טורי אבן ריא

אשה וודאית מביאה ואינו ספק אלא על הקריאה דשמא אשה הן ופטורה מן הקריאה הא ודאי ה"א דקורין מספקם דל כא למיחש לתקלה דהפקעה. דהא בכורים וודאין הן ופטורין מתרומת ומעשר אפי' אי הן נשים. אלא אפי' לאידך טעמא דמפ' התם הא דאין קורין לר"מ בקונה ב' אילנות משו' דמיחזי כשיקרא ולה"ט אפי' אי בכורים וודאין הן אלא דמספקא לן על הקריאה לחוד אי מחייבן בקריא' אי לא אין קירא מספיקא דמיחזי כשיקרא בקורא ואינו חייב בקריאה אע"פ שמפי' הרשב"ם לכאורה לא משמע הכי כבר כתבתי בתשו' דגם הרשב"ם מודה להא דפי' מ"מ האי מיחזי כשיקרא אינו אלא מדרבנן והא ודאי מה"ת ל"ח לה וקורא מה"ת מספיקא מש"ה ממעט לה מנתת לי דהשתא פטורין בוודאין מן הקריי' כמו אינך דתני בהדייהו דכיון דלא נטלו חלק בארץ מספק שמא נשים הן מהשתא פטורין מן הקריאה כאשה וודאית שפטורה מה"ט ותדע לך דהכי הוא דמקרא דנתת לי פטורין בוודאי מן הקריאה ולא משום ספק אשה דאל"כ אמאי מביאין דהא אקונה ב' אילנו' פריך והא כיון דאינו ראוי לקריאה אי משום גזי' דהפקעה אי משום מיחזי כשיקרא הא קריי' מעכבת בהן כדר"ז דא' כל שא"ר לבילה בילה מערבת בו וה"נ אי הני לא פטירי אפי' לבתר דכתב רחמנא נתת לי אלא משום ספק אשה אכתי תקשה אמאי מביאין דילמא אנשים נינהו וחייבין בקריאה וכיון דא"ר לקריאה מדרבנן מספק מה"ט דאמ' תהא קריי' מעכבת בהן ואמאי מביאין לבתר דתקנו רבנן דאין קורין מספק ואפי' היכא דודאי חייב להביא לה"ט דמיחזי כשיקרא ואע"ג דמשני התם דעבד לי' כריב"ח דא' בצרן ושגרן ביד שליח הכא א"א לומר כן דא"א להני להביא אלא ע"י שליח א"כ היינו שליח דתני ברישא דא"ק אלא ע"כ הן בעצמן מביאין אע"פ שא"ר לקריי' ולא הוי לי' אינו ראוי לבילה כיון דספק אשה הן ומספיקא לא נטלו חלק בארץ פטורין מן הקריאה בוודאי וכיון שכן י"ל דקריי' בליל' אינו וה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורין ואפ"ה צריך למיעוטינהו דה"א מספיקא לחיי' ליתא דא"כ למה נסיב לאשה ועבד בהדייהו ונסיב לה תלמודא מנתת לי תיפוק לי' דה"ל מ"ע שהזמן גרמא אי ליתא למצות קריאה בלילה. אלא ע"כ ש"מ דמצות קריא' בלילה נמי איתא והא דפי' הר"ן דמכתו' הגדתי היום משמע ביום ולא בלילה הא מבע"ל לכדדרש הירו' פ"ק דבכורים הגדתי היום פעם אחת מגיד ואינו מגיד ב' פעמים לר"י באדם א' ולרבנן בב' ב"א וכ"ת מנ"ל למעט ב' הגדות דילמא למעוטי לילה (את) [צ"ל אתי]. י"ל משום דרישא שא דקרא ובאת אל הכהן ואמרת אליו הגדתי היום דאי למעוטי לילה אתא ל"ל לומ' לכהן כן וכי הכהן בעצמו אינו מבין בין יום לליל'. וה"ל לקרא למעוטי ליל' מן הקריא' במקום אחר ולא בהגדתו אל הכהן. א"ו למעוטי ב"פ אתא מש"ה אומר לכהן שמביא אליו בכורים הכי להודיע לו שזו הגדתו ראשונה ועדיין לא הוגד. דאל"כ א"ק

וכ"ת אפי' למאי דפי' דמקרא בכורים נוהג נמי בלילה אפ"ה תקשי ל"ל קר' לפטו' אשה ועבד מאשר נתת לי הא מ"מ ה"ל מ"ע שהז"ג דנשי' פטורות. דהא תנן בפ"ק דבכורים מהחג ועד חנוכה מביא וא"ק. לק"מ דולטעמך הא מן החנוכה ואילך איני מבי' לגמרי כדתני' בספרי ומייתי לה בפ"ב דפסחים (דף ל"ו) מקרא דכתי' אשר תביא מארצך כל זמן שמנויי' ע"פ ארצך שלא כלו לחיה מן השדה ואמאי אשה ועבד מביאין הא ה"ל מ"ע שהז"ג. אלא מאי אית לך למימר דלא מיקרי מ"ע שהז"ג אלא מצות שאינו נוהג בכל זמן מצד עצמו כמצו' שיש ימים מיוחדים למצותן. א"נ שא"נ בלילות אלא בימים לחוד מגזה"כ אבל הא דמן חנוכה ואלך אינה זמן הבאה אינו מצד עצמו של הימים שגורם שאינו בני הבאה אלא דבר אחר גורם להם שאין מצויין ע"פ השדה ולא פוטרו הכתוב מן הבא' מצד עצמן של הימים אלא מפני ד"א. ואלו הי' מצויין עוד ע"פ השדה הי' הימים בני הבאה. וה"נ הא דמן החג אינו זמן קריי' אינו מצד עצמן של ימים. אלא ד"א גורם להן. דרחמנא אמר ושמחת בכל הטוב דהיינו בזמן שמחה כדא' בפ"ג דפסחים וזה אינו אלא בזמן קצירה ולקיטה שאדם שמח במעשיו ואלו היו בזמן קצירה ולקיטה אחר החג נמי הי' הימים מצ"ע בני קריי'. הילכך לאו מ"ע שהז"ג הוא ובהכי נ"ל הא דפ"ב דפסחי' (דף לח) דממע' מצה של בכורים שאין יוצא י"ח בפסח משום דבעינן מצה הנאכלת בכל מושבות. והקשו התוס' הא בכורים ה"ל חובות הקבוע להם זמן עד חנוכה וא"כ א"ק בנוב וגבעון לכ"ע כמו פסחי' דמה"ט ממעט התם לחלות תוד' ורקיקי נזיר מקרא ולא משום דא"נ בכל מושבות הואיל ונאכלין בנוב וגב' ולמאי דפי' א"ש דאין זה זמן קבוע דהא דאין מביאין אחר חנוכה אין זה חיסרון מצד עצמו של זמן. אלא דבר אחר של מקרה גרם לה שא"מ ע"פ השד' ולא דמי לקביעו' זמן של פסח דכל הימי' מצד עצמו אינו ראוין לפסח לא ע"פ בלבד מיהו בלא"ה קושי' התוספ' לק"מ דהא דנאכל בנוב וגבעון לא מיקרי נאכל בכל מושבות אלא לזמן נוב וגבעון בלבד מש"ה צריך למעט חלות תודה ורקיקי נזיר מקרא דאפי' באותו זמן שהי' נאכלין בכ"מ אפ"ה בהן אין יוצ' י"ח אבל דהא ממע' בכורי' מכל מושבות לזמן שילה ובית עולמי' ממעט לה דבאותו זמן אין נאכלין בכ"מ ואין להאריך כאן בזה. מיהו למאי דפי' הרמב"ם (בפ"ג מה"ב) דה"ט שא"מ בכורי' מן החנוכה שהפי' שביכרו אחר חנוכה הן חשובין אחר שנה הבא' והניח' אחר עצרת והראב"ד פי' דה"ט משו' שהפי' שביכרו אחר חנוכ' אינן אלא פסולת פי' ולפי דבריה הדב' ברור (ופי') [צ"ל פירות] שביכרו קוד' חנוכ' מביאן מהן בכורי' אפי' לאח' חנוכ' דהוי פי' חשובין ולא פסולת וגם חשובין עדיין משנה שעברה א"כ בלא"ה לק"מ. הא דנשים ועבדים מביאין בכורים ולא ה"ל מ"ע שהז"ג דהא מאותן שביכרו קודם חנוכה מביאין מהן בכורי' לעולם ולפי"ז קושי' התו' דפ"ב דפסחים נמי לק"מ. דלה"ט בכורים אינו זמנו קבוע וקריבין בנוב וגבעון אל' שעל פי' הרמב"ם והראב"ד ק"ל טובא דהא תנן מעצרת ועד החג מביא וקורא ומחג עד חנוכה מביא וא"ק. משמע מהחג ועד חנוכה דומיא דמעצרת ועד החג מה אחר החג אפי' מה שביכרו. קודם החג אינו קורא דהא אינו זמן שמחה. אף מן החג ועד חנוכה משמ' דאאותן בכורי' עצמן קאי ואע"פ שביכרו קודם החג עד חנוכה הוא דמביאין ולא אח"כ ועוד בסיפרי יהיב טעם אחר משום אשר תבוא מארצך כ"ז שמצוין ע"פ ארצך ולה"ט אפילו ביכרו קודם חנוכה אין מביאין לאחר חנוכה ועוד דבירו' פ"ק דבכורים אמר חבריי' משום ריב"ל הפרישן קודם לחג ועבר החג מביא ואין קורא הפרישן קודם חנוכה ועבר עליהן חנוכה ירקבו. והראב"ד שם בהשגות מביאו אלמ' בעבר עליהן חנוכה אע"פ שביכרו קוד' חנוכה אינן בהבאה. ומאוד אני תמה על הראב"ד שמביא לירושלמי זה מה שסותר לפי' א"ו כדפי' עיקר וכ"ת הא מ"מ הבאת בכורים הוי לה מ"ע שהז"ג דהא התם תנן אין מביאין בכורים קודם לעצרת י"ל כיון דתנן התם אם הביא כשר וכדאמר במנחות פ"י (דף פ"ח) ה"ל קודם לעצרת נמי זמנה ואין זה זמן גרמא

מיהו אכתי ק"ל אמאי נשים ועבדים מביאין בכורים הא ה"ל מ"ע שהז"ג. דאינו נוהג בלילות ל"מ לפי' הר"ן דקריאת בכורים אינן בלילה כ"ש הבאה עצמה. דהא הבאה עיקר וקריי' טפילה לה הא יש מביאין וא"ק כדתנן ובפ"ק דבכורי' אבל קורין ואינו מביאין ליתא וכיון דקריי' הטפל אינו אלא ביום. הבא' דעיקר לא כ"ש דלא מצינו טפל חמור מן העיקר. כדאמ' בפ"ה דזבחי' [דף מ"ט] ועוד' הא קריי' בשעת הבא' היא ועוד אפ"ת שלא כדברי הר"ן הא מ"מ הבאות בכורים צריך תנופה בשעת הבאה כדאמ' בפ"ג דמכות [דף י"ח] ותנופה אינו אלא ביום כדאמ' בשמעתין ועוד הא תנן התם פר"י אין מביאין מנחות ובכורים ומנחות בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול. וטעמא משום דכתי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל כדמוכח התם. ובפ"ק [דף ה'] ובספ"ח דזבחים (דף פ"ח) והא האי דממשק' גבי קרבנות כחי' ואפ"ה בכורים בעו נמי מן המותר לישראל אלמא בכורים חומר קדשים עליהן וכיון שכן ה"ה נמי שאינו מביא בלילה כקדשים וא"כ ה"ל מ"ע שהז"ג כיון דא"נ בלילה ואמאי נשי' ועבדים חייבים בהבאות בכורים ואמ' אני דמכאן ראיי' להא דפי' בחי' פ"ב דחגיגה דהא דאיצטריך קרא אותו ולא אותה דנשים פטורין מלמול את בניהן ות"ל דה"ל מ"ע שהז"ג. דהא מילה אינו נוהג בלילה דלא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא כיון דמצות מילה אינו נוהג באיש א' אלא פעם אחת ואם הי' מלו היום א"צ למלו יותר. אלא שאם לא מל רמי חיובא עליו לעולם אע"ג דאין מילה בלילה אינו אלא מפסקות ולא מבטלות דהא בהאיר היום אותה מצוה גופא הדרא וחיילא עלי' ה"נ גבי בכורים דמצוותן אינו אלא פ"א על פירות הללו ואי הביאן ביום פקע מצוותן לעול' מפי' הללו אע"ג דאינן בלילה אינו אלא מפסקות ולא מבטלות דהא לכי האיר היום אותה מצוה גופא הדר' וחיילא עלי' מש"ה לא תשיב לה מ"ע שהז"ג והשתא דאתית להכי לגי' הר"ן דגרס וידוי בכורי' א"נ בלילה אפ"ה ל"ח מ"ע שהז"ג מה"ט גופא ולא קשה מפ"ק דבכורים דצריך קרא אשר נתת לי מלפטור נשים ועבדים מן הקריאה דה"א דחייבין דלא ה"ל. מ"ע שהז"ג כדפי'. מ"מ ק"ל אגירסת הר"ן דגרס ולוידוי בכורים. דלא מצינו בשום מקום שקורא למקרא בכורים וידוי אלא מקרא בכורים כדתנן אלו מביאין וקורין מביאין ולא קורין וכן בכ"מ בלשון קורא קרי לה והאי הגדתי היום מבע"ל לדרשא דירושלמי וכדפירשתי לעיל

מנלן דאמר קרא והימים האלה נזכרים למאי דפי' במתני' דכל הני שאין להם ענין לקדשי דקחשיב לה במתני' אין הרבות' דכשירי' כל היום דמילתא דפשיטא היא אלא עיקר הרבותא דביום דווקא א"כ לא הי' צריך הגמ' להביא קרא זה למגילה דהא כבר אייתי לה לעיל במשנה דאין קורין את המגילה אלא ביום אלא איידי דמייתי קראי לאינך כולהו דתנא הכא דמצותן ביו'. אגב גררא מייתי נמי לק"מ. תדע דהא בהאי קרא לא רמיזא דזמנו כל היום

רי"א זה היום עשה. מכאן ראי' למאי דפי' דלכל היום ל"צ קרא דמילתא דפשיטא היא דאל"כ אמאי יליף מקרא דזה היום דלא רמיזא בי' דכשר כל היום. הא ודאי קרא דממזרח שמש עד מבואו עדיף דש"מ כל היום א"ו כדפי':