טורי אבן רכ

מיירי דבכל גווני צריך י' וכהן ל"ש בפודה בעל הבית ולכתחילה ול"ש בגזברים המוכרי' ואפי' דעבד. ואלו מיירי בעבד הא בבה"ב הפודה אפי' לכתחילה בג' סגי כדברי הירו' וא"כ לא הוי כיוצא בהן דקרקעות. אלא וודאי ל"מ בעבד. והשתא פריך שפיר ואדם מי קדוש

ומפני שדברי התו' הללו דבר חידוש הוא לחלק בין [בעל הבית] הפוד' הקדישו דמחולל בדיעבד אפי' בש"פ ובשלוש'. לגזבר המוכ' דאין פדוי אלא בשוי' וע"פ חשבון בני אדם שהצריכ' תורה לפדיונו. אמרתי להאריך קצת בזה ונרא' לי ראיי' מהא דאמ' בפ"ק דבכורו' (ד' יא) מי שיש לו פטר חמור וא"ל שה לפדותו פודהו בשוי' ומפ' התם דה"ט דלא יהי' חמיר מן ההקדש ול"א תור' בשה להחמי' אלא להקל עליו פי' דאם פדוי בשה יכול לפדותו בשו' כל שהוא ואיכ' לאקשויי האיך קאמ' דפודה בשוי' מטעמא דלא יהי' חמור מן ההקדש הא בע"כ פדיון פטר חמור חמור מן ההקדש דהא בכל אלו דתנן התם דאין פודין לא בעגל ולא בחי' ולא בשחוטה משמע ודאי דאם עבר פוד' בהן אפי' דעבד אינו פדוי והפטר חמור באיסורו קאי למאי דקיי"ל כר"י דא' פ"ח אסור בהנאה כדא' התם והכי מוכח שם וכן כתבו המפ' גבי הא דמבע"ל התם. מהו לפדות בנדמה. ולא איפשט דאם פדוי בו ומת פ"ח יקבור ש"מ דאם פדוי בדבר שא"פ אפי' בדעבד אינו פדוי וזה ברור ובע"כ מיירי בשאינו כדי שויו של פ"ח דאי בכדי שויו בכ"ד סגי ואמרינן נמי התם. ד"מ ברי' דר"נ פריק לי' בשילקי בשויו מ"מ ש"מ דאם פדאו פחו' מכדי שויו בדבר אחר שלא בשה אפי' בדעבד א"פ והא גבי הקדש א' שמואל הקדש ש"מ שחיללו על שוה פרוטה מחולל בדעבד והשתא בע"כ פדיון פטר חמור חמור מהקדש בשלא בשוויו וכיון שכן א"ל דבשוויו נמי חמיר פטר חמור מהקדש ואין פודין לגמרי אלא בשה דוקא ואע"ג דהקדש נפדה בשוייו בכ"ד אפי' לכתחילה אפ"ה פ"ח לא. ואפי' בדעבד כיון דע"כ חמיר מהקדש בשלא בשווייו. אלא על כרחך הקדש נמי ל"א דנפדה שלא בשווייו בדעבד אלא בשפדו בעליו גופי'. אבל ע"י אחרים אפי' בדעבד לא ובע"כ ה"ט דיש לחלק בין אחר לבעלים משום דבעלים כיון שהקדש חל ע"פ קילא. ויכולין לפדותו שלא בשווייו אבל אחרים שאין הקדש חל ע"י אינו פדוי שלא בשווייו. וה"ט ל"ש לחלק אלא בקדושה שאי נו באה מאליו אלא על פיו כמו הקדש אבל בקדושה הבא מאליו ולא ע"פ בעלים כמו פטר חמור שקדושתו מרחם וקדש מאיליו בעלים כאחר דמי' ואפי' א"א שא"פ פ"ח שנא בשויו אפי' ע"י בעלי' אכתי אינו חמיר מהקדש דבעלי' דגבי פ"ח כאחר לגבי הקדש דמי. דמאי טעמ' דאחרי' לגבי הקדש א"פ שלא בשווייו משו' דלא חל הקדש ע"פ בעלי': לגבי פ"ח נמי הואיל ולא חל הקדש על פיו אינו יכול לפדותו שלא בשווייו ואין כאן חומר בפטר חמור מבהקדש אבל בשויו אי אמרינן דפ"ח אפי' בשיויו אין פודין אלא דוקא בשה. נמצ' פ"ח חמיר מהקדש דאע"ג דבעלי' לגבי פ"ח כאחר לגבי הקדש דמי הא בשוייו הקדש אפי' ע"י אחרי' נמי נפדו מש"ה נפדו בשווייו מה"ט שלא יהא חמיר מהקדש. וראיי' עצומה היא וכבר המתיקו התוס' לסברתם. בספ"ו דמנחות (דף ע"א) ופי' התם דדווקא בעליו הא דיוכל לפדות שוה מנה על שוה פרוטה דאין סברא שיוכל לפדות הקדש חבירו ש"מ עש"פ ויקחנו לעצמו ומ"מ שם תי' התוס' בע"א הא דק"ל התם אהא מעשה דאנשי יריחו אלא שיש לדון על תי' זה ובמ"א יתבאר הרבה בענין זה

דף כד ע"א הני ג' פסוקים כנגד מי אר"א כנגד תנ"ך. ק"ל בספ"ז דב"ק (דף פ"ב) גבי הא דתיקן עזרא שיהא קורין בתורה בב' וה' פריך והא מעיקרא הוי מיתקנא. ומשני מעיקרא תיקנו חד גברא ג' פסוקים א"נ תלתא גברא ג"פ כנגד כהנים לוים וישראל אתא הוא תיקן ג' גברא עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנים. ומשמע ודאי הא דקאמ' כנגד כהנים וכו' אג פ דקאמ' בין בל"ק בין (בל"ק) [צ"ל בל"ב] דאי אתלת' גברא דאלישנ' בתרא קאי א"כ אמאי לא מפ' טעמ' דג' פסוקי' אליבא דלישנא קמא ועוד דמשמע דטעמא דמנין פסוקים נחית הכא לפרושי ולא לגברא דהא מסיק בתקנת עזרא עשרה פסוקים כנגד עשרה בטלנים. אלמא טעמא דפסוקי' אתא לפרושי דתקנה ראשונ' ודעזרא ומפ' כנגד כהני' וכו' נתקנו והכא מפ' דתיקנו כנגד תנ"ך וצ"ל דר"א דמפ' הכא טעמא כנגד תורה וכו' אזלא לטעמי דמפ' לעיל ברי' פירקן (דף כ') דקורא שלש' גברא כנגד תנ"ך. ולדידי ה"ט נמי דג"פ לכל א' אבל רבא דמ"פ הת' טעמ' דתלתא גברא כנגד כהנים דג"פ נמי ה"ט והאי דספ"ז דב"ק כרבא אתיא

לא קשיא כאן בכדי שיפסיק ק"ל איך טעי אביי בזה הא במתני' גופ' מפרש ועד כמה מדלג וכדפריך ע"ה. ונ"ל דס"ד דאביי דהאי ועד כמה הוא מדלג אתא לפרש סיפא דאין מדלגין בתור' וה"ק ועד כמה הוא מותר לדלג בתורה. והגמרא לא נחית לי' לפרש הכי דאי האי עד כמה אתורה קאי ואאין מדלגין קאי ה"ל למיתנא ועד כמה אין מדלגין בכדי שיפסוק המתורגמן כיון דלפ' איסור דילוג אתא הוי לי' למינקט לישנא דאיסורא ומדנקט ע"כ מדלג לשון היתר ש"מ דהיתר דמדלגין בנבי' דרישא אתא לפרושי שוב ראיתי להתו' בפ"ז דיומא (דף ס"ט) שכתבו לא בעי' לשנויא דאתורה קאי ומשום דקתני אין מדלגין בתורה הדר קא מפ' דע"כ מותר לדלג בתורה בכדי שלא יפסיק המתורגמן והא דאסר ברישא בכדי שלא יפסיק די"ל דאה"נ דהמ"ל הכי אלא אביי מתרץ לפי האמת כאן בענין א' כאן בב' עניינים כדתני וכו' ודברי תימא הן דודאי אם איתא דהוי מלי לישב התי' א' הוי מיישב ולא הוי הדר בי' מחמת קזי' ובפרט למאי דגרסי' בשמעתין אלא א' אביי משמע דתי' א' נדחה לגמרי מחמת קושיא זו וא"א להעמידו כלל. ועוד קשה למאי דג' בשמעתין בו' א אמ' אביי משמע דלא שמיע לי' לאביי הא דתני' אלא הגמ' מייתי לה ואמאי הדר בי' והמחוור כדפי'

והוא נושא את כפיו משום סיפא נקט לה דאלו קטן לא תי"ט ואין זה כלום דהא בהדיא תנן בסמוך קטן אין נושא כפיו עד פי' א"נ שהוא מתחיל כאלו הוא הגדול שבהם וגם זה אין נראה דלא מצינו בג' שיש תורת קדימה לגדול לגבי ברכות כהנים. ול"נ דנ"מ להא דאמרי' בפ"ז דסוטה (דף ל"א) בה"כ שכולן כהנים כולן עולין לדוכן ופריך והא תניא בה"כ שכולן כהנים מקצתן עולין ומקצתן עונין אמן ומשני ל"ק הא דאישתייר בי עשרה הא דל"א בי עשרה. וקמ"ל מתני' היכא לאשתייר בי עשר דמקצתן עולין ומקצתן עונין אמן דהמפטיר בנבי' הוא אחד מן העולין דווקא ולא מן העונין אמן

ואם הי' קטן אביו או רבו עוברין על ידו. פי' אם אין לאב ויש לו רב רב עובר ע"י. אבל ביש לו אב ורב אב קודם לרב לעבור ע"י. ולא דמי להא דספ"ב דב"מ (דף לה) גבי אבידה אביו ואבידת רבו ואביו ורבו נושאין משאוי או שהי' בבית השבי דבכולהון רבו קודם לאביו מפני שאביו הביאו לחיי עוה"ז ורבו שלמדו חכמה הביאו לחיי עה"ב דש"ה דבזכות הקטן וכבודו האב קודם לזכות בו יותר מן הרב שהרי אביו יורשו וזכה במציאתו כדתנן בפ"ק דב"מ (דף יב) מה שאין הרב זוכה בו ועוד דהת' שאני שעליו מוטל להקדים כבוד רבו לכבוד אביו מטעמא דמפ' שאביו מביאו כו' אבל הכא שהו' דבר הבא מאליו ע"י תקנת חכמי' מטעמ' דמפ' בגמ' הא וודאי האב קודם לרב וה"ט דאקדמי' תנא דידן ומדתנן או רבו עובר ע"י משמ' דדווקא נעבור לפני התיבה הא דזכו מזכותו אבל לפרוס על שמע ולישא את כפיו לא

קטן קורא בתור' כדי נסבא דהא קתני ריש' ואם הי' קטן המפטיר אביו וכו' ואמר לעיל דהמפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחילה מפני כבוד תורה וש"מ דקטן קורא בתור' מיהו איכא למימ' דמהת' ה"א דדוקא למפטיר עולה דהא איכ' למ"ד לעיל דכיון דמשום כבוד תור' הוא נא סל ק למניינא ואפי' למ"ד עולה מ"מ מפטיר קיל טפי כיון דאינו אלא משום כבוד תורה וסד"א דדווקא למפטיר עולה אבל לא לא' משאר קרוים קמ"ל דקורא בתורה בכל עניין

אבל אינו פורס וכו'. הא ודאי כדי נסבא דהא תני לעיל ואם הי' קטן אביו או רבו עובר ע"י לפני התיבה ולפרוס על שמע ש"מ דקטן עצמו לא אלא איידי דבעי למיתני נושא את כפיו נקט נמי הא ועוד פריסות שמע נמי איצטריך לי' דאי מרישא ה"א דעובר על ידו דקא' היינו לפני התיבה אבל פורס ע"ש קטן עצמו ש"ד קמ"ל דלא ועוד הא דאינו פורס ע"ש ואין עובר לפני התיבה פי' לעיל

אינו פורס ע"ש פי' התוס' ואפי' לר"י דמכשיר לי' במגילה לעיל הכא מודה דא"מ בדבר שבקדושה משו' דבקטן איכא תרתי דרבנן כדפי' לעיל לרבנן דר"י אבל במגילה יש להקל משום דטף ונשים הי' בספק להשמיד ולהרוג לפיכך עשאו ר"י כגדול. ולפי זה האי דפ"ב דשבת דקא' הדליק חש"ו לא עשה כלום אע"ג דבנס חנוכה הי' קטנים נמי בספק הא דלא כר"י אלא כרבנן ובוודאי זה מוכרח דבהא אפי' ר"י מודה מדפליג ר"י בסיפא גבי סומא מכלל דבהא דרישא דקטן מודה ומ"מ י"ל דמט"א מודה ר"י בהא דקטן אין פורם על שמע ולא דמי למגילה דבהגיע לחינוך חייב במגילה מדרבנן כגדול ואע"ג דה"ל תרי דרבנן לית לן בה וכדפי' לעיל בפ"ב אבל בק"ש וברכותיה אפי' הגיע לחינוך נמי פטור אפי' מדרבנן וע"ד שיטת רש"י בפ"ג דברכות [דף כ'] דתנן התם נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ופי' רש"י הא דקטן פטור מק"ש אפי' בהגיע לחינוך לא הטילו על אביו לחנכו בק"ש לפי שאינו מצוי תמיד כשמגיע זמן ק"ש וכיון שפטור מק"ש כ"ש שפטור מברכת ק"ש לפניה ולאחריה לפיכך אין פורס על שמט שהוא מברכת ק"ש לפניה דהואיל ואינו מחוייב בדבר אפי מדרבנן א"מ. אלא שאין טעם זה עולה בהא דאין קטן יורד לפני התיבה אמאי מודה ר"י הא דמי למגילה שחייב קטן מדרבנן כדתנן התם וחייבין בתפילה ואמאי אינו מוציא אחרים כמו במגילה לר"י דמוציא וגבי סיפא דתנן ר"י אומר מי שלא ראה מאורו' מימיו כו' כתבו התוס' משמע הא ראה ונסמ' מודה ר' יהוד' דפורס ואמאי הא אמר ר"י בפ"ח דב"ק (דף פז) סומ' פטור מכל המצות. ותי' מדרבנן סימא חייב במצות אפי' נסתמה משנולד שלא יראה כנכרי. ול"ד לנשים שפטורות ממ"ע שהז"ג אפי מדרבנן ש"ה דעדיין יש הרבה מצות שחייבות בהן אבל סומא אם נפטר אותו מבל המצות יהא