טורי אבן רי

שי ביום ועוד ק"ל אי האי לא טובלין אטבילת טהרה קאי ועלה קא' הגמרא דאיתקש טבילה להזאה הא בפ"ק דיומא (דף ו) איכא למ"ד דלא מקיש הזאה לטבילה לענין דהזאה בזמנו מצוה כמו טבילה א"כ ה"ה איפכא דלא מקשינן טביל' ביו' להזאה דמ"ש הא מהא ועוד הא קיי"ל אין היקש למחצה. שוב ראיתי להר"ש סוף מס' פרה שהקשה קושי' זו ומ"מ לא תקשה לפירש"י דאי האי ל"ט מטבילת טהרה מיירי ודווקא בזמנה א"כ אמאי מקדים תנא דידן ל"ט ללא מזין הא בזמנה הזאה קודמת לטבילה. י"ל דל"ט לאו מטמא מת לחוד מיירי אלא אשאר כל טמאים נמי קאי כמו זב וחביריו דלאו בני הזאה נינהו מ"מ קשה הא דאמר' ובשם רי"בא פי' התוספות ל"ט מיירי מטבילת אזוב דהואי ביו' וה"נ משמע בירו' דמייתי קרא דוטבל והזה איתקש טבילה להזאה בהאי דטבילת אזוב ולהאי פי' צ"ל דטבילת אזוב אפי' שלא בזמנו אינו אלא ביו' כמו הזאה דאיתקש לה וכדפי': מ"מ ק"ל מהא מתני' דסוף מס' פרה דלעיל ברישא מיירי מטבילת אזוב והזאה דפסולין בלילה והדר תנא בסיפא אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום והאי ומזה ביום לא צריך לבזמנו דכבר תנא רישא הזה בליל' פסולה אלא לשל"ב אתיא דומיא דהוא עצמו טבל בליל' דאינו אלא שלא בזמנה כדפ' ואלו טבילת אזוב שיירא בסיפא ש"מ דכשירה בלילה ואמאי כיון דאיתקש להזאה. וי"ל כיון דקתני סיפא אבל הוא עצמו טובל בלילה והיינו שלא בזמנו ומדנקט הוא עצמו משמע ממילא הוא עצמו אין אבל טבילת אזוב אפי' שלא בזמנו בליל' פסול

עד שתנץ החמה משמע ודאי כל הני דחשיב במתני' לקמן הלל שופר לולב וכו' צריך לכתחילה להמתין עד שתנץ החמה דילמא אתי למיטעי דמ"ש מהני דהכא. והא דתניא בפ"ד דברכות (דף ל') השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע: מגילה וקורא בו וכשמגיע זמן ק"ש קורא. והאי השכים היינו קודם הנץ החמה דעדיין לא הגיע זמן ק"ש ואפ"ה תוקע ומנענע אין שעת הדחק ראי' תדע דקתני מגילה וקורא ואנן תנן אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה. א"ו שעת הדחק שאני ואפשר דלא התירו לו התם להקדים אלא בהשכים לצאת דווקא לדבר מצוה וכ"ת אמאי לא תנן גבי הני דלקמן דמצותן לכתחילה מהנץ החמ' ואילך אפרש במתניתן דלקמן

ולא מלין דכתי' וביום השמיני הקשו התוס' דבפי"ט דשבת (דף קל"ב) דרש מהאי קרא דאפי' בשבת ומבן שמונת ימים דרש אפי' בלילה. וי"ל דהכא מייתי הדרש' הפשוטה יותר וזה דוחק דאטו מבן שמונת ימים דדריש ולא בלילה לאו דרש' פשוטה היא ועוד דקרא מבן שמונת ימים קדם להאי קרא דביום הח' ימול. אבל הדבר פשוט דמש"ה מ"ל הגמ' להאי קרא משום דמיני' נ"ל לרבנן בפ"ח דיבמות דאפי' מילה שלא בזמנו אינו אלא ביום מויו דוביום ואלו ומבן שמונת ימים אינו ממעט אלא ליל שמיני לחוד אבל לאחר זמנו לא מש"ה ס"ל לראב"ש התם דשלא בזמנו נימול אפי' בלילה וי"ו לא דריש ואנן קיי"ל כרבנן

דף כ' ע"ב כל היום כשר לקריאת מגילה בחי' רשב"א הקשה בשם ר"ת אמאי לא תני הכא למילה וטבילה והזאה וכ"ת הא תנא להו לעיל קריאת מגילה נמי הא תני לי' לעיל והניח בצ"ע ולי י"ל דלהכי הדר תני לק"מ דלא תימא הני דחשיב הכא כשרין כל היום לכתחילה משעלה עמוד השחר אפי' קודם הנץ החמה להכי הדר ותני לק"מ בהדי הני. לומר דכל היום דכל הני דומיא דק"מ דאינו כשר לכתחיל' עד הנץ כדתנן לעיל אף כל הני דחשיב הכי לכתחילה קודם הנץ לא. והא דנקט ק"מ יותר ממלין והני דחשיב במתני' דלעיל משום דלעיל פתח באין קורין את המגילה וטעמא משום דכולה מכילתין איירי מק"מ חביבא לי' ואקדמה מש"ה הדר נקט לק"מ לאשמועינן הא דאמרן מ"מ ק"ל מאי קמ"ל דכל היום כשר דכל הני דקחשיב הא כיון דמצוותן ביום דכשירין כל היום ונ"ל לפ' דמשנתינו תרתי קמ"ל דכל הני דקחשיב אינן אלא ביום ולא בלילה כדנ"ל בגמ' מקראי ואיכא מנייהו דקמ"ל תרתי דאונן בלילה וביום כשירין כל היום כמו מוספין ותפי' מוספין לאפוקי מדר"י דס"ל רפ"ד דברכות (דף כ"ו) דמוספין ותפילת מוספין אינו אלא עד חצות וכן כל הני מילי דבקדשים דחשיב קמ"ל דכשרין כל היום משום דאמ' בספ"ה דזבחים (דף נ"ו) דם נפסל. בשקיעת החמה ונ"ל מביום הקריב את זבחו ביום שאתה זובח אתה מקריב. ול"ת הא דנפסל בשקיעת החמה היינו תחילת שקיעה כדפי' התוס' התם דאכתי יום הוא קמ"ל דכשירה כל היום וכדפי' ר"פ דלעיל. ומהא מתני' מוכח כן דכייל לכל הני בבבא א' מה הני שאינן בקדשים כשרין כל היום עד צאת הכוכבים אף מילי דקדשים כן. ואע"ג דאיכא מילי טובא במתני' כשופר ולולב וכיוצא בהן שאין להן עסק בקדשים ואין בהן שום רבותא במה שכשרין כל היום מ"מ כיון דכייל להני והני בחדא בבא נקט האי לישנא דכל היום כשר ואיכא רבותא בהנך לאשמועינן דכשרין ביום דוקא ולא בלילה ומש"ה לא אשמועינן למילה וטבילה והזא' דכשירין כל היום דמילת' דפשיטא היא כיון דתני לעיל דמצותן ביום פשיטא דכשרין כל היום ולא חזר ותני קריאת מגילה אלא לאשמועינן דכל הני לכתחילה לא עד הנץ החמה דומיא דק"מ. וכיון דתני בהדייהו דקריאת מגילה בדידי' לחוד סגי וא"צ למהדר ולמיתני למולין וטובלין ומזין בהאי בבא לא משום ללמד על עצמן דפשיטא ולא משו' ללמד על כולן דהא מדהדר ותני לק"מ סגי ללמד על כולן

ובהכי נ"ל הא דלא תני לשריפות נותר במתני' בהדי הנך דכשרין כל היום וגם בגמ' לא מייתי לה בזה הכלל והא שריפות נותר אפי' שלא בזמנו אינו אלא ביום כדאמ' בפ' הערל (דף ע) דכ"ע מודי' בה. ולמאי דפי' א"ש דהאי דכל היום כשר דכל הני דקחשיב בתרי גווני מיירי לכתחילה ודעבד אחר הנץ כשר לכתחילה ומשעל' עמוד השחר דעבד דווק' לאפוקי בלילה דעבד נמי לא. והא וודאי ליכא לאפלוגי בין לכתחילה לדעבד אלא במילתא דאיכ' תקנתא בחזרה כמו הני דחשיב מגילה לולב ושופר וכולן דחשיב דאם עשאן בלילה ל"י וצריך לחזור לעשותן ביום. דהא איכא תקנת' בחזרה אבל אם עשאן ביום קודם הנץ דעבד ש"ד וא"צ לחזור לעשותן אבל שריפות נותר אין לחלק בין לכתחילה לא כגון ביום קודם הנץ ללילה גמור דאפי' דעבד נמי לא והא כיון דל"ל תקנתא בחזרה דאם שרף לנותר זה שלא בזמן מצותו א"א בתקנתא וה"ל מעוות שא"י לתקן א"כ אין חילוק בין לכתחילה דקודם הנץ לדעבד של לילה הא גם אם שרפו בלילה מה שעשה עשה דא"א בחזרה א"כ ל"ל למתני' דנותר כל היום כשר ואפי' קודם הנץ בדעבד דכיון דא"א בחזרה מה איריא קודם הנץ אפי' בליל' נמי דעבד מה שעשה דא"א בחזרה מש"ה לא תני לה ורש"י פי' כל היום כשר אע"ג דקיי"ל זריזין מקדימין למצות דכתי' וישכם אברהם בבוקר אפ"ה כשר כל היום משמע שר"ל דקמ"ל דאע"ג דלא הקדים כזריזין אפ"ה יצא. וזה תימא דמילת' פשיטא היא וכי ס"ד משו' דלא עשה מצוה מן המובחר פטור לגמרי וכי מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל כו'

ולתקיעות שופר נ"ל דתקיעות דר"ה ושל יובל במשמע אע"ג דקרא דמייתי בגמ' מיום תרועה גבי ר"ה כתי' לישנא קלילא נקט דגבי יובל נמי כתיב ביוה"כ תעבירו שופר ביום ולא בלילה וכדאמר בספ"ד דר"ה (דף ל"ד) וסוגיא דידן אזלא כמ"ד התם א' מד"ת וב' ד"ס. ודר"ה נ"ל דביום ולא בלילה מיום תרועה ודיובל מיוה"כ דאלו למ"ד ב' מד"ת וביום ולא בלילה הא דר"ה ודיובל תרווייהו מיוה"כ דלגבי יובל אתי' וכ"ש למ"ד התם בברייתא קמייתא דמשמע דכל ג' תקיע' מד"ת דבע"כ ר"ה מיובל נ"ל הא

ולנטילת לולב. נ"ל דאע"ג דגמ' מייתי קרא דולקחתם לכם ביום הראשון אפ"ה כל שבעה דבמקדש נמי מהא אתיא. כדמוכח רפ"ד דסוכה (דף מ"א) דר"א דרש ביום הראשון ביום אפילו בשבת ורבנן דרשי ביו' ולא בלילה ור"א נ"ל מסיפא דקרא ושמחתם לפני ה' ז"י ימים ולא לילות. ורבנן אי מהתם ה"א דניליף ימים מסוכה דאפי' לילות וש"מ דילפינן יום א' דגבולין מז"י דמקדש מהדדי דר"א יליף ליום ולא ליל' בגבולין מז' ימי' דמקדש ורבנן נמי הוי ילפי להא מהא אי לאו גז"ש דמסוכ'. ולא תימא דיום א' ודאי אתיא לן מז"י דהוא אחד מהן ובכלל ז' הוא וכיון דלגבי ז' כתיב ימי' למעט לילות ליל א' נמי ממילא ממעט בכללן אבל לרבנן דממעט ליל א' מביום הראשון הא וודאי אין ז' שבמקדש בכללו. הא ליתא דהא קאמ' ורבנן ה"א ניליף ימים מסוכה דאפי' לילות במשמע ש"מ דלפי האמת אינו כן אלא ז"י ולא לילות דנ"ל מיום הראשון ועוד דאמר התם אדר"א ביום אפי' בשבת הראשון מלמד שאין דוחה שבת אלא ראשון בלבד טעמא דכתב רחמנא ה' דהראשון למעט שאר ז' שא"ד שבת הא לא"ה ה"א ניליף הני לדחות שבת מיום א'. ומדר"א נשמע לרבנן דביום ולא בלילה דלו בנן דכתי' האי מיעוט' גבי יום הראשון מיני' נ"ל נמי לז' ימים דמקדש דבלילה לא

ולוידוי מעשר בהלכות הרי"ף גרס ולוידוי ביכורים ול"נ דט"ס הוא בס' הרי"ף הא דוידוי בכורים גם הרמב"ם שהולך בכ"מ בשיטות הרי"ף לא כתב שוידוי בכורים אינו אלא ביום. והר"ן פי' לוידוי בכורים כשמביא בכורים מתוודה כדכתיב הגדתי היום לה' אלהיך וכו' וק"ל אי מקרא בכורים אינו נוהג בלילה. ה"ל מ"ע שהז"ג א"כ הא דתנן בפ"ק דבכורים האפטרופס והעבד והאשה וטומטום ואנדרוגנוס מביאין ואין קורין שא"י לומר אשר נתת לי והשתא ל"ל למעט עבד ואשה מקרא ת"ל דה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות וכן עבדים דגמר לה לה מאשה בפ"ק דחגיגה וליכא למימר דמש"ה ממעט לה מקרא דאשר נתת לי משום טומטום ואנדרוגנוס דה"ל ספק איש וה"א דחייבין בקריאה מספיקא לחומרא שמא איש הן. ולא מיבעי למאי דאמר בפ"ה דב"ב (דף פ"א) גבי קונה ב' אילנות בשל חבירו דמביא ואין קורא לר"מ דמספקא לי' א' קנה קרקע או לא מש"ה מביא מספיקא ואפ"ה א"ק מספיקא דילמא יאמרו בכורים וודאין הן ואתא לאפקועינ' מתרומו' ומעשרות כדין בכורים דה"ט ל"ש אלא אי מספקא לן על עיקר הבאות בכורי' אי חייב או פטור כהתם. דאי לא קנה קרקע אין חייב להביא לגמרי ודלמא לאו בכורים נינהו ואתא לאפקועי מן המעשר שלא כדין אבל הכא דממ"נ חייבים בהבאה דאפילו