טורי אבן ריד

קרינן בי' והלכתא כוותי' כדאמר' התם אלמא לדידי' לאו כל הלילה לחוד זמן ק"ש של ערבית אלא נמשך זמנו על מקצת היום ולא נ"ל לאוקמא סתמא דמתני' דלא כהלכתא ואע"ג דהשתא נמי דמ"ל דלא כראב"ע הוי נמי דלא כהלכתא לדעת מקצת מפרשים דפסקו כוותיה בהא ל"ל בה כיון דאיכא נמי הני סתמא דאמרן דאתיין כוותי' אבל אי הוי מוקי לה למנין ק"ש ליכא שום סתמא דסתם לן תנא כהלכתא. מ"מ אכתי ק"ל נימא דאתא לאתויי הזכרת של יציאת מצרי' דלילה דכשר כל הלילה וכדתנן ספ"ק דברכו' (דף יב) מזכירן י"מ בלילות וכבן זומא דדריש כל. ימי חייך לרבות את הלילות ואע"ג דרבנן פליגי עלי' התם וס"ל כל לרבות לימות המשיח קיי"ל כבן זומא כדמוכח שם בפ"ג (דף יד) דקא' התם אק"ש דלילה לא אמר אני ה' אלקיכם אצ"ל אמת והא בעי אדכורי י"מ דקאמר הכי מודים אנו לך שהוצאתנו מארץ מצרי' והא ודאי הזכרת י"מ דלילה עד שיעלה (עהמ"ש) [צ"ל עמוד השחר] ועק"ל דה"לל לאתויי תרומת הדשן שכשר כל הלילה כדאמ' ספ"ק דיומא (דף כ) אבל הא ל"ק לי אמאי לא קא' אדבר שמצותו ביום כשר כל היום דלאתויי דין אתא דאינו אלא ביו' דינו ממונות לתחילת דין ודיני נפשו' אפי' לגמ' דין כדתנן רפ"ד דסנהדרין (דף לב) וה"נ המ"ל דלאתויי מצות חליצה אתא כדתנן בפי"ב דיבמות (דף קד) חלצה בלילה חליצתה כשרה ור"א פוסל וק"ל כר"א והא כל הני מ"ל נמי לכתחלה דלא קודם הנץ ולאחר שעלה עה"ש ובלילה ממש דעבד נמי לא כיון דתנינן השקאות סוטה בין הני דכשירן כה"י ולא בלילה והא נ"ל לעיל ממה משפט ביום ש"מ דכל הני דמשפט הוו דכשירן כל היו' ולא בלילה דהא דפוסל ר"א חליצה בלילה נמי ה"ט דדמי לתחילות דין כדא' התם ומש"ה נמי לא קאמר דלאתויי קידש החודש דאינו אלא ביו' כדאמר רפ"ג דר"ה (דף כו) והה"נ לעיבור שנה כדאמרינן בפ"ק דסנהדרין (דף יא) דהני נמי בכלל משפט הן דמדקרי' קרא משפט כנ"ל התם הא: פרק שלישי

הקורא את המגיל' עומד ויושב הטור כתב (בא"ח סי' תר"צ) משמע בדיעבד אבל לכתחילה לא יקרא יושב ובירו' אמר דאפי' לכתחילה והרמב"ם כתב אבל לא יקרא לכתחילה יושב בציבור מפני כבוד ציבור וק"ל ע"ז דאם איתא דבציבור א"ק לכתחילה יושב הא אמר' בגמ' משא"כ בתורה ואקריאת התור' בציבור קאי דא"ק יושב וכדפרש"י ומוכרח הוא וכמ"ש בגמ'. והשתא מה בין מגילה לתורה הא שניהן שוים דביחיד קורין יושב לכתחילה ובציבור לא ולא מסתבר דבתורה דבציבור יושב אפי' דעבד ל"י דהא ודאי לא א"ו אפי' בציבור קורין יושב לכתחילה והא דתנא הקורא לישנא דדעבד ל"ד אלא ה"ה לכתחילה תדע דתנא סיפא קרא א' קראה ב' לישנא דדעבד ואפ"ה אפי' לכתחילה ש"ד כדא' בגמ' בהלל ובמגי' אפי' י' קורין דמשמע אפי' לכתחילה וא"נ לומר דתנא קרא ב' לישנא דדעבד אגב רישא דיושב דבציבור לכתחילה לא

תנא משא"כ בתורה פרש"י שאין קורין בתורה בצבור מיושב ומוכרח הוא דהא ל"ל משא"כ בתורה איחיד נמי קאי וכדא' בסמוך עד ימות ר"ג הי' לומדי' תורה מעומד וכדיליף לה בסמוך ונ"ל מואתה פה עמוד עמדי דהא ליתא חדא דהא משא"כ בתורה אמתני' קאי ורבי דסתם מתני' אחר ר"ג הי' לאחר שירד חולי לעולם ולומדין תורה מיושב ועוד אי קודם ר"ג מגילה נמי מעומד דאטו קריאות מגילה מי נפקא מכלל לימוד תורה. א"ו משא"כ בתורה אקריאת ציבור קאי כדפרש"י

מנין לרב שלא ישב ע"ג מטה וכו' ק"ל הא בע"כ מיירי לאחר שירד חולי לעולם דאלו בתחילה לא הי' לומדי' תורה אלא מעומד אלא לאחר שירד חולי שלומדין מיושב וקמ"ל דלא ישב ע"ג מטה ותלמיד ע"ג קרקע א"כ מאי ראי' מייתי להא מואתה פה עמוד עמדי דהת' טעמא משום דבעי דווקא עמידה והרי עיקרא של עמידה בת"ת מהא אתי'. וי"ל דר"א ס"ל כרבא דבסמוך דא' רכות מעומר קשות מיושב וקמ"ל דאפי' קשות דמיושב אפ"ה לא ישב הרב ע"ג המטה וכו' וכולה נ"ל מהאי קרא דואתה פה עמוד עמדי

מימות משה וכו' לא הי' לומדי' תורה אלא מעומד ק"ל הא בפ"ה דערובין (דף נד) תניא כיצד סדר משנה משה למד מפי הגבורה נכנס אהרן שנה לו משה פירקו נסתלק אהרן וישב לשמאל משה וכו' אלעזר ישב לימין משה ואתמר כו' אלמא בימי משה גופא הי' למידין מיושב ושמא יושב לאו דוקא אלא אהרן עמד לימין משה וכן כולם אלא שמפרש"י התם משמע דישב ממש קא' שפי' ישב לשמאל משה דתניא ההולך לימין רבו הרי זה בור וכ"ש יושב בזמן שאין שני לישב בשמאל מיהו לרבא דא' בסמוך רכות מעומד קשות מיושב ניחא דהתם בקשות מיירי

לא עומד ולא יושב אלא שוחה משמע דשוחה הוי בכלל עמיד' ובכלל ישיבה לפיכך כתי' אנכי עומד וכתי' ואשב בהר קרא לי' עמידה וישיבה וק"ל מהא דאמ' בפ"ב דזבחים (דף י"ט) כיצד קידוש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש ר' יוסי ב"י אומר מניח שתי ידיו זו ע"ג זו וע"ג ב' רגליו זו ע"ג זו ומקדש א"ל הפלגתה א"א לעשות כן ומפ' בגמ' לר"י חבירו מסייעו ואו' מאי בנייהו עמידה מן הצד איכא בנייהו כלומר עמידה כזו שא"א בלא סמיכה ע"י אחר לרבנן לא הוי עמיד' ובקידוש עמידה בעינן דכתי' לעמוד ולשרת כדמפ' התם. אלמא לרבנן לאו בכלל עמידה היא. וצ"ל דבשחי' מודו רבנן דהוי בכלל עמידה תדע דהא אפי' לרבנן דא' מניח ידו ע"ג רגלו וכו'. א"א בלא שחי' אפ"ה הוי עמידה לענין קידוש דבעי עמידה ובחי' למס' שבועות רפ"ד יתבאר עוד

דף כא ע"ב ובלבד שלא יהי' ב' קורין וב' מתרגמין. נ"ל דב' מתרגמין דנקט כדי נסבה דאיסורא משום ב' קורין הוי אבל משום ב' מתרגמין לחוד לית לן בה ואפי' לכתחילה ש"ד כדתני רישא ובנביא א' קורא וב' מתרגמין אלא איידי דתנא רישא גבי תורה ובלבד שלא יהא א' קורא וב"מ דאפי' ב' מתרגמין בתורה לא. מסיים נמי גבי נביא וב' מתרגמין אבל א"נ לי לפ' הא דנקט גבי נביא ב' קורין וב' מתרגמין מיירי בעבר וקראו ב' וקמ"ל דהואיל וקראו ב' אין ב' מתרגמין אחריהן אע"ג בקרא א' ב' מתרגמין היינו כיון דל"ק אלא א' ונשמע המקרא שפי' ליכא קפידא תו אי ב' מתרגמין אע"ג דתרי קלי לא משתמעי שפיר אבל היכא דעברו וקראו ב' הואיל ומקרא לא משתמעי שפיר אין ב' מתרגמין אחרי' דבעינן השתא עכ"פ שיה' התרגו' משתמעי שפי' דלישנא לא משמע הכא דמשמע דסיפא להיפך מרישא קמ"ל דקא' ובנביא א' קורא. וב' מתרגמין וקא' בסיפא ובלבד שלא יהי' ב' קורין ועוד הדבר מסתבר דהיכא דקראו בנביא ב' ל"י וצריך לחזור ולקרות ואין לו תקנה ע"י ששומע התרגום שפיר א"ו כדפי' ב' מתרגמין דסיפא כדי נסבה

אכל לפני' מצוה לברך. וה"נ אמ' אביי בפ"ג דסוכה (דף לט) דתנן התם גבי הלל מקום שנהגו לברך מברך צ"ל דאביי ס"ל כמ"ד בפ"ד דסוכה (דף מ"ו) מצות לולב כל ז' לברכה ודלא כריב"ל ור"י דאמרו התם יום ראשון מצות לולב פי' מה"ת ובעי ברכה מכאן ואילך מצו' זקנים וא"צ ברכה ולדידהו הלל ומגילה א"צ ברכה לפניהן. וליכא למימר דאפילו אינהו מודו בהלל ומגילה דצריכין ברכה ועדיפא משאר מצות דרבנן דמגיל' דברי קבלה הוי וברה"ק נאמרה כדא' בע"ק וה"נ הלל נביאים תיקנו לומר על כל פרק ופרק וה"ל כשל תורה כדאמ' בפ"ד דתענית הלילא דר"ח לאו דאוריית' מכלל דשאר הלל כשל תורה חשיבא דליתא דהא אביי מייתי ראי' לדבריו הכא והתם מדאר"י א' שמואל כל המצות כולן וכו' ש"מ דכללא הוא על כל המצות ואפי' דרבנן ולאו אהני לחוד וה"מ בפ"ב דשבת (דף כ"ג) דא' אביי ודאי דדבריהם בעי ברכה אלא דקק"ל מאי ראיי' מייתי למילתי' מהא דא' שמואל הא התם בפ"ד דסוכה אר"י א' שמואל מצות לולב כל ז' לברכה ופליגי עלי' ריב"ל ור"י וש"נ דבדרבנן לא בעי ברכה ומאי אולמ' דר"י א"ש מהני אמוראי דפליגי עלי'

כנגד עשרה הילולין שא' דוד בספר תהלים בפ"ד דר"ה (דף ל"ב) פריך גבי הני עשרה מלכיות כנגד מי וקא' רמי ר' לוי כנגד עשרה הילולין ופריך הילולין טובא הוי ומשני הני דכתי' בהו הללוהו בתקע בשופר. וק"ל אמאי לא פריך ומשני לה הכא כהתם וכדמסיק דברי ר"י הכא כהתם הי נינהו ויאמ' וכו' ועק"ל דאי הכא ה"ט שתיקנו עשרה פסוקים משום הני הלולים דכתי' בהו הללוהו בתקע שופר. מה ענין זה של שופר לקריאות התורה כל השנה דבשלמא גבי מלכיות ניחא דאומרין אותן בין תרועה והיינו דנקט הנך דכתי' בהו הללוהו בתקע שופר דנקט גמרא קרא של אמצע המזמור משום דעיקר דתיקנו כנגד הילולים הללו משום שיש בו פסוק זה דתקע בשופר שהוא מענינא של יום דמצות היום בשופר אבל קריאות התורה דכל השנה אין להם ענין מיוחד דתיקנו עשרה פסוקים כנגד הילולים הללו יותר מהילולים טובא שבס' תהלים: ונ"ל דהא דקא' הכא כנגד עשרה הילולים לאו אהני הלולים דתקע בשופר קאי כהתם דהני אין להם ענין הכא. אלא כי הא דאמ' ריב"ל בפ"י דפסחים (דקי"ז) בעשרה מאמרות של שבח נא' ספר תהלים בניצוח בניגון במשכיל וכו'. והיינו שבח דריב"ל והיינו הילולים דר"ל דהכא והא דפריך התם גבי מלכיות הילולים טובא הוי ולא קאמר דהיינו מאמרות של שבח קא' דמה ענין לתקן בר"ה מלכיות כנגד מאמרות של שבח שבס' תהלים שאין זה ענין לענין של יום דאי בשביל זה תיקנו ראוי' כמו כן לתקן כנגד כל יום הילולי' שבס' תהלי' וטובא הוי ומשני שתקנו כנגד הילול מיוחד דתקע בשופר דשייך לחובו' היום. מיהו אכתי צריך טעם למאי דאר"י שתיקנו ע"פ כנגד עשר' מאמרות שבהם נברא העולם מה ענין בריאות העולם לקריאות התורה בשלמא גבי מלכיות ניחא משום דבר"ה נברא העולם כדפרש"י התם וכן מ"ד כנגד י' דברות דשעת מ"ת ניחא דכנגדן ראוי' לתקן ע"פ דקריאות התורה אבל לר"י טעמא בעי ונ"ל דה"ט דהעולם נברא וקיים בזכות קבלת התורה כדאמ' בפ"ק דע"ז (דף ה') ובפ"ט דשבת מאי דכתי' ויהי ערב ויהי בוקר ביום הששי וכו'. והיינו דכתיב ארץ יראה ושקטה בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ובפ"ד דר"ה יתבאר יותר: