טורי אבן רכט

ע"ב ואין נכנסין בהן בחמה מפני החמה ובגשמי' מפני הגשמי' ק"ל הא הר הבית קדוש טפי מבה"כ שהרי רקיקה ומנעל בבה"כ שרי ובהר הבית אסור כדא' בפ"ט דברכו' (דף ס"ב) והשתא כיון דבבה"כ אסור לכנוס בגשמי' מפני הגשמי' כ"ש בהר הבית והא בפ"ג דתעני' (דף יט) גבי עובדא דחוני המעגל שהתפלל וירדו גשמי' עד שעלו ישראל מירו' להר הבית מפני הגשמי' והא איכא איסורא ושם אפרש

אמר רבא וחכמי' ותלמידיהן מותרין דאריב"ל כו' ואע"ג דמילתא דרי"בל אבית המדרש איתמר והכא מבה"כ מיירי. מייתא שפיר דהא ריב"ל אלימא לי' קדושת בה"מ מבה"כ כדא' לעיל וא"כ בה"כ לריב"ל אתיא בק"ו מבה"מ. ובהכי א"ש אפי' לרב פפא משמי' דרבא דאלימא לי' קדושת בה"כ מבה"מ. מ"מ מדריב"ל דאלים לי' קדושת בה"מ נשמע לדידי' לבה"כ

דף כט ע"א מבטלין ת"ת להוצאת המת ולהכנסות כלה. כתב הרא"ש בפ' דכתובו' י"מ מאי מבטלין ת"ת היינו רשאין לבטלה והביא ראייה לפי' מפ"ק דמשמע דוקא מ"מ עדיף מת"ת אבל מת אחר אין חובה לבטל' אבל רשאי לבטל והא דאמר רבא מ"מ עדיף מת"ת בפ"ק והביא ראייה מהא ה"פ מדשאר מתים רשות לבטל במ"מ חייב בטל. וק"ל הא אמרי' בפ"ק מכאן סמכו של בית ר' שמבטלין ת"ת ובאין לשמוע מקרא מגילה ק"ו מעבודה ומסיק דת"ת דרבים חמור מעבודה לדיחיד קיל ופריך מהא דאין מועד בפני ת"ח וכ"ש חנוכה ופורים ומשני וכבוד תורה קאמרת כבוד תורה דיחיד חמור ת"ת דיחיד קיל וכיון שכבוד תורה דיחיד חמיר אפי' ממקרא מגילה ק"ו לעבודה דקילא ממגילה וק"ו בן ק"ו ת"ת דיחיד דקילא אפי' מעבודה דיחיד והא דמבטל ת"ת להוצאת המת מיירי ממאן דקרי ותני וכדמסיק וה"ל כבוד התורה א"כ הא וודאי דחייבין לבטל קאמ' שהרי אפי' עבודה ומגילה חייבין לבטל מפני כבוד תורה ק"ו ת"ת דקילא מהן דחייבין לבטל מפני הוצאות המת דקרי ותני דה"ל כבוד תורה. א"ו האי מבטלין חייבין לבטלן קאמר ולהכנסות כלה היינו נמי דחייב לבטל קאמר כדפי' גבי הוצאות המת. מיהו ק"ל כיון דהוצאת המת והכנסות כלה עדיפי מת"ת א"כ כ"ש דעדיפי מכבוד המלך דהא ת"ת עדיפא מכבוד המלך כדאמ' בספ"ו דסנהדרין (דף מ"ט) גבי אשכחינהו לרבנן דפתחו להו במסכתא אמר כתיב כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע אל דבריך לכל אשר תצוונו ימות יכול אפי' לד"ת ת"ל רק חזק ואמץ ואמרי' החם צדיקים וטובים ממנו שהי' דרש אכין ורקין אלמא הודו לו חכמים דת"ח עדיף מכבוד המלך וכיון שכן כ"ש להוצאות המת והכנסו' כלה דעדיפ' מד"ת דעדיפ' מכבוד המלך והא אמרי רפ"ב (דף י"ז) מעבירין את המת מלפני הכלה וזה וזה מלפני מלך ישראל אלמא כבוד המלך עדיף מהוצאות המת והכנס' כלה. ואמאי הא אינהו אלימא מת"ת דכבוד המלך לא אלים מת"ת אדרבא ת"ת אלימא מכבודו וי"ל דודאי כבוד המלך גדול מהני מיהו ה"מ בכבוד הבא מאיליו שלא מחמת צווי המלך אבל אם מצוה איזה דבר מעצמו אע"ג דזה בכלל כבודו שלא להמרות את פיו והממרה חייב מיתה כדכתי' גבי יהושע אפ"ה ת"ת עדיף וה"ט משום דכבוד הבא מאליו כיון דליתא במחילה דהא קי"ל מלך שמחל ע"כ א"כ מחול אלים מכל הני אבל דבר ציווי המלך אע"ג דזה בכלל כבודו שלא להמרו' פיו מ"מ כיון שבידו לבטל ציוויו ולשנותו דבר מצות אלימ' מיני' וע"ד שכתבתי למעל' גבי ת"ת ע"ש הטיב: אבל אי ק"ל הא ק"ל כיון דברייתא זו הא דהוצאת המת איירי מת"ח דקרי ותנא דה"ל כבוד תורה דעדיף טפי אפי' מעבודה ומגילה איך מייתא רבא ראי' בפ"ק לסתם מת דמבטלין ח"ת בשבילו לשאינו קרי ותנא דש"ה דאיכא משום כבוד תורה דאלים טפי: $$ציור בספר

$$ והשיב לא נאמר אלא ושב מלמד שהק"בה שב עמהן מבין הגליות. וק"ל הא גבי קיבוץ גליות של א"ה נמי מצינו שנאמר ושבתי אח שבות בני עמון וראיתי לפרש"י בפ' נצבי' אהאי קרא ושב ה' אלהיך את שבותך הי' לו לכתוב והשיב את שבותך רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרות גלותם וכשנגאלין הכתיב גאולה לעצמו שהוא ישוב עמהן ועי"ל שגדול יום קיבוץ גליות ובקושי כאלו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידו ממש איש איש ממקומו כענין שנא' ואתם תלקטו לא' א' בית ישראל ואף בגליות שאר אומות מצינו כן ושבתי את שבות בני עמון מ"מ צריכן אנו ליישב דברי רבותינו ונ"ל דדייקו לה מדכ"ר ושב ושב ב' פעמים ושב ה' אלקיך את שבותך ושב וקבצך ואי כדפרש"י משום דגדול קיבוץ גליות הל"ל פעם א' ושב ופעם ב' והשיב א"ו ללמד הא נמי אתא שהקב"ה שב עמהן. ועי"ל שאני גבי אה"ע דאין למטעי ולומר שהק"בה שב עמהן אין קפידא לכתב ושב דודאי אבני עמון קאי ולא אקב"ה אבל גבי ישראל דאפש' למטעי שהקב"ה שב עמהן כמו שמצינו במצרי' שהיתה שכינה עמהם אם איתא דהאי ושב אישראל לחודייהו קאי ולא אהקב"ה הל"ל והשיב דלא למטעי. א"ו האמת כן שקאי נמי אהקב"ה ששב עמהן. וכה"ג מצינו רפ"ק דברכו' (ממי) [צ"ל ממאי] דהאי וטהר טהר יומא וכ"כ כזה בפ"ק גבי סוגי' דאין בין זב הרואה ב' ראיות

כיון דשמענא להא דאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתך הוי גרסינא בבי כנישתא. ק"ל הא אמר אביי גופא בפ"ק דברכו' (דף ה) מריש הוי גרסינ' בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמ' רחבא משמי' דעולא מיום שחרב בה"מ אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד לא הוי מצלינא אלא היכא דגרסינא. ומשמ' שהי' מתפלל בביתו היכא דגרס מדאמר לא הוי מצלינא אלא היכא דגרסינא ולא אמר איפכא לא הוי גרסינא אלא היכא דמצלינא. ועוד מהא דעולא דאמר דאין להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד אין ללמוד אלא דמקום גירסא עדיף. ועוד דמייתא התם עובדא דר"א ור"א דאע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוי גרסי אלמא מקום גירסא עדיף מלהתפלל מבה"כ. ומדמ"ל התם סמוך להא דאביי אלמא לדידי' נמי מקום גירסא עדיף להתפלל. ול"ל דשני שמועות נינהו מעיקרא שמע להא דעולא והוי מצלי בביתו היכא דהוי גרס אבל בתר הכי שמע נמי להא דאמר דוד וקבע מקום לתורה ולתפילה שניהם בבה"כ. דא"כ האיך קאמר נמי בשמעתין מריש הוי גרסינא בביתא ומצלינא בבי כנישתא כדאמ' התם הא משעה ששמע להא דעולא לא עבד כן וה"ק דעד ששמ' להא דדוד עביד כן ונ"ל שהוא א' מן הסוגי' המתחלפות. ונ"ל דפליגי אי קדוש' בה"כ עדיף מבה"מ או להיפך וכדאמר' לעיל

מאי כשמה כמ"ד אדמקיפנא אדרי איעול בהא גירסא דשמעתין מתוקנת ובפ"ח דברכות (דף סג) גירסא ספרי' דידן משובשות דגי' מאי קפנדריא א' רבא קפנדריא כשמה ורב חנן בר אדא משמי' דרב סמא ברי' מרי א' כמ"ד וכו' משמע דר"ס פליג אדרבא וליתא דהיינו פי' של קפנדריא כשמה וצריך לגרוס התם מאי כשמה א' ר"ח וכ' כמ"ד אדמקיפנא וכו' כדגרסי' בשמעתין

הנכנס להתפלל מותר לעשות קפנדריא הכי גי' ספרים דידן והרי"ף בסוף פ"ח דברכות גורס מצוה לעשות קפנדריא וגי' זו נ"ל עיקר דקרא מצו' קאמ' וחיובא הוא ולא רשו' כדכתי' בסיפא דקרא לא ישוב דרך השער אשר בא בו כי נכחו יצא

אמר רנב"י הנכנס ע"מ שלא לעשות וכו' שם בפ"ח דברכות גרס לה בדר"נ אמר רבה בר אבוה וגם הא דאם הי' שביל מעיקר' מותר גרס לה בתר הא דהאי הנכנס

ע"ב כמאן דלא כרשב"ג. ק"ל ולרבנן מי ניחא הא כיון דשואלין ל' יום קודם למעשה והא בניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה וקיימ"ל דתמיד טעון ביקור ד' יום קודם שחיטה א"כ תמיד של ר"ח ניסן צריך ללוקחו ד' יום קודם לו וצריך שתהי' ת"ח בו ביום. וא"כ אע"ג דקרינן אדר ליכא ל' יום עד הפרשות ת"ח. ולא מיבעי למאי דפי' התוס' ספ"ג דסוכה (דף מ') גבי הא דאמר התם שהביא מלישכה שאינה מבוקר דביקור ד' ימי' בתמיד מעכב אלא אפי' למאי דפי' בחידושי' התם דביקור אינו מעכב מצוה מיהו איכא הרי הא דא"ר טבי דק"צ מצוה להביא מת"ח נמי אינו אלא למצוה בעלמא דהא אם הביא מן היכן יצא כדאמרי' בפ"ק דר"ה אפ"ה תיקנו להקדים פ' שקלים מר"ח אדר משום מצוה דת"ח. והה"נ דמשום מצות ביקור אע"פ שאינו מעכב אפ"ה ראוי להקדים ל' יום קודם ביקור וכ"ת דביקור קוד' להקדישו סגי (וא"נ) [צ"ל וא"כ] א"צ הפרשו' ת"ח עד ר"ח ניסן ותמיד של ר"ח יבוקר ד' יום קודם להקדישו ליתא דהא אמרינן בפ"ק דשבועות (דף י') תמידין שלא הוצרכו לציבור נפדין תמימי' לרבנן ופרש"י שלקחן ממעות תרומת הלישכה ותנן אין פוחתין מו' טלאים המבוקרים וכשמגיע ר"ח ניסן לא הי' מקריב שוב קרבנות ציבור ממעות התרומה של אשתקד ונמצא בכל שנה ושנה ד' טלאים ממעות תרומ' הישנה והיינו לא הוצרכו לציבור להקריב בשנה שעברה והא טעמא דאין פוחתי' מו"ט המבוקרים הוא משום דתמיד טעון ביקור ד"י קודם שחיט' כדאמרי' בפ"ד דמנחות (דף מ"ט) ופ"ב דערכין (דף י"ג) וש"מ דטעון ביקו' אחר לקיחתו והקדשו דאי בקודם סגי ל"ל ללקחם ולהקדיש לאותן ד' טלאים ע שלא הוצרכו יבקרם קודם לקיחהו הקדש ואח"כ יקחם מת"ח בר"ח ניסן ויקדשם. א"ו ביקור קודם לקיחתן והקדשם לא מהני ובע"כ צריך ללקחם מתרומה ישנה קודם ביקור. ואע"ג דהני ד' טלאים אינן ראויים לתמידין מר"ח ואילך דבעינ' ת"ח אפ"ה בע"כ מפריש להו כדי שיהי' ו"ט בער"ח ניסן שיהי' ראוים להקריב לתמידי היום איזה שני' שירצו כדפירש"י שם בפ"ד דמנחות דתקנות חכמים הוא שיהא שם בכל יום ששה ראויים ליטול איזה שנים מהם שירצה מ"מ ש"מ דטעון ביקור אחר לקיחה והקדש ובע"כ תמידי ר"ח ניסן והה"נ של ב' וג' בחודש צרי' ליקחם ד' ימים קודם הקרבתן משום ביקור ד"י אחר הלקיחה והקדש וכיון שאי אפשר ללקחם מת"י בע"כ צריך שיהי' ת"ח מופרש כבר וא"כ כי משמיעין על השקלי' בר"ח אדר אכתי ליכא ל' יום להפרשות ת"ח. מיהו בפ"ח דמנחו' (דף ע"ט) פרש"י בש' רבו דהאי תמידין שלא הוצרכו לציבור היינו שאבדו והפריש אחרי' תחתיהן ואח"כ נמצאו וא"כ א"ר מהא שצריך ביקור ד"י (קודם ללקיחתו) [צ"ל אחר לקיחתו] והקדשו ואני תמה על רש"י למאי דפי' תמידין שלא הוצרכו לציבור