טורי אבן רכד

מיקרי כדאמר' בספ"ו דשבועות (דף צ"ו) גבי יתיב רב כהנא קמי' דר"ג וקאמר גם אל יתצך לנצח א"ל כנה וגם גבי מתניתן דהתם א"ל רב כה"ג מ"מ אמתניתן מפרש הגמ' בענין אחר תני ר"י קלון אביו וקלון אמו ועוד אטו בשופטני עסקינן דמכנה שלא לצורך מנוכח לנסתר הא אין כאן שום קללה

האומר מזרעיך וכו' משתיקין אותו בנזיפה. פירש"י שעוקר הכתוב ממשמעו ונותן כרת לבא על הנכרית במזיד וכו'. וק"ל דא"כ מ"ש דהכא תנא משתיקין אותו בנזיפה וברישא גבי מכנה בעריות קתני משתיקין אותו סתמא הא אשת אב נמי במזיד בסקילה בהתראה ובלא התראה בכרת ובשוגג בחטאת וכשמכנה קלון אביו וקלון אמו נותן אלו עונשין על קלון ועוקר הכתוב ממשמעו

על טוב אין ועל רע לא. והא תנן חייב אדם לברך וכו': קק"ל דמרישא דבפ"ק דברכות (דף ט') ה"ל למיפרך דתנן על גשמים ועל בשורות טובות אומר הטוב ומטיב. ועל שמועות רעות. אומר ברוך דיין אמת. ותנן מברך על הרעה מעין הטובה. והא דחייב אדם לברך דמייתי סיפא דההיא היא ואמר' בגמ' שם לא נצרכה אלא לקבלינהו בשמחה. וצ"ל דלאלומ' למילתא מייתי לה לסיפא כלומר דמדאמר מעל טוב יזכר שמך דמשמע על רע לגמרי לא מזכירין שמו ואנן תנן חייב אדם לברך על הרעה וכו' דל"מ דמברכין על הרעה. אלא אפי' צריך לברך עליו בלב שלם ובנפש חפיצה והא דאמרינן בב"ר ויקרא אלהים לאור יום ולחושך קרא לילה אמר ר"א לעולם אין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אלא על הטובה ויקרא אלקים לאור יום ולחושך קרא אלקים לילה אין כתיב כאן אלא ולחושך קרא לילה ובתוס' רפ"ק דתענית מביאין מן ההגדה עוד כמה מקומות שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה אינו ענין לכאן

מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית. נ"ל דהכי פי' דוודאי האי מ"ד נמי ס"ל שאין טעם קן ציפור משום רחמים אלא גזירות המלך לחוד הוא. מיהו ס"ל מש"ה לחוד לא היו משתיקין לי' על שטעה ועשה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינו כן אלא מש"ה משתיקין אותו מפני שעי"ד טעותו מטיל נמי קנאה במעשה בראשית ואידך ס"ל דמש"ה לחוד משתיקין אותו מפני שהוא עושה מדותיו של הק"בה רחמי' ואינן אלא גזירות ולקנאה לא חיישינן. אבל אין לפרש דלמ"ד משום קנאה ס"ל דטעם קן ציפור באמת משום רחמים ואינן גזירות דא"כ האי טעמא דמטיל קנאה לאו מילתא היא ולא איכפת לן כיון דהתור' לא חששה לזה ואיהו קושט' קאמ' א"ו כדפי'

אתה חסת על אותו ואת בנו בספ"ה דברכות (דף לה) ל"ג לה להאי דאותו ואת בנו וגם בהאי דנחית קמי' דר"ח מוסיף דברי שבח יותר שאמר מה שלא נזכר כאן

השתא הני תלתא וכו' ואתו כנה"ג ותקנינהו וכו' אין זה כיהודא ועוד לקרא משום דמהא דכתבה משה אין ראיי' לאמרו בזמן הזה כדא בפ"ז דיומא (דף ס"ט) למה נקראו שמן אנשי כה"ג שהחזירו עטרה ליושנה אתא משה אמר האל הגדול הגבור והנורא אתא ירמי' אמר נכרים מרקדין בהיכלו אי' נוראתיו לא אמר נורא אתא דניאל אמר נכרי' משתעבדין בבניו אי' גבורתיו לא אמר גבור אתו אינהו ואמרי אדרבה זהו גבורתיו שנותן ארך אפים לרשעים ואלו הן נוראתיו שאלמלא מוראו של הקב"ה האיך אומה אחת יכולה להתקיימה בין האומות א"כ לירמיה ודניאל אין ראוי לומר עכשיו בזמן הגלו' גבור ונורא אלא דמה שאנו אומרין אאנשי כה"ג סמכין שאמרו אדרבה זהו גבורותיו ונוראותיו. ומ"מ נקט נמי כתבה משה אע"ג דאינו ראיי' ממשה לזמן הגלו' אפ"ה נקט לי" לאשמועינן דיש לשבחים הללו עיקר ושורש בתורה שראויין לאומרן משא"כ באדיר וחזק. מיהו מדברי ר"ח משמע לפי המשל שמביא לאדם שהי' לו אלף וכו' דזה מחמת רוב גדולו' של ממה"מ הקב"ה. א"א לספר אפי' במקצת שבחיו ואלו הא דירמי' ודניאל נראה להיפך דאין נראין גבורתו ונוראתו בגלות כדאמ' התם דמש"ה עיקר תקנתא דתיקן משה מתוך שידעו בהקב"ה שאמיתי הוא לא כיזבו בו אלא י"ל דאי לאו דאתו כנה"ג ותיקנו ממשה לא גמרינן דשאני משה דרב גוברי' נאה לספר בשבח ביותר משא"כ כל אדה ראוי לכך וכדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ז') רא"א שואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל רי"א יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו ואמרינן קאמפלגו כדדריש ר"ש לעול' יסדר אדם שבחיו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה דכתיב ה' אלקים אתה החלות וכתיב בתרי' אעברה רי"ס ילפינן ממשה ור"א לא יליף ממשה שאני משה דרב גוברי' ופירש"י גדולות מעשיו וחכמתיו רבה ונאה לו לשבח ולהעדיף בשבחו של ממ"ה אבל אינש בעלמ' מיחזי כיהורא. וי"ל דע"כ ל"ג ר"י ממשה אלא משום דבהא דמסדר השבח ואח"כ יתפלל ל"ש לומר כל כך שאני משה דרב גוברי' דאין ענין רב גוברי' אם מקדים שבח לתפילה או תפילה לשבח כיון דמ"מ מסדר שניהם אין מעלות ר"ג מעלה ומוריד לענין הקדמה זה לזה ושפיר ילפינן ממשה אבל לענין להעדיף בשבח וודאי תלי' במעלות ר"ג כדאמ' לעיל רפ"ב (דף ט"ז) למי נאה למלל גבורות ה' לפי שיכול להשמיע כל תהילותיו דהיינו חכמים גדולים כדפי' שם ע"פ הירושלמי לפיכך מ"ל מכה"ג דתקנוהו. ומ"מ מייתי לי' נמי ממשה לומר דיש לשבחי' הללו שורש ועיקר בתורה נמי וכדפי'. והשתא למאי דפי' דהא דאמר ואתו כה"ג ותקנינהו לא כדפירש"י בס' עזרא ועתה אלקי' האל הגדול הגבור והנורא דוודאי כה"ג שאני דר"ג ול"ג מנייהו אלא תיקנינהו בנוסח תפלת י"ח קאמר וכדאמר לעיל ק"ך זקני' ובהן כמה נביאי' תיקנו י"ח ברכו' על הסדר והיינו לשון דתקנינהו דקאמר דמשמע דתקנה קבועה לדורות ואלו תפילה שבס' עזרא אינו נופל עליו לשון תקנה שלא היתה אלא לשעה ועוד האי שבס' עזרא לא אמרו אלא עזרא לחוד ובספ"ה דברכות (דף לג) אמ' ואתו כה"ג ותקנום בתפי' והיינו כדפי'. ואע"פ שרש"י פי' התם נמי בתפלה כשהתפלל עזרא על מעל הגולה בס' עזרא הא דפי' נראה עיקר

אמר ר"ח הכל בידי שמים איני יודע מאי עניינו לשמעתין והא דקא' מכלל דיראה מלתא זוטרתא היא בספ"ה דברכות איתא לכולה שמעתין ומסיים בה והא' ר"ח משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו ובפ"ב דשבת (דף לא) מייתי לה בדר"י משו' ר"א והכי גרס' התם אין להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנ' ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה שכן בל' יווני קורין לאחת הן

מעשה ראובן נקרא ולא מתרגם משים כבודו ק"ל הא אמ' בגמ' מעש' עגל הראשון וקרא ומתרגם פשיטא מ"ד ניחוש לכבוד' של ישראל קמ"ל כ"ש דנ"ל דה"ל כפרה וה"נ מעשה ראובן יהי' מתרגם דנ"ל דה"ל כפרה. מיהו למאי דפירשו התוס' בשם הירושלמי גבי מעשה עגל שני דלא מתו גם משום דאינו דומה גנאי של יחיד ביחיד או של ציבור בציבור לגנאי של יחיד בציבור ניחא דמעשה ראובן לא מתרגם רה"ל גנאי של יחיד בציבור אבל לרש"י דפי' הא דהשני אינו מתרגם מטעם אחר כמ"ש בגמרא קשה. וי"ל דראובן שאני ששב מחטאו ועשה תשובה כדאמ' במדרש וישב ראובן אל הבור היכן הי' עסוק בשקו ותעניתו הי' על אותו מעשה וכיון שעשה תשובה כהוגן נתכפר לו ותו לא צריך כפרה. עי"ל משום דאמ' בספ"ה דשבת (דף נ"ה) דראובן לא חטא בבלהה אלא שבלבל יצועי אביו מעלה עליו הכתוב כאלו שכב עמה לפיכך חיישינן לכבודו ואע"ג דהא מ"מ חטא בבלבול יצועי אביו אפ"ה כיון דקרא כתיב וישכב את בלהה שהוא עון יותר גדול מבילבול חיישינן לכבודו שלא לגנותו בעון היותר גדול מאותו שעשה וכ"ש למ"ד התם שביקש לעשות ולא עשה דניחא ולק"מ והא דאמר בגמ' גבי מעשה תמר נקרא ומתרגם פשיטא מ"ד ניחוש לכבודו דיהודא קמ"ל שבחי' הוא דאודי לאי למימרא הא לאו הכי לא הי' מתרגם מפני כבודו דליתא דודאי נ"ל בכפרה. אלא רבותא קא' דאפי' שבח איכא

ע"ב איזהו מעשה העגל השני מן ויאמר משה עד וירא משה. רש"י פי' במתניתן דהיינו טעמא דמעשה העגל השני לא מ' שלא יאמרו ממשות הי' בו מדאמר אהרן ויצא העגל הזה והקשו התוס' מדאמרינן בירושלמי דעד לשימצה בקמיהם הוא מעשה עגל השני והיינו סיפא דקרא (דוידר) [צ"ל דוירא] משה. ולפי' רש"י לא הי' לו לומר אלא עד תחלת הפסוק ופירשו הם משו' כבודו של אהרן. וק"ל הא רש"י פירש יפה לשיטות גמ' דידן דקא' עד וירא משה ואלו חיישינן לכבודו של אהרן אין ראוי לתרגם גם פסוק זה שנאמ' כי פרעה אהרן ולא חיישינן לכבודו ול"ד למעשה ראובן דלא מתרגם כדפרישית במתניתן

שרי לי' לבזוייה בגימ"ל ושי"ן. פי' רשי' בר גירת' זונה שמא סרייא שם מוסרח כך היא בתשובת הגאונים מותר לבזות אמו שילדתו והרי"ף פי' בן שפחה בן גויה מ"מ מדברי שניהם נלמד דמותר לבזות את אמו אעפ"י שהיא צנועה וכשירה ונ"ל דר' אשי לטעמי' אזיל דאמ' ריש פ"ז דסנהדרין (דף נ"ב) רמ"א מה ת"ל את אביה היא מחללת שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול כבוד נוהגין בו בזיון אומ' ארור שזה ילד ארור שזה גידל ארור שיצא זה מחלציו ואמר עלה רב אשי כמאן קרינן רשיע' בר רשיע' אפי' לרשע בר צדיק כמאן כי האי תנא וכשם שמותר לבזות את אביו ה"ה נמי לאמו דמ"ש: מ"מ ק"ל דהא אמרינן התם בת כהן דבשריפה לר"י ארוסה ולא נשואה ונ"ל מבנין אב מה כשהוציא את בת ישראל מחנק לסקיל' ארוסה ולא נשואה ה"נ כשהוציא את בת כהן מחנק לשריפה ארוסה הוציא ולא נשואה ור"ע ורבנן נ"ל מגז"ש דאביה אביה דבזינתה עם זיקות הבעל הכתוב מדבר אלא דלר"ע בין ארוסה בין נשואה יצאה לשריפה משום דשריפה חמורה מסקילה ולרבנן נשואה ולא ארוסה משום דסקילה חמורה וקאמ' ור"י האי את אביה היא מחללת מאי דריש בי' מוקי לה לכי הא דר"מ דאמרן והא כיון דק"ל סקילה חמורה משריפה בע"כ ל"ל בנין אב דר"י דארוסה בשריפה ונ"ל מגז"ש דאת אביה דבזינתה עם זיקת הבעל הכתוב מדבר וליתא לדרשא דר"מ ואיך קרינן לרשיע' בר צדיק רשיע' בר רשיע'