טורי אבן רלא

אפשר בלא דילוג כשתוסיף א' על מנין הקרואים לע"ד ואי משום שינוי להכירא לפ"ש הא כשקורין ב' איכא נמי שינוי דבשאר ר"ח שחל בשבת קורין בדר"ח א' והיום ב' וכ"ש בקרו שלשה והא כיון דאפשר בלא דילוג ל"ל לדלגי. א"ו ה"ט כדפי' ביון דאפקיעת' משא' ר"ח שחל בשב' דא"ק אלא א' בדר"ח והכא לא סגי בהכי משום ש שינוי להכירא דפ"ש אוקמא אד' כשאר ר"ח שחל בחול. והא דקאמר וד' קרו בדר"ח נ"ל דדוקא בר"ח אדר שחל בשבת קאמ' רב שמתחיל מפ' דצו משום שינוי להכירא ובע"כ צריך לקרות ד' בדר"ח וכדפי' ולא סגי אם לא שיתחיל מפ' דצו אבל בחל בתוך השבת שמקדימין לשעבר וקורין פ"ש קודם ר"ח אין צריך להתחיל מפ' דצו אלא פ' של ר"ח בלבד והא איכא הכירא לפ"ש כיון שקורין פ' ר"ח היום

ולימא הא ולא בעי הך. ואי משום דקמ"ל דר"ח קודם לחנוכה לאפוקי מ"ד בסמוך דחנוכה קודם הא מאידך דר"י דלקמן ש"מ דאפי' בר"ח טבת שחל בחול קאמר קורא ג' בדר"ח וחד בחנוכ' והתם נמי ר"י נפחא קא"ל אע"ג דמתחילה קאמ' ר"י סתם קורא ג' בדר"ח וחד בחנוכה וסתם ר"י דשמעתתא הוא ר"י בר אחי כדאמ' בפ"י דפסחי' נ"ל דאר"י נפחא גרסינן וה"נ גי' הספרי' אר' מני כוותי' דר"י נפחא מסתברא

מי גרם לד' שיבא ר"ח וכו' ק"ל כיון דהא דמקדים חנוכה לדר"ח אע"ג דר"ח תדיר הוא מטעמא דמי גרם לד' שיבא ר"ח. מ"מ תקשה מ"ט יקראו ג' בדחנוכה ובר"ח אינו אלא א' לקרא בחנוכ' הא' תחיל' ובדר"ח דתדיר יקרו ג' דראוי' רוב הקרואים לדר"ח דיותר תדיר מדחנוכה וכה"ג נמי רביעי דר"ח יקרא בדר"ח. וי"ל דיש טעמא דא"א לקרוא בדחנוכ' אלא הראשון בלבד משום דאמרי' בפ"ה דגיטין (דף ס') אין שם לוי קורא כהן במקום לוי ודוקא באותו כהן וקורא ב' פעמים זא"ז אבל לא בכהן אחר משום פגמו של ראשון כדמפרש התם. והשת' אם אינו קירא בחנוכה בתחיל' אלא הראשון בלבד זימנין דליכא לוי וצריך אותו הכהן לקרות במקום לוי א"כ בפעם א' יקרא בספר תורה אחת של חנוכה ובקריאות שני' במקום לוי יקרא בספר תורה ב' של ר"ח דהא משים של חנוכה ור"ח צריכין ב' ספרי תורות כדאמ' בסמוך בר"ח טבת שחל בשבת וכו' והא א"א בחד גברא לקרות בב' ס"ת משום פגמו של ס"ת ראשון כדאמ' בפ"ז דיומא (דף ס"ט) גבי כה"ג דקורא ובעשור שבחומש הפקודים ע"פ ופריך וליתי ס"ת אחרינא ויקרא ומשני משום פגמו של ראשון ואע"ג דר"ח טבת שחל בשבת מביאין ג' תורות. תרי גברי בתרי ספרי ליכא פגמא וחד גברא בתרי סיפרי איכא פגמא. וה"נ איכא למימר הכי דאי כהן זה הקורא במקו' לוי קרא בב' ס"ת איכא משו' פגמו של ס"ת א' וכיון דהיכא דליכא לוי וצריך הכהן לקרות ב' פעמים לא סגי אי לא קירא בס"ת אחרת בשל ר"ח לא פלוג רבנן ותיקנו לעולם שיקראו השנים ראשונים בס"ת אחת ואפי' במקום דאיכא לוי. א"נ במקום דליכא לא כהן ולא לוי בכל הקוראין רק ישראלי' בלבד

וכ"ת מ"מ אמאי קורין ג' בשל חנוכה בב' סגי ועכ"פ יהי' ר"ח דתדיר שוה במנין הקרואין דשל חנוכה. י"ל כיון דא"א שיקרא בס"ת הא' אחד בלבד בשל חנוכה ועכ"פ פחו' מב' א"א מטעמא דפי' א"א לחלק הקרואין שנים לס"ת א' ושנים לפני' צריך לקרוא בס"ת אחת עכ"פ מנין הקרואין שמנינו במקום אחר דהא לכל מנין הקרואין יש טעם למנינם למה תיקנו כן כדא' בפ"ג והא לא מצינו במנין הקרואין פחות מג'. ואי קוראין בס"ת זו ב' ובס"ת שני' ב' אין בשום ס"ת מנין הקרואין במקום אחד ובע"כ באחת מהני צריך לקרוא ג' וא' באחד וכיון דרביעי צריך לקרות בדר"ח לא סגי בשל חניכה פחות מג' דבאחד א"א מטעמא דאמרן ובשנים נמי א"א דא"כ אין כאן מנין הקרואין לא בס' ולא בשני' מש"ה קורין בשל חנוכה שלשה הפחות במנין הקרואין שתיקנו כנגד כהנים לוים וישראלי' א"נ כנגד תנ"ך אבל אי יקרא בכל ס"ת ב' ב' ליכא בשום ס"ת מנין הקרואין כנגד מי

דף ל' ע"א אלא אמר אביי קרא שית מאתה תצו' עד ועשית וה"נ אמ' אביי בסמוך גבי חל בכי תשא עצמו וחד תני וקרא מכי תשא וכו'. אע"ג דאמ' אביי לקמן כוותי' דר"א מסתברא דתנן לכל מפסיקן וכו' אלמא ס"ל דאינו קירא בע"ד כלל אלא בהני ד' פרשיות לחוד לבתר שנדחה ראיית אביי לקמן הדר בי' אביי וס"ל כמ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר ופ' דיומא קרינן. והא דקאמ' חד תני וקרי מכי תשא עד ועשית ק"ל הא דתני לעיל חל בפ' הסמוכה לה בין מלפני' ובין מלאחרי' קורין אותה וכופלין אותה דהיינו בשבתות כדא' לעיל משו' דלאחרי' ע"כ בשבתות איירי ה"ל למימר רבותא יותר אפי' בחל בכי תשא עצמה באותו שבת גופא דקורין וכופלין כ"ש שכופלין בשבתות בחל לפני' ולאחרי'. וי"ל נהי דבחל אחרי' לאביי האי כופלין אותה היינו בשבתות משו' דבע"א לא משכחת לה אפ"ה בחל לפני' דקאמ' נמי כופלין אותה היינו בכל ענין כפילה דמ"ל בחל לפניה דהיינו דכופלין בשבתות וכופלין נמי דתנו וקרי מכי תשא עד ועשית והשת' בחל בכי תשא כ"ש נמי שכופלין לה באותה שבת משום דלמפרע א"א ובע"כ כופלין ק"ו מלפני' וכדפי וה"ה לפי"ז דל"צ למיתני חל לאחרי' דמכ"ש דלפני אתי' אלא איידי דתנ' לפני' תנא נמי לאחרי'

השתא אמרי למפרע הוא דקרא נ"ל דהאי אמרי ל"ד דהא ודאי ממש הוא קורא למפרע אלא איידי דקאמר לעיל בחל באתה תצוה אמרי אוקמא הוא דקא מוקמא התם דהתם מדינא סגי כדר"י בדקרו שית מאתה תצוה עד כי תשא וחד מכי תשא ועד ועשית דהא פ' כי תשא אין לו ענין לא ואתה תצוה אלא משום דהרואין דאמר אוקמא פי' ואין הדבר נכר שקורין כי תשא לשם פ"ש נקט נמי הכא כהאי לישנ' אמרי למפרע הא דקרו

רב אמר מקדימין דא"כ בצרי להו יומי שולחנות ק"ל הא אפילו אם מאחרין בשבת שלאחר ר"ח שהוא שני בחדש הא אכתי נשתייר עד ט"ו בו שהוא ישיבת השולחנות י"ד יום עם יום המעשה וסגיא הכי לרשב"ג דהא יליף טעמא בפ"ק דפסחים (דף ו) מפסח מדבר שנצטוו עליו בר"ק ניסן והא עד יום י"ד שהוא זמן הקרבות הפסח אינו אלא י"ד יום עם יום המעשה מיהו י"ל דודאי לרשב"ג בעינן י"ד יום מלבד יום המעשה מש"ה מקדימין לרב וגבי פסח שאני כיון דאין זמן הקרבות הפסח מן הבקר עד בין הערבים הרי מקצת י"ד מן הבקר עד בין הערבים שהוא זמנו עולה זה ליום א' מי"ד ימים דקי"ל מקצת היום ככולו בכ"מ וה"ל י"ד יום לבד משעת המעשה אבל בשאר מילי כגון שולחנות שראויי' לישיבתן מתחילת היו' וליכא אפילו מקצת מקודם לזמן המעשה אין יום המעשה מן המנין וצריך י"ד יום מלבד יום המעשה וכ"ת הא טעמא דרבנן דס"ל שואלין ל' יום קודם מפ' התם שהרי משה עומד בפ"ר ומזהיר על פסח שני והתם נמי נימא דאין יום המעשה בכלל הואיל ואין פסח שני קרב עד בה"ע וה"ל ל"א יום ואמאי קורא פ' שקלי' בר"ח אדר שאינו אלא ל' יו' עם יום המעש' שהיא בר"ח ניסן דמן הסתם אדר הסמוך לניסן לעולם חסר י"ל דלענין מעשה של ר"ח ניסן היא הקרבת תמידין ומוספין בו ביום מתרומה חדשה והרי קרבנות אין קריבין בלילה ולילה נמי ה"ל מקצת היו' ככולו לענין זה. וא"כ איכא ל"י שאין ראוין למעשה לפיכך יום המעשה עולה מן החשבון משא"כ ישיבות שולחנות בט"ו דלילה נמי ראוי לזה הילכך ליל ט"ז נמי יום המעשה הוי ואינו עולה מן החשבון. אבל מ"מ קשה מדאמר רב מקדימין משום יומי שולחנות ואפילו שמואל לא פליג עלי' אלא מטעמא דסוף סוף שולחנות כו' משמע דס"ל דשואלין י"ד יום כרשב"ג דאלו לת"ק שלשים יום בעי ואי טעמא דפ' שקלים משום שולחנות ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט וכדמוכח לעיל דהא דקאמר דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח קאמר כמאן דלא כרשב"ג ומשני אפ"ת רשב"ג וה"ט משום שולחנות שיושבין במדינה בט"ו והשתא למאי דמפ' טעמא דרב ושמוא' משום שולחנות ש"מ כרשב"ג ס"ל. וק"ל דבפ"ק דפסחי' אמר רב המפרש והיוצא בשיירא קודם ל"י אין זקוק לבער תוך ל"י זקוק לבע' ואמרי' ל"י מאי עבידתייהו כדתני' שואלין ודורשין בה"פ קודם לפסח ל"י אלמא רב כת"ק ס"ל. וי"ל דודאי רב כת"ק ס"ל מיהו שמואל דאית לי' מאחרין וע"כ אי טעמא דפ' שקלים משו' ת"ח א"א לאחר דא"כ בצרי לי' ל"י עד ר"ח ניסן וכ"ש דל"ל דטעמא דפ' שקלי' משו' שולחנו' דהא אליב' דת"ק ה"ל לאקדומי מט"ו בשבט אלא ע"כ כרשב"ג ש"ל דסגי בב' שבתות ובע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנות וכדמסי'. וכיון דאליבא דשמואל בע"כ טעמא דפ' שקלים משום שולחנו' וכרשב"ג ס"ל אין בעל הגמ' מכניס עצמו בהא דרב דס"ל התם כת"ק כיון דמילתא דרב דהכ' א"ש אפי' אליבא דרשב"ג וכדמסי'. אבל לפי האמת דס"ל הת' כת"ק נמי א"ש מה"ט דא"כ בצרי לי' ל"י לת"ח

מ"מ אכתי ק"ל כיון דמילתא דשמואל בע"כ לא אתיא כת"ק ל"ל להגמ' לעשות פלוגתא חדשה ולומר דפליגי אליבא דרשב"ג אלא דשמואל ס"ל סוף סוף שולחנות כו' ורב ל"ל להאי טעמ' לימא דכ"ע אית להו לה"ט אלא דרב לטעמי' דס"ל כת"ק ובע"כ ה"ט דפ"ש משום ת"ח וא"א לאחר דא"כ בצרי ל"י דת"ח. ועק"ל הא דמסיק כתנאי נימא כ"ע כדשמואל דלטעמ' דשולחנות מאחרין וה"ט דר"י הנשיא משום דס"ל דטעמא דפ' שקלים משום ת"ח וס"ל כת"ק. ורשב"א ס"ל דטעמא דפ' שקלי משום שולחנות וס"ל כרשב"ג דאמר ב"ש וסוף סוף חמיסר כו' כטעמא דשמואל. ואי הוי טעמא משום שולחנות אפי' ר"י הי' מודה דמאחרין כשמואל והא דאמ' מקדימין משום דטע' אחר הוא וכדפי' מיהו בהא י"נ דלא מסתברא להגמרא דלפליגו תנאי בעיקר טעמא דתיקנו לפ' שקלים. א"ו כ"ע ס"ל משום שולחנות ופליגא בה"ט דקאמר אליבא דרב ושמוא' וכיון דתנאי בה"ט פליגא חלי' נמי הגמ' פלוגתא דאמוראי נמי בה"ט. מיהו אכתי ק"ל כיון דכ"ע חיישי לשולחנו' א"כ רב דס"ל כת"ק דרשב"ג כדא' בפ"ק דפסחי' גבי היוצא בשיירא אמאי א' ר"ח אדר שחל בע"ש מקדימין הא לדידי' צריך לעולם להקדים מט"ו בשבט שהוא ל"י קודם ישיבות השולחנות: הילכך נ"ל לפרש אע"ג דלמאי דרצה לומר לעיל כמאן דלא כרשב"ג דקא ס"ד דה"ט דמקדימין באדר משום ת"ח ל"י קודם לו ומדמי לי' לזמן שאלה דה"פ