טורי אבן רלג

כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניו הא זה הג' א"צ לברך לפניה וגם לפי"ז הא אפשר להפסיק בקללות ויקרא האמצעי חצי' דהא אינו מברך כלל והג' אף אם יתחיל באמצע הקללות כיון דאין מברך לפני' ל"ל בה ואי משום. ברכה לאחרי' דמברך החותם יסיים בפסוק שלאחרי' וסגי בהכי אבל ל"ל להתחיל בפסוק שלפניו ושמא י"ל דהא דהפותח מברך לפני' והחותם לאחרי' וסגי בהכי מדינא היינו משום דמוציאין את אמצעי י"ח בברכות שלפני' ולאחרי' ולפי"ז צריכין כולן לכוון ולשמוע ברכות הפותח והחותם ואם בא אדם א' באמצע הקריאה ולא שמע ברכות הקורא לפני' ודאי צרי' לברך לפני' לעצמו ה"ל כאלו הן בעצמן מברכין ואיכא משום אין אומרין ברכה על הפורעניות

תנא כשהוא מאחיל מתחיל בפסוק שלפני' ק"ל תקשה מהא לר"א דא' דה"ט דא"מ משום מוסר ה' לפי"ז ל"ל להתחיל ולסיים בפסוק שלפניהן ושלאחריהן בקריאות הקללות לחוד מרישא לסיפא סגי דהא אינו קץ ומאס בהן כיון שקורא את הכל

מ"ט הללו לשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן וכו' נ"ל שצריכן ב' טעמים אלו דהשתא א"ש אליבא דכ"ע דלמ"ד דה"ט משום מוסר ה' כיון דמשה מפי עצמו אמרן אע"ג שברה"ק אמרן אין זה בכלל מוסר ה' ולמ"ד שא"א ברכה עה"פ כמו שאמרו במס' סופרי' הביאו התוס' אר"י דסכני אני אמרתי עמו אנכי בצרה א"כ א"ד שיברכוני בני על הצרות שלהם כיון דבלשון יחיד אמרן ל"ל בה

הלוחות והבימו' אין בהן משוה קדושה פי' התו' בשם הערוך גליוני ס"ת כו' והקשו התוס' דהא התם מבע"ל היכי דגייזי אי יש בהן קדושה ואמאי לא פשיט לי' מהכא ואין זה קושי' כ"כ דמצינו כה"ג בכ"מ דלא איפשט לן במקומן וממ"א איפשט לן הביאן הרמב"ן בס' מלחמות בפ"ג דברכות גבי בעיא דנשים בבה"מ דאורייתא או דרבנן

משה תיקן להם לישראל ששואלין הלכות פסח בפסח כו' הקשו האחרונים מהא דתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י ותי' ע"ד שפי' הר"ן דשואלין ודורשין קודם פסח לאו למימרא דמחויבי' לדרוש ל"י קודם הזמן אלא נ"מ להא דקי"ל בתלמידי' א' שואל כענין וא"ש שלא כענין נזקקין לשואל כענין תחילה והשתא ל"י לת"ק וב"ש לרשב"ג השואל בה"פ הוי שואל כענין ונזקקין לו תחילה. ונ"ל ראי' לדברי הר"ן מהא דא' בפ"ק דפסחים מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר ע"פ שני שנא' ויעשו ב"י את הפסק במועדו וכתיב ויהי אנשי' אשר היו טמאים כו' מ"ט דרש"בג שהרי משה עומד בר"ח ומזהיר ע"פ שני שנא' החדש הזה לכם ר"ח וכתיב דברו וגומ' בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה והשתא לת"ק תקשה מהא דמשה עומד בר"ח ומזהיר על הפס' ואי שואלין ל"י ה"ל להזהיר על הפ' מי"ד באדר שהוא ל"י קודם לפסח. ולפי דברי הר"ן כיון דאין חיוב לדרוש בזה הזמן בה"פ תו לא קשי' מידי לת"ק מהא דמשה עומד בר"ח ומזהיר על הפסח ולא קודם לכן: אבני שהם

דף ב' ע"א מגילה נקראת בי"א בי"ב בספ"ק דיבמות (דף י"ד) פריך איקרי כאן לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ובמסקנא אמר אביי כי אמ' לא תתגודדו כגון ב' ב"ד בעיר אחת הללו מורין כדברי ב"ש והללו מורין כדברי ב"ה אבל ב' ב"ד בב' עירות ל"ל בה ורבא אמר כי אמר' ל"ת כגון ב"ד אחד בעיר א' פלג מורין כדב"ש ופלג כדב"ה אבל ב' ב"ד בעיר א' ל"ל בה הקשו התוס' מ"מ מאי תירץ ממגילה דבעיר א' היו קורין לבני העיר בי"ד ובני כפרי' היו מקדימין ליוה"כ. וא"ר חיים דבני כפרים הי' קורין בעירן כדמוכח בירו' דהשתא ה"ל ב' ב"ד בב' עיירות דבכה"ג ל"ש ל"ת אפי' לאביי והא דקרי לי' יוה"כ לפי שבעירם היו מתאספין לבא לבה"כ בב' ובה' לקריאו' התורה. וכ"נ דאמ' בירוש' דבן עיר אין מוציא בן כרך דכל שאינו מחוייב בדבר א"מ אחרים י"ח. וכיון שבני הכפרים היו בקיאין לקרות ודאי היו קורין בעירם ולדידי ק"ל מהא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהן וכי עתיד לחזור למקומו קורא מיהת כמקומו בן עיר בכרך בי"ד ובן כרך בעיר בט"ו הרי דבעיר א' אלו קורין ביומם וזה קורא ביומו ואמאי איקרי כאן ל"ת. והניחא לרבא דב' ב"ד בע"א ל"ל בה א"ל דב"ע בכרך וב"כ בעיר כב' ב"ד דמי אלא לאביי דאפי' ב' ב"ד בע"א נמי לא אפ"ת דהני כב' ב"ד דמו אכתי איכא משום ל"ת ודוחק לומר דמשום אדם א' לחוד שקורא ביומו ל"ל משום ל"ת דאין אגודה פחות מג' כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף י"ד) ועוד מי לא עסקינן דאפי' הרבה ב"ע שהלכו לכרך א"נ איפכא נמי דיצא הכי דאם עתידין לחזור למקומן קורין בעיר ובכרך כמקומן והא לא אישתמיט תנא לאפלוגי בהא בין יחיד לרבי' ועק"ל מדא' לקמן בפ"ב א' רבא בן כפר שהלך לעיר בין כך וב"כ קורא עמהן מ"ט האי כבני עיר בעי למקרי וכו' איתביה אביי ב"כ שהלך לעיר ב"כ וב"כ קורא כמקומו ב"כ ס"ד באם עתיד לחזור תליא מילתא אלא לאו בן כפר והשתא למאי דס"ד דאביי דבכ"פ ב"כ וב"כ קורא בעיר כמקומו תקשה לי' לדידי' דאפי' חשיב להו כב' ב"ד מ"מ כיון דבעיר א' הן הא איכא משום ל"ת כשקורא בעיר כמקומו. דבשלמא לרבא ניחא דיהב טעמא לבן כפר שהלך לעיר דב"כ וב"כ קורא עמהן משום דהאי כבן עיר בעי למיקרי ות"ל משום ל"ת דלדידי' לק"מ דהא ס"ל דב' ב"ד בע"א ל"ל בה משום ל"ת ובני כפרים ועיירות א"ל כב' ב"ד דמי. אלא לאביי למאי דס"ד ודאי תקשה. והרא"ש פי' שם דמגילה הוי כב' ב"ד בע"א שבני הכרכים לא היו קורין לבני הכפרי' אצא בני הכפרי' היו קורין לעצמן בכרכים מההיא דירו' דב"ע א"מ בן כפר ומה שלא היו קורין בכפר שלהן לפי שלא הי' מקובצין יחד אלא בעיירות. ולפי"ז בב"ע שהלך לכרך א"נ איפכא כשקורא כמקומו ע"כ קירא לעצמו דב"ע או ב"כ שהוא שמה א"י להוציאו שהוא א"מ בדבר ומ"מ ק"ל דאפ"ה תקשה לאביי מהא דב"ע שהלך לכרך וממתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב בי"ג. עוד פי' הרא"ש דבמגיל' ליכא משום ל"ת כיון דלא עבדי הכי משום פלוגתא אלא שהמקום גורם ואם הי' בן מקום זה הולך למ"א הי' עושה כמותו הילכך לא מיחזי כב' תורות ואע"פ שר"ל הקשה לר"י ממגילה ל"ח להשיבו משום דלא אחזי כב' תורות משום טעמא דפי'. וא"ל ע"כ לא שלית מקום שנהגו מהאי ה"ל להקשות כי מהאי דמגיל' לק"מ. וזה נ"ל דחוק לבדות סברא מן הלב נגד דברי ר"ל המפורשי' ול"מ לר"י בהדיא דפליג עלי' בהא:

ומה שנ"ל בהא דאר"י ע"כ ל"ש מקום שנהגו דמה אלימא הא מהאי דמגילה הא תרווייהו מתני' הן היינו משום דר"ל נמי ידע בע"כ דב' ב"ד בב' עיירות ל"ל בה דאלת"ה אדק"ל מתני' דמגילה נקראת בי"א בי"ב תקשה לי' קרא דתקנו י"ד לפרזין וט"ו למוקפין הא איכא משום ל"ת א"ו קרא ל"ק לי' משום דפרזים ומוקפין כב' ב"ד בב' עיירות הן ול"ל בה אבל כפרים ועיירות בעיר א' הן דודאי בני הכפרים המקדימין ליוה"כ בעירות היו קורין ושם היו מתקבצין ביום ב' וה' למשפט שב"ד יושבין בה כתקנת עזרא כדפירש"י א"נ לקריאות התורה וכיון דהכי הוא איכא משום ל"ת. וא"ל ר"י ע"כ ל"ש מ"ש לעשות מלאכה בע"פ עד חצות עושין מ"ש שלא לעשות א"ע משם ה"ל להקשות דאלימא דאלו מהא דמגילה א"ל דבני הכפרים בעירן היו קורין ביוה"כ ולא בעיירות אבל ממקום שנהגו קשיא. ולא מרישא ק"ל דהא מ"ש לעשות ומקום שנהגו שלא לעשות ב' מקומות הן ול"ל בה משו' ל"ת אלא אסיפא דהתם סמיך ההולך ממקום שעושין למקום שא"ע או ממקום שא"ע למקו' שעושין נותנין עליו חומרא המקו' שילא משם ולא עביד אע"פ שבאותו העיר שהלך עושין וה"ל כב' ב"ד בע"א ואל תתמה דלא מייתי אלא לרישא ועיקר קושייתו סמך אסיפא דכהג"מ בפ"ו דברכו' (דף מו) גבי ב' אם רוצין לזמן מזמנין. ופריך מדתנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ואין רשאין לחלק ופי' התו' דעיקר פירכתו סמוך אסיפא דקתני ד' אין רשאין לחלק דאע"ג דאיכא ב' מכאן וב' מכאן והוי כמו וכ' וכה"ג תמצא בהרבה מקומות וה"נ דכוותי' ואע"ג דמסיק התם התוס' א"כ אמאי לא מקשה מן הסיפא בהדיא דברי תימה הן כיון שהן עצמן העידו שכה"ג תמצא בהרבה מקומו' וכה"ג תמצא בספ"ג דקדושין גבי נכרית מנ"ל דלא תפסי בה קדושין א' קרא לא תתחתן בם ופי' ר"ת דגמ' דמייתי קרא לא תתחתן הוי כמו וגו' ומסיפא דקרא דריש דכתי' בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך משמע שאין בה קיחה. ודחי דהתם הרואה או' מלאכה הוא דל"ל אבל מהאי דמגילה קשה למאי דס"ל לר"ל דבני הכפרים בעיירות היו קורין וה"ה דהמ"ל מהא מתני' דב"ע שהלך לכרך דאלימא והא דל"ק ר"י ע"כ ל"ש ב"ע שהלך לכרך משו' דלא אסיק ר"י אדעתי' האי דיחוי דרואה אמר מלאכה וכ' כ"כ אלים האי דמ"ש כמו האי דב"ע וחדא מנייהו נקט ור"ל נ"ל למיפרך מהאי דמגילה לקראת השנוי בריש מכילתין קודם לבן עיר דלמאי דס"ל דבני הכפרי' קורין ביוה"כ בעיירות אלים הוא כמו מתני' דב"ע שהלך לכרך. ועוד השיב ר"ל לר"י אמינא לך איסורא ואת א"ל מנהגא ה"ה דלדידי' א"צ לזה דהא אלים לי' ההיא דמגילה אלא לדבריו דר"י דאלים הא דמ"ש קא"ל דמהא דמ"ש לק"מ. ולענין מה שקשה אליבא דאביי מהאי דמגילה נקראת כבר תירץ הר"ן דהני נמי כב' ב"ד בב' עיירות דמו שהרי בני הכפרים מצויינין לעצמן ודעתן לחזור וא' מהן הוא שמוציאן שא"נ שיהא א' מב"ע פוטרן כיון שא"מ בדבר הילכך ה"ל כב' ב"ד בב"ע ושרי לכ"ע:

וזה נ"ל מבואר בדברי אביי שא' כ"א ל"ת כגון ב' ב"ד בע"א משמע דומיא דב"ד בעיר דקבועי' הן בעירן אבל ר"י ור"ל וודאי לא מחלקין בהכי שהרי ק"ל ממ"ש