טורי אבן רלב

דבעינן ל"י. מ"מ למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שולחנות לאו למימרא דאכתי ס"ל דדמי לזמן שאלה דה' פסח ולפ"ז למאי דס"ל משום שולחנו' לה"ט מתניתן דוקא רשב"ג היא ולא כת"ק. א"ו הא דקאמר אפ"ת רשב"ג היינו לומר אף דכוותי' נמי אתיא ולעולם לת"ק נמי ניחא. דוודאי אי למאי דס"ד דה"ט דפ' שקלים הוא משום ת"ח א"כ ליכא למיתלי טעמא דל"י קודם אלא משום דדמי לה"פ ששואלין ל"י ומהשתא בע"כ ל"א כרשב"ג. אבל לבתר דמשני דה"ט משום שולחנות א"ל דת"ק נמי מודה בהא דאע"ג גבי ה"פ בעינן דווקא ל"י קודם הא ודאי ל"ד דה"פ הלכותיו מרובים הן כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ו) לדידן דאפי' דוקין שבעין פוסלין בעי ל"י אבל הכא מאי הלכות מרובות יש כאן מש"ה אפילו לת"ק לא בעי ל"י. ומיהו ט"ו יום מיהת בעי לכ"ע מט"א. ונ"ל דה"ט משום דתנן בפ"ק דתענית (דף י) בג' במרחשוון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת שהוא סוף גבול ארץ ישראל אלמא מסוף גבול א"י עד ירושלים הוי מהלך ט"ו יום והרי הא דתנן בט"ו בו שולחנות יושבי' במדינה פי' הר"עב במדינה בירושלי' והי' מחליפין מחצית השקל לאנשי' שמביאים כ"א ממטבע מדינתו ואינן יודעין כמה מהן יוצאין למחצית השקל מש"ה משום שולחנות שבירושלים קורין פ"ש ט"ו יום קודם לו כדי שיגי' האחרון ליו' ישיבו' השולחנות לירו'. ורש"י לפי שפי' במדינה בכל עיר ועיר מש"ה פי' דלפי המסקנא הא דקורין פ"ש בר"ח אתיא כרשב"ג דווקא דאל"כ הני ט"ו יום דמקדימין מאי עבידתייהו ומיהו גם לפירש"י דבמדינה היינו בכל עיר ועיר אינו מוכרח לפרש דאתיא כרשב"ג מה"ט דשואל יום קוד' אלא אפי' לת"ק נמי ניחא דהא לא שייך כאן הלכו' מרובו'

כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר כו'. ק"ל דהא האי עשייה היינו לעשות משתה ושמח' דזה קרא עשיי' בכולו מכילתין דאלו למקר' מגילה זכירה קרי לי' כדאמר לעיל רפ"ק ורפ"ב והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשיי'. ועוד דהא א"ק את המגילה בשבת כדאמר בפ"ק ובע"כ האי עשיי' היינו משתה והשתא תקשה הא אמרו בירו' בפ"ק סעודת פורים שחל בשבת מאחרין אבל ל"מ מטעמא דמשת' ושמחה כתיב את ששמחתו תלוי בב"ד יצא זה פי' שבת ששמחתו תלוי בידי שמים וא"כ האיך קא' עשיי' בהדי הדדי קא אתי הא קדים זכירה דפ' זכו' דאיירינן מיני' בשמעתין לעשיי' משתה דכיון דט"ו של מוקפין שחל בשבת עשיי' משת' דידהו למחר בא' בשבת לפי הירוש' זה ויש ליישב $$ציור בספר$$

ע"ב לסדר פ' הוא חוזר ואע"ג שאין בד' פרשיות הללו כדי קריאת ז' קרואים ובפ' שקלים וזכור אין בהן אלא כדי קריאת אדם א' בלבד מ"מ מדלגין וקורין וחוזר וקורין אותו פ' עד שישתלמו לז' קרואים. וק"ל הא ל"ש דילוגי אלא במקום דל"א והכא אפשר שיקראו שית בענינא דיומא וחד מפרשיות אלו ועק"ל מ"ש מר"ח שחל בשב' שקורין שית בעניינ' דיומא וחד בדר"ח וה"נ נעשה כן. וכ"ת דלר"א אה"נ דבר"ח שחל בשבת נמי קרו כולן בדר"ח כדאמר גבי ד"פ. ליתא דהא לעיל פריך לרב דאמר פ"ש הוא פ' צו מאי שנא האי ר"ח משאר ר"ח שחל בשבת ומשני שני דאלו ר"ח קורין ששה בע"ד וחד בדר"ח ואלו האידנא כולן בדר"ח ופריך ה"נ למ"ד לסדר פ' הוא חוזר אלא למ"ד וכו' והשתא א"א דלר"א דאמ' לסדר פ' הוא חוזר א"ק בע"ד ואין קורין אלא בד' פ' הללו לחוד ס"ל ה"נ בר"ח שחל בשבת דקורין כולן בדר"ח אכתי תקש' לרב מאי שנא האי ר"ח משא' ר"ח שחל בשבת אלא ודאי בר"ח שחל בשבת אפילו ר"א מודה דקורין ששה בע"ד וחד בדר"ח מ"ש ד"פ מדר"ח

ובתעניות ל"ל הפסקה. פי' רש"י לר"א פריך דא' היכא דאפשר לא מפסקינ' תענית כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסיקו שחרית. וק"ל א"כ איך קא' מסייע לר"ה דא מצפרא כנופיא כיון דלר"א דא' לסדר הפטרות הוא חוזר אין כאן סיוע דהא א"ל בין בצפרא בין במנחה קורין בס"ת וליכא כנופיא בצפרא ואפ"ה מפסיקין וקורין בצפרא ובמנחה בשל תעניות וכי מאי אולמא דר"י מדר"א דמייתי סייעתא לדר"ה משום דאל"כ תקשה לר"י כיון דאדר"א לק"מ ואין כאן סייעתא כלל לדר"ה אבל איני יודע למה דחק רש"י לפרש דלא פריך אלא אדר"י לחוד הא י"ל דאליבא דכ"ע פריך לה ליקרי בצפרא מע"ד ובמנח' בתענית דע"כ ל"ק ר"א לסדר פ' הוא חוזר וא"ק בע"ד כלל היינו לבטל קריאה אחת מע"ד דהיינו של שחרית דשבת ומי לא מודה ר"א דמנחה דשבת שחל בו ר"ח אדר או השאר מד"פ שקורין בע"ד ולא מפ' הללו. וה"נ אי ס"ד דאיכא ב"ק בתענית למה מפסיקין לגמרי ליקרו בצפרא וכו' מ"מ ק"ל דבפ"ק דתעני' (דף יב) נ"ל מקרא דקדשו צום קראו עצרה אספו זקנים דתענית אסור בעשיי' מלאכה כעצרת. ומ"מ אין אסור מאורתא כעצרת דדומיא דאסיפת זקנים דביום ופריך ואימא מטהירא וקא' מסייע לר"ה דא מצפרא כנופיא והשתא למאי דפרי' דמשנתינו מסייע לר"ה אליבא דכ"ע וא"כ ל"ל לאתויי לי' סייעתא מדר"י ב"א דה"ל כיהודא ועוד לקרא ולפירש"י ניחא כיון דליכא סייעתא לר"ה ממתני' אלא אדר"י אבל אדר"א לא מש"ה מ"ל הגמ' נמי מדר"י ב"א לומר דאיהו נמי כר"ה ס"ל וי"ל דהתם נמי מברייתא מ"ל דתניא התם כשאמ' אסור במלאכה ל"א אלא ביום אבל בלילה מותר ומדאינו אסור בלילה בע"כ ה"ט דומיא דאסיפת זקני' ומדלא מחלק אלא בין יום ללילה ש"מ דביום אסור מצפרא שהוא זמן אסיפת זקנים ומהשתא בע"כ מס"ל האי ברייתא לר"ה דא' מצפרא כנופיא וריב"א לפ' טעמא דברייתא קא אתא

מסייע לי' לר"ה דא' מצפר' כנופיא. ק"ל מ"מ מעמדו' מא"ל דהא בפ"ד דתענית (דף כ"ח) תני' בשחרית ובמוסף נכנסים וקורין כדרך שקורין כל השנה פי' שקורין במעמדות במ"ב ובמנחה יחיד קורא אותן ע"פ והשתא אמאי תנן במעמדות מפסיקין ל"ל הפסקה ליקרו בצפרא מע"ד ובמוסף במעמדות דהא בתענית של מעמדות ל"ש כנופיא כלל דבתענית של גשמי' הוא דהוי כנופיא לבדוק במעשה העם אולי בידם איזה עון שגורם לעצירות גשמי'. אבל תעניות של מעמדות אינו אלא כדי שיקובל קרבן אחיהם ברצון כדאמ' התם. מיהו הא ל"ק אלא לפי' הרמב"ם שמפ' דבכל יום דמעמדות היו מתפללין תפילה יתירה וזה קרוי מוסף אבל לפי' שאר מפ' שלא היו מתפללין אלא כשאר העם והאי במוסף דקא' היינו בדחל ר"ח בא' מימי מעמדות לק"מ דא"ל דאה"נ דביום שיש בו מוסף עבדי הכי כדפי' ומתני' דתנא מפסיקין בשא' כל הימים דליכא מוסף מיירי ושם בחידושי' אפרש עוד

דף לא ע"א שנאמר וידבר משה כו' מצותן שיהי' קורין כל א' בזמנו ובפ"ב דר"ה (דף כד) נ"ל מיני' התם לענין קידוש החדש שראש ב"ד אומר מקודש שנ' וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב"ד אומר מקודש ואע"ג דאיכ' מ"ד התם שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים ולדידי כיון דאין מקדשין חדשים אין ראש ב"ד אומר מקודש כלל ולדידי האי קרא דוידבר משה לדרשא דהכא אתיא וא"ל דמשנתינו כוותי' ס"ל מ"מ אכתי קשיא סתמא אסתמא דהתם תנן ראש ב"ד אומר מקודש אלמא ס"ל דמקדשין חדשי' אבל הדבר ברור דדרשא דהכ' אסמכת' בעלמא היא תדע דהא בגמ' בברייתא דקא' משה תיקן שיהיו שואלין ודורשין מענינא של יום כו' ואי דרשא גמורה היא אין זה תקנות משה אלא מה"ת הוי כמו שה דקאמ' ראש ב"ד אומר מקודש ונ"ל מהאי קרא ולא קרא לי' תקנתא דמשה א"ו קבלה היתה בידם דמשה תיקן כן ואסמכוהו אהאי קרא דוידבר משה

והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן כתרווייהו ואיפכא. פי' דביום א' קרינן בחדש השלישי ופרש"י דה"ט דמתן תורה בששה בסיון הי' והיינו כרבנן כדתני' בפ"ט דשבת (דף פ"ה) ולא כר"י דאמ' בז' בחדש. מ"מ ק"ל ובי פסקא דשבועות חל לעולם בו' בסיון שהוא יום חתן תורה הא בפ"ק דר"ה תנא ר"ש עצרת פעמים ה' פעמים ו' פעמים ז' הא כיצד שניהם מלאים כו' ולא אפשר לאוקמא סתמא דגמ' כאחרים דפליגי התם ואמרי אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד. ועוד לפום ריהטא משמע התם אליבא דאחרים דבח' בסיון ניתנה תורה דהכי אמרי' התם לכ"ע בר"ח אתו למדבר סיני וכו' ולכ"ע בשבת ניתנה תורה וכו' כי פליגי בקביעי דירחי רי"ס בחד בשבת איקבע ירחא רבנן סברי בתרי בשבתא ולבתר הכי פריך מהא די' עטרות נטל יום הקמות המשכן שהי' בר"ח ניסן שנת ב' ליצ"מ וא' מהן שהי' בא' בשבת ומדריש ירחא דניסן הי' בחד בשבתא אישתקד הי' בד' בשבת וכו' וכאחרי' ה"ל ריש ירחא דאייר במעלי דשבת' כו' ומשני לר"י ז' חסרי' עביד ולרבנן ח' חסרין (צ"ל) [צ"ל ול"ל] הא דאחרים מ"מ ש"מ דלאחרים ריש ירחא דסיון של מ"ת שבת הי' דכיון דנ"ל מגז"ש דבר"ח באו לסיני ובשבת שלאחריו ניתנה תורה ע"כ לא ניתנה תורה עד ח' בסיון א"כ ששה בסיון לעולם אינו יום מ"ת ומיהו זה י"ל דאחרים ל"ל הא דעשרה עטרות ור"ח ניסן דשנה ב' לא הי' בא' בשבת ואע"ג דמקשי התם מהא בין לר"י ובין לרבנן לאו למימרא דליכא מאן דפליג אהא שהי' ר"ח דהקמות המשכן בא' בשבת אלא ה"ק נימא דהאי מתני' לא כר"י ולא כרבנן וכמה פעמים אמ' התם בהאי שמעתא קשי' לרבנן או קשי' לר"י ע"כ ה"ק דהאי ברייתא אי רבנן היא קשי' לר"י וה"נ איפכא מ"מ קושי' א' ודאי קש דנימא דסתמא דגמ' כאחרים ס"ל דבכמה דוכתא במס' ר"ה מוכח דלית הלכתא כאחרי' וי"ל דאע"ג דעצרת פעמים ה' וכו' מ"מ רוב פעמים קביעי דירחא הוי כסדר א' מלא וא' חסר וכיון דברוב פעמים חל עצרת בו' בסיון מש"ה תקנו לקרות בעצרת בחדש השלישי דאזלינן בתר רוב שנים כדאמר' לענין נדרים כה"ג בפ"ב דערכין (דף ט') דהאומר כימות הלבנה מונה שנ"ד הלך אחר רוב שנים

ע"ב לפי שא"א ברכות על הפורעניו'. ק"ל הא בעיקר תקנתא הפותח מברך לפני' והחותם מברך לאחרי' כדאמ' לעיל רפ"ג וא"כ אפי' מפסיק מאי ברכה על הפורעניות איכא הכא אי יקרא הא' הברכות וב' אחריו בין שניהם הקללות. וכ"ת משום דמיירי בחול בתעניות דאין קורין אלא ג' נמצא שהג' שקרא חצי הקללות הוא החותם שמברך לאחרי' ובשבילו שהוא צריך לברך אחרי הוא דקא קפיד ליתא דא"כ למה אמר בסמוך תנא