טורי אבן ריג

שחיטה לאו עבודה היא ופי' התוספות דאע"ג דקבלה עבודה היא וא"ל הא דהקדים פסול משום קבלה הוא י"ל דהוי' לא קאי אלא אמידי דכתיב' באותו פרשה. וה"נ אפשר לומר גבי עיכובא דתורה גבי סוטה לא קאי אלא אמידי דכתיבה באותו פרשה דהא ליתא דכיון דנ"ל מגז"ש דתורה דכתיב גבי סוטה הוי לי' כאלו כתב באותו פרשה דבעי יום וקאי עיכובא דתור' עלה נמי ול"ד לקבל' דלא כתי' לגמרי גבי מצור' אלא קבל' דמצור' בכלל קבלה דכל קדשים הוי דאאל"כ כיון דעיק' יום דבעי בסוט' ממשפט אתי' דמה משפט ביום ואי ממשפט דד"מ אתיא א"א להחמיר בלמד דסוטה יותר מבלמד דמשפט של ד"מ דלא יהא טפל חמור מן העיק' וכה"ג אמרי בפ"ה דזבחים (דף סח) גבי שחיטת צפון דכתיב גבי עולה בהדיא ובחטאת כתיב ושחט החטאת במקום העולה ושנה הכתוב בחטאת לעכב ובעולה לא שנה ואמרי' בעולה לעכב מנין ומסיק לא אמרינן טפל חמור מן העיקר והיינו ע"ד שפיר'. ועוד בלא"ה אא"ל לפי גיר' דידן דנ"ל בסוטה לעכב בדעבד ביום מתורה דהוי עכובא דהא בפ"ג דמנחות (דף יט) מסיק דחוקה הוי עיכובא אבל תורה לא וא"כ א"א להעמיד פרש"י דמתורה דד"מ נ"ל הא אלא שהרבה מן המפרשים ס"ל דבדיני ממונות יום נמי מעכב בדעב' ולפ"ז יש מקום לפרש"י

מיהו אכתי קשה לי מהאי דפ"ד דסנהדרין דאמרי' רמי כתי' ושפטו את העם בכל עת וכתי' והי' ביום הנחילו הא כיצד יו' לתחיל' דין לילה לגמר דין ופי' רש"י התם לילה לגמ"ד דעיקר משפט היינו גמר דין ומוכרח הוא דאל"כ אימא איפכא מ"מ ש"מ דמשפט היינו גמ"ד דאם אית' דמשפט ביום דאמר הכא היינו משפט דד"מ הא גמ"ד דדיני ממונות בלילה נמי כשר מיהו הא ל"ק אלא לפרש"י דידי' אדידי' אבל מ"מ עיקר פירש דהכא יש להעמידו דמה משפט ביום דקאמר אד"מ קאי ואע"ג דגמר דין דדיני ממונות ביו' דאין ע קר משפט גמ"ד לחוד כדמוכח להדיא רפ"ג דר"ה (דף כה) דקאמר א"ק כי חוק לישראל הוא משפט אימת הוי חוק בגמ"ד וקא קרא לי' משפט מת משפט ביום אף ה"נ ביום וש"מ דמשפ' היינו תחילת דין דאי גמ"ד הא קאמ' מה משפט ביום הא גמ"ד דד"מ אפי' בלילה והתם מדמה קידוש החודש לד"מ וכפרש"י גופי' התם דמשפט היינו תחיל' דין וכ"ת אי משפט תחיל' דין במשמע היכי מ"ל לקר' דושפטו בכל עת לגמ"ד כבר פי' התם בחידושי דוודאי בין תחילת דין בין גמ"ד בכלל משפט הוויין והכא מענינא דקרא וכן הכא גבי קידוש החודש דמקיש לי' חוק למשפט ע"כ לתחילת דין מקיש לי' לפסול בלילה דאי לגמר דין ולהכשיר לשתוק קרא מיני' וממילא ה"א דחוק שהוא גמ"ד שוה לגמ"ד דד"מ כדא' התם מ"ד אד"מ דתנן ד"מ דנין ביו' וכו' וגבי ושפטו בכל עת בע"כ ממשפ' דגמ"ד מיירי ללמד דגמ"ד אפילו בלילה משום דקרא ביום הנחילו דמשמע ביום דווקא דמיירי מצוואת המת השומעים הצוואה רשאים לעשות דין כדאמרי' התה הא ודאי שמיעת הצוואה כתחילת דין הוי ומהשתא בע"כ ושפטו בכל עת דמכשיר לילה מגמ"ד איירי והשת' ניחא נמי הא דשמעתין דקאמר מה משפט ביום דכיון דמשפט תחילת דין וגמ"ד במשמע בע"כ גז"ש דתורה תורה ללמד לסוטה ממשפט דתחילת דין לפסול בלילה דאי ממשפט דגמ"ד להכשיר בלילה לשתוק קרא מיני' דמה"ת לפסול בלילה דאיצטריך קרא להכשיר ואע"פ שאפילו למאי דפרי' אכתי ק' מריש פ"ד דשבועות (דף ל') דאמר התם ר"ה בשעת גמ"ד דברי הכל דייני' בישיבה ובעלי דינין בעמידה דכתיב וישב משה לשפוט א"ה ויעמוד העם והשתא אי משפט בין ת"ד בין גמ"ד במשמע מנ"ל דבעי ישיבת דיינין ועמידות בע"ד משעת גמ"ד והאי וישב לשפוט מגמ"ד מיירי אימא איפכא דמת"ד מיירי כיון דהוי ג"כ בכלל משפט ולא מגמ"ד וכ"כ בזה שם בחידושיי

ולהקטר חלבים דכתיב כל הלילה עד הבוקר ק"ל אמאי לא קתני נמי לנאכלין ליום א כשר כל הלילה. ואי משום דנאכלין נמי ביום הקרבה הא הקטרה נמי איתא ביום הקרבה. ואפ"ה קתני לה הואיל וכשירין נמי בלילה שלאחריו. מיהו רפ"ק דברכות (דף ב) תנן ולא זו בלבד פי' ק"ש אלא כל מה שאמרו חכמים עד חצות מצותן עד שיעל' עה"ש הקטר חלבי' ואברי' מצותן עד שיעל' עה"ש וכל הנאכלין ליו' א' מצותן עד שיעלה עה"ש א"כ למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה ופי' רש"י הקטר חלבים ואיברים דתנא הבי לא אמרו חכמים ע"ח כלל ולא נקט להו הכא אלא להודיע שדבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה והכי תנן בספ"ק דמגיל' כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ולפי"ז י"ל מש"ה ל"ח לנאכלין במתני' משום דאע"פ דמה"ת נאכלין כל הלילה מדרבנן אין נאכלין אלא ע"ח אבל הקטר חו"א אפי' מדרבנן זמנן כל הלילה. אבל התוס' בספ"י דפסחים פי' דהקטר חו"א נמי עד חצות מיהו אם עיכב להקטיר עד קצות לא נפסל בכך דהא מה"ת כשיר' להקטיר עד הבוקר וחכמים לא עשו לה סייג לדבר להביאן לידי פסול קודם הזמן וכן בנאכלין ואפי' אירע דעבר על דברי חכמים ולא אכל קודם חצות לא נפסל ואוכל אחר חצות כדמשמע בפ"ק דברכות גבי ק"ש בההוא מעשה שבאו בניו של ר"ג מבית המשתה מ"מ איכא סייג דעבר על דברי חכמים שלא אכל קודם חצות ולדבריהם נאכלין והקטר שווין הן מדרבנן מצוות קודם חצות ובדעבד אוכל ומקטיר עד הבוקר אפי' מדרבנן:

ולפי"ז קשה אמאי לא נקט נמי (הקטר חו"א) [צ"ל נאכלין] במתני' כדתני (נאכלין) [הקטר בחו"א] כיון דאפי' בסייג דרבנן שווין ול"נ דוודאי בהקט' נמי איכא משום סייג כמו בק"ש ונאכלין והיינו דח"ל בפ"ק דברכות גבי שאמרו חכמים ע"ח דאנאכלין נמי קאי דאי כפי' רש"י ה"ל למתני נמי קצירת העומר התם דלר"ג ודאי אין זמן קה"ע אלא בלילה ואם נקצר שלא כמצותו פסול כמו שהוכחתי בתשו' אע"כ ר"ג ל"ח אלא מה שא' חכמים ע"ח מפני סייג מש"ה ל"ח לקה"ע שלא אמרו בה חכמים ע"ח דהכל נעשה ע"פ שלוחי ב"ד דזריזין הן וא"צ להן סייג משא"כ ק"ש והקטר ונאכלין שנמסר לכל ואע"ג דאמ' בכ"מ כהנים זריזין הן אפ"ה לא חשיב זריזין כנגד שלוחי ב"ד ואכתי בעו סייג אלא דהא איכא בנייהו דק"ש אע"פ שמסורה לכל אפ"ה אם עבר על סייג ולא קרא קודם חצות קורא בדעבד אחר חצות דהא לא שייך סייג בדעבד שלא יקרא לאחר חצות דא"כ אתה מפקיע מצות ק"ש השתא בוודאי משום סייג שלא יאמר פעם אחרת יש לי שהות עדיין לקרות ובתוך כך יעלה עה"ש ועבר זמנו הא אפי' אם יקרא לאחר שעלה עה"ש לא עבד איסורא כדתנן גבי ק"ש של שחרית הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. וא"כ הה"נ לק"ש של ערבית אלא שבטל מ"ע זו של ק"ש וא"כ היכא אפשר לבטל ק"ש של עכשיו ובוודאי בדלא קרא קוד' חצות מפני סייג של אחר זמן שמא יסמוך על שהות שיש לו ובתוך כך יעלה עה"ש הא אין ספק דאחר זמן מוציא מדוודאי ק"ש של עכשיו ובסייג דנאכלין אם לא אכל קודם חצות מדרבנן אסור לאכול לאחר חצות דאיכא למיחש לדררא דאיסור חמור מכרת שמא כבר עלה עה"ש ונעשה נותר ובכרת והוא יטעה וסבר שעדיין לא עלה ואוכל לפיכך העמידו דבריהם במקום עשה דאכילות קדשים ואינו אוכל לאחר חצות ומ"מ בהקטר אע"ג דאם יטעה בין יום ללילה איכא דררא דאיסור' דהא בעמוד השחר חו"א נפסלין ואסור להעלות דבר פסול ע"ג המזבח אפ"ה הואיל ואינו מסור לכל אלא לכהני' בלבד וכהנים זריזין הן ועוד דלא חמיר איסורא כ"כ כנותר דבכר' ל"ג אלא לכתחילה אבל בדעבד מקטיר והול' כל הל לה והשתא ניחא הא דלא חשיב נאכלין במתני' משום נהי דמה"ת כשירין כל הלילה כבר בטלוהו רבנן משום סייג ואפילו בדעבד נמי אין נאכלין לאחר חצות מה שא"כ בהקטר אפילו מדרבנן בדעבד איתא לאחר חנות ולמאי דפי' א"ש האי סידרא דמתני' דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חו"א מכדי הקטור היא תדיר בכל לילות השנה וקצירת העומר א"נ אלא פ"א בשנה ואמאי אקדימה במתני' קצירה קודם הקטור איפכא מ"ל. ולמאי דפי' ניחא משום נהי דהקטר בדעבד כשר כל הלילה לכתחילה משום סייג אינו אלא עד חצות משא"כ קצירה אפילו מדרבנן מצותו לכתחילה כל הלילה ואין כאן משום סייג וכיון דיש מעלה לקציר' על הקטו' בהא מילתא דמצותן כל הלילה דזה אפילו לכתחילה וזה אינו אלא בדעבד הא ודאי לכתחילה עדיף מש"ה אקדמי'

דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה לאתויי מאי. הא דלא קאמר לאתויי קריאת מגיל' כבר פי' בפ"ק דק"מ דליל' אינו אינו מדברי קבל' אלא מדרבנן בעלמא והאי תנא בדרבנן ל"מ. ואע"ג דתני תפילת מוספין אגב מוספין תנא לת"מ דחד טעמא נינהו כדאמר לעיל ולת"מ כמוספין שוי' רבנן. וכן הא דתנא לקריא' הלל הלל נמי דברי קבל' הוא ובפ"ב דתעני' (דף כ"ח) אמר הלל דר"ח לאו דאורייתא ש"מ דשאר הלל כדאורייתא דמי משום דתקנו נביאים ראשונים לאומרה על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא על הציבור כדאמר' בספ"י דפסחים. מ"מ ק"ל אמאי לא קאמר דלאתויי ק"ש של ערבית קאתא דזמנה כל הלילה עד שיעלה עה"ש וכר"ג דס"ל הכי רפ"ק דברכות וקיי"ל כוותי' ובהכי ניחא טפי מהשתא דמ"ל דלא כראב"ע דלפי"ז פליג ההוא סתמא אסתמי' דפ"ה דזבחים (דף נ) דתנן הפסח אינו נאכל אלא עד חצות וד"פי דפסחים (דף ק"כ) דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים ומ"ל בגמרא להני סתמי כראב"ע. וכ"ת מש"ה ל"ק דלאתויי ק"ש דערבית אתיא משום דאיכא מ"ד בפ"ג דברכות (דף כ) קריאת שמע דרבנן האי תנא בדרבנן לא מיירי כדפירש. ליתא דהא פריך התם אמ"ד קריאת שמע דרבנן מדכתיב בשכבך ובקומ' ומשני ההי' בד"ת כתיב וכבר הוכחתי בתשו' (סי' א') בראיית ברורות דה"פ דלמ"ד קריאת שמע דרבנן היינו שאין צריך לקרות מה"ת לפרשה זו של שמע דוקא אלא בקורא איזה ד"ת בשעת שכיבה וקימה סגי ורבנן תקנו ויחדו דווקא לפרשה זו של שמע מפני קבלות עול מלכות שמים וכיון שכן אפילו למאן דאמר קריאת שמע דרבנן המ"ל דלאתויי קריאות ד"ת שצריך לקרוא מן התורה קמרבה בזה הכלל ויש לומר משום דבפרק קמא דברכות (דף ח) סבירא לי' לר' שמעון ב"י דאפילו לאחר שיעלה עמוד השחר עד הנץ החמה הוי זמן קריאות שמע של לילה אף על גב דיממא הוא משום דאיכא אינשי דגני בהאי שעתא ובשכבך