טורי אבן רל

דאד' טלאים שבכל שנה ושנה קאי דמשמע דביקור דקודם לקיחה לא מהני: דהא בפ"ט דפסחים (דף צ"ו) אמרי' דפסח מצרים מקחו מבעשור אבל לא ואין פסח דורות (מבעי לי') [צ"ל ומפיק לי'] מדכתיב בי' לחודש הזה ויקחו זה מקחו בי' הזה פ"ד מקחו מבי'. ופריך מדכתיב והי' לכם למשמרת עד י"ד לחודש ה"נ זה טעון ביקור ד"י קודם שחיטה ואין אחר טעון ביקור והא תמיד טעון ביקור ד"י מג"ש דנאמר כאן תשמרו להקריב לי ונאמ' להלן והי' לכם למשמר' ומשני שאני התם דכתי' תשמרו פסח דורות נמי הכתיב ועבדת כו' אלא הזה ל"ל למעוטי פ"ש דכוותי' אלמא דביקור ולקיחה דהוא מקח ב' מילי נינהו דתמיד ופ"ר של דורות טעון ביקור ד' ימי' אבל לא מקח ד"י קודם לו דאימעטי מהזה דגבי מקח והיינו כדפירש"י גופי' התם דמקח היינו שמקדישו מבעשו' לשם פסח וביקור היינו אם לא הפרישו מבעשור יבקר ב' וג' טלאים מבעשור ובשעת שחיטה יקח א' מהם. ומוכרח הוא דהא ל"ל דלעולם אין ביקור אלא לאחר לקיחה והקדש לשם פסח ותמיד והא דאימעט פ"ד מהזה יתירא דאין מקחו מבעשור היינו משו' דפסח נמנין עליו בני חבורה ומושכי' עד שישחט כדתנן בפ"ח דפסחים (ד' פט) אפי' לאחר שהקדישו כבר לפסח ממנה אחר עמו כדתנן התם הממנה אחרי' עמו על פסחו וחגיגתו מעות שבידו חולין והשתא א"ל דה' איכא בין פ"מ לפ"ד דפ"מ מקחו מבי' וצריך כל א' ואחד להיות נמנה עליו מבי' ולא אחר כן כדי שיהי' לכל אחד מבני החבורה מקחו מבעשור כדכתיב בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה דהיינו שכל אחד מבני חבורה יקח וימנ' עליו מבי'. ומהא נתמעט פ"ד שאין צריך קיחה ומנין לכל א' מבני החבור' מבי' אלא בענין שבשע' שחיט' נמי סגי אבל מ"מ עיקר לקיח' והקדש דגוף הפסח בעי מבי' ובכלל והי' לכם למשמר' דנ"ל מיני' ביקור ד"י קודם הוי נמי עיק' הקדש הפסח דאיתרבי פסח דורות ותמיד. הא ליתא דהא בספ"ק דזבחי' (דף יב) אמרי' אליבא דב"ב דפוסל בפסח ששחטו בי"ד שחרית בין לשמו בין שלא לשמו הואיל ומקצתו ראוי ופריך א"כ פסח כשר לב"ב המ"ל אי דאפרשי' האידנ' דיחוי ממעיקר' הוא ואי דאפרשי' מאתמול נראה ונדח' הוא. ומוקי לה ר"א תהא לאחר חצות פי' לא משכחת לה פסח כשר לב"ב אלא במפרישו לא"ח שהוא זמן הקרבתו וחזי לשמו ואי הא דפסח דורות טעון ביקור ד"י הקדישו נמי בכלל אכתי תקשה לב"ב פסח כשר המ"ל אע"כ דביקור ד"י דפס' ה"ה תמיד דיליף לה מיני' אין הקדישו בכלל זה. ודוחק לומר דבשלמא לב"ב דפסח כשר א"א אלא בפריש אחר חצות בע"כ ביקור רברבי רחמנא לפ"ד לאו היינו הקדש דאי אפשר משוט דיחוי. אבל למאן דל"ל דב"ב ואפש' להקדישו קודם לכן א"ל דביקור דרבי רחמנא היינו הקדש דהא כתיב ועבדת ודי לך למעט מהזה הפחו' שא"צ קיחה ומנין לכ"א מבני החבורה מבי'. ועוד למאי דמשני התם אפ"ת דמפריש מצפרא אין מחוס' זמן לבו ביום ור"פ שני אפ"ת מאורתא לילה אין מחוסר זמן וא"כ לב"ב נמי אין בו משום דיחוי אפילו הכי א"צ להפרישו ולהקדישו אלא מאורתא לר"פ ש"מ כדפי'

ועוד נ"ל ראי' להא דביקור לאו היינו הקדש מפכ"ג דשבת (דף קס"ח) דאר"י מקדיש אדם פסחו בשבת וחגיגתו בי"ט ואע"ג דא"ל דל"מ בע"פ שחל בשב' אנא ביו' הראשון של ד' ימי ביקור הוא חל בשב' בפסח שני דא"צ ביקור ובחל י"ד בשבת. מ"מ הא דר"ל התם אליבא דר"י מדתנן וכן ע"פ בירושלים שחל בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר י"ט ודחי התם הב"ע בממנה אחרי' עמו על פסחו דמעיקר' מיקדש וקאי והשתא למאי דס"ד דהוא מקדש לי' בע"פ תיקשה הא בעי ביקור והקדש ד"י קודם לכן והא ע"כ מפסח ראשון מיירי שהוא עי"ט דאילו פסח שני אינו סמוך לי"ט ומאי וע"ע חשבון לאחר י"ט דתנא ומדנקט ע"פ שחל בשבת וס"ד דמקדש לי' בו ביו' ש"מ דביקו' ד"י לאו היינו הקדש והא לפי' התו' דביקור ד"י מעכב בתמיד דיליף מפסח כ"ש דמעכב בפסח וקס"ד דמקדיש לי' בע"פ ואי ביקור היינו הקדש פסח פסול הוא. מיהו למאי דפרי' בחידושי שם דאין ביקור מעכב א"ז ראי' דמיירי מלא הקדישו וביקרו קודם ואפ"ה הפסח כשר וכ"ת ל"ל לתנא למיתני למילתי' בדעבד שלא כמצותו בשלא הקדשו וביקרו עד ע"פ ה"ל למיתני בלכתחילה במצותו ומחל יום ראשון מימי הביקור בשבת דמקדישו. לק"מ די"ל דבשביל מנות ביקור לא התירו חכמי' להקדישו בשבת. ולא מיבעי דל"ד להא דאם חל ע"פ בשבת דמקדיש פסחו דשאני הקדש דמעכב בדעבד ולא העמידו דבריהם במקום כרת דפסח כמו דלא העמידו דבריה' גבי אונן מצורע ובית הפרם כדאמרי' ספ"ת דפסחים (דף צ"ב). אלא אפי' להא דמקדיש חגיגתו בי"ט נמי ל"ד דאע"ג דאין בחגיגה כרת וגם אפשר למחר דהתם ה"ט דהקדשו דוחה י"ט כדפי' רש"י מקדיש פסחו בשבת וחגיגתו בי"ט ביום הקרבתן מותר להקדישן ואע"ג דאין מקדישין בי"ט התירו כיון דהקרבתן דוחה קדושתן נמי דוחה. וה"ט ל"ל אלא במקדיש ביום הקרבתו דא"ל הואיל אבל ביום א' של ביקור דאין מקריבו ב"ב דל"ל הואיל אין הקדישו דוחה שבת ועוד בלא"ה י"ל הא דמקדיש חגיגתו בי"ט היינו בי"ט אחרון דאם לא חג בו ביום עבר זמנו וה"ל מעוות אבל ביט"ר ל"א הואיל ויש לו עדיין תשלומין ואין זה מקומו ובמ"א יתבאר הכל: ומיהו למאי דאפרש לקמן למאי דמשני אפ"ת רשב"ג ומשום שלחנות מקדימין לבא' באדר לא כמו שפי' רש"י דהיינו ב' שבתות דרשב"ג אלא מטעם אחר הוא לפי המסקנא לק"מ משמעתין אהא דתמידין שלא הוצרכו לציבור דא"ל דתמיד טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה דביקור לאחר הקדישו הוא ואע"ג למאי דס"ד כמאן כת"ק ומשום ת"ח קדמינין וקרינין בע"כ ביקור דתמיד הוא קודם הקדשו דאל"כ הי' צריך תרומה חדשה להפריש ד"י קודם ר"ח ואין כאן ל' יום מ"מ י"ל דהמ"ל ולטעמיך וכן דרך התוס' בכמה מקומות לפרש כן דהמ"ל ולטעמיך ול"ק

רש"בג אומר ב' שבתות נ"ל הא דנקט ב' שבתות ול"ק י"ד ימיה משום דהתם בפ"ק דפסחי' אמ' דה"ט דרש"בג דנ"ל מפסח מדבר שנצטוו עליו בשנה השנית ליציאות מצרים בר"ח ניסן ובפ"ט דשבת (דף פ"ז) אמר' דר"ח ניסן זה הי' בא' בשבת א"כ ה"ל ב' שבתות שלימות עד הפסח שהי' בשבת כדאמ' במנחות (דף ס"ז) כתוב א' אומר ז' שבועות תספור לך וכתוב א"א חמשים יום הא כיצד כאן בחל פסח בשבת כאן בחל באמצע שבת אלמא לא חשיב שבוע שלימה אלא היכא שהחשבון מתחיל בא' בשב' ואיל ונ"ל לרש"בג למילתא מהתם דה"ל ב' שבתות נקט במילתי' ב' שבתות ולא י"ד יום ואע"ג דמתחילה רצה לומר התם דנ"ל מפ"מ ור"ח ניסן של אותו שנה לא הי' בא' בשבת כדאמ' התם שע"פ הי' בה' בשבת מ"מ במסקנא לא קיימי הכי

מאי פ' שקלים רב א' צו וכו'. וכ"ת הא מפרש לקמן דמה"ט קרי להו פ' שקלים משום דר' טבי דזאת עולת חדש בחדשו חדש והביא קרבן מת"ח והא גבי מוסף דר"ח כתיב ולמה מתחיל מפ' צו דמיירי מתמידין בפ' ר"ח בלחוד סגי כמו בר"ח שחל בשבת אין המפטיר קורא אלא פ' ר"ח בלבד. י"ל משו' דבסמוך פריך לרב מאי שני האי ר"ח משאר ר"ח ומשני דשני דהאידנא כולן קורין בדר"ח או תלתא בענינא דיומא וד' בדר"ח והא אפי' בר"ח שחל בחול דקורין ד' לא משכחת לה לרב אלא בדולג ואע"ג דלכתחילה אין רשאי לדלג. ש"ה דל"א כדאמ' רפ"ג (דף כ') ואלו הי' קורא בפ' ר"ח בלבד דאין בו אלא ה' פסוקים כדי קריאות א' כדאמ' התם למ"ד השתא כולן בדר"ח הי' צריך לדלג שבעה פעמים ולמ"ד קרא ד' בדר"ח הי' מוכרח לדלג ד' פעמים מש"ה מתחיל מפ' דצו דכל מיעוטי בדילוג עדיף אע"ג דהשתא נמי א"א בלא דילוג למ"ד דהשתא קרא ד' בדר"ח צריך אמצעי לדלג כמו בכל ר"ח כדאמ' התם וכ"ש למ"ד השתא כולה בדר"ח צריכין ד' מהן לדלג מ"מ כל מיעוטי בדילוג עדיף ומתחיל מפ' דצו שהוא ג"כ מענינא דיומא שהרי בכל ר"ח מתחילין מפ' דצו. אבל דיתחיל מקודם צו כדי שלא יהי' שום א' מהן צריך לדלג א"א דכיון דאינו מענינא דיומא כלל. תדע דאל"כ למה אמצעי מדלג בכל ר"ח יתחיל קודם פ' צו ואין צריך דילוג. א"ו כיון שאינו מענינא דיומא כלל לא קרינן לי' ומוטב לקרות מענינא של יום ולדלג אבל פ' תמידין שייך לענינא של יום שבכל יום ויום מענין יום הוא שהרי קריבין בכל יום

למ"ד סדר הפטרות חוזר מאי שני ק"ל לישנא דמאי שני דהא ודאי שני דבכל ר"ח שחל בשבת מתחילין מפ' דר"ח והשתא קרא נמי לפ' דצו. וי"ל וי"ל דכיון דבכל ר"ח בחול קורין מפ' צו אע"ג דשני האי ר"ח משאר ר"ח שחל בשבת שאינו מתחיל אלא מפ' של ר"ח ה"נ ששם נאמר עולת חדש בחדשו חדש והבא קרבן מת"ח אין זה שינוי כ"כ להכירא דפרשת שקלי'

ואלו האידנא קרו ג' מענינא דיומא וד' קרו בדר"ח ק"ל מ"ט נתנו דין קדימה לענינא דיומא קודם דר"ח ובסך הקרואים נתנו תוספת מעלה לדר"ח דקורא ד' ובענינא דיומא א"ק אלא ג' ממ"נ אי חשיב לי' לר"ח תדיר אע"ג דע"ד הוא בכל שבתות השנה הא אין קורין בכל שבתות ענין חד אלא בכל שבת מענין אחר אבל ר"ת בכל חדשי השנה קורין ענין אחד א"כ לקדום ר"ח לע"ד בקריאתו דה"ל תדיר כדאמ' לקמן גבי ר"ח טבת שחל בחול ואי ע"ד חשיב לי' תדיר משום דשם ע"ד ה"ל תדיר גבי ר"ת ואלו בחר שם ענינא דיומא אזלינן לפיכך אקדימוהו. א"כ יהי' לה מעלה יתירא במספר הקרואים נמי ומיהו י"ל מה"ט גופא כיון דאי אזלת בחר דענינא דיומא כללי ה"ל תדיר לגבי ר"ח ולגבי ענינא דיומא פרטי ה"ל ר"ח תדיר וכיון דבכלל ה"ל זה תדיר ובפרט אידך נותן לזה מעלות קדימה ולזה מעלת הקרואין. ומכל מקום אכתי ק"ל הא בכל ר"ח שחל בשבת קרו שית מע"ד וחד בדראש חודש ונתנו ב' מעלות לע"ד קדימה ותוספות קרואין וה"נ נהי דר"ח אדר שחל בשבת צריך להוסיף מנין קרואין בדר"ח יותר מא' משום דאל"כ מ"ש משאר ר"ח. ומאי ניכ' קריא' זו לפ' שקלים הא מ"מ בב' קרואין נמי סגי ואיכא הכירא לפרשה שקלים דבשאר ר"ח שחל בשבת קורא א' בדר"ח והיום שנים. וי"ל כיון דבר"ח זה בע"כ צריך לקרות בדר"ח יותר מאחד משום שינוי להיכרא אוקמא אד' כמו בר"ח שחל בחול תדע דהא קריאה זו בכל ר"ח לא סגי בד' אלא בדילוג אליבא דרב ואע"ג דאין ראוי לדלג ש"ה משום דל"א. והשתא בלא"ה תקשה בר"ח אדר שחל בשבת לרב האיך קורין ד' בר"ח הא השתא