טורי אבן רלד

ואסיפא סמכו ההולך ממ"ש למש"ע נותנין עליו חומרי המקום ש יצא משם והא חה"מ שיצא משם אין נותנין אא"כ דעתו לחזור למקומו כדאמ' התם בפ"ד דפסחים (דף נ) אלמא ס"ל אף בדעתו לחזור יש בו משום ל"ת מש"ה שפיר ק"ל מהא דמגילה נקראת דשרי לבני הכפרים לקרות בעיירו' ביוה"כ ואמאי הא אע"ג דדעתן לחזור אפ"ה יש בו משום ל"ת

דף ז ע"א מתנות לאביונים שתי מתנות לב' אביונים ב בירו' פ"ק דחגיגה אהא דתנן הכל חייבים בראיי' חוץ מחש"ו ר' יוחנן בעי חרש באזנו א' מהו אמר ר' יוסי בר בון מחלוקת ר"י ורבנן דתנא ולבני אהרן תעשה כתנות רבנן א' שתי כתונת לכל א' וא' ר' יוסי א' אפי' כתונת א' לכ"א ואחד מ"ט דרבנן ולב"א תעשה כתנות מ"ט דר"י למאה ב"א תעשה כתונת והכא תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם רבנן אמרי שתי אזנים לכ"א וא'. רי"א אפי' אוזן א' לכ"א וא' ולפי"ז סוגי' דידן ע"כ לא אתיא כר"י דאמ' אפי' כתונת א' לכ"א וא' ולשון רבי' דכתונ' ואזניה' אבני אדם רבים קאי בני אהרן וכל ישראל וה"נ מתנות לשון רבים אביונים רבים דקרא קאי ודי לכל אביון במתנה א' אבל לרבנן דס"ל התם דלשון רבים דכתונת וב' אזנים אכל א' מב"א וכ"י קאי וצריך לכל א ואי ב' כתונת וב' אזנים הה"נ דצריך ב"מ לכ"א משני אביונים דקרא:

והא ליכא למימר דהכא אפי' רבנן מודו דסגי במתנה א' לכל אביון דאי ס"ד תרתי דוקא משלוח מנות איש אל רעהו דכתיב בקרא דהיינו ב"מ לאדם אחד ל"ל דהא במתנות לאביוני' לחוד סגי ובכלל זה הוה נמי משלוח מנות דבמשלח ב"מ לא' מן האביונים הא קיים מ"מ תרי איש לרעהו דאביון נמי לא נפיק מכלל רעהו ומצטרף נמי ב' מנות שישלח לאביון א' לב"מ שישלח לאביון ב' ויש כאן משום מתנות לאביונים ומשום מ"מ איש אל רעהו ומצות מ"מ איש אל רעהו המ"ל הא בכלל מתנות לאביונים הוי ובמתנו' לאביוני' מתקיים ממילא מצות שלוח מנות נמי. א"ו מתנות לאביונים מתקיי' במתנ' א' לכל אביון ואין משלוח מנות בכלל זה דצריך ב' דווקא לאדם א' והא ליכא. דזה אינו דודאי אי משלח ב"מ לאביון א' לא עלתה לו לכאן ולכאן אלא או למשלוח מנות או משום מתנות לאביונים אבל לכאן ולכאן לא וא"א לעולם שיקיים ב' מצות הללו אלא ע"י ג' בני אדם אבל ע"י ב' לא וכמ"ש בפנים. ועוד הא בלא"ה נמי י"ל שאין מצית משלוח מנות בכלל מצות מתנות לאביונים דמצות משלוח מנות ליתא אלא במידי דמיכל ומשתי דווקא וכמ"ש המפ' וכמו ושלחו מנות לאין נכון בס' עזרא דדרשינן ברפ"ב דביצה (דף כא) דמי שלא הניח ע"ת וקא"ל דישלחו לו מידי דמיכל שיהי' לו מה למיכל בי"ט וכמו בש"א א"מ י"ט אלא מנות והיינו דברים המוכנים ועומדים לאכילה בי"ט אבל מתנות אביוני' מצוותן אפי' במידי דלאו מיכל ובכסף ושוה כסף נמי סגי כדאמ' ר"י לעיל (דף ד') דמה"ט אין קורין המגילה בשבת מפני שעיניהן של עניים נשיאות למ"מ וזה א"א בשבת ש"מ דמתנות לאביונים עיקר מצותו במעות המוקצין בשבת ולא במידי דמיכל. והשתא הא דפ"ק דחגיגה (דף ד') דגרסי' אר' תנחום חרש באוזן א' פטור מן הראיי' שנ' באזניהם ופריך באזניה' מבע"ל באזניהם דכל ישראל ומשני ההוא מנגד כ"י נפקא. אתיא נמי כר"י דא' כתונת לכ"א יא דטעמ' דכ"ר נגד כ"י דמגלי על אזניהם דב' אזנים לכל א' וא' קאמר קרא הא לא"ה ה"א אזניה' לשון רבים דקרא אכל ישראל קאי וה"נ גבי מתנות לאביונים דלא גלי קרא מתנו' לשון רבי' אאביוני' רבים ודי במתנה א' לאביון א' א"כ שיטות גמ' דידן דשמעתין ודפ"ק דחגיגה אתיא כר"י דירו':

מיהו בהאי דראיי' פליג גמ' דידן אגמ' דירו' דהירו' אליבא דר"י אפי' אוזן א' לכ"א סגי ואלו לגמ' דידן בהא דראיי' לכ"ע אפי' לר"י בעי ב' אזני' לכ"א מטעמא דפי':

מ"מ קק"ל מאי פריך התם באזניהם מבע"ל באזניה' דכ"י דילמא ר' תנחום כרבנן ס"ל דאמ' ב' כתונת לכ"א וה"נ ב' אזנים לכ"א מיהו מספקא לי אי שלח ב"מ לאביון א' אי עולה לו לכאן ולכאן למשלוח מנות ולצטרף למתנת אביונים וכשישלח עוד מתנה א' לאביון א' יי"ח או דילמא אין ב"מ של אביון א' עולה לשתיהן אלא או למ"מ או למתנת לאביוני' לחוד ואין אדם יי"ח בב' מצות הללו אלא ע"י ג' ב"א

ד' כ"א אף כאן עד חצות. פ"ק דברכות (ד' ט) הקשו התו' היכא מצי למימר עד חצות הא כתיב לא תותירו ממנו עד בוקר דמשמע דמצי לאוכלו עד בוקר ותי' דמ"ל דה"ק לא תעשה דבר שבא לידי נותר עד בוקר שאם לא יהי' נאכל ע"ח לא תוכל לאוכלו ולא לשרפו בלילה כדאמר ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה וא"כ ישאר ע"ב וק"ל לפי גמרא שלנו א"א לפרש קרא הכי דהא ברפ"ה דפסחים (דף נט) אמרי לי' רב ספרא לרבא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הא דלא ילין הא כל הלילה ילין הא כתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשב' ולא עול' חול בי"ט א"ל כבר רמיי' נהלי' ראב"ח לר"א ושני לי' הכא בי"ד שחל בשב' עסקינן דחלבי שבת קריבין בי"ט א"ל משים דחלבי שבת קריבין בי"ט אנן ניקו' ונימא לי' דהאי קרא בי"ד שחל בשב' הוא דכתיב א"ל שבקי לי' לקר' דהוא דחיק ומוקי אנפשי'. והשתא ל"ל לדחוקי במילתא ולאוקמי לקרא בי"ד שחל בשבת הכא נמי נימא דה"ק ל"ת דבר שיביאו האמורין לידי לא ילין שאם לא הקריבן בע"פ מבע"י לא תוכל להקריבן בלילה ובע"כ ישאר עד הבקר וכדמפ' ראב"ע להאי קרא דלינת בשר לדידי'. ה"נ נפר' קרא לענין לינת אימורין לכ"ע ול"ל למדחק ולאוקמי לקרא דל"י אלא מי"ד שחל בשבת דווקא ואע"פ שהתוס' כתבו בירו' דייק מקרא דלא ילין חלב חגי כה"ג ומפר' שמרהו שלא יביא לידי לא ילין שיקרבהו מבע"י מ"מ כיון דבגמ' דידן דחיק לאוקמי בי"ד שחל בשבת ולא רצה נפרש כן ש"מ דס"ל להג' שלנו דא"א לפרש קרא עד"ז ואם איתא דאליב' דראב"י בע"כ מתפרש קרא ל"ת דגבי בשר פסח עד"ז א"כ האי קרא דלא ילין דגבי אימורי' ה"ל נמי לפרש כן וי"ל דבשלמא הכא כ"ר ל"ת עד בקר ואע"ג דלא מצי לאכלו מחצו' דנ"מ דאין שם נותר חל עליו עד הבקר אע"ג דעבר חצות אין עובר עניו אלא בעשה אבל אכתי לא חשיב חוץ לזמנו כנותר גמור עד הבקר. ונ"מ דאם חשב בא' מן העבודות על מנת לאכלו לאחר חצות אינו פיגול כמו שאר מחשבות חוץ לזמנו דהוי פיגול וחייבין עליו כרת ואפילו האוכלו בזמנו. לא מבעיא לר"י דא' בפ"ה דזבחים (דף נו) המחשב לאור ג' פי' בקדשי' קלים שנאכלין לב' ימים ולילה א' דפסול. פי' דהו' פיגול דהא אידחי לי' מאכילה דה"ל פיגול במחשב בפסח לאוכלו משעלה עמ"הש וכדא' התם אליבא דר"י וקדשים הנאכלי' ליום א' מחשבין בבשרן ובאימורין משיעלה עה"ש אלא אפי' לחזקי' דאמר התם דכשר דהא לא אינתיק לשריפה משום דאין נשרפין לאור ג' כדאמר התם יכול ישרף מיד ת"ל והנותר מבשר הזבח ביו' השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה. והא נותר דפסח אינו נשרף בט"ו עד ששה עשר כדתנן בפ"ז דפסחים (דף פ"ד) התם לאו משום דלא הגיע זמן שריפתו הוא אלא משום דאין שריפת נותר דוחה י"ט כדא' התם ולעולם הגיע עלי' זמן שר פתו אנא דארי דאיסור י"ט רמי דא"א לשרפו היום וה"ל אינתק לשריפה כשאר הנאכלין ליום א' דאינתק לשריפה בעה"ש. דהא אם עבר ושרף בט"ו במזיד או בשוגג אע"פ שחילל י"ט מצו' שריפה מיהו קיי' והגע בעצמך בשאר הנאכלין ליום א' או לב' ימים שחל זמן שריפה שלהן בשת וי"ט אטו נימא לחזקי' דבמחשב לאכלן משיעלה עה"ש של יום א' או יום ב' דכש' הואיל וא"א לשרפן בו ביום הא וודאי לא דאינתק לשריפה וארי הוא דרבע עליו וה"נ דכוותי'. וכ"ת אליבא דר"י דפוסל במחשב לאור ג' אע"ג דלא אינתק לשריפה הואיל ואידחי לי' מאכילה וה"נ גבי פסח אליבא דראב"ע כיון דאינתק מאכילה מחצות במחשב לאכלו לאחר חצות יהי פסול ולמאי נ"מ מהא דכתב רחמנא לא תותירו ממנו ע"ב י"ל דע"כ ל"ק ר"י דאע"ג דל"א נשריפה כיון דאידחי מאכילה פסול אלא באידחי מאכילה בדיחוי גמור של נותר אבל פסח שאינו נדחה מאכילה לאחר חצות אלא בעשה בעלמא לא מהני מחשבה כמו דל"מ מחשבה בשאר פסולי אכילה כדתנן בפ"ג דזבחים (דף לו) שחטה להניח את דמו וכו' שאין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לא מנו וה"נ נ"מ להא דאמ' התם האוכל אור ג' חזקי' אמר פטור פי' משים כרת דנותר דל"א לשריפה רי"א חייב דהא אינתק לי' מאכילה והשתא באוכל לאחר חנות לכ"ע פטור אפי' לר"י דהא אין כאן משום איסור נותר עדיין אלא עשה בעלמא אבל לאחר עה"ש יש כאן לאו דנותר דל"ת ממנו ע"ב האוכל לאחר שעה"ש חייב לכ"ע דכבר חל עליו איסור נותר ואפי' לחזקי' חייב דה"ל אינתק לשריפ' וכדפי' וכיון שכן י"ל דקרא ה"ק ל"ת דבר שיבא לידי נותר ע"ב ואע"ג דכבר נפסל מחצות אפ"ה כ"ר ל"ת למימרא דשם נותר חל עליו מעה"ש ונ"מ לענין כרת דנותר ומחשבות פיגול וכדפי' אבל גבי לינת האימורים דפסח כיון דא"א להקריב בלילה משום ע"ת בי"ט ל"ל דכ"ר לא ילין לבקר הא א"א להקריב מתחילת הלילה ואי משום ללמד דפסול לינה חל עליו משע"ה ונ"מ למחשב להקריב בלילה לא הוי לי' פסול ופיגול דהא לא עבר זמן הקרבת' אלא דארי איסור י"ט רמי עלה ומשע"ה הוי מחשבה להא ל"ל קרא דאימורי' דכל הקדשי' דנפסלי' בלינה נ"ל מהעולה על מוקדה על המזבח כל הלילה לעשה ומלא ילין חלב חגי עד ביקר ל"ת כדאמ' בפ"ק דחגיגה ופסח נמי נ"ל מהכא

דף כג ע"ב עשרה כהנים כתובי' בפ' כ"כ בפנים הא דפי' התו' דמאי דא' שמואל הקדש שוה מנה שחיללו עש"פ מחולל ה"מ היכא שמחללין הבעלים עצמן אבל אם חללו אחר א"פ כ"א בשוויו ופירשתי הטעם משום שע"י הבעלים חלה הקדש מש"ה יכול לחללו בכ"ש ומה"ט פ"ח אינו חמור מהקדש דאפי' בדיעבד אינו פדוי שלא בשיוויו כש"אל שה לפדותו בו דבעלים דפ"ח כאחר לגבי הקדש דמי דלא חל הקדשו ע"פ אלא קדוש מאיליו עוד נ"ל לחלק בין בעלים לאחר גבי הקדש משום דקי"ל נשאלין על הקדשות הלכך הבעלי' הואיל וביד' לשאול אכתי לא יצאו מרשותם וכדידהו דמי מש"ה יש להם כח לפדות בדעבד ש"מ מש"פ משא"כ באחר ולה"ט נמי ניחא הא דפ"ח דא"פ שלא בשוויו ואינו חמור בהא מהקדש דהבעלים כאחר דמי דל"ש בו שאלה ונ"מ בין הני ב' טעמים באם בא ההקדש ליד גיזבר דקי"ל הקדש כיון שבא ליד גיזבר אין נשאלין עליו דלהאי טעמא שוב אפי' הבעלים א"פ אלא בשוויו דכבר יצאו מרשותו ואי אפשר