טורי אבן רכה

ומבזין נמי לאמו כדאמ' ר"א הכא. ומיהו לפי' רש"י בסוגי' שלפני זה גבי ברייתא דכי תחל יכול אפי' חללה את השבת יש לישב זה מיהו יש לדקדק על פי' רש"י אין זה מקומו: פרק רביעי

בני העיר שמכרו רחובה של וכו' שש מעלות של קדושה קא חשיב במשנתינו זו למעלה מזו רחוב בה"כ תיבה מטפחת ספרים תורה וק"ל הא איכא עוד מעלה דאמ' בגמ' (דף כ"ו) לרב פפי משמי' דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי ומב' רבנן לכי כנישתא אסור דבית המדרש קדיש טפי מבה"כ. ור' פפא משמי' דרבא מתני איפכא דבה"כ קדיש טפי מבה"מ. מ"מ בין למר ובין למר בה"כ ובה"מ תרתי קדושות נינהו וה"ל ולמתנינהו בתרתי מעלות והכי הל"ל לר' פפי מכרו רחוב לוקחין בדמיה בה"כ בה"כ לוקחין בה"מ ולר' פפא הל"ל איפכא מרחוב בה"מ ומבה"מ בה"כ. ומיהו י"ל דלר' פפא דאלימא לי' בה"כ מבה"מ מה"ט לא תני בה"מ בסדר מעלות משום דרחוב ובה"מ לדידי' שקולין הן ואם מכרו בה"מ אין לוקחין בדמיו רחוב. וכן מרחוב בה"מ דליכא עיולי ואינן מסדר מעלות דמשנתינו שהן זו למעלה מזו ולר' פפי דאלימא לי' בה"מ מבה"כ א"ל דמש"ה ל"ח לבה"מ בהדי מעלות דבה"מ ותיבה שקולין הן ולא מיתני לבה"מ לוקחין תיבה דהא בעינן עיולי ואין כאן עיולי

ספרים כלומר נביאים וכתובי' לוקחין תורה כך פי' רש"י ק"ל הא ודאי בין ספרים לתורה איכא מעלה ממוצעת ביניהן ומה נינהו חומשים ואלימא מספרים ומינחתא מתורה כדא' בגמ' (דף כז) גוללין ס"ת במטפחת חומשים וחומשים במטפחת נביאים וכתובים אבל לא נביאי' וכתובים במטפחת חומשים ולא חומשים במטפחת ס"ת והל"ל במתני' ספרי' לוקחין חומשים חומשים לוקחין תורה והרמב"ם נרא' שמפ' לספרי' דמתני' חומשי' שכן כתב (בפ"י מה"ת) מכרו מטפחת או תיק לוקחין בדמיו חומשין מכרו חומשים לוקחין בדמיו ס"ת. גם לפי' זה ק"ל הל"ל הא מעלה דנביאים וכתובים והל"ל מטפחת לוקחין נביאים וכתובים נביאים וכתובי' לוקחין חומשים. מיהו להאי פי' א"ל דמטפחת ס"ת ונביאי' וכתובים שקולין הן ואין לוקחין זה בדמיו של זה כיון דליכא עיולי אבל לפי' רש"י שפי' ספרים היינו נביאים וכתובים דאינהו מעולין ממטפחת הל"ל הא מעלה דחומשים בין ספרים לתורה מיהו גם לפי' הרמב"ם אינו ניחא כ"כ דלא מסתבר לומר דמטפחת ותיק שאין בה קדושה מצד עצמן ואינו אלא תשמישי קדושה כדתני לקמן אלו הן ת"ק דלוסקמי ספרי' תפילין ומזוזות ותיק של ס"ת וכו' יהיו שקולין לקדושת נביאים וכתובים שקדושתן מצד עצמן

אבל אם מכרו תורה וכו' פי' רש"י משום דמעלין בקודש ולא מורידין ומשמע מדפי' ה"ט לסיפא דמתני' דמכרו תורה לא יקחו ספרים ולא ארישא דמכרו רחוב לוקחין בדמיו בה"כ וכו' דמשמע לי' רישא לאו דוקא דבעי עיולי בקדושה יותר אלימא אבל בדכוותי' לא אלא הה"נ בדכוותי' כדקתני בסיפא אבל מכרו תור' לא יקחו ספרי' ספרי' לא יקחו מטפחת דהוי הורדה הא בדכוותי' ש"ד והא דתני רישא רחוב לוקחין בה"כ בה"כ לוקחין תיב' וכו' הה"נ מכרו רחוב לוקחין רחוב בה"כ בה"כ וכן כולן אלא איידי דתני סיפא תיבה לא יקחו בה"כ בה"כ לא יקחו דחוב וכן כולן נקט רישא איפכ' ואל תתמא דנקט ריש משו' סיפא הא אמר בפ"י דזבחים (דף צ"ח) אמ' במערבא תני רישא משום סיפא זה הוא מה שנ"ל ע"ד פי' רש"י מיהו ק"ל הא דאמ' בגמ' בכמה מקומות מעלין ולא מורידין ל"ל כלל מעלין בקדש כיון דמעלין לאו דוקא ועק"ל דבפי"א דמנחות (דף צ"ט) אמ' מעלין בקודש ולא מורידין. מנ"ל דאין מורידין אמ' רבא דא"ק ויקם משה את המשכן ויתן אדניו וגו' ויקם את עמודיו ומנ"ל דמעלין אמר ר' אחא ב"י דאמר קרא את מחתות החטאים וגו' ועשו אותם רקועי צפוי פחים למזבח כי הקריבן לפני ה' ויקדשו ויהי' לאות לב"י מתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח והשתא כיון דאייתא קרא כבר לאין מורידי' דהוא דוקא תו קרא למעלין למה לי כיון דהוא ל"ד וכבר נ"ל מקרא דא"מ. מיהו אפ"ת דרישא דמשנתינו דמכרו רחוב לוקחין בה"כ וכו'. דמעלין דוקא ותנא סיפא משו' רישא אכתי תקשה כיון דנ"ל מקרא דמעלין דוקא ממחתות למה לי קרא דויקם לא"מ דהשתא עיולי מעלין אין מורידין מבעיא וגם הא נמי קשה דנקט בכל דוכתא מעלין בקודש וא"מ. אין מורידין ל"ל כיון דמעלין דווקא הוא ונ"ל דאי אין מורידין דווקא א"ש דאי לא גלי קרא ה"א דאין משנין מקדושה לקדושה כלל. אפי' מקדושה קלה לקדוש' חמורה ממנה וכדאמ' רפ"ט דבכורו' (דף נ"ג) אהא דקאמר התם דהא דאין מעשר בהמה נוהג במוקדשין משום דיהי' קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש ופריך ל"ל קרא השתא קדושה חמורה אקדושה קלה לא חיילי. דתנן אחד קדשי מזבח וא' קדשי ב"ה אין משנין אותו מקדוש' לקדושה קדושה קלה אקדושה קלה מבעיא וכיון שכן ה"א דכמו בקדשי גבוה אין משנין אפי' מקדושה קלה לחמורה. ה"נ בשאר מיני קדושות כן קמ"ל דמעלין ש"ד. כדאשכחן גבי מחתות מיהו אין מורידין נ"ל מויקם משה אבל א"א דמעלין דוקא כדנ"ל ממחתות ל"ל דויקם לא"מ. א"ו ש"מ דמעלין לאו דוקא ותדע לך עוד דבע"כ אא"ל דמעלין דוקא קא' וכדמצינו גבי מחתות דבתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח דהא מהא ליכא למשמע מיני' דמעלין דווקא דילמא לעולם א"צ עיולי דווקא והא דאמר רחמנא לעשות מן המחתות ציפוי ופחין למזבח לאו משום דצריך עיולי דוקא אלא כדמפ' קרא טעמא להדי' ויהי' לאות לב"י א"ו לא ילפינן מיני' אלא הא דמותר לשנות מקדושה לקדושה דאי אסור משום אות לא הי' הכתוב מצוה למעבד איסורא א"ו מקדושה לקדושה שרי והא דקא' ר' אחא מתחילה תשמישי מזבח ועכשיו גופו של מזבח לאו משום עיולי נקט לה אלא משום קדושה אחרת נקט לה. דמעיקרא תשמישי של מזבח ועכשיו גופו של מזבח שה"ה קדושה אחרת כנ"ל לשיטת רש"י ומיהו בגמ' מבעי לן מהו למכור ס"ת ישן ליקח בו חדש משמע לכאורה להדיא דבעי עיולי דוקא דע"כ לא משכחת לה אלא בס"ת דליכא לעיולי אבל בשאר קדושות דמתני' דאיכא עיולי דוקא עיוני בעינן ולא סגי בדכוותי'. ויש כאן בפי' רש"י תוס' מאיזה חכם שפי' מעלין בקודש מויקם משה את המשכן בצלאל עשה משה שהי' גדול ממנו הקימו ול"מ דכתי' את מחתות וגו' כיון שהוקדשו הוקדשו וטעות הוא בידו דהדבר להיפך דא"מ נפקא לי' מויקם. ומעלין נפקא לי' ממחתו' כדאמ' בגמ' שם להדיא. וה"ט דאין מורידין א"א ללמוד ממחתות דהא אפי' את"ל דמורידין. מ"מ עשה ציפוי למזבח משו' אות אבל הא דמעלין נ"ל שפיר ע"ד שפי' ומויקם נ"ל דא"מ ע"ד שפי' רש"י שם. ובגמ' אפרש עוד

דף כ"ו ע"א ל"ש אלא בה"כ של כפרים וכו' והא דלא אמר האי ל"ש אריש' אמכרו רחוב' של עיר ל"ש אלא של כפרי' וכו' כדאמר לה אבה"כ. י"ל כיון דרחוב אפילו לר' מנחם ב"י אין בו משו' קדושה אלא מפני שמתפללים בו בתענית אפי' דכרכים יכולין למכור דבין לטעמא שפי' התוס' הא דבה"כ של כרכים לא מצו למזבני' לי' כיון דלדעת רבים נעשה חמירא קדושתו ואינו יכול למכרו הא רחוב אין עיקר עשייתו לצורך תפילה אלא לצרכי חול של בני העיר לפיכך לא חמיר קדושתו ומצי למזבני לי' ועוד כיון שאין מתפללין שם אלא באקראי בעלמא בתעני' ל"ל דלדעת רבים נעשו דלא פסיקא לי' דמיקלע רבים מעלמא ביום התענית משא"כ בה"כ שמתפללין בו תמיד בכרכים דשכיחי רבים נעשו נמי ע"ד בין לפי' ב' של תוספ' משום דרבים נותנין לבניינו ובשאר צרכיו אין בני העיר לבדם בעליו גבי רחוב אלא בני העיר לבדם כיון שעיקרו לצרכם נעשו ולאו לתפילה. ועי"ל דמש"ה ל"א למילתי' ארחוב משום דיחידאי היא ורבנן פליגי עלי' וס"ל רחוב אין בו משום קדושה לפיכך א' למילתי' אבה"כ שכ"ע מודים בה

אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד. פי' רש"י משום דבית של קוד' הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית בעינן וק"ל דבפ"ק דיומא (דף י"ב) לא פי' כן אלא משום דכשקנה דוד הגורן מארונה היבוסי גבה הכסף מכל שבט ושבט כדאמר בסיפרי ובשחיטת קדשים משמע מטעם הואיל ואין מיוחד לשם שבט אינו מטמא

הא בתי כנסיות ובתי מדרשות מטמא ואמאי הא דכרכי' הוי ק"ל האי מ"מ אפילו בשל כרכים אא"ל דאין מטמאין בנגעי' אא"כ אין להן בית דירה לשום אדם אבל ביש בהן בית דירה מטמאין והכי אמר בפ"ק דיומא (דף י"א) דתניא התם בה"כ מטמא בנגעים ופריך והא תניא יכול בה"כ ובה"מ מטמאים בנגעים. ת"ל ובא אשר לו הבית מי שמיוחד לו יצאו אלו שאין מיוחדין לו ומשני ל"ק הא ר"מ והא רבנן דתניא בה"כ יש בה בית דירה לחזן הכנסת חייב במזוזה ושאין בה בית דירה ר"מ מחייב וחכמי' פוטרין ואב"א הא והא רבנן ול"ק הא דאית בה בית דירה הא דלית בה בית דירה. אב"א הא והא דלית בה בית דירה והא דכרכים והא דכפרים אלמא הא דמחלק בין כרכים לכפרי' אינו אלא בדלית בה בית דירה דכה"ג דכפרים מטמא וכרכים לא. אבל בדאית בהן בית דירה אפי' דכרכי' מטמא והשתא מאי פריך והא בתי כנסיות מטמא הא דכרכים הווי מאי קושיא דמיירי מבה"כ שיש בהן בית דירה דאפי' דכרכים נמי מטמא ודוק הכי אני ל"ש אלא מקו' מקדש בלבד אע"פ שיש בה ב"ד דבמקדש נמי היו כמה ב"ד כדאר"י גופי' בפ"ק דיומא (דף י) והלא כמה לשכות שהי' במקדש שהי' להם ב"ד אבל בה"כ ובה"מ דכוותי' שיש להן ב"ד אע"ג דכרכים הוא אפ"ה מטמא ובחי' למס' יומא אכתוב עוד בזה

ע"ב ואפי' למ"ד הזמנה מילתא היא וכו' אבל הכ' כטווי לאריג דמי. ק"ל דמשמע דהאי פלוגתא דהזמנה אי מילתא היא או לא שייך נמי בבה"כ וליבני משום דה"ל כטווי לאריג הוא דשרי למ"ד מילתא היא אבל היכי דדמי לאריג לא ודוקא למ"ד מילת' היא אבל למ"ד לאו מילת' היא ש"ד וה"נ משמ' גבי גבו והותירו ואמאי הא כיון דבה"כ עצמ' קדושה דגופ' היא ולא מכשירי ותשמישי קדוש' ככל הני דחשיב בשמו' דלוסקמי ספרי' וכו' משמע ודאי דכ"ע מודו דהזמנ' מילת' היא בדב' שגופו קדש והא בפ' נ"ה (ד' נ"ז) ס"ל לאביי דהזמנ' מילת' היא ונ"ל מעגל' ערופ' דמיתסרי בהזמנ' ורב' ס"ל דלאו מילת' היא ונ"ל מע"ז דל' מיתסרי בהזמ' ואמ' רב' מ"ט ל"ג מע"ע א'