טורי אבן ריט

מקריאות התורה ומפטיר אקדים לה אע"כ טעמא דנ"כ משום דבר שבקדוש' חשיב לה ואע"ג דבכל הני מילי דדבר שבקדושה דחשיב במתני' דאינן אלא בי' ל"ד לנ"כ דבהני כל הי' שייכין להאי מצוה וחייבין בהן וכשנעשה בעשר' יוצא ידי חובתו משא"כ נ"כ בי' דלאו אכהנים העושין המצוה קאי שיהו י' דהא כהן אחד לחוד נמי נ"כ כדאמר בפ"ז דסוטה (דף לח) לשני' קורא כהנים ולא א"ק אלא כהן. אלמא כהן א' נמי נושא כפיו והא דבעי עשר' היינו שיהי' הציבור של עשרה. מ"מ כה"ג נמי דבר שבקדושה בעשר' חשיבי כיון דהמתברכין שם מצות נשיאת כפים נתקיים ע"י עשרה הוי

עשרה כהנים כתובים בפרשה. הקשו התוס' אמאי לא בעי י"א דאין ב"ד שקול בכ"ד שהוא תלוי ועומד בשיקול הדעת ותי' הרשב"א בחי' דשאני הכא שפרט לך הכתו' עשרה כהנים בפי' וא"כ הלל י"א ולא דמי להא דאמר רפ"ג דר"ה (דף כ"ה) החדש הזה לכם ואין ב"ד שקול ואע"ג דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן זה אינו פורט לפי שהדיבור אינו אלא עמהן ואין כאן מקום להזכיר הג' אלא סמוך על הדבר הידוע שאין ב"ד שקול אבל כאן כיון דנחית הכתוב למניינא ימנה גם הי"א ולמה שיירי. וטעמא דמילתא משום דשומא הוא ואינו כדין ממש וק"ל להא דאמר בפ"ק דסנהדרין (דף ג') ונקרב בעל הבית אל האלוקי'. הרי כאן א'. עד אלקים יבא. הרי כאן שנים. אשר ירשיעון האלוקים. הרי כאן ג' דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר ראשון תחילה נאמר ואין דורשין תחילות אלא עד אלקים. הרי כאן א'. אשר ירשיעון אלקים. הרי כאן שנים. ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהן עוד א' הרי כאן ג'. והא הכא פרט הכתוב לאותן שנים לכל אחד בפני עצמו ונחית למניינא ואפ"ה אמר אין ב"ד שקול להביא את הג'. ואפשר לי לומר דהכא לגבי פדיון הקד' אין לו ענין לב"ד שקו'. דהני מילי דבעי ב"ד שקול כל היכא דאזלינן בתר רובא לפיכך אם יחלוקו שיהא א' מכריע לצד א' אבל גבי הקדש דרבי רחמנא עשרה בעינן שיהיו כל העשרה מסכימין לדעת אחד ולא אזלינן בת' רוב דיעות. ואפי' א' מעכב וטעמא דמילתא משום דהתם אמרינן ואלא הא דתנן ב' אומרים זכאי וא' אמר חייב זכאי. נימא דלא כר' יאשי' פי כיון דאיהו יליף הג' מקרא ולאו משום נוטה צריך שיהא דעת שלשתן שוות וה"נ כיון דעשרה מקרא אתיא צריך שיהא דעת כולן שוות ואע"ג דמשני התם אפ"ת ר"י מייתי לה בק"ו מדיני נפשות מה דיני נפשות דחמיר אמרה תורה זיל בחר רובא ד"מ לכ"ש. י"ל דדיני ממונו' שפיר ילפינן בק"ו מדיני נפשות אבל פדיון הקדש דגבוה אפשר לומר דחמיר ולא אזלינן בתר רובא. תדע דהכא חמיר טפי דהא בעינן כהן א' מה שא"צ בד"נ ובד"מ. אלמא גזה"כ הוא בפדיון הקדש להצריך דוקא כהן מה שאין כן בשום מקום. ה"נ אפשר לומר דלא אזלינן בי' בתר רובא כבכל דוכתא

ומ"מ אכתי ק"ל לר"י דנ"ל מב' אלקים ב' מנ"ל למיתי הג' מטעם דאין ב"ד שקול דילמ' א"צ אלא שנים ואע"ג דהוי ב"ד שקול לית לן בה דנימא דרחמנא קפיד אהני תרתי דכתיב בקרא בהדיא שיהא דעת שניהם שוות כדאמר גבי עשרה דפדיון הקדש דשמעתין וליכא למימר דהא גופא נ"ל מהא ק"ו דדיני נפשו' דאזלינן בתר רובא הא לית' דבשלמ' הא דיליף התם לר' יהודא דסמיכות זקנים ועריפות עגלה בחמשה משום דלדידי' גלי קרא ארבע בהדיא ומשום אין ב"ד שקול מייתא לי' לחמישי ניחא דל"ל דילמא קפיד קרא אהני ד' דכתיבא שיהא דעת כולן שוות דק"ו הוא מדיני נפשות דחמירא אזלינן בתר רוב' והכא לא סגי לי' בשלשה דה"ל רובא עד שיהא דעת ארבעתן שוות ובע"כ כדעת ג' מהן סגי. וכיון דאזלינן בתר רובא ממילא ב"ד שקול לא דצריך לקיים אחר רבים להטות ואם יחלוקו לחצאין אין כאן רבים אבל לר' יונתן דלא גלי קרא בד"מ אלא ב' וכן גבי סמיכת זקנים ועריפת עגלה לר"ש דלא גלי קרא אלא ב' והג' לא מ"ל בכל הני אלא מטעמא דאין ב"ד שקול מנ"ל דילמא א"צ אלא ב' לחוד ובעי שיהיו דעת שניה' שוות ואין שייך הכא לומר ק"ו כד"נ דאזלינן בת' רובא דגבי שנים לא שייך רוב דהא אם יחלוקו א' לכאן וא' לכאן למ"ל רוב לא' מן הצדדי' והא אי אפילו אמר דצריך ג' מטעם דאין ב"ד שקול ואזל' בתר רובא מק"ו. דדיני נפשות אין כאן קלא ע"י ק"ו זה יותר מהיכא דא' דא"צ אלא ב'. ושיהא דעת שניהם שוות דהא השתא דמייתית לג' מטעם ב"ד שקול ואזלת בתר רובא אכתי צריך בע"כ דעת ב' מהם שוות דבג' רובא בצר מב' לא משכחת לה ועוד הא דפריך התם ר' יאשי' ל"ל ב"ד נוטה והא תניא מה ת"ל לנטות אחר רבים להטות התורה אמר שיהי' לך ב"ד נוטה ומשני מ"ל בדיני נפשות אבל בדיני ממונות לא ול"ד בד"מ אלא ה"ה בשאר ב"ד כגון סמיכת זקני'. ועריפות עגלה אדר"י לא מ"ל ר' יאשי' לחמישי מטעם ב"ד שקול כדאמר התם. והשתא ל"ל למימר דר"י ל"ל ב"ד נוטה אפי' היכא דצריך יותר משלשה כגון הני לר"י דילמא הכא בדיני ממונ' לא מייתן להג' מטעם ב"ד נוטה אבל יותר מג' אית לי' מטעמא דפי'. אע"כ ש"מ מאן דא"ל ב"ד נוטה מלנטות בכ"מ אפי' שלא בד"נ בכל גוונ' אית לי' ולא מטעמא דאמר וא"כ קשה הא דפדיון הקדש בי' דתנינן הכא ובפ"ק דסנהדרין והא כולה פירקין דהתם רהטא כמ"ד בעי ב"ד נוטה כדתנן החליצה בג' וכן הרבה מילי דתנינן התם בג' וכולן לא נ"ל הג' אלא מטעם דאין ב"ד שקול

חד לגופיה וחד למעוטי ואידך הוי מיעוט אחר מיעוט. הכי גי' ספרים דידן בשמעתין ולפי גי' זו משמע דמכהן השלישי ואילך מתחיל לדרוש במיעוט אחר מיעוט וק"ל הא כהן שני ה"ל מא"מ דהראשון ושני שניהם ממעטין דישראל לא ומאי שני למעוטי דקאמ' הא ראשון נמי מיעוט הוא ועוד אי שני חדא מיעוט' משמע א"כ ניבעי ב' כהנים ואמאי סגי בכהן אחד ותדע לך עוד דשני ה"ל מיעוט אחר מיעוט ודפריך עלה ואימא ה' כהנים וה' ישראלים ואי מיעוט אחר מיעוט מכהן שלישי ואילך אתיא לן אין לך לאתויי מדרשא זו אלא ד' ישראלים. ובע"כ ששה כהנים מיהו בעי ובפ"ק דסנהדרין (דף טו) גרסינן הכי עשרה כהנים כתובים בפ' חד לגופי' הנך הוי מא"מ ולפי' גירסא זו מהשני דרש מא"מ והשתא א"ש הא דפריך ואימא ה' כהנים ונ"ל דגם בשמעתין ה"ג והאי וחד למעוטי ט"ס הוא. מיהו אשכחן כה"ג דגי' זו דשמעתין גבי ריבוי אחר ריבוי בפ"י דמנחות (דף פט) תניא ר"ע אומר מה ת"ל בשמן בשמן שני פעמים אלו לא נאמר אלא בשמן אחד. הייתי אומר ה"ה ככל המנחות ללוג. עכשיו שכתב בשמן בשמן הוי ריבוי אחר ריבוי כו' ופריך ריבוי א"ר חד ריבוי הוא. אלא אלו ל"נ בשמן כל עיקר כו' אלמא לא דריש לריבוי השני א"ר אלא ח"ל חד ריבוי. ה"נ גבי מא"מ השני חשיב חד מיעוט ובהכי א"ש גי' דשמעתין. מיהו התוס' תמהו שם אהא דקאמ' חד ריבוי הוא דהא כה"ג קרי רא"ר לעיל בהקומץ רבה (דף לא) דתניא מזוזות שומע אני מיעוט מזוזות שתים כש"א מזוזות בפ"ב שאין ת"ל הוי רא"ר וא"כ הוא ה"נ י"ל מא"מ וזה מסייע לגי' דפ"ק דסנהדרין ובאמת סוגיא זו דפ"י דמנחות תמוה הוא וצריך תלמוד אין כאן מקומו

אדם מי קדוש הקשו התוס' אמאי ל"ק דמיירי בעבד כנעני שלו שיוכל להקדיש כדאמ' בפ' השולח (דף לט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה לרבות עבדים ושפחות הכנענים. ותי' דאם איתא דמיירי בעבד כנעני אע"ג דמה"ת בעי עשרה מדרבנן סגי בג' כדאמ' בירו' גזי' שמא ישמעו ויברחו. וק"ל דלגמ' דידן בע"כ ל"ל הכי דאע"ג דמה"ת צריך עשרה יהי' סגי מדרבנן בג' דהא אמ' בפ' הנחנקין (דף פח) גבי זקן ממרא דברי אלו ערכין והחרמים והקדשות וקא' הקדשות בפלוגתא דר"א ורבנן דתני' ראבי"א אפי' צנורא של הקדש צריכא עשרה וב"א לפדותה. פי' משום דאמ' התם לר"מ זקן ממרא אינו חיי' אלא על דבר שזדונו כרת ועל שגגתו חטאת. וקא' דאליבא דר"מ פליגי בהא דראב"י ורבנן ונ"מ אם פדה בפחות מי' לרבנן דסגי לי בג' פדוי ואם קידש בו אשה מקודשת. ולר"א אינו פדוי ואינה מקודשת א"נ לר"א אינו פדוי ומועלין בו וחייבין קרבן מעילה וחייבין עליו משום פיגול נותר וטמא ולרבנן פדוי וליכא מעילה. וכדפי' רש"י התם גבי ערכין. מ"מ ש"מ כל כמה שפדוי פחות מחשבון ב"א שנתנה תורה קצבה לפדיונו אפי' בדעבד א"פ דאל"כ אין שום נ"מ בהא פלוגתא לענין דבר שחייבין עליו כרת וחטאת כיון דאפי' לראב"י דעבד פדוי אין כאן קרבן מעילה ואם פדוי בג' וקידש בו לכ"ע מקודשת וכיון שכן א"כ עבד שצריך י' בני אדם לפדותו מן ההקדש בפחות מי' אינו פדוי. וא"א לרבנן לעקור דבר מה"ת להקל דסגי לי' בג' ואע"ג דאין מועלין בעבדים דהוקשו לקרקעות ואין מעילה במחובר לקרקע ואפי' בשערו העומד לגזוז איכא למ"ד דאין מועלין כדא' התם בפ' השולח. מ"מ נהי דמעילה במחובר ליכא איסור דאורייתא מיהו איכא ומקרבן מעילה לחוד הוא דממעט כדמוכח בפ"ב דמעילה (דף י) והירושלמי א"ל דפליג על הגמ' שלנו וס"ל שאם פדוי בפחות מחשבון ב"א שנתן תור' קצבה לפדיונו בדעבד פדוי אבל הגמ' דידן בע"כ אם פדוי (עבד) [צ"ל בדיעבד] בפחות מי' א"פ. הא ל"ל דמדרבנן סגי' לי' בג'. ומאי פריך והא אדם מי קדוש נימא דמיירי בעבד כנעני

שוב ראיתי להתוס' בספ"ה דתמורה (דף כז) שהקשו מהא דפ' הנחנקין אהא דאמ' התם דהא דהקדש אין לו אונאה היינו אפי' בפחות מכדי אונאה חוזר. ואמר עולא לא אמרן אלא בשמו בתרי אבל בשמו בתלתא לא וש"מ דבדעבד בתרי פדוי ועוד הקשו מהא דא' שמואל קדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל ותי' דבתמורה מיירי בב"ה הפודה הקדש שלו. וכה"ג א' שמואל דמחולל על פחות משוי'. אבל בגזבר המוכר הקדש צריך ג' או י' למר כדא"ל ולמר כדא"ל ולפי"ז י"ל דהירו' מיירי בבעל הבית עצמו הפודה את הקדש עבדו ואע"ג דלכתחילה צריך י' ב"א בקרקעות וגם לכתחילה צריך לפדותו בשוי' כדאמ' התם דשמואל לכתחילה לא. מ"מ הואיל ובדעבד פדוי תקנו רבנן דדי לפדות בג' אפי' לכתחילה גזי' שמא ישמעו ויברחו אבל בגזבר המוכר את הקדש לאחרים כיון דמה"ת לא סגי אלא בי' אפי' בדעבד צריך י'. וכ"ת אכתי ה"ל לאוקמי להא דאם כיוצא בהם בעבד ובגזברי' המוכרים איירי י"ל משום דתני בקרקעות ט' וכהן ואדם כיוצא בהן משמע דומיא דקרקעות