טורי אבן רכג

אלו הן במקום סתר כי דש בעירו מאי הוי מ"מ לא דשין ורגילין בראיית מומיו כיון שהן במקו' סתר והיינו דלא אמרו דמותר בדש בעירו אלא גבי זבלגן וסומא ושהן במקום גלוי

תנא אם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר כלומר דתו לא תמי' אינשי ולא מסתכלין בי' ומ"מ בדש בעירו ואין רוב מלאכתן בכך נמי ש"ד

אף בלבנים לא יעבור וכו'. אף יחף לא יעבור הרמב"ם (בפ"י מה"ת) פי' אף בלבנים לא יעבור באותו תפלה דווקא ופי' הרי"בש בתשובה (סי' לח) כיון דאין זה אלא לחששא בעלמא שמא מינות נזרקה בו כדמפ' בגמ' די לו אם נחוש לשעתו אבל לא שנחזיקו למין לעולם ובתפי' שלא ראינו שהקפידו. וק"ל דהא תני' בספ"ב דחולין (דף מא) ובשוק לא יעשה כן פי' לשחוט לתוך הגומא משום שנאמר ובחקותיהם לא תלכו ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו. ופי' הרמב"ם (בפ"ב מה"ש) שאם שחט בגומא בשוק אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו שמא מין הוא ומדלא פי' שאותו שחיטה לבד אסורה כמו שפי' כאן גבי תפילה משמע מחמת חששא שמא מין הוא כל השחיטו' שישחוט אסור לעולם עד שיבדקו אחריו להוציאו מספק מין. ובהכי נ"ל מה שהק' הרשב"א בת"ה עליו דאם איתא דשחיטתו פסול בדעבד כיון דתנא לעיל מיני' השוחט לנכרי שחיטתו פסולה וקתני בסיפא השוחט לשם עולה שחיטתו פסולה ותנא הא אם אית' דשחיטתו פסולה היכי לא תנא בהא גמי שחיטתו פסולה $$ציור בספר$$ ולמאי דפי' לק"מ דבהני לא נפסול אלא אותו שחיטה בלבד ששחט לנכרי או לשם עולה משום דהבהמה של נכרי מהני מחשבות עוכמ"ז שסתמא לכומ"ז להאי תנא לפוסלו כדמפ' התם אבל שאר שחיטות להבא שלא לנכרי או לשם עולה ודאי כשירין אבל בהא חששא שמא מין הוא נפסל גברא מתורת שחיטה לעולם הלכך בשחט בשוק בגומא כיון דזה מחוקו' המינין ומספקינן להאי שוחט לספק מין שחיטתו פסולה לעול' כשחיטת מין. ומש"ה לא תנא בהא שחיטתו פסולה כדתנא בהני משום דלא דמי להני דאינן פסולין אלא לאותו שחיט בלבד ואלו האי כל שחיטתו לעולם פסולה עד שיבדוק ואי הוי תנא שחיטתו פסולה בהדי היך ה"א דאין פסול' אלא לאותו שחיטה בלבד דומיא דהני ועוד כיון שמחזיקן אותו בספק מין פשיטא דשחיטתו פסולה לעוצ' מספק דהא שחיטת מין פסולה מה"ת ול"צ למיתני וש"מ מהא דלא תנא שחיטתו פסולה כמו גבי אינך דמחמת ספק מין שחיטתו פסולה לעול'. והשתא תקשה מ"ש הכא דמשום ספק מין אינו פסול אלא לענין אותו תפילה בלבד ושמא י"ל דש"ה דפסלינן שחיטתו לעול' מספק מין דהא ליכא למימ' העמד גברא בחזקת כשרות ואל תפסלנו מספק. אדרבה העמד בהמה בחזקת איסור דקיימ"ל בהמה בחיי בחזקת איסור עומדת עד שיוודע לך במה נשחטה כדאמ' בפ"ק דחולין משא"כ הכא גבי תפילה מדינא אין לספק שמא מין הוא דהעמדנו בחזקת כשרות ואין לפוסלו מספק ואינו אלא חומרא בעלמא ודי להחמיר באותו תפילה אבל לא להבא ועוד דהתם אם מין הוא שחיטתו אסורה מה"ת לפיכך חששו לספיקו כדין ספיקא דאוריית' דאזלינן לחומרא אבל הכא חששא דרבנן הוא ספיקו לקולא ודי להחמיר באותו תפילה לבד מיהו רש"י פי' התם צריך בדיקה אחריו שמא מין הוא לע"ז ויבדלו מפיתו ומיינו משמע דבדיקה זו לפוסלו הוי אבל כל זמן שלא בדקוהו לא חיישינן לה ואף שחיטה זו עצמה ששחט בגומא ובשוק כשירה כ"ז שלא נתברר שהוא מין ולפ"ז ק"ל מ"ש הכא דמשום חששא דמינות פסלינן לעבור לפני התיבה ובין שהפרש פסול לאותו תפילה או לעולם והתם ל"ח כלל ואפילו לאותו שחיטה ואע"ג דשחיטה חמירא מהא דתפילה מה"ט דפי' ובגמ' אפרש עוד

העושה תפילתו עגולה סכנה פי' רש"י סכנה שלא תיכנס בראשו. והתוס' בשם ר"ת פי' בשעת סכנה יכול להסתכן בהן ולא תגין עליו המצוה ולא יעשה לו נס כמו אלישע בעל כנפים וק"ל לפי' ר"ת דמאי איריא עגולה בכל שעושה שלא כמצותן לא תגין עליו כיון שהן פסולין ואין כאן מצוה ועוד מה איריא תפילין כל מצות נמי בעשה שלא כמצותן אין מגינין עליו ועוד הא מילתא דפשיטא היא דשלא כמצותן אין מגינין כיון דאין כאן מצוה כלל וביותר אני תמה על ר"ת שהחליף שיטתו דבפ"ג דמנחות (דף לב) תניא גבי מזוזה תלה אות' במקל או שהניחו אחורי הדלת סכנה ואין בו מצוה וכתבו התוספות פ"ה כיון דעשה שלא כמצותו אין הבית משתמר מפני המזיקין וק"ל לר"ת דא"כ ה"ל למימר הכי בכל העושה שלא כמצותו ופי' ר"ת דתל' במקל נוקף ראשו ולאו אדעתי' וכן אחורי הדלת רגילה להיות בולטת ומכה בה ראשו. והשתא מה שהק' התם לפירש"י הא גופי' תקשה לפירושו דהכא וגם אותו ענין של סכנה דפי' התם כה"ג ה"ל לפרש הכא וע"ד פירש"י הכא. מיהו לרש"י י"ל דלא החליף שיטתו והא דנא פי' סכנה דהתם כפי' ר"ת וע"ד שפי' סכנה דהכא גבי תפילה עגולה די"ל דסכנת מזיקין פשיטא לי' יותר דסכנה ברורה היא כיון דליכא מז זה בבית ע"כ שעירים ירקדו שם משא"כ נקוף ראשו דנא פשיטא לי' כולי האי ומצינו שהקפידו חכמים על סכנת מזיקין ושמירה בבית היא עי"ד מזוזה כדאמ' בפ"ג דמנחות (דף לג) מצוה להניחו בטפח הסמוך לרה"ר מ"ט רב חנינא מסורא אמר כי היכי דתנטרי' כלומר את כל הבית מן המזיקין ואמרינן התם שלא כמדת הקב"ה כו' עבדיו יושבין מבפנים והוא משמר מבחוץ עי"ד מזוזה והנכון דסכנה דהכא גבי תפילין הוא ע"ד פירש"י דעל פי' ר"ת קשה כמ"ש וסכנה דהתם הוא כפי' ר"ת דאלו לפירש"י קשה קו' התוס' דהתם. והשתא סכנה דתפילין ומזוזה הכל ע"ד אחד וענין אחד

ציפן זהב ונתנן על בית אונקלי וכו' פירש"י ואנן בעינן לך לאות ולא לאחרים לאות ובציפן זהב נמי כתיב למען תהי' תורת ה' בפיך שיהי' הכל מן בהמה טהורה דמשמע דמשום והיו לך לאות פסלו בנתן באונקלי בחוץ דלא לאחרים לאות מעכבין בדעבד. וק"ל דאמרינן התם ר"א הוי יתיב (נמי) [צ"ל קמי] דאמימר הוי ציירא בידי' וקא מתחזין תפילין אמר לא סבר מר לך לאות ולא לאחרים לאות א"ל במקום לך לאות אתמר ופירש"י מקום שרוב בני אדם אינו נראה לאחרים דהיינו קיבורת ולעולם אם נקרע שרי. וא"כ כיון דלא קפיד אלא על חקים לך לאות כמו שבנקרע שרי ה"ה במונח על בגדו נמי כיון דמונחין במקום לך לאות. ול"ל דהאי דרך חיצונים לאו משום דאינו מקיים מצות תפילין בהכי אלא משום כיון דמניח על בגדו מבחוץ גלי דעתי' דאינו מאמין במדרש חכמים שדורשין דא"צ להניח תפילין בגלוי ומפרש לאות בכל ענין ואפי' לאחרים דהיינו שיניחנו בגלוי שנראה לכל לפיכך מניחו מבחוץ על בגדו. הא ליתא דהא תנא לי' בחדא בבא עם ציפן זהב והתם ודאי לא יצא ידי חובת תפילין דהא בעינן מן המותר בפיך ה"נ באונקלי אינו יוצא י"ח תפילין ואמאי הא אין בזה קפידא לעיקר מצות תפילין אלא במקום לך לאות וכדפי' והיה נ"ל לפרש דמשום חציצה נגעו בה דרחמנא אמר על ידך ולא שיהי' הבגד חוצץ בין יד לתפילין כדמשמע לכאורה בפ"ב דזבחים (דף י"ט) דקאמר כהנים אסורין להניח תפילין של יד בשעת עבודה משום שחוצץ בין ידו לכתונת ואם אפשר להניחן על הכתונת היו מותרין להניח של יד בשעה עבודה על הכתונת של בגדי כהונה שוב ראיתי להרשב"א בתשובה שפלפל בהא אי הבגד חוצץ בין יד לתפילין

מ"ט חיישינן שמא מינות נזרקה בו. פירש"י המינין עע"ז מקפידין בכך. והר"ן הוסיף כיון שאין דרכן של ישראל להקפיד בהם חיישינן שמא הירהורין של שטות עלה בלבו ונזרקה בו מינות וי"ל שהרמב"ם שאינו פוסלו אלא לאותו תפלה מפרש כפי' זה וכיון שאין זה חוק מינות אלא מפני חשש רחוק שמקפיד במה שאין דרך להקפיד די לפוסלו באותו תפילה ולא להבא. והשתא ניחא דלא דמו להא דשוחט בגומא דאפי' להבא חוששין לדברי הרמב"ם דשאני התם דה"ל חוק מינין ודאי וה"ל חשש גמור שמא מין הוא לפיכך אף להבא חוששין לו מ"מ פירש"י נ"ל עיקר דאי ה"ט משום שמקפיד במה דאין דרך להקפיד הוא הא לה"ט ודאי צבועין וסנדל לאו דווקא. וה"ה אם מקפיד בשאר דברים שאין דרך להקפיד והני לדוגמא בעלמא נקט לה א"כ ל"ל למיתני תרתי ליתני חדא או צבועין או סנדל א"נ ליתני סתמא המקפיד שלא לעבור לפני התיבה במה שאין דרך להקפיד לא יעבור כלל. אלא ע"כ דהני דווקא משום שדרכן של מינין להקפיד בכך לפיכך חוששין באלו שמא מינות נזרקה בו אבל מקפיד במה שאין דרך להקפיד לית לן בה גם הראב"ד בהשגות פי' אנו אומרין מפני חשש מינות ולא באותו תפילה ולא בתפילה אחרת

דף כה ע"א האומר יברכוך טובים הרי זה דרך מינות. פירש"י שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום והר"ז פי' באותו זמן היו מינין מאמינין ב' רשויות אחד מיטב ואחד מריע. והאומר יברכך טובים כלומר אותם שאתה מיטב להן הרי זה דרך מינות שנראה מדבריו שאינו אלוה אלא להם וק"ל על פירש זה הא אומר מודים מודים מפרש בגמ' דה"ט דמשתקין אותו משום דמיחזי כב' רשיות ואי טעמא דיברכך טובים נמי מש"ה למה הפסיק ביניהם בהאי בבא דעל קן ציפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך דטעמא לאו מש"ה הוא כדמפ' בגמ' ואי משום דמודים מודים משתיקין אותו כהני מ"מ האי בבא דמשתיקין אותו הוה לי' להתחיל בהא דמודים מודים. א"נ בתר מודים בסמוך ה"ל למיתני להא דיברכך טובים ה"ז דרך מינות למיסמכינהו אהדדי כיון דתרווייהו בני חדא בוקתא נינהו וכה"ג מדייק הגמ' בכמה מקומות וכמו שכתבתי לעיל גבי אין נושאין כפים פחות מעשרה ור"י פי' בספ"ה דברכות טובים אותן שהשפעת להן טובה והן שבעי' מלשון ונשבע לחם ונהי' טובים וזה דרך מינות דמשמע מפני שאמר' הורה ואכלת ושבעת וברכת שהשבעים יש להן לברך ולא האחרים. וק"ל א"כ היינו ועל טוב זכר שמך דתני ותרתי למה לי ועוד אחאי בהא תנא דה"ז דרך מינות ובהא משתיקין אותו ואפי' אם תדחוק לומר דיש קצת חילוק ביניהם מ"מ ה"ל למיתנינהו גבי אהדדי כיון דענין אחד הן ולא להפסיק ביניהם בהא דקן ציפור

המכנה בעריות הרמב"ם פי' בפי' המשנה הוא שיכנה וישים כינוי הנסתר במקום כינוי הנוכח ויאמר במקום אביך ואמך ואחותך אביו ואמו ואחותו וא"י מהו זה אע"ג דנסתר במקום נוכח כינוי