טורי אבן רכח

ותאמר ה"נ כיון דעשה דכבוד התורה עדיף ואלים משאר עשה אע"ג דאיתא במחילה ובכה"ג אין עשה דוחה לל"ת מ"מ עשה החמור דוחה לעש' הקלה בכה"ג נמי. הא ליתא שהרי אין עשה חמורה דוחה עשה ול"ת קלה כדמוכח בשילהי מס' חולין (דף קמ"א) דדרש שלח תשלח אפי' לטהר את המצורע ופריך ל"ל קרא הא אין עשה דוחה לעשה ול"ת דשלוח הקן ודחיק הגמ' בכמה גוונא לאוקמי לשילוח הקן אעשה לחוד וה"א דאתא עשה דמצורע דחמיר משום שלום בית דאסור בתשמיש המטה דאפילו השם שנכתב בקדושה נמחק על המים בסוטה מפני שלום בית וה"א דידחה לעשה דשילוח הקן קמ"ל דלא ומדדחק הגמ' לשילוח הקן על עשה לחוד מש"ה איצטריך קרא למעוטי דאין עשה דמצורע החמור דוחה אותה הא היכי דשילוח הקן הוא בל"ת ועשה ל"צ למעוטא דפשיטא דאין כח בעשה החמור לדחות ל"ת ועשה אע"ג דקילא אלמא אלים כח עשה ול"ת קלין מעשה לחוד החמור. ואפ"ה עשה ול"ת דאיתנו במחילה נדחין אפי' מפני ל"ת לחוד כגון באנוסה שאינה ראויה לבא בישראל דאינו אלא בל"ת לחוד אלים כולי האי לדחות אפי' לעשה וצ"ת דלו תהי' לאשה הוא עשה ול"ת דל"י לשלחה. אלמא מפני קילותא דעשה ול"ת הללו הואיל ונתנו למחילה ל"ת לחוד אלימא מהן לדחותן אע"ג דאין כח זה בעש' החמור לדחות לעש' ול"ת. כ"ש עשה הניתן למחילה שאפי' עדיפא אפ"ה מה שניתן למחיל' גרע כח העדיפותא והחומר שבה שהרי החמור שבה אין כח להעדיפה מעשה ול"ת ואלו הגרעון שבה מפני שניתן למחילה גריע טפי שאפי' אי הי' עמה ל"ת נידחת מפני ל"ת גרידא כ"ש דעדיפתא דידה לא מהני לדחות לעשה אחרת דהא מצד המעלה שבה לא אלימא לדחות העשה ול"ת וכח הגירעון מורידה שאפי' עשה ול"ת שניתן למחילה נידחן אפי' מפני שאר ל"ת גרידא והשתא אי כבוד הרב אפי' במקום בזיון כבודו מחול אע"ג דעשה דכבוד התורה עדיפא הא גירעון שבה שניתן למחילה מגרע כח העדיפותא ואינו ראוי לדחות עשה אחרינא. א"ו במקום בזיון ל"א הרב שמחל ע"כ כבודו מחול והואיל ולא ניתן למחילה מש"ה אמ' עשה דכבוד תורה עדיף והא בזיון הוא לעמוד לפני הב"ד:

ונ"ל עוד ראי' לדבריו מדאמ' ר"פ הנחנקין (דף פ"ד) רב לא שביק לברי' למשקל לי' סילויא מר ברי' דרבינא לא שביק לברי' למיפתח לי' כוותא דילמא חביל וה"ל שגגו' איסור ואי האב יכול למחול על בזיונו א"כ ה"ה על הכאותו נמי יכול למחול א"כ למה לא שבקו לבניהם למיפתח כוותא ולמשקל סלויא ה"ל למחול ע"כ. א"ו כל כה"ג שהוא דרך בזיון אין כבוד האב מחול וה"ה לכבוד הרב והא דפריך התם א"ה אחר נמי ומשני אחר שגגות לאו בנו שגגות חנק אע"ג דאחר יכול למחול על הכאתו כדמוכח בספ"ד דב"ק (דף צ"ג) הא דפריך א"ה אחר נמי היינו בסתמא היכא דלא מחל בהדיא מיהו ק"ל דאמ' בפ"ק דקדושין (דף לב) רב הונא קרע שיראי באנפי' רבה ברי א' איזיל אחזי אי רתח אי לא רתח ופריך דילמא רתח ועבר אלפני עור ופירש"י ודילמא רתח ואמ' לאבוה מידי בריתחי' ומשני דמוחל לי' ליקרא אלמא אפי' לענין בזיון כבוד אב מחול. ואולי י"ל דכבוד הרב שאני דכבודו גדול משל אב מש"ה במקום בזיון אינו יכול למחול על כבודו

מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע וכו' ואע"ג דאסור להסתכל בדמות אדם רשע מ"מ אי אפשר לרוב עולם לזהר בזה והיינו רבותא דידי' והא דא' ר"א עיניו כהות ויליף לה מיצחק ודאי יצחק טעה וסבר שעשו צדיק גמור הוא כדאמ' בב"ר ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו שהי' צד את אביו בדברי פיו שהי' שאלו אבא כיצד מעשרין אח התבן וסבור אביו שהוא מדקדק במצות והא דאמ' בפ"ק (דף ו) אמ' יצחק לפני הקב"ה יוחן עשו א"ל רשע הוא היינו לאחר שהכהו עיניו הודיעו לו זה תדע שהרי אחר שכהו עיניו רצה לברכו אלמא עדיין החזיקו בחזקות צדיק: והא דמשני הא והא גרמא לי' ק"ל דא"כ היכא יליף מיצחק דעיניו כהות כיון דהתם הי' גרם אחר נמי קללות של אבימלך ועוד קשה מנ"ל דהא והא גרמא לי' דלמא חדא מנייהו לחוד: ועוד קשה כיון דאיסור הסתכלת רשע נ"ל מאלישע ומשאת פני רשע מנ"ל כלל דקללות הדיוט מילתא היא ומהא דיצחק א"ל דהסתכלות עשו לחוד גרמו לו וי"ל דמשום דהסתכל בעשו לחוד כיון שהי' שוגג שהי' סבור שהוא צדיק כדפי' לא הי' עיניו כהות אלא שהקללה נמי גרמה לו ואי משום קללה לחוד צדיק גמור כיצחק לא הי' פוגע בו קללות הדיוט תדע שהרי אבימלך קילל את שרה ואפ"ה לא עשה לה קללתו רושם ובע"כ ה"ט שהיתה צדקת גמורה וה"ה יצחק נמי אי לאו שגגות הסתכלת דגרמו לו נמי לא היו עיניו כהות. א"ו הא והא גרמו לי'

דף מ"ב ע"ב ד"ה תיתי לי דל"ע שותפות בהדי עובד כוכבים ומזלות הקשו המפרשים מאי רבותא דידי' הא אמרינן בפרק ד"מ אסור לאדם שיעשה שותפות עם עובד כוכבים ומזלות שבא"י שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה לא ישמע על פיך אלמא אסורא מדינא והר"ן בספ"ק דעבודת כוכבי' ומזלו' תירץ בשם הרמב"ן ולאו איסורא ממש קאמר אפי' מדרבנן לא מיתסר דמשום לפ"ע ליכא אלא במה שאי אפשר לו לעשות אלא ע"י ישראל כמו מושיט כוס יין לנזיר בדקאי בתרי עברי נהרא. והא אפשר שאין בן נח אסור שלא לידור ושלא לקיים בשם עבודה זרה. וקרא דלא ישמע על פיך לא אתא להני כלל אלא לישראל גופא מזהיר רחמנא אבל כה"ג אפי' מדרבנן לא מיתסר כיון שאין משביע בע"ז אלא הנכרי הוא שנשבע מאילי ע"י שנתחייב לו שבועה לישראל ומשו' דלא מיתסר אלא ממידות חסידות בעלמא אמר תיתי לי. וק"ל הא וודאי איסורא איכא דהא ברפ"ק דבכורות תנן הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ורצה הגמ' לדקדק מדלא תני גבי נותן לו בקבלה אע"פ שא"ר ש"מ שמותר ליתן בהמה לנכרי בקבלה ודחי ולטעמיך והמשתתף לו ל"ק ה"נ דרשאי והא אמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי כו' והשתא מ"ק הא וודאי נשתתף רשאי מדינא ואינו אלא מידות חסידות א"ו מדינא אסור ומה שכתב הרמב"ן דמשום לפני עור ליכא אלא במה שא"א לו לעשות אלא ע"י ישראל ה"נ שבועה זו מחמת השותפות באה שנשבע לפטור מתביעות ישראל ול"ד למושיט כוס יין לנזיר בדלא קאי בתרי עברי נהרא דליכא משום לפני עור דש"ה דבלא דידי' הי' אפשר לנזיר ליקח מעצמו ונא עבד מידי בהושטתו ואינו גורם לו איסור ע"י אבל הכא אי לאו שותפות הישראל לא הי' בא הנכרי לידי שבועה בע"ז שלו מיהו נ"ל דהכא ליכא משום לפני עור שאין הנכרי מוזהר שלא לישבע ולקיים בע"ז שלו כדברי הרמב"ן שהרי אפי' בגוף איסור ע"ז אמרי' בפד"מ (דף נו) אין ב"ד של ישראל ממיתין עליהן ואין ב"נ מוזהר עליהן למעוטי גיפוף ונישוק שלא כדרכו אבל מ"מ הא לא מוכרע דליכא אסורא לישראל בכה"ג משום דלא ישמע ע"פ והתו' ושאר מפרשי' פי' בע"א ואין להאריך כאן והנ"ל בזה הוא דאפ"ת דמשביע לעובד כוכבים ומזלו' בשם עבודת כוכבים ומזלות שלו היה עובר משום לא ישמע על פיך. מ"מ מה"ט לחוד אין לאסור שותפות דהא אם היה מתחייב לו שבוע' אפשר שמחל לו השבוע' אלא דס"ל לאבוה דשמואל כר"י בספ"ק דעבודת כוכבים ומזלות דאסור ליתן מתנת חנם לעובדי כוכבים ומזלות שבא"י ואם מוחל לו השבועה שנתחייב לו הוה לי' מתנת חנם דשמא ע"י השבוע' ישלם לו וכשמוחל הוה כנותן לו מתנת חנם וא"כ אם מתחייב לו שבועה ומחלה ממ"נ איסורא עביד דאם ישביענו עובר משום לא ישמע על פיך ואם לא ישביענו הוה כנותן לו מתנת חנם אבל לר' מאיר דמתיר התם ליתן מתנות חנם לנכרי מותר לעשות עמו שותפות ואם יתחייב לו שבועה ימחול לו מיהו קשה לי מהא דרפ"ק דבכורות דקאמ' ולטעמך המשתתף לו דל"ק ה"נ דרשאי מאי ק"ל לימא מתני' כר"מ ס"ל דמותר ליתן מתנת חנם ואם יתחייב לו שבועה ימחול לו ובמ"א הא יתבאר יותר

שאלו תלמידיו את ר"ז במה הארכת ימים בפ"ג דתענית גרסינן שאלו תלמידיו את ר"ז וא"ל את רב אדא ב"א וגירס' דשם עיקר דהא התם מ"ל אעובדא דראב"א להא ומאי דקאמר לא הרהרתי וכו' אפרש התם

שנאמר והשימותי את מקדשיכ' קדושתן אף כשהן שוממין. לכאור' ר"י ס"ל כמ"ד בפ"ק (דף י') קדושה ראשונה קידשה לעתיד לבא וכ"נ מדברי הרמב"ם בפ"י שנותן טעם למאי דס"ל שקדושו' מקדש וירושלים קידשו לע"ל ובקדושות שאר א"י לענין מעשר ושביעית וכיוצא בהן ל"ק לע"ל מפני שקדושות מקדש וירושלים מפני השכינ' ושכינה אינה בטילה והרי הוא אומר והשמותי מקדשיכם אמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הן עומדין. וק"ל הא בפ"ט דברכות (דף ס"א) תניא הנפנה ביהודא לא יפנה מזרח ומערב פי' מפני כבוד ירושלים שהיא בצפונה של ארץ יהודא רי"א בזמן שבה"מ קיים אסור בזמן שאין בה"מ קיים מותר ואי קדושה ראשונה לר"י קלע"ל אין לחלק בין בזמן שבה"מ קיים לאינו קיים הלכך נ"ל דהאי קרא דמתני' אסמכתא בעלמ' היא ואע"ג דמוזהרין על מורא מקדש מה"ת כדכתי' ומקדשי תיראו אפ"ה כשהוא חרב בטל קדושתו מה"ת לר"י אלא מדרבנן עדיין בקדושתו קאי ק"ו מבה"כ שחרב דאמ' כאן במשנתנו דאכתי בקדושתו קאי מיהו ה"מ בה"מ ובה"כ עצמן קיימו בקדושתן מדרבנן אפי' בחורבנן אבל הנפנה ביהודא דמדרבנן בעלמ' הוא אפילו בזמן הבית ס"ל דלא גזר' בחורבנ' הואיל וק"ר לקלע"ל. ותדע דהא בפ"ק דיבמות (דף ז') נ"ל בברייתא דמוזהר על מורא מקדש לעולם אפי' בזמן שאין בה"מ קיים מקרא דשבתותי תשמרו ומקדשי תיראי מה שמירה האמור בשבת לעולם אף מורא האמור במקדש לעולם והא וודאי אתיא כמ"ד קלע"ל דאי ל"ק ודאי אין מצווין על מורא מקדש בזה"ז א"ו ס"ל להאי תנא דקלע"ל ומהא הקישא גופא אתיא לי' הא מדאיתקש מורא מקדש לשמירת שבת דנוהג לעול' אף בחרבונ' ואי דרשא דר"י דמתני' דרשא גמור' היא הא בריית' דיליף לה מהיקשא מני א"ו הא דר"י אסמכת' בעלמא היא ול"ל דרשא דפ"ק דיבמות אלא ס"ל כמ"ד לקלע"ל והאי דפ"ק דיבמות דרשא גמור' היא כדמוכח התם וס"ל כמ"ד קלע"ל ואע"פ שיש לדחות כל הדברים הללו ולפרש בע"א אבל מה שפי' נ"ל עיקר: