שנגמרו כל הבתי' אפ"ה ל"ח היקף ואי ישיבו' עובדי כוכבי' ל"ח ישיבה מאי ק"ל ואפי' דרו נכרי' קוד' גמר כל הבתים נמי ניחא. וכ"ת א"כ במוקף חומה איך קורין בט"ז ניחוש שמא ישבה ולבס"ה הא מסיים הר"ן לשיטתו בעיירו' שמוקפין חומה שבח"ל ניחוש שמא קדמה ישיבתן לחומתן. די"ל דהולכין אחר הרוב שעל הרוב קדמו חומתן לישיבתן וכן דרך רוב מדינות מקיפין חומה תחילה ואח"כ מיישבין אותה. וה"נ י"ל למאי דפי' למוקפין חומה שבא"י

וא"ת למאי דפי' א"כ כל דין מו"ח שאנו דנין בא"י הוא מטעמ' דאזלינן בתר רוב עיירות שקדמן הקיפן לישיבתן ול"ח דילמא ממיעוט היא שישבה ולבס"ה ואמאי הא קי"ל כשמואל דאמ' ברפ"ו דב"ב (דף צב) דאין הולכין בממון אחר הרוב ואמאי הבית חלוט לסוף שנה מן הסת' בע"ח וכן דאין יוצא ביובל כדין בתי ערי חצרי' ניחוש שמא קדמה ישיבתה לחומת'. ולדברי הר"ן ניח' כיון דישיב' עובדי כובבי' אינו ישיב' כל עיר מו"ח בא"י ה"ל הוקפה ולבס"י אבל למה דפי' קשה וי"ל דה"מ דאין הולכין בממון אחר הרוב היכא שהוא מוחזק אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר רובא דמה"ט תנן בפ"ב דב"ב (דף סג) גבי ניפול הנמצא חוץ לנ' אמה הרי הוא של מוצא ולא של בעל השובך משום דאזלינן בחר רובא דעלמא וכדפי' התו' התם. וה"נ מה"ט הבית חלוט בה ואינו יוצא ביובל משום דאין כאן חזקה דממונא למוכר המסייע למעוטי. ואע"ג דקי"ל קרקע בחזק' בעלי' עומד' מ"מ הא מכירה גמורה היא ובבתי חצרים גזה"כ היא שיוצא ביובל ונגאלת לעול ומ"מ כבר יצאת ע"י מכירה גמורה מחזקת בעלי' לפיכך ל"ח למעוטי: מיהו למאי דפי' בפנים דהא דתלי מו"ח בימות יב"נ ל"ד אלא במו"ח קודם שכבשוהו ובאו לרשות ישראל תליא והא דתלי בימות יב"נ משום דרוב א"י נכבש ע"י ובימיו לק"מ דהשתא מ"ל ישיבת ישראל לאחר ביאתם בארץ וקוד' שכבשו מיד נכרים נעשה כרך: ומ"מ מהא שפי' הר"ן דאין ישיבת נכרים ישיבה משמע מדבריו דכרך שישב דקאמ' היינו ישוב בני אדם וזה תמוה דאטו אישיבת ב"א קפיד רחמנא הא לא קפיד אלא אישוב בתים לחוד כדכתי' בית מושב ע"ח שבית יושבת לאחר שהוקף וכמ"ש בפני' וא"כ אפי' את"ל ישיבת נכרים א"י הא ח"מ ישיבת בתים קודמן להקיפן. ומיהו למאי דפי' בפנים הא דישבה ולבס"ה דלא היינו הבתים דקודם הקיפה אבל אותן שניבנו לאחר הקיפה דין בתי ע"ח עליהן לכל דבר א"כ לענין מ"מ נמי הכי הוא. והשתא ליכא למיחש לדילמא ישבה קודם להקיפ' דא"נ הכי הוי אפ"ה נחשבת כמו"ח ע"י בתים שניבנו בה לאחר שהוקפו

לא ס"ד דתני חרש דומיא דש"ו. מכאן נראה לי תשוב' למ"ש הרז"ה בס' המאור פ"ג דברכות דאית מאן דמוקי לה לפלוגתא דהתם דלרבינא הירהור כדבור דמי לר"ח לאו כד"ד בהא פלוגתא דר"י ור' יוסי בלא השמיע לאזניו דרבינא כר' יהודא ור"ח כר' יוסי. א"כ דר"י מכשר בלה"ל ס"ל הירהור כד"ד מאי דחי מדתני חרש דומיא דש"ו ש"מ דעבד לא ולר' יהודא חרש דעבד ש"ד הא כיון דא"ל הירהור כד"ד ש"ו דעבד נמי ש"ד וה"ל כמו חרש דומיא דש"ו להכשירו דדעבד אפי' ש"ו ש"ד לר"י. דדל מכאן קריאת תש"ו הואיל וא"מ בדבר אפ"ה השומע יוצא י"ח בדעבד ע"י הרהור וכמ"ש בפנים א"ו אפי' לר"י דא' בלה"ל יצא אפ"ה לר"ח דהרהור לאו כד"ד לא יצא השת' לר"י אדר"ח א"א חרש דעבד ש"ד לא הואי דומיא דש"ו דאפי' דעבד נמי לא כיון דאינו מחויב בדבר והירהור דנפשיה לאו כלוה הוא וההוא סוגיא אזלי כר"ח. מיהו למאי דפי' במתני' דבמגילה לכ"ע הירהור לאו כד"ד אין זה ראיי' דאפי' ר"י דאמר לה"ל יצא גבי ק"ש וה"ה להירהור במגילה מודה דהירהור לאו כלו' הוא וה"נ למאי דפי' דבשומע ע"פ מש"ו שא"מ בדבר ל"י ולא מהני לי' הירהור דנפשי' הואיל וע"פ הוא נמי א"ש הא דקאמ' לא ס"ד דרנא חרש דומיא דש"ו דמה ש"ו בשמע ע"פ דעבד נמי לא אף חרש כן דאע"ג דבש"ו גופייהו בשומע מהן מתוך הכתב ש"ד. מ"מ בעינן חרש דומיא דש"ו בכל צד אפי' בשומע ממנו בע"פ

אף כאן עד חצות. ור"ע פליג עלי' התם וס"ל דנאכל כל הליל' ואמרי' בפ"ק דברכות (דף י) והני תנאי כהני תנאי דתני' שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמ' מועד צאתך ממצרי' ר"א אומ' בערב אתה זובח כבוא השמש אתה אוכל מצ"מ אתה שורף ר' יהושע אומר בערב אתה זובח כבוא השמש א"א ועד מתי א"א והולך עד מצ"מ. ופרש"י אבל לר"א ע"ח לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בנייהו והא דאמ' ר"א מצ"מ אתה שורף כלומר בבוקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין שורפין קדשי' בי"ט ממתינין לו עד בוקר שני וק"ל אדר"א למנ"מ כתב קרא למצ"מ אתה שורף כיון דא"א לשורפו עד בוקר שני מיהו מפרש"י פי"ט דשבת (דף קלב) למדתי תי' לזה דאמ' התם שמילה אינו דוחה י"ט אלא בזמנו ונ"ל לחזקי' מדכתי' ל"ת ממנו עד בוקר והנותר ממנו עד בוקר שאין ת"ל עד בוקר בא הכתוב ליתן לו בוקר שני לשריפתו פרש"י אלמא מידי דחול לא עבדינן בי"ט ופסח קרב בי"ד בניסן שהוא חול ומילה של"ב נמי מידי דחול הוא דבשבת זו לא הי' זמנו וה"נ פי' בדאביי דנ"ל התם מקרא דעולות שבת בשבתו ולא עולות חול בשבת וי"ט ומילה של"ב נמי כעולות חול בי"ט דמי. ומהא נמי נ"ל לאביי שם בפ"ז דפסחים (דף פד) דאין שורפין לנותר בפסח די"ט ומדתלא לטעמא דפסח עולת חול שקרב בי"ד בניסן שהוא חול כעול' חול בי"ט הוי ש"מ דאם חל י"ד בשב' דה"ל פסח קרבן של שבת שריפו' נותר שלו דוחה (שבת) [צ"ל י"ט] אפילו לחזקי' דנ"ל משאין ת"ל עד בוקר וכ"ש לאביי דנ"ל מולא עולות חול בי"ט בחל י"ד בשבת דמי לע"ש ביום טוב וחלבי שבת קריבין ביום טוב והשתא י"ל דהא דקאמר מועד צ"מ אתה שורף מיירי בחל י"ד בשבת דזמן שריפת הנותר בבוקר אף על פי שהוא יום טוב ואפילו לרבא דנפקא ליה התם הא דמילה שלא בזמנה