טורי אבן כג

בזה ובין בזה עובר ולא חש התנא לפ' אלא על מה דסליק מיני' אע"ג דאמ' מכדי תנא אלאוי קא מהדר. חד לאו כמשמעו וחד לאו הבא מכלל עשה וכמ"ד אאיסורי' קא מהדר וזה דוחק לפרש דעובר בב"ת דקתני אסיפא קאי ולא ארישא ועוד שנה בלא רגלים דרישא שיירי' לא פי' במאי קמיירי כלל כיון דעובר בב"ת לאו עלי' קאי ועוד דאין נראה לומר דאיסורי נסיב ליה תנא בלשון לאוי:

וכ"ת הא ודאי תאכלנו שנה בשנה אינו אלא עשה ולאו דב"ת לשנה בל"ר מנין נ"ל דהכי נפקא ליה מדקבע רחמנא זמן שנה לבכור וכל הקדשים ונפקא לן מדכתיב כל וכיון דאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי בב"ת כדאמ' לעיל אדר"מ דברגל אחד עובר בב"ת משו' דכתי' ובאת שמה והבאת וכיון דאמ' רחמנ' אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בב"ת. ואע"ג דרבנן אמרי ההוא לעשה היינו משום דנ"ל מקרא אחר לזמן (קב"ת) [צ"ל ב"ת] דאין עובר ברגל א' בע"כ קרא דובאת שמה דחיק אנפשי' דאינו אלא לעשה דאל"כ אינך קראי לב"ת ל"ל. אבל בעשה דשנה בשנה א"צ לדחוק בזה דקמ"ל דבשנה בלא רגלים נמי עובר וכיון דאמר רחמנא אייתי ממילא קם לי' בב"ת עוד תירץ בספר המאור הא דקאמר רגלים פעמי' ה' ה"מ לעבור עליו בכל יום ויום דכיון דעובר על ב"ת דרגלים מאחר דבראי' פנים הוא יום אחד כך בכל יום עובר בב"ת אבל התלוי בשנה אינו עובר אלא על כל שנה ושנה כמו שנאמר תאכלנו שנה בשנה. וק"ל הא האי שנה בשנה מיבעי ליה לאיזה שנה שנכנסת בחברתה הוי אומר זה שנה דידי' ולא של מנין עולם א"נ ליום אחד בשנה זו ויום א' בשנה זו לימד על הבכור שנאכל לב' ימים ולילה אחד כדאמ' רפ"ד דבכורות (דף כ"ז) ולא ללמד שא"ע אלא על כל שנה ושנה ועק"ל דמשמע וודאי דבכור לאחר שנתו נמי עובר על כל יום ויום דהא מסיק התם בנולד מום בבכור בזמן הזה לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אפי' שעה א' וש"מ דעובר עליו על כל יום ויום ואפי' למאי דפי' לקמן דהא דבכור בעל מום נאכל בתוך שנתו אינו אלא מדרבנן מ"מ כל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן ואי בכור תם מן התורה לאחר שנתו א"ע עד תשלום שנה שני' אמאי ב"מ דרבנן אינו רשאי לקיימו אפי' שעה א' יקיימנו עד כלות שניה אלא וודאי פירש"י עיקר:

ול"ל דהאי תנא דשנה בלא רגלים לא פליג אדר"ש דאמר פעמים ה' דע"כ ל"ק דשנה בל"ר עובר בב"ת אלא באפריש ולא אקריב דומיא דבכור אבל אמר ולא אפריש א"א ללמד מרבוי דכל לשאר קדשים כיון דלא משכחת לה כה"ג גבי בכור גופא א"א לך לרבוי מכל אלא דומיא דמ"ל גבי בכור כה"ג ליתא דהא (איצטריך) [צ"ל דאיצטריך] קרא לאמר ולא אפריש היינו טעמא משום דה"א דיבורא לאו כלום הוא ומהשתא כיון דגלי קרא דדיבורא מילתא הי' וצריך לקיימו ממילא ילפינן אמר ולא אפריש מלא אקריב בכ"מ ולא עוד דעדיפא מלא אקריב דא"ל כל היכי דאיתי בי גזא דרחמנא איתא. וכיון דדומיא דבכור דהיינו בלא אקריב ואפ"ה עובר בב"ת. כ"ש ללא אפריש:

והשתא אי שנה בלא רגלים לר"ש עובר בב"ת פעמים ד' או ה' לא משכחת לה. מיהו אכתי י"ל דגבי בכור דכתב רחמנא בהדיא שנה אפי ר"ש מודה דעובר בלאו דב"ת בשנה בלא רגלים. ולא פליג אלא בשאר כל הקדשים ולא דריש כל לרבות כל הקדשים לענין שנה:

וכ"ת הא בהאי ברייתא דחייבי הדמים קחשיב בכור בב"ת בג' רגלים וקאי עלה ר"ש ופליג ואמר ג"ר כסדרן בעינן וחג המצות תחילה והא שנה בבכור בהדיא כתיב. י"ל דהא דנקיט כסדרן גבי בכור לאפוקי שלא כסדרן כגון עצרת או סוכות תחילה אע"ג דמלו ג"ר קודם לשנה אינו עובר ומיהו במלו שנה בלא רגלים דקדים שנה לג"ר כסדרן בבכור לחוד עובר ובכולן אינו עובר עד שעברו ג"ר כסדרן דוקא ועוד בלא"ה ניחא נהי דקדמי ב"ת דבכור לג"ר כסדרן אפ"ה שייך למחשבי בהדי אינך כיון דשייך בי' ב"ת לאחר ג"ר נמי וכה"ג פירשתי לעיל גבי צדקות:

עוד נ"ל דר"ש נמי אית ליה בכל הקדשים בשנה בל"ר עובר עליו כמו גבי בכור מרבוי דכל הבכור כדתני' בספרי וקי"ל סתם ספרי ר"ש. מיהו לא ללאו דב"ת מרבי להו אלא לעשה משום דס"ל בבכור גופי' בשנה בל"ר אינו עובר בלאו אלא בעשה דשנה בשנה לחוד וטעמא רבה איכא בהא מילתא דבשלמא לת"ק דבג"ר אפי' שלא כסדרן עובר בב"ת כ"ש למ"ד בב' רגלים או ברגל א' עובר א"כ כיון דקבעי רחמנא זמן שנה לבכור ולכל הקדשים כל כמה דעברה שנתו עובר בב"ת דכיון דדאמר רחמנא אייתי ולא אייתי ממילא קם לי' בב"ת אבל לר"ש כיון דס"ל דאצ"ל לחה"מ ולא לחה"ס וכתיב רחמנא לתרווייהו יתירא לומר לך דאפי' בד' רגלים שלא כסדרן אינו עובר על ב"ת ואפי' בה' רגלים שלא כסדרן א"ע. אע"ג שא"א להו בלא שנה. בע"כ שבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' דתאכלנו שנה בשנה אינו אלא לעש' כמו קרא דובאת שמה להני תנאי דפליגי אדר"מ ונ"ל מקרא דברגל אחד אין עובר ב"ת מש"ה מוקי ליה לקרא דובאת לעשה מה"ט. ה"נ לר"ש האי קרא דשנה בשנה בע"כ לעשה אתי מה"ט גופי' ונ"מ למאן דליתא לא בראי' ולא בשמחה דליתא לעשה דובאת שמה אבל בעשה דשנה בשנה אית' דעשה זו לא תליא רחמנא בביאה אע"ג דאכתי בברייתא לא מתוקם כוותי' דר"ש מדתני רגלים בלא שנה ש"מ דאלאוי מהדר מדנקט רגלים דאלו עשה ברגל א' נמי איתא ורגלים דנקט ל"ל. מ"מ ניחא הא דקאמר הניחא למאן דאית ליה כסדרן דהיינו ר"ש דאהא דפריך שנה בלא רגלים היכי משכחת לה לחוד קאי עוד אני אומר דהאי תנא דמרבי כל הקדשים לשנה בלא רגלי' לבל תאחר ונפקא ליה מכל דכתיב גבי שנה דבכור היינו דווקא קדשי מזבח דומיא דבכור שהוא ק"מ אבל קדשי בדק הבית דלאו דומיא דבכור הן אין לנו ואין עובר עליהם בב"ת אלא ברגלים בלבד דרבינהו קרא בהדיא אבל לשנה דלא רבי לא תדע דמה"ט לא חשיב בההיא ברייתא דאיירי בה ר"ש ואמר עלה רגלים פעמים ג' פעמים ד' פעמי' ה' אלא קרבנות קב"ה בלבד ואלו מקרבנות מזבח לא חשיב אפי' אחד משום דלא משכחת לה בהו להאי פעמים ד' דר"ש דאי אפשר לד' רגלים מכ"ש ה' בלא שנה וכבר קדי' ב"ת דשנה קודם להם כמש"ל ומיהו לפי מה שהוכחתי דאע"ג דאית ליה לר"ש האי דרשא דכל דרבות כל הקדשים לשנה בל"ר מ"מ היינו דווקא לעשה ואע"ג דברגל אחד עובר בעשה דוהבאת שמה נ"מ להא דפרישת לעיל אבל בלאו דב"ת ר"ש ל"ל כלל בשנה בל"ר אפי' בבכור גופי' כ"ש בשאר קדשים דאלת"ה למ"ל בבכור ושאר קדשי מזבח לד' וה' רגלים דר"ש השתא הדרא קושי' לדוכתי' אמאי לא נקיט בהאי ברייתא דלעיל אלא קב"ה ולא קדשי מזבח לענין ב"ת הא כיון דבשנה בל"ר ליתי' ללאו דב"ת לר"ש אלא עשה בלבד וי"ל הא דלא חשיב מק"מ כלום משום ת"ק שייר להו דאמר כיון שעברו ג"ר עובר בב"ת דלא בעינן כסדרן ומשמע דאם לא עברו עליו ג"ר אע"ג דכבר עברו עליו שנה אכתי אינו עובר בב"ת דכולי מילתא בג"ר תליא והא ליתא אלא בקדשי בדק הבית לחוד אבל בק"מ לפעמים אע"פ שלא ע"ע ג"ר כיון שעברו עליו שנה ומ"ל כרבי או כדרב שמעי' כדאמ' לקמן מיד עובר בב"ת

מ"ל לרבי דאקדשה בתר חה"מ כו' אלא לרבנן המ"ל דאי בדאקדשי' בתוך הרגל דכי מטא שתא אכתי ליכא ג' רגלים דשלימי' בעינן כדלעיל ה"נ איכא רגלים שלימים דסוף רגל ראשון דאשתקד מצטרף על תחילת רגל דהשתא כן פ' התוס'. ומכאן נ"ל להוכיח דשנה דב"ת מונין לו מיו' אל יום ומשעה אל שעה ואם נדר באיזה יום מן הרגל בו' שעות ביום אינו עב"ת עד שנה הבא בו' שעות של אותו היום דאי במיום אל יום לחוד סגי ומשעה אל שעה לא בעינן וכי מטא לשנה הבאה ליל אותו יום מיד עובר. מ"ל שנה בל"ר בנדר בתוך הרגל בתוך הלילה או ביום הא בכניסת לשנה הבאה ליל אותו יום שנדר שנה מלא ורגלים לו מלא עד אותו שעה ביום שנדר אשתקד דהא וודאי לענין רגלים משעה אל שעה בעינן כדמוכח לקמן גבי והרי רגלים דלא חיילי מאורתא וקא חשיב דאפי' נדר בליל יט"ר אין רגל זה עולה לו לענין ב"ת משו' דכולה רגל בעינן כדפי' התוס' וכמ"ש שם. וא"כ הה"נ בנדר בתוך הרגל אם אינו משעה אל שעה ליכא כולה רגל דמה לי אם חסר קצת שעות מן הרגל בתחילתו דאינו עולה לו. ומה לי אם חסר בסופו ואפי' אם תדחק לחלק בניהם אפ"ה מ"ל שנה בל"ר בנדר ביט"ר דרגלים לא מלו עד משעה אל שעה משנדר דהא היינו דקאמר הגמ' והרי רגלים דל"ח מאורתא ואלו שנה מלא עם כניסת ליל יט"ר. א"ו ש"מ דבשנה נמי בעינן משעה אל שעה דהשתא שנה ורגלי' באים כאחת ולא משכחת לה שנה בל"ר. וכ"ת מנ"ל הא דבשנה דב"ת בעינן משעה אל שעה הא בהרבה שנים של תורה במיום אל יום לחוד סגי כמ"ש לקמן בשם התוס' י"ל דכיון דשנה דקדשי' רבי רחמנא גבי שנה דבכו' מדכתיב כל הבכור כדתני' בסיפרי וכמ"ש לעיל דומיא דשנה של בכור רבי להו לכן אמרינן לקמן דשנה דבכור מונין לו משעת הרצאה דהיינו תחילות ליל שמיני משנולד והרי שנת הבכור לעולם אינו אלא משעה אל שעה כיון דאין שנתו מתחיל בכל פעם בתוך היום אלא בתחילתו אע"פ שנולד בתוך היום הה"נ גבי כל הקדשים אע"ג דמשכח' לה שנה בלא משעה אל שעה בנתחייב בהן תוך היום ולא בתחילתו דומי' דבכור בעינן משעה אל שעה דווקא ולא דמי להא דאמרינן בעלמא אין דנין אפשר משא"א דש"ה כיון דגלי רחמנא ב"ת דקדשים בשנה גבי בכור ע"כ דומיא דבכור בעינן. אבל אין לדחות ראיי' זו דהא דפריך שנה בל"ר המ"ל קאי אבכור לחוד דקתני א' בכור וא' כל הקדשים ע"ע בשנה בל"ר דהא בבכור משעה אל שעה לא מ"ל כדפי' דהא מדמשני לרבי מ"ל כגון דאקדשי' וכו' ש"מ דאשאר קדשי' קאי שקדושי' על פיו דאי בכור קדוש מאליו מרחם וא"צ להקדישו

מ"ל לרבי דאקדשי בתר חה"מ פירש"י בתוך הרגל ואית דאמרי לאחר הרגל בשילהי אדר בתרא לאו דווקא אלא לאחר שיצא אדר קאמר משום דק' לרש"י מבתר חה"מ עד שילהי אדר שני למ"ל להני שס"ה ימים דקרי שנה תמימ' לרבי מש"ה דחיק לפרש כן ואני תמה דהא מ"ל שס"ה ימי' מכוון מבתר חה"מ עד שילהי אדר שני ע"ד שאמ' שמואל בפ"ב דערכין (דף ט') אין שנת לבנה פחותה משנ"ב ולא יתירא על שנ"ו כיצד שניהם מלאים ששה שניהם חסרים שנים א' מלא (י"א) [צ"ל וא'] חסר ד' ופירש"י ב' מליאים ב' מן החסרים כגון מרחשון ואייר ב' חסרי' ב' מן המלאים כגון כסלו וסיון והשתא משכחת לה בשנה מעוברת ובשניהם מלאים דה"ל מר"ח אייר עד שילהי אדר שני שנ"ו ימי' ומבתר חה"מ שהוא כ"ב בניסן עד ר"ח