טורי אבן ריב

ולמוספין דכתי' דבר יום ביומו אע"ג דגבי כל מוסף ומוסף ביו' כתי' בהו אפ"ה מייתי להאי קרא לאפוקי מר"י דס"ל מוספין א"ק אלא עד ו' שעות לחוד ומהא קרא נ"ל דכשירין כל היום. דברפ"ק דתמור' (דף י"ד) תני' דבר יום מלמד שכל היו' כשר למוספין ביומו מלמד שאם עבר היו' ולא הביאו אינו חייב באחריותן. ונ"ל דנ"ל מדאיצטיך ביומו למעוטי שאם עבר היום. ש"מ דביומו כל היום כשר. דאי עד ו' שעות לחוד. ל"ל ביומו למעוטי שאם עבר היום השתא ביומו אינו כשר כל היום עבר יומו מבעי,. ופי' רש"י התם מלמד שכ"הי כשר ובלבד שיקדימו לתמיד של בין הערבים דאמ' עלי' השלם כל הקרבנות כולם. וה"ה שצריך לאחר לתמיד של שחר כדתנן רפ"י דזבחים (דף פט) התמידין קודמין למוספין ורש"י דנקט לאקדומו היינו דמשום עיקר קרא קמ"ל לאפוקי מדר"י דא' עד ש"ש. דליתא אלא כל היום כשר ויכול להקריבו עד הלילה מש"ה קא' ובלבד שיקדימו

ולתפילת מוספין כמוספין שוי' רבנן נ"ל דלאו לכל מילי שווי' כמוספין דהא בפ"ד דברכות (דף כ"ז) תניא היו לפניו ב' תפילות אחת של מוסף וא' של מנחה מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף. והא תפילה מנחה כנגד תמיד של בין העברים תיקנו ומוסף קודם משום עשה דהשלמה ובקרבנן אפי' מש"ש ולמעלה דכבר הגיע זמן תמיד אפ"ה קרבן מוסף קודם לתמיד אפי' לכתחילה כדאמ' רפ"ה דפסחי' (דף נ"ח) ואפ"ה בתפילה של מנחה קודמות. א"ו לא שוי' לתפילה כקרבן שתיקנוה כנגדו אלא לעיקר זמנם שמעכב אפי' בדעבד אם הקדימו או איחרו כגון שהקדי' תפילת מנחה קודם חצות. או שאיחרו עד הלילה דתמיד של בה"ע בכה"ג אפי' דעבד פסול. וכן שאר תפילת אם הקדימן או איחרן לזמן הקרבן שניתקנו כנגדו כיון דבקרבן בכה"ג פסול אפי' בדעבד בתפילה נמי לא יצא אבל הא עשה דהשלמה דאינו מעכב בדעבד כדפי' התוס' בכ"מ בתפילה אפי' לכתחיל' ש"ד היכא דאיכא טעמא כמדפ' התם דה"ט דמתפלל של מנחה תחילה משום דתדירה למוסף

ולוידוי פרי' דיליף כפרה כפרה מיוה"כ. פי' רש"י במתניתן דכתיב ביוה"כ יעמד חי לפני ה' לכפר עליו ונ"ל דטעות סופר הוא דהאי קרא גבי שעיר המשתלח כתב. והגמ' יליף לה מוכפר בעדו דגבי פרו של אהרן כתיב והא דיליף הגמ' מהאי קרא דיעמד חי משו' דהתם לכפר כתיב (ולכפר) [צ"ל וכפר] מוכפר עדיף טפי מלדון וכפר מלכפר. ועי"ל משום דבפ"ד דיומא (דף מ') אמרי' לכפר בכפרות דמי' הכתוב מדבר דר"י. רש"א לכפר עליו בכפרות דברי' הכתוב מדבר. ולר"י דאמ' לכפר זה כפרות דמי' א"א למיליף לוידוי פרי' מהא כיון דלא מיירי מוידוי אבל מוכפר בעדו דגבי פרו לכ"ע בכפרות דברי' הוא כדנ"ל התם דר"ל דהאי וכפר בעדו דגבי פרו בכפרות דברי' כמו לכפר דגבי שעיר המשתלח ודחי דניליף מכפרה כאמור בשעי' הפנימי דבדמי' ומסיק הרי הוא אומר וכיפר ועדיין לא נשחט הפר. וכ"ת לר"י ניליף ובפר דשעיר הפנימי דבדמי' בשלמא לר"ש י"ל דבתר דגלי קרא וכפר דפרו דהוא בדברי' מהשתא ילפינן לוכפר דפרים מהני תרתי דפרו ודשעיר המשתלח שהן בדברים ולא שבקינן תרתי וניליף מחדא משעיר הפנימי שהוא בדמים. ואפשר דלזה כיון רש"י דמייתא לי' נמי לקרא דיעמד חי דכתיב גבי שעיר המשתלח דמש"ה לא יליף משעיר הפנימי דבדמי' משום דהכא תרתי. אבל לר"י דדריש לכפר דגבי שעיר המשתלח בכפרו' דמים של חבירו נהי דלא ילפינן וכפר דפרי' משעיר המשתלח ושעיר הפנימי משום דהכא תרתי דוכפר מלכפר דשעיר המשתלח לא ילפינן מ"מ נגמר וכפר דפרי דבדמים מוכפר דשעי' הפנימי ולא מוכפר דפרו דבדברים דהכא חדא והכא חדא והא לא מצינו לר"י דלית לי' וידוי פרים. וי"ל דה"ט דלא יליף ד"י לפרים דכפרת דמים משעיר הפנימי דדנין וכפר דפרי' מוכפר דפר דחד מינא הן ואין דנין וכפר דפרי' משעיר דתרי מיני הן וכהג"מ בפ"ה דזבחי' (ד) מה במקו' שהושוה קרבן לקרבן דהיינו פרים כו' ובהכי ניחא הא דפרט במתני' לוידוי פרים יותר מחטאת ואשמו' דטעונין נמי וידוי כדתני' בפ"ג דיומא (דף לו) דבשעת סמיכה מתוודה על חטאת עון חטאת ועל אשם עון אשם ואפי' אעולה מתודה עון לקט שכחה ופאה משום דבע"כ נמי ה"ט משום דילפינן וכפר דידהו מוכפר דפר ולפי זה אתא שפיר דאי לאו וכפר דכתב רחמנא גבי פרי' הוי ילפינן וכפר דשאר קרבנו' מוכפר דשעיר הפנימי דבדמי'. אבל השש' דכ"ר גבי פרים וכפר בע"ב דוכפר דידהו בדברים דומיא דפרו ולא בדמי' דומיא דשעיר הפנימי דפרים מפרו עדיף השתא ממילא קם לן לוכפר דכל קרבנו דבדברי' דלא שבקינן טובא פרו ופרי' וילפינן מחדא משעיר הפנימי דבדמי'. ואע"ג דקי"ל אין למידין למד מלמד בקדשי' כדא' ברפ"ה דזבחי' (דף מט) והא וכפר דפרים דהוא בדברי הא גופא חפר ילפינן לה והאיך נילף לכפר דשאר קרבנו' מנייהו דבדברי' הא ה"ל למד מן הלמד. י"ל דאין זה למד אלא גילוי מילתא בעלמא דוכפר פירושו בדברים ולא דדמים ועוד דעיק' מה דילפינן מוכפר דכל הקרבנו' דבדברי' הוא משום דכתב רחמנא וכפר בהדיא גבי פרו אלא משום דלא ניליף משעיר הפנימי דבדמים הוא לחוד הוא דמייתינן לסייעתא למילת' אין זה למד מן הלמד כיון דעיקר דמילתא בפר גופא להדיא כתי' וכיון דהאי וכפר דכל הקרבנו' דמתנית' מפרי' אתיא לן חביבא לתנא ומש"ה נקט וידוי פרים לחוד. ועוד דהא גופא מילתא אגב אורחי' קמ"ל דוכפר דכל הקרבנו' דבדברי' מוכפר דפרי' אתיא לן וכדפי'

דכתיב ביום הזה יכפר אלמא דסתם כפרה אינו אלא ביום וה"ה וכפר דכתיב גבי פרים ופרו ביו' הוא אבל אין לפרש דכפר' ביומא הוא דקא' אפרו לחוד קאי ופרי' ילפינן מיני' ליממא כדיליף לכפרו' דברים דליתא דכי ביום הזה יכפר עליכם לאו אכפרות פרו קאי אלא אעיצומו של יום דמכפר כדמוכח בספ"ק דשבועו' (דף יד) גבי הא דפריך אלא כרת דיממא המ"ל וה"מ להדיא בפ"ט דיומא (דף פ"ו) גבי ד' חלוקי כפרה והוצרכתי לכתוב זאת משום שרש"י פי' כי ביום הזה יכפר אלמא כפרתו ביום מדנקט כפרתו משמע דפרו קאי ואולי כפרתו דנקט ל"ד א"נ ט"ס הוא וצ"ל אלמא כפרה ביום וכדפי'

לסמיכה ולשחיטה דכתיב וסמך ושחט וכתיב בשחיטה ביום זבחיכ' אין לפ' דהכא נפקא לי' לסמיכה ביום מדאיתקש לזביחה דבפ"ג דזבחים (דף ל"ב) משמע דלא מיקש להו אהדדי דאמ' התם וסמוך ושחט מה סמיכ' בטהורין אף שחיט' בטהורין ומסיק מדרבנן שחיט' בטהורין שמע יגע בבשר קרא אסמכתא בעלמא אלא ה"פ מוסמך ושחט נ"ל דתיכף לסמיכה שחיטה וכדתני התם כל הסמיכת שהיו שם קורא אני עליה' תיכף לסמיכה שחיט' רש"י כדכתיב וסמך ושחט וכיון דסמיכה ושחיטה נעשים תכופין זה לזה וכיון דשחיטה אינו אלא ביום ממילא לסמיכה דאינו אלא ביום וה"נ פי' רש"י גבי מליקת עוף דאינו אלא ביום כיון דמליקתו והזאתו כא' והזייתו הוא הקרבת. ומיהו איכא למ"ד התם דתיכף לסמיכה שחיטה לאו דאורייתא ולדידי' תקשה מנ"ל דסמיכה אינו אלא ביום הלכך נ"ל לפ' דמהקישא סמיכה לשחיטה נ"ל לביום והא דלא מקיש שחיטה דאינו אלא בטהורין מסמיכה י"ל דהא דסמיכ' ליתא בטמאין אינו מצד עצמו של סמיכ' מגזה"כ אלא משום דבעינן סמיכה לפני ה' בעזרה וטמא שנכנס למקדש בכרת וה"ט ל"ש בשחיטה דאפשר דעבד סכין ארוכה ושחט כדאמ' התם אבל הא דשחיטה אינו אלא ביום גזה"כ הוא מביום זבחכם ולאו בטעמא תליא מילתא שפיר מקשין סמיכ' לשחיטה דביו' דווקא תדע דבפ"ג דמנחות (דף יט) פריך לר"ש דא"ל וי"ו מוסיף על ענין ראשון אלא מעתה ושחט והקריבו בני אהרן הכהנים מקבלה ואילך מצות כהונה מלמד על השחיט' שכשירה בזר לר"ש וי"ו מוסף על ענין ראשון שחיטה ה"נ ההא פסולה בזר ושני ש"ה דאמר קרא וסמוך ושחט מה סמיכה בזרים אף שחיטה בזרים אלמא מקשינן להו אהדדי. ובע"כ הא דל"מ להא לענין טהורין הוא מטעמא דפי'

דף כא ע"א מה משפט ביום כו' ופ"ב דסוטה (דף י"ז) א' רבא מגילת סוטה שכתבה בלילה פסולה מ"ט אתי תורה תורה כו' כדאמ' הכא ופירש"י התם והכא נ"ל מביום הנחילו את בניו וכתבו עליו התוס' שם ולא מסתבר דהא ע"פ התור' כתיב גבי זקן ממרא דמשתעי בדיני נפשות והאי קרא דביום הנחילו משתעי בד"מ אלא והוקע לה' נגד השמש נ"ל התם דביום ונ"ל דכל דין סוטה בין גמר בין תחילה פסול בלילה דומיא דד"נ ולא כדיני ממונת תחילת דין ביום אבל גמר דין אפי' בלילה אלו דברי התוס' ואיני יודע מאי קשה להו על פירש"י דאע"ג דע"פ התורה אשר ירך גבי זקן ממרא כתיב. מ"מ לא מיירי מהוראת משפט דד"נ אלא מהוראה ומשפט דעלמא לר"מ בדבר שזדונו כרת ולר"י עד שעיקרו מד"ת ופי' מד"ס ולר"ש אפי' דקדוק אחד מד"ס כדאמרי' בפ' הנחנקין (דף פ"ז) אלא שאם המרה על הוראה ומשפט זה של ב"ד הגדול חייב מיתה ומ"מ הוראה ומשפט זה דמיירי קרא אינו בד"נ ואפי' [צ"ל דיני ממונת] נמי במשמע ואפי' לר"מ דאמר א"ח אלא ע"ד שזדונו כרת בד"מ נמי משכחת לה שנמשך עי"ז דבר שזדונו כרת לענין קידושי אשה וכיוצא בו כדאמ' בכולא סוגי' דהתם מיהו למאי דפי' מקצת מפ' דאם דנו דיני ממונת בלילה בדעבד דינו דין בע"כ מה משפט ביום דקאמר לאו ממשפט דד"מ נ"ל דהא כל הני דחשיב במשנתינו דכשרי' כל היום אפי' בדעבד פסולי' בלילה וה"ה להשקאת סוטה וכדאמר רבא התם להדיא מגילות סוטה שכתבה בלילה פסולה. מה"ט דמה משפט ביום ואי בד"מ אמאי פסול בדעבד הא בדיני ממונת גופי' כשר דעבד. א"ו ממשפט דד"נ גמר דלינה דעבד נמי פסול ול"ל דאע"ג דבד"מ לילה דעבד כשר אפ"ה לבתר דמייתינן מגז"ש דתורה תורה לסוטה דביום ממילא בסוטה יום אפי' בדעבד מעכב וע"ד שאמרו בירושלמי וקנא שלא יקנא לה מתוך שחוק וקלות ראש ומסיק דאפי' עבר וקינא לה מחמת דשרי' הללו אין קינוי קינוי. דכל מקום שנא' חוקה תורה לעכב וה"נ יום דעבד נמי מעכב מה"ט דתורה כתיב גבי סוטה ול"ד להאי דפ"ק. דמנחות (דף ה') גבי הקדים חטאתו של מצורע לאשמו פסול דפריך אמאי פסול דאע"ג דהויה כתיבא גבי מצורע דמשמע עיכובא הני מילי עבודה.