טורי אבן כא

אשתו מתה כדאיתא התם בהדי' והיינו כדפרישת ובהכי נ"ל במה שדחקו עצמם קמאי אהא דחייבה תודה כרת לערל זכר אשר לא ימול היכי מ"ל [ועיין בדברי הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהלכו' מגילה ובטי"ד סימן רס"א] והא כל ימיו בעומד ומל קאי ותליא כרת דידי' עד שימות והוא ערל במזיד ולדידי ניחא על דרך זה שכתבתי בעון דב"ת דכרת דערל נמי בגמר דעתו תלוי דאם גמר בדעתו שלא למול כלל לעולם חל עליו עונש כרת מיד ואין כאן מקום להאריך בזה מ"מ דברי הר"ן צריכין תיקון קצת ואין להאריך א"נ י"ל דהא דאשתו מתה בעון נדרים אע"ג דבעון דב"ת אינו מתה מ"ל בשקבע לנדרו זמן כגון שילמוד כך פרקים ביום פלוני או שיתן לצדקה כך וכך ביו' פלוני או שאר איזה דבר מצוה דכיון דעבר זמן שקבעו פקע נדרו ממילא ושוב אין לו תשלומין וה"ל מעוות שא"י לתקן. אבל בשלא קבע זמן לנדרו ובידו לקיימו כל ימיו אלא שבאיחורו עובר בב"ת אין אשתו מתה בהאי עון הואיל ולא פקע נדרו לגמרי ואפשר לקיימו עדיין כל ימיו

מוצא שפתיך זו מ"ע ל"ל מובאת שמה והבאתם שמה נפקא ק"ל הא בהאי קרא דובא שמה כתיב עולותיכם וזבחיכם שהן שלמי' ומעשרותיכם ותרומת ידכם ונדריכם ונדבותיכם ובכורות ועלייהו קאי האי עשה דוהבאת שמה ואכתי לא שמעינן מיני' עשה לקדשי בדק הבית וצדקה ואפשר דחטאת ואשמות ועולת ראי' ושלמי שמחה שהן חובת הרגל נמי לא אתיא מיני' מש"ה כתב רחמנא לקרא דמוצא שפתך לעשה דמיני' אתיא נמי כל הני ואי משום דבקרא דמוצא שפתך כתיבי נמי נדר ונדבה והני ל"ל הא כבר נ"ל עשה דידהו מובאת שמה הא י"ל הא דכתב רחמנ' להני בהאי קרא אע"ג דאיתרבו כבר לעשה באידך קרא לאו משום העשה דמוצא שפתיך אלא משום הלאו לומר לך דעלייהו נמי עובר בלאו זה וי"ל דקושי' זו דמוצא שפתיך ל"ל מובאת שמה נפקא לאו קושיא בפני עצמ' היא אלא אאידך קושיא סמיך דפריך תשמור זו ל"ת ל"ל מלא תאחר נפקא וכיון דלמאי דס"ד דהלאו דתשמו' מיותר דהא כבר נאמר לא תאח' מהשתא העשה דמוצא שפתיך דכ"ר לנדר ונדבה נמי מיותר דהעשה מובאת נפקא והל"ת מלא תאחר נפקא ואין צריך לל"ת דתשמור לגמרי דכל הני דאתיא לל"ת דידהו מקרא דתשמור כולהו איתרבו כבר ללאו בקרא דלא תאחר והני נדר ונדב דכתיבי בקרא דובא' שמה מיותר לגמרי דל"ת נפקא מקרא דלא תאחר ולעשה א"צ דהא כ"ר עשה דידהו באידך קרא דובאת שמה. ובדין הוא דה"ל להקשות תחילה תשמור זו מצות ל"ת ל"ל ואח"כ לפרוך מוצא שפתיך זו מ"ע ל"ל כיון דקושי' דמוצא שפתיך אאידך קושיא דתשמור סמיך אלא דהעשה דמוצא שפתיך קדים בקרא ובדרשא דברייתא המקשה לפי סידרא דקרא וברייתא נקיט לפירכא דידי' אמאי דמוקדם מוקדם ואמאי דמאוחר מאוחר

חד דאמר ולא אפריש וקשה לי הא בקרא דכי תדור נדר ובהאי קרא דמוצא שפתיך מרבי לקדשי בדק הבית כדאמ' לעיל לה' אלקיך אלו הערכין כו' והא בפ' י"ג דחולין (דף קל"ט) פליגי ר' יוחנן ור"ל. ר"י ס"ל קדשי ב"ה חייב באחריותן עד שיבא ליד גזבר ור"ל אמר התם דאין חייב באחריותן לאחר הפרשה משום דהיכא דאיתי בי' גזא דרחמנא איתא משום דכתיב לה' הארץ ומלואה אם כן לר"י משכחת לה בקדשי בדק הבית אפריש ולא אקריב בדאפריש ולא בא ליד הגזבר דהוי דומיא דאפרי' ולא אקריב דקרבנות מזבח אבל לר"ל דאמר אינו חייב באחריותן אפרי' ולא אקריב בקדשי בדק הבית לדידי' למ"ל. ול"ל תרתי קראי בקדשי בה"ב ואע"ג דבדליתא בעולם כמו הקדיש שור לב"ה ומת בית ונפל מודה ריש לקיש דחייב באחריותן כדאמר התם אין זה אפריש ולא אקריב כיון דליתי' אזדא לי' הפרשה קמיית' ומעתה הדר ה"ל אמר ולא אפריש ואכתי אפרי' ולא אקריב המ"ל. ומיהו משכחת לה אפריש ולא אקריב בערכין דאפי' דיש לקיש מודה דחייב באחריותן עד שיבא ליד גזבר כדאמר התם מקרא וכל זמן שלא בא ליד גזבר הוי לי' כלא אקריב דקדשי מזבח והשתא בקדשי בדק הבית לא אפריש משכחת לה בכולהן ולא אקריב למ"ל אלא בערכין לחוד לר"ל. ובהכי ניחא לי הא דקאמר הגמ' צריכותא בב' צדדי' לא אפרי' משום דלא קיים לדיבורא ולא אקריב משום דמשהי לי' גבי' והא כיון דלא מסיימי קראי הי' מיירי מלא אפריש והי' לא אקריב בצריכותא דחד צד סגי דאי לא כתיב אלא חד קרא ה"א דמיירי מההוא דחמיר דווקא אלא ודאי כדפרישית והשתא לר"ל מסיימי קרא דקרא דכי תדור דכתיב בי' לה' אלקי' דמדרבי לכל קדשי בה"ב דבכולן כתיב שם זה כדפי' התוס' בע"כ. מיירי בלא אפריש דאלו לא אקריב לא משכח' לה בכולן אלא בערכין לחוד וקרא דמוצ' שפתיך דמרבינן לקדשי בדק הבית מיתורא דאשר דברת בפיך ולא ממשמעות דקרא איירי מדומיא דלא אקריב ובערכין לחוד ומשום ר"ל נקיט הגמ' צריכותא לכל צד:

מיהו בלא"ה אינו קושיא כל כך הא דנקיט הצריכותא בב' צדדים שכן דרך הגמ' בכמה מקומו' לעשו' הצריכות' בב' צדדים אע"ג דלא מסיימי קראי כאלו מסיימי ובע"כ לר"ל גופי' צ"ל כן דהא נהי דקרא דלא אפריש מסיימי לא אקריב לא מסיימי במאי איירי והא איכא לאוקמי לקרא דאשר דברת בערכין לחוד או בכל קרבנות בדק הבית ואי לא כתיב קרא לה' אלקיך ה"א קרא דאשר דברת מלא אפריש איירי צריכותא דצד לא אקריב דקאמר הגמרא למה לי' אלא ודאי כדאמרן:

מ"מ ק"ל לר"ל כיון דקרא דכי תדור נדר לה' אלקיך מסיימי דמיירי באמר ולא אפריש דאלו דומיא דאפריש ולא אקריב לדידי' בקב"ה לא משכחת לה הא בסיפא דהאי קרא כתיב לא תאחר לשלמו ודרשינן הוא ולא חילופיו וכגון שעברו עליו ב' רגלים והומם וחיללו על אחר ועבד עליו רגל א' וכדמוקי לה רב ששת לעיל וקמ"ל דאין רגל זה של שני מצטרף לב' רגלים של ראשון. אע"ג דשני מכח ראשון אתי והא ליתא אלא בהפרי' ולא אקרי'. הא שמעת מהאי קרא דכי תדור בין דומיא דאמר ולא אפרי' מדרבי קרבן בדק הבית ובין אפרי' ולא אקריב מדמעט חילופיו. דמשמע הא איהו גופי' דומיא דחלופיו דהיינו אפריש ולא אקריב אידך עובר בב"ת קרא דמוצא שפתיך ל"ל כיון דכבר תרווייהו שמעת להו מקרא קמא דכי תדור ובשלמא הא דממעט לקמן מסיפא דקרא דכי תדור פרט ליורש והא בפ"ק דקידושין (דף י"ג) אהא דתנן האשה שהביא ומתה יביאו יורשי' עולתה ומוקי לי' שמואל התם והוא שהיפרישה מחיים וש"מ דהא דהמחוייב גופי' עובר בהפריש ולא אקריב לק"מ דר"ל לטעמי' אזיל דס"ל דאפי' לא הפרישה מחיים דשיעבודא דאורייתא. והשתא א"ל דממעט ליורש בדלא אפריש וכן הא דחשיב לעיל בכור ומעשר לב"ת והא ליתא אלא בדלא אקריבי' כדפירשתי לעיל וכן שלמי פסח לעיל דהיינו מפריש פסחו ואבד והקריב אחר תחתיו ונמצא הראשון דהיינו נמי אפריש ולא אקריב. לק"מ דהני לא אתי' להדי' מקרא. וא"ל דכי דרש ידרשנו לשאר דברים שבחובה אתי' כמו חטאת ואשמות דבהני משכחת לה דומיא דאמר ולא אפריש אבל מהא דאמרן קשה ול"ל דלר"ל הא דממעיט ולא חילפיו לא מיירי בעברו ב' רגלים והומם וחיללו על אחר אלא מיירי בעברו ב' רגלים והומם ולא חיללו על אחר ועבר רגל אחר דכיון דאפי' בנדבה בהומם רמי רחמנא עליו בע"כ לחלל על אחר כדכתיב ואם בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנו קרבן לה' וגו' ואמר מר בבעלי מומי' שנפדו הכתוב מדבר ר"פ דבכורו' (דף ל"ז). דמיא לאמר ולא אפריש דהא אמר ולא אפרי' דקרבנות חובה בכה"ג הוי וסד"א כיון שעבר רגל א' עובר דכמאן שע"ע ג"ר דמי קמ"ל דהא ליתא דכיון דלמאי דס"ד השתא אין עובר בב"ת אלא בלא אפריש לחוד איך ס"ד שיצטרף ב' רגלים דאידך עם רגל אחד של שני כיון שהפסי' הפרשה בנתיים בתוך ג"ר הללו של ב"ת. והא פקע כבר איסור ב"ת למאי דס"ד השתא דבהפרי' ולא"ק ליכא ב"ת:

וה"נ ק"ל מדכתי' בהאי קרא דכי תדור והי' בך חטא למעוטי ולא בקרבניך חטא פי' שאין הקרבן פסול אי עבר בב"ת ש"מ דמיירי נמי באפרי' ולא"ק דאי בדלא אפרי' מהיכי תיתי לפסול הקרבן שהפריש אח"כ ובשעה שעבר בב"ת אכתי לא הי' מופרש ועומד ואע"ג דבמסקנא דריש בך חטא ולא באשתך היינו משום ולא בקרבניך נ"ל מאותו דבן עזאי ומ"מ מדממע' קרבניך מאותו ש"מ דאפריש ולא אקריב נמי עובר (ולא) [צ"ל ואמר ולא] אפריש בע"כ לר"ל צ"ל נמי מכי תדור מדמרבי לקב"ה וקרא דמוצ' שפתיך למה לי וי"ל דהא דנפקא לן מלה' אלקיך לקב"ה לאו משום דהאי שם דכתיבי גבי קב"ה מופנה ולגז"ש אתי מהאי דכי תדור דהני וודאי אינן מופנה דלגופו אתי אלא האי לה' דגבי כי תדר לבד הוא דמופנ' ולגז"ש הוא דאתי ואי לאו אידך קרא דמוצ' שפתיך ה"א דאין עובר בב"ת אלא באפריש ולא אקריב לחוד והאי הפנאה דלה' דקרא דב"ת לא אתי ללמד אלא על ערכין לבד דמשכחת לה גבי' דומי' דלא אקריב הואיל וחייב באחריותו אבל לאינך קדשי ב"ה דלא משכח' לה דומי' דלא אקריב לא. משו"ה איצטרך אידך קרא דמוצא שפתיך ללא אפריש

אימא דיבורא לאו כלום הוא פי' דה"א דבשביל הדיבור אינו חייב להבי' צריכא וכ"ת הא בתרווייהו מרבינן קרבנות חובה כמו חטאת ואשמות והא הני אין חיובן בא ע"י דיבורו ול"ל ב' קרא בהני הא לא מסיימי קראי ואפי' לר"ל וכדפי' בסמוך ואי לא כתי' אלא חד הוי מוקמינן לה בלא אפריש אבל באפרי' ולא"ק ה"א בי' גזא דרחמנא אית' והא דקאמר הגמ' אבל אמר ולא אפריש דיבורא לאו כלום הוא אנדר ונדבה קאי שאין חיובן בא אלא ע"פ דיבורו א"נ י"ל דבקרבנו' חובה נמי משכח' לה אמר ולא אפריש כגון דאמר הרי עלי חטאת ואשם לפטור את פלוני מחטאת ואשם שהוא חייב דבכה"ג נמי חל הנדר כדמוכח בפ"ק דחולין (דף כ"ב) דקאמ' לא צריכא דאמ' הרי עלי חלות לפטור תודתו של פלוני. וה"נ משמע בפ"ב דתמורה (דף י'). והא בקרבנות חובה כה"ג משכחת לה אמר ולא אפריש וה"א דיבורו לאו כלום הוא קמ"ל

אימא דיבורא לאו כלום הוא מדקאמ' דהא דגרע לא אפרי' מלא אקרי' אינו אלא משו' דה"א דיבורא לאו כלו' מעתה מש"כ התוס' לעיל גבי מעשרו' דליכא ב' קראי בלא אפרי' אינו עובר בב"ת ולפי דבריהם ה"ה נמי כל הני דרבי בי' קרא קמא דכי תדור ולא מרבי להו בקרא דמוצ' שפתיך בלא אפרי' אינו עובר ליתא כיון דלפי דבריהם קרא דמוצ' שפתיך מלא אפרי' איירי ל"צ לרבוי לכל דבר שבחוב' כמ"ש ועני לקט שכחה ופאה כיון דחיובן בא שלא ע"פ דיבור פיו אלא מאליהם רמי רחמנא עלי' לא גרע מאפרי' ולא"ק דקרבנו דאע"ג דא"ל כל היכ' דאית' בי' גזא דרחמנ' אית' כ"ש בדלא אפרי' בדברי' שבחוב' שעוברי' עליה' מ"מ יש לדקדק אימא איפכא