טורי אבן רכז

הותירו נמי בעי התנו הא אע"ג דס"ל לאביי בפ' נגמר הדין (דף מ"ז) הזמנה מילתא היא הא א' לעיל ליבני אוזפינהו אסור הני מילי בעתיקתא אבל בחדתא ל"ל בה ואפי' למ"ד הזמנה מילתא היא ה"מ כגון האורג בגד למת אבל הכא כטווי לאריג דמי וליכא למ"ד ב"ש מעות שגבו שרחוק טפי לקדוש' בה"כ מליבני דודאי הזמנה לאו מילתא היא והאיך ס"ד דאביי אפי' גבו והותירו בעי התנו ואומר אני דכאן צריכין אנו לדברי התוס' דפריך התם מהא דתנן מותר המתי' למתים מותר המת ליורשיו אלמא הזמנה לאו מילתא היא הקשו התוס' אי בגבו מעות טווי לאריג מי איכא למ"ד ואי בגבו בגדים איך קא' ר"נ התם יעשנו דימוס על קברו הא א"א לקנותו דאסו' בהנאה כההוא איצטלא דמילתא דפרסוה אמיתנא בפ"ז דיבמות (דף ס"ו). ותי' מעות עדיפא מטווי לאריג משום דחזי למיקני בה כל מילי והשתא אביי שר"ל גבו והותירו בעי' התנו לטעמי' אזיל דס"ל התם הזמנה מילתא היא. ואע"ג שהתוס' תי' שם עוד בע"א דפרסוהו שאני בכאן בע"כ מוכח כתי' ראשין דמעות עדיפא וכ"ת א"כ תקשה לרבא דא' גבו והותירו מותר והא רבא אמתני' דוכן במותריהן קאי ואכל הני דקחשיב במתני' קאמר וכן מותריהן והא בהני איכא מקצתן שהן עצמן קדושין ואינן תשמישי מצוה וקדושה כגון תורה וספרים והרי בדבר שבקדוש' ודאי הזמנה מילתא היא לכ"ע דניליף מעגלה ערופה שהיא עצמה קדושה ונאסרת בהזמנה דהא טעמא דאורג בגד למת אינו נאסר בהזמנה היינו משום דיליף לה ממשמשי ע"ז דאין נאסרין בהזמנה דמשמשין ממשמשין עדיף ולא מעגלה ערופה דהיא גופה קדושה אבל בדבר שגופו קדוש אפי' לרבא בע"כ הזמנה מילתא היא מעגלה ערופה וכמש"ל והשתא אי אמרת שבגבו מעות עדיף מטווי לאריג ולמ"ד הזמנה מילתא היא אסור א"כ גבו מעות לגוף קדושה כגון תורה וספרי' והותירו כיון דלכ"ע בגוף הקדושה הזמנה מילתא היא גבו והותירו אמאי מותר וי"ל למאי דפי' התו' התם דלרבא ס"ל דע"ע דאע"ג דגופה קדושה עריפתה הוא דאוסרתה ולא הזמנה ע"כ בגוף קדושה נמי הזמנה לאו מילתא היא

מימי לא עשיתי קפנדריא כו' וכ"ת מאי רבות' דידי' הא מדינא אסו' י"ל דמיירי בגוונא שיש היתר כגון שהיתה שביל מעיקרא. א"נ שנכנס על מנת שלא לעשות קפנדריא. א"נ בנכנס לבה"כ להתפלל. למאן דגרם לקמן (דף כ"ח) דמותר לעשות קפנדריא מיהו למאן דגרס לקמן הנכנס לבה"כ להתפלל מצוה לעשות קפנדריא בע"כ מהאי לא מיירי ר"א כיון דמצוה הוא והא דקא' ולא פסעתי על ראשי עם קדוש אע"ג דאיסורא איכא כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף ז') מנין לדיין שלא יפסיע על ראשי עם קודש שנא' לא תעלה במעלות וסמיך לי' ואלה המשפטים. י"ל כדאמ' בפ"יב דיבמות (ד' ק"ה) גבי ר"י בר יוסי מי שצריך לו עם קדוש יפסיע על ראשי ע"ק ובסוף פ"ג דהוריות (דף י"ג) אמרינן תלמיד חכה ובני ת"ח בזמן שרבים צריכים להן מפסיעין על ראשי העם ור"א רבים היו צריכין לו ומדינא היה שרי אפ"ה החמיר על עצמו והא דקא' ולא נושא כפיו בלא ברכה אע"ג דכהן מברך קוד' נ"כ כדאמרי' בפ"ז דסוטה (דף ל"ט) שמא מתחילה לא תיקנו ברכה קודם נ"כ ור"א הוא דתיקן לברך דהרבה מצות מצינו שאין טעונין ברכה וכן נראה קצת שם בפ"ז דסוטה דמ"ל להא דשאלו את ר"א ושאל הגמ' מאי מברך משמע דמדר"א אתיא לן דנ"כ צריך לברך

ולא אכלתי מבהמה שלא הורמה מתנותי' דאר"א אר"י אסור כו'. ובפ"י דחולין (ד' קל"ב) גרסינן בהא מימרא ובאידך דהאוכל מבהמה שלא הורמה מתנותי' כאלו אוכל טבלים דרבה בב"ח אמר משמי' דר"י ושם פי התו' דטבלים ממש קא' דמתנות ילפינן נתינה נתינה מתרומה בפ' ראשית הגז (דף ק"לו). וק"ל דהא התם אמ' הכי בהמת השותפי' חייבת במתנות ור"א פוטר דיליף נתינה נתינה מתרומה ומהאי גזירה שוה נ"ל לר"א דמתנות אין נוהגין בח"ל כתרומה ורבנן ל"ל גזירה שוה זו ומחייבי' מתנו' בח"ל והא סתם משנה דלא כר"א דתנן התם הזרוע והלחיי' והקבה נוהגין בארץ ובח"ל ותנן (דף קלב) השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנו' והמשתתף עמהן צריך שירשום משמע אבל משתתף עם ישראל חייב והיינו דלא כר"א והא ר"י ס"ל בכ"מ הלכה כסתם משנה והאיך יליף גז"ש זו נתינה נתינה מתרומה דמתנו' טובלין והיינו כר"א ולפ"ז אין נוהגין בח"ל ובשל שותפין ודלא כסתם משנה ודרך הגמ' בכ"מ להקשות ומי אר"י הכי והאר"י הלכה כסתם משנה אע"ג דכמה פעמים משני הגמ' אמוראי נינהו ואדר"י מ"מ ה"נ ה"ל להגמ' להקשו' ולשנויי הכי וכ"ש לגי' דהת' דרב' בב"ח אמרה (משני) [צ"ל משמי'] דר"י והא רבב"ח הוא דא' משמי' דר"י הלכ' כס"מ כדא' בפ"ג דחולין (דף מ"ג) והשת' קשה דר"י אדר"י $$ציור בספר$$: ועק"ל הא אמ' בפ"ו דיבמו' (דף ס"ג) אמרו לר"י אתו חברי לבבל גזרו על הבשר ואר"י מפני המתנות פי' מפני עון שאין בני בבל נותנין מתנות אלמא ס"ל לר"י דמתנות נוהג בח"ל ש"מ דלא יליף נתינה מתרומה א"כ ה"ה נמי דאין טובלין כתרומה כיון דלא יליף להו מתרומה הילכך נ"ל דוודאי לכ"ע מתנו' אין טובלין ואפי' לר"א דיליף נתינה נתינה מתרומ' להא מילתא לא גמר דהא ל"ד לתרומה דאינו מבוררת בתוך הכרי קוד' קריאת השם אבל מתנות הא מבוררין ועומדין וניכרין בפ"ע מתוך שאר בשר והא אפילו בטבל בכה"ג סגי ויוצא מידי טבל בנותן עיניו מצד זה לתרומה ואוכל מצד אחר כדאמרינן בכ"מ ואע"ג דאינו מפריש בקובע מקום בעלמ' סגי כיון שמבורר התרומה והמעשר בתוך הכרי והכא גבי מתנות הא מבוררין מעצמן וניכרין בתוך שאר הבשר לפיכך אפי' אי מדמית להו לתרומה הא תרומה בכה"ג דומיא דמתנות במברר התרומה מתוך הכרי אף ע"ג שלא הפריש עדיין יצא מידי טבל הילכך במתנות לכ"ע איו בהן משום איסור טבל והא דאר"י אסו' לאכול כו' אינו אלא מדרבנן ודקא' כאלו אוכל טבלי' רבנן גזרו עליו שיהא כאוכל טבל וכדאמר בפ' ט"ז דשבת (דף קי"ג) גבי אוכל אדמה כיון דמלקי גזרו רבנן עליה כאוכל שקצים ורמשי'. ונ"ל דהאי ולית הילכתא כוותי' ר"פ גופי' מסיק לה דאל"כ מאי רבותי'

והאמר ר"י כל ת"ח כו' ואע"ג דכהן מצוה מה"ת לקדשו בכ"ד שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון כדנפקא לן בפ"ה דגיטין (דף נ"ט) ה"נ ת"ח יש לו דין כהן בהא כדאמר בפ"ח דנדרים שרי לצורבא מרבנן למימר צורבא מרבנן אני שרי לי תגרא ברישא. שנאמר ובני דוד כהנים מה כהן נוטל חלק בראש אף ת"ח כן וכיון דאיתקש לכהן משו' כבוד תורה עדיף משאר עשה כדא' בפ"ד דשבועו' (דף ל') ר"י הוי ידע לי' סהדות' למר זוטרא אתו לקמי' דאמימר אתבינהו לכולהו א"ל ר"א והא' עולא מחלוקת בב"ד אבל בעדי' דברי הכל בעמידה א"ל האי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף וה"נ תנן בספ"ג דהוריות ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה. ונ"ל הגמ' מדכתיב יקרה הי' מפנינים ומשמע התם דלכל מילי קדים. וכמ"ש בחי' שם

אל תקרא משנאי. ק"ל והא אמר בפ"ק דקדושין (ד' י"ב) הרב שמחל על כבודו כבודו מחול משו' דתור' דילי' היא דכתיב ובתורתו יהגה ואע"ג דס"ל לר"י התם דאין כבודו מחל ור"י א"ל דכוותי' ס"ל מ"ח מאי פריך אר"פ דילמא ס"ל כמ"ד דכבודו מחל מיהו בהא י"ל מדא' מימי לא ברכתי לפני כהן משמע דלפני שאר כל אדם בירך ולא מחל ע"כ ש"מ דס"ל דאין כבודו מחול ובע"כ הא דלא בירך לפני כהן משום עשה דוקדשתו והא אר"י כו' אלמא עשה דכבוד התורה עדיף משל כהן. מ"מ ק"ל דהא מסקנא דשמעתא התם כמ"ד דרב שמחל ע"כ כבודו מחל ודוחק לאוקמי מילתא דר"י דלא כהילכת' ול"ל דדוקא בצנעה כבודו מחל אבל בפרהסיא לא דהתם מוכח דאפי' בפרהסיא נמי גבי ר"ג ורבא דהוו משקי בהילולי ומחלי על כבודם והא הילולי פרהסיא הוא ואפ"ה מחלי על כבודם. וי"ל דאע"ג דהרב רשאי למחול על כבודו הני מילי כגון בקימה והידור רשאים למחול עליהם כיון דתורה דילי' היא אבל לחת כבודו לאחר אם הוא ע"ה כבודו לאחר לא יתן דאיכא משום משנאי. כדפיר"שי שגורם לבני אדם לשנאתו שהרואה ת"ח שפל לפני ע"ה אומר אין נחת רות בתורה ואיכא זלזול לכבוד התורה ולומדיה וכה"ג כתב הריב"ש בתשו' סימן (ר"ך) בשם הראב"ד דאע"ג דהרב שמחל ע"כ מחל דתורה דילי' היא היינו במידי דלית בי' בזיון אלא באותן דברים שחייב אדם לנהוג כבוד לרבו מחמת תורתו כגון לעמוד מפניו וכיוצא בזה יכול למחול אבל על בזיונו אינו יכול למחול אדרבה אסור למחול דהתורה מתבזה בכך ודמי למאי דאמ' התם האב שמחל ע"כ כבודו מחול דל"ל שהאב יכול למחול לבן לומר לו דברי חרופי' וגידופי' והיינו דאמר בפ"ג דיומא דת"ח צריך שיהא נוקם ונוטר כנחש

ויש לי להביא ראי' מהא עובדא דאמימר דאותבינהו לכולהו משום דהאי עשה והאי עשה עשה דכבוד התורה עדיף ואמאי הל"ל למחול על כבודם כדי לקיים אידך עשה ועוד דאס"ד דיכול למחול ע"כ אפי' במקו' בזיון אין בדין שעש' דכבוד תורה תדחה לעשה אחרת כדאמרי' בפ"ג דכתובות (דף מ') גבי אנוסה דתנן נמצא בה דבר ערוה או שאינה ראוי' בישראל אינו רשאי לקיימה שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' ובגמ' פריך ניתי עשה ונדחה ל"ת ומשני היכי אמרי' ניתי עשה ונדחה ל"ת כגון מילה בצרעת דלא אפש' לקיומה לעשה אבל הכ' אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל ופי' התוספו' וכיון דאי אמרה לא בעינא ליתא לעשה אפי' אמרה בעינא לי' לא חשיב עשה לדחות דל"ד למילה בצרעת אלמא אע"ג דעשה אלים למדחי ל"ת אפ"ה היכי דאפשר לבטל העשה ע"י מחילה אפי' לא מחלה לא אלים למדחי לל"ת ה"נ אע"ג דעשה דכבוד התורה אלים משאר עשה א"א דיכול הרב למחול ע"כ אפי' במקום בזיון לא הי' דוחה לעשה אחר. ולא מבעיא לפי' ריב"א רפ"ה דפסחי' (דף נט) גבי הא דאמר התם אתא עשה דפסח שיש בו כרת ודחי עשה דהשלמה שאין בו כרת דמיירי דווקא בענין דבעידנא דמעקר עשה דהשלמה מקיים לעשה דפסח. אלמא ס"ל דאין כח בעשה החמור לדחות עשה הקל אלא בכה"ג דעשה דוחה לל"ת דתקשה הא. אלא אפי' ר"י התם בתוספו' דעשה דחמיר דוחה לעשה הקל אע"ג דלא מקיים החמור בעידנא דמעקר הקל מש"אכ בעשה הדוחה לל"ת דבעינן דווקא בעידנא דמעקר הלאו מקיים העשה אלמא גדול כח עשה החמור לדחות לעשה הקל יותר מעשה הדוחה לל"ת