טורי אבן רט

אפי' לכתחילה והא דקתני הקורא להודיע כחו דר"י דאמ' דעבד נמי לא והק' התוס' לאשמועינן כחו דר"י דכח דהתירא עדיף. ותי' כיון דר"י לא דריש השמע לאזנך אין כאן שום חידוש ופשיטא דלכתחיל' נמי דמהיכא תיתי לאסרו אי שרי דעבד ה"ה לכתחיל'. ואני אומר דיפה הקשה דאע"ג דחרש הוי אליבא דר' יוסי לקולא א"כ דר"י הוי נמי כח דהתירא בהאי צד אחר מ"מ הא כח דהתירא דר"י עדיף לן דהא הילכת' כוותי' מה"ט דחק הגמ' לומר חסורא מחסר' כדי לאוקמי כר"י משום דהלכתא כוותי' כדפי' התוס' מ"מ מה שתירצו כיון דר"י לא דרש השמע לאזנך פשיטא דאין לחלק בין לכתחיל' לדעבד ק"ל דא"כ מאי קאמ' הגמ' הא דקתני הקורא להודיעך כחו דר"י דאמר דעבד נמי לא הא מה"ט גופי' אין כאן כחו דר"י ואי הוי פליגי בלכתחילה ואמר ר"י דלא ממילא הוי ידעינן דאפי' דעבד לר"י דלא דאי דעבד ש"ד אלמא לא דרש השמע לאזניך מה"ת אין לאסרו לכתחיל' ואי הוי שרי ר"י בדעבד לא הוי אסר לכתחילה ומדלכתחילה לא ש"מ דעבד נמי לא ומאי להודיעך כח קא' דהא בין אי פליגי דעבד ובין אי פליגי בלכתחיל' א"כ ליכא משים כח דמר ולא משום כח דמר הא כמו התר דעבד ממילא ש"מ היתר לכתחילה אליבא דר"י. ה"ה איפכא משל לכתחילה ממילא ש"מ דאיסור דעבד נמי אליבא דר"י כיון דאין סברא לחלק בין לכתחיל' לדעבד בהא. ולפנינו יתבאר דקושי' התוס' ל"ק מידי

בד"א בקטן שלא הגיע לחינוך. פי' רש"י לחינוך מצוה כגון בן ט' ובן עשר כדאמר בפ"ט דיומא ובפ"ק דערכין (דף ג) אמרינן הכל חייבין בת"ש לאתויי קטן שהגיע לחינוך. פי' רש"י פלוגתא היא בפ"ב דיומא (דף פ"ב) חד אמר כבר שית כבר שבע וח"א כבר תשע כבר עשר שמחנכים אותו לשעות ותימא לי דלא מצינו התם מאן דמקדים חינו' לשעו' לענין תענית דיום כפור קודם בת ח' לתינוקת בריאה ובת ט' בכחושה ובן ט' בתינוק ברי' ובן עשר בכחוש כדפי' רש"י התם. ועק"ל אהא דפי' כאן בן ט' בן עשר דבשלמא גבי עינוי דיוה"כ שייך לחלק בין בריא לכחוש שא"א לכחוש להקדים העינוי כ"כ כבריא אבל בחינוך דשאר מצות ל"ש לחלק בין בחוש לבריא וכיון דחזינן דעינוי דברי' בן ט' ש"מ דעל בן ט' הטילו חכמי' חובות חינוך אלא דבכחוש הקילו עוד שנה א' גבי מילוי אבל בשאר מצות דל"ש לחלק בניהן אי מדמית זמן חינוך שאר מצות לשל ענוי הא ודאי זמן חינוך בן ט' הוא

דף כ ע"א לעולם ר"י הא דידי' והא דרבי' למאי דפי' על פי הירושלמי דמק"ש לא ילפינן לשאר מצות דהיכי דגלי גלי ק"ל איך מוקי לה האי דבה"מ בלא השמיע לאזנו לכתחילה לא כר' א"בע הא כיון דאיהו יליף להשמיע לאזניו לכתחילה משמע דגבי ק"ש נימא ק"ש דיוקא דגלי קרא גלי אבל בה"מ ושאר מצות לא וי"ל דוודאי הא דקאמ' ר' אב"ע דהקור' את שמע צריך לה"ל לכתחיל' אבל בדיעבד יצא ונ"ל משמ' ע"כ אינו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא דאי דרשה גמורה הוא הא מה"ת אין לחלק בין לכתחילה לדעבד דלא בעינן שנה עליו הכתוב לעכב אלא בקדשים כדאמר בפ"ג דמנחו' (דף כ) אבל בכל דוכתא לא והא לעיל ריש פרקין נ"ל לרבי דק"ש ככתבה מוהיו ושלא יקרא למפרע מן דברים הדברים ואע"ג דלא שנה בהא קרא לעכב אפ"ה מעכבן דהא תנן התם בפ"ב דברכות הקורא למפר' לא א"ו הא דאמר צריך לה"ל לכתחיל' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וכיון דאינו אלא מדרבנן אין לחלק בין ק"ש לשאר מצות אלא בכולן תיקנו לה"ל לכתחילה דמ"ש ק"ש משאר מצות דבשלמא בשל תורה דגזה"כ הוא א"ל היכ' דגלי גלי אבל מדרבנן אין לחלק ותדע לך דהכי היא כדפי' דהא דראב"ע אינו אלא מדרבנן ומה"ת לא שייך לחלק בין לכתחיל' לדעבד דהא בפ"ב דברכות מסיים אהא דקאמר בריש סוגיין דילמא ר"י היא ולכתחיל' הוא דלא. תדע דהא תנא הקורא דעבד אין לכתחיל' לא ודחי אמרו הא דתנא הקורא להודיעך כחו דר יהודא דאמר אפי' בדעבד נמי לא. וכבר כתבתי למעלה שהקשו התוס' לאשמועינן כח דרבי (יוסי) [צ"ל יהודא] דכח דהתירא עדיף ומה שתירצו התוס' כבר דחיתי למעל' ועק"ל על תי' התוספות דהתינח נח עד השתא דלא ידעינן להא דראב"ע אבל השתא דאמר לעולם ר"י ואפילו לכתחילה ול"ק הא דידי' והא דרבי' דא' לכתחיל' לא ודעבד ש"ד והשתא כיון דמצינו מאן דמחלק בין לכתחילה לדעבד בהא איך ר"ל (אכתי ר"י ולכתחילה הוא דלא) [צ"ל לעולם ר"י ואפי' לכתחילה] א"כ תקשה אדפליגי בדעבד להודיעך כחו דר' יוסי ליפלגו בלכתחילה ולהודיע כחו דר' יהודא דאפי' לכתחילה ש"ד. דה"ל כחו דהתירא והא השתא האי כחו דהתירא הוי רבותא גדולה לאפוקי מדרב דנ"ל מקרא דלכתחילה לא ואע"ג דבדעבד ש"ד אבל למאי דפי' השתא דמה"ת ל"ש לחלק בין לכתחילה לדעבד ואי דעבד ש"ד ה"ה לכתחילה אלא בדרבנן יש לחלק בין לכתחילה לדעבד. א"כ אפי' אי ר"י לכתחילה נמי קאמר אפ"ה ניחא לי' לאפלוגי בדעבד להודיע כמו דר' יוסי דאפי' דעבד נמי לא ומה"ת. דלא תימא דלר"י דעבד ש"ד ומדרבנן לכתחילה לא וה"ל רבותא בשל תורה להודיע כחו דר"י מלאשמועינן לכתחילה דלא תימא ר"י אסרו לכתחילה דבע"כ אינו אוסר חלא מדרבנן דהא מה"ת ל"ש לחלק בהא ואינו רבותא אלא בדרבנן והא ודאי רבותא בשל תורה ואליבא דר"י עדיף לן. אבל אי אמרת הא דראב"ע מה"ה הוא אלמא מדאורייתא נמי שייך לחלק בין לכתחילה לדעבד הא ודאי תקשה ליפלגו בלכתחיל' להודיע כחו דהתיר' דר"י דאפי' לכתחילה ש"ד דה"ל כחו דהתירא ובשל תורה נמי מיהו אין זה ראיי' דהא דקאמר השתא לעולם ר"י ואפי' לכתחילה ואמאי לא פליגי לפ"ז בלכתחילה להודיעך כחו דר"י הא השתא דפליגי בדעבד קמ"ל כחו דר"י דאפי' דעבד נמי לא ומאי אולמא כחו דר' יהודא מדר' יוסי אי משו' כחו דהתירא הא דר' יוסי נמי כחו דהתירא בחד צד בחרש דאי דעבד נמי לא חרש פטור לגמרי ואי משום דהלכתא כוותי' הא התם בפ"ב דברכות לא איפסקא הלכתא אלא כראב"ע דאמר דעבד ש"ד ולכתחילה לא והשתא דקאמר דר"י אפילו לכתחילה קאמר מאי אולמי' להודיע כחו דלכתחילה שפיר דמי יותר מהשתא דפליגי בדעבד וקא משמע לן כחו דר' יהודא דכמו דלית הלכתא כוותי' דר"י בדעבד הכי נמי לית הלכתא כוותי' דר' יהודא בלכתחילה כיון דאין אנו צריכין לפי' התוס' דפי' בין לכתחילה לדעבד ליכא רבותא א"כ ניחא נמי הא דקאמר הגמ' דפליגי בדעבד להודיע כחו דר"י ואזדא לי' התדע שכתבתי מכת שתי קושיות הנראה לי כי שניהם לק"מ כיון דק' התוס' לק"מ. מ"מ הדב' ברור דהא דראב"ע דנ"ל השמעות אוזן לכתחילה משמע אינו אלא מדרבנן דאלו מה"ת אין לחלק בין לכתחיל' לדעבד וכמו שהוכחתי בתחילה. מיהו דצריך להשמיע לאזניו דקאמר ראב"ע דנ"ל משמע דרשא גמורה היא וכ"ת א" כ דעבד נמי לא י"ל דס"ל נמי הא דר"מ טל לבבך אחר כוונת הלב הן הן הדברים דש"מ דא"צ לה"ל דאתי' בהרהור יי"ח ובע"כ שמע דכתב רחמנא דמשמע דצריך לה"ל אינו אלא לכתחילה ועל לבבך מיירי בדעבד ואפי' לא ה"ל ואפי' עי"ד הרהור יוצא ידי חובתו בדעבד

ולא טובלין ולא מזין אלא ביום פי' רש"י לא טובלין משהגיע ז' לזב ולטמא מת אין אומרי' משחשיכה בכניסת ז' ראויין לטבול אע"ג דלילה תחילת יום הוא הכא יום בעינן אבל משעבר היום מותר לטבול בלילה. והכי וודאי הוא דהא נשי דידן ספק זבות נינהו וטובלין בלילה כדאמר בפ"י דנידה (דף ס"ט) אלא דק"ל הא בגמ' מפ' טעמא הא דאין טובלין אלא ביום משום דאיתקוש טבילה להזאה ואי הא דאין טובלין מטבילת טהרה איירי והא איתקוש להזאה ואפי' שלא בזמנו לא תהי' אלא ביום דומיא דהזאה דאפי' שלא בזמנו אינו אלא ביום כדתנן בסוף מס' פרה טבל את האזוב ביום והזה ביום כשר ביום והזה בלילה בלילה והיזה ביום פסול אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום. ובע"כ הא דתנן הוא עצמו טובל בצילה היינו לאחר זמנו דאי ביום ז' הא תנן הכא דאין טובלין אלא ביום דקאי איום ז' לפירש"י ועוד בלא"ה אא"ל דהוא עצמו טובל בלילה אליל ז' קאי הא כיון דאי דאפשר להזות עד יום השביעי א"א להקדים טבילה להזאה כדתני' בת"כ ורחץ במים וטהר בערב מה ת"ל מפני שהיתי או' אם קדמה טב לה להזאה יצא ת"ל וחטאו ביום ואח"כ וכבס בגדיו ורחץ. אלא ע"כ האי טובל בלילה היינו לאחר ז' ומזה ביום שלאחריו דלאחר זמנו ל"ל בה אי מקדים טבילה להזאה וכ"פ שם הרמב"ם דאם נדחה הזאה לאחר ז' טובל בלילה ומזה ביום וש"מ דאפילו לאחר זמנו הזאה אינו אלא ביום ועוד נ"ל להביא ראייה דהזאה אפילו שלא בזמנו אינו אלא ביום מפ"ד דיומא (דף מ') דיליף דשחיטות פרה וקבלה והזאה ושריפה והשלכו' עץ ארז ואזוב דאינן כשירין אלא ביו' מהזא' ובהזאה כתיב ביום ג' וביום הז'. ואי הא דאין מצות הזאה אלא ביו' דווק' בזמנו בע"כ ה"ט משום דבליל ז' אכתי לא שלמו ימי טומאתו עד היו' וה"ל כמזה ביום ו' או קודם דאכתי בתוך ימי טומאתו הוא אבל מיום הז' ואילך שכבר שלמו מנין הימים ל"ל בה אי מזה אפי' בלילה א"כ אפי' אי מקשיה שחיטת הפרה וכל הני להזאה אכתי מנ"ל דכולן פסולין ביו' הא הזאה גופה כשירה בלילה שלא בזמנה ועוד דהאי דפסולה בזמנה בליל ז' אינו מצד עצמו של הזאה אלא משו' מחוסר זמן דאכתי לא הגיע זמן הזאה עד עיצומו שליום הז' ולילו דמי ליום ו' אע"ג דחד יומא היי אפ"ה פסול להזאה משום מחוסר זמן אלא ודאי הזאה אפי' בזמנו אינו אלא ביום בע"כ מצד עצמו של הזאה הואי דפסולה לעולם בלילה ושפיר יליף לכל הני דאין כשרין אלא ביום מהזאה: ועוד נראה להביא ראייה מגופא דמתני' דמס' פרה דתנא סיפא אבל הוא עצמו טובל בלילה ומזה ביום הא תו ל"ל דנקט ומזה ביום הא תנא רישא דטבילה והזאה בליל' פסולין אלא ע"כ סיפא משום שלא בזמנו קמ"ל דאינו להזאה אלא ביום דהא מדקאמר הוא עצמו טובל בלילה בעל כרחך שלא בזמנו אין אפשר להקדים טבילה להזאה וכדתני' בת"כ אלא ודאי שלא בזמנו איירי והא אפילו הכי קאמר ומזה ביום אף על גב דשלא בזמנו הוא וא"כ הא דאין טובלין אלא ביום אטבילת טהרה קאי ומהיקשא דהזאה נפקא אפילו שלא בזמנו נמי לא יטבול אלא