טורי אבן כ

לא משבח' לה כלל לעולם אפי' במיעוט השנים למאי דפי' רש"י לקמ' מאן תנא דפליג אדרב שמעיה ת"ק דלא איירי בשנה בל"ר אחרי' משמע דלאחרי' למ"ל לעולם כלל לשנה בלא רגלים ומיהו למאי דפי' שם דלאחרים נמי מ"ל לשנה בלא רגלים בהנה מעוברת הררי קושיא לדוכתי'. ועק"ל מאי פריך מדאחרים נפקא דילמא כרבי שמעון ס"ל דבעי ג' רגלים כסדרן והשתא משכחת לה לשנה בלא ג' רגלים כסדרן וכדאמ' לקמן. אי נמי כרבי ס"ל דאמר שנה תמימה מונה שס"ה יום ומשכחת לה לשנה בלא רגלי' בשנה מעוברת כדאמרי' לקמן אלא דבהא נמי י"ל דקי"ל אחרים רבי מאיר הוא כדאמ' בסוף מס' הוריות (דף יד) והא ר"מ ס"ל לעיל דברגל א' עובר בב"ת הא לעולם לא משכחת לה לשנה בלא רגל א' ולפי זה מאי דפריך מדאחרי' נפקא היינו למאי דס"ל לדידי' פריך הכי. מ"מ ק"ל דבפ"ב דזבחי' (דף כט) אד בן עזאי דאמ' אותו בלא ירצה ואין מאח' נדרו בל"י פריך מדאחרי' נפקא ומאי קושי' דילמא בן עזאי כר"ש או כרבי ס"ל ומשכח' לה שפי' לשנ' בל"ר ולא נפקא לן מאחר נדרו מהקישא דבכור למעשר ודוחק לומר דאין לחוש אם הגמ' הולך ומיישב בכל ענין. ועד"ז פי' התוס' אהא דפריך התם אדבן עזאי מדאחרים נפקא ובפ"ד דתמורה (דף כא) בן עזאי לית לי' דאחרים דמפיק הקישא דבכור למעשר לענין שאינו נפסל משנה לחברתה ובן עזאי מפיק לה לאכול לפנים מן החומה כמעשר. ויותר הי' לו לרש"י לפרש לפי שיטתו כיון דאיתקש בכור למעשר אפי' בג' שנים אין בכור נפסל כמעשר דכתיב מקצה ג' שנים תוציא כו' וזמן זה אי אפשר בלא ג' רגלים מיהו גם על פי' זה ק"ל דילמא הא הקישא דבכור למעשר דאחרים נ"מ למאן דפטור מן הראיי' ומן השמחה דליתא בלאו דב"ת ומ"מ בתאכלנו שנה בשנה איתא דאין זה תלוי בביאת רגלי' וכמש"ל. ומנלן ללמוד מדאין נפסל משנה לחברתה הה"נ דאין נפס' משו' ב"ת כיון דמשכח'בלה להא בענין שאין עוב' בב"ת ונ"ל דה"פ מדאחרי' נפקא וכיו' דגלי קרא דאין נפסל משו' עש' זו דשנה בשנה הה"נ דאין נפסל משו' לא תעש' דב"ת דמה לי אי עבר אמימרא דרחמנא בעש' או בלאו וכ"ש למאי דאפרש לקמן דבשנה בלא רגלים עובר בל"ת דב"ת ול"ת זו כיון דלאו ברגלים תלי' רחמנא כמו שתלי לל"ת דב"ת אין לחלק בין מאן דאית' בראי' ושמחה למען דליתא אלא כולן שוין לעבור בב"ת של שנה וכמש"ל. והכי נמי משמע מפי' רשי' בסוף פ"ד דתמורה (דף כ"א) שפי' יכול בכור שעברה שנתו כו' ויפסול מהקרבה הואיל וכתיב שנה בשנה וה"נ פי' בסוף פ"ב דזבחים (דף כ"ט) שעברה שנתו וזה איחורו דכתיב תאכלנו שנה בשנה אלמא הא דס"ד דפסול לאו משום לתא דב"ת ה"א הכי אלא משום הא גופי' הואיל ועבר משום תאכלנו שנה בשנה ה"א דנפסול:

מ"מ גם על פי זה ק"ל דאי פריך הכי כיון דגלי קרא דאין נפסל משום דעבר אמימרא דרחמנא משום שנה בשנה ה"ה אי עבר אלאו דב"ת. א"כ עדיפא מיני' ה"ל להקשו' הקישא דאחרים ולא אותו דבן עזאי ולא בך חטא ולא בקרבנך חטא דאס"ד דמשום דעבר אמי מרא דרחמנא נפסל הקרבן. באפריש ולא אקריב וה"נ נדבה דהרי זו דמרבינן לקמן לב"ת היכי משכחת לה הא ברגל א' עובר לכולי עלמא בעשה כדאמר לעיל ולקמן. וכיון דברגל א' כבר עבר אמימרא דרחמנא אי הקרבן נפסל בכך מה"ט. ב"ת לרגלים שלאחריו מנין כיון דכבר נפסל ושוב אינו ראוי כלל להקרבה מרגל א' ואילך וכ"ת דמיירי בחלה הקרבן ברגל אי נמי דהבעלים אין ברגל לא בראי' ולא בשמחה עד רגל האחרון של ב"ת דנראו הבעלים והקרבן לב"ת. הא ליתא דא"כ אין אותו רגל עולה למנין רגלים של ב"ת כדפי' לעיל דמש"ה כתיב רחמנא לחג השבועות לר"ש דבעי ג' רגלים כסדרן ללמד שיהי' הבעלים והקרבן ראויין ללאו דב"ת גם בחג השבועות מיהו למאן דמפרש דבשנה בלא רגלים עובר בלאו דב"ת י"ל דאע"ג דבעשה דרגל א' בע"כ אין נפסל הקרבן דאל"כ לא משכחת לה ללאו לב"ת. סד"א ה"מ בעשה דקיל אבל לא העשה דב"ת דחמיר כדאמר בפ"ק דיבמות (דף ז') בשיטה דעלי' אטו עשה דוחה את ל"ת לאו לא תעשה חמור מיני' דעשה. דתפסול. אבל מאן דמפרש דשנה בלא רגלים אין עובר אלא אעשה דשנה בשנה ואפ"ה רוצה ללמוד מיני' ללאו דב"ת שאין נפסל הקשה ה"ל בלא"ה אין נפסל. דאל"כ לא משכחת לה ללאו דב"ת בל עיקר דהא כבר נפסל משעברה עליו רגל א' דעובר בעשה ואין ראוי להקרבה ולא שייך בי' ב"ת דג' רגלים מיהו א"ל דלאחרים שהוא ר"מ לק"מ דאיהו ס"ל דברגל א' עובר בב"ת והרי העשה דובאת שמה לא קדים לל"ת אלא שניהם באי' כאחד וקודם לכן לא עבר אמימר' דרחמנא מידי וה"נ בן עזאי דדריש מאותו דאין מאחר נדרו בלא ירצה א"ל נמי כר"מ ס"ל ושאר תנאי דס"ל דאין עובר בב"ח ברגל א' א"צ קרא לא לשאינו נפסל לא משום משנה לחברתה ולא משום ב"ת. וקרא דוהי' בך חטא דרשי ולא באשתך כדמסיק והיקשא דבכור למעשר דרשי לכדר"י ור"ע דספ"ג דתמורה (דף כ"ה) מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר כן א"נ מה מעשר אינו בא מח"ל אף בכור כן. ואותו בלא ירצה דרשי כדר"א. ספ"ק דזבחי' אותו בזבח (היא) [צ"ל הוא מדבר] ואינו מדבר בכהן:

ומיהו ק"ל מהא דאמר התם בספ"ג דתמורה ולרבנן דמפקי להו לטעם אחר. משנה לחברתה מנ"ל נ"ל מלפני ה' אלקיך וכו' שנה בשנה והשתא ל"ל הא לימא דס"ל דאין עובר בב"ת ברגל א' א"כ בע"כ אינו נפסל מחמת עבירה ואם משום בן עזאי (פל"ה) פריך לה הא איהו מאותו נפקא הא ולמה לי' למימר דנ"ל משנה שנה. ובע"כ צ"ל דא"א ללמוד דאין נפסל מחמת עבירה דאי נפסל לאו דב"ת בג' רגלים היכי מ"ל הא מיד שעבר עליו רגל אחד עבר בעשה דובאת שמה ונפסל מהקרבה כבר די"ל דבעבר עשה בע"כ אינו נפסל אלא דשאני עשה דקיל מש"ה אונו נפסל אבל לאו דחמור מעשה איכא למימר בעבר עליו נפסל מש"ה איצטרך קרא לבכור שע"ע שנה שאינו נפסל וש"מ מהאי טעמא דאפרש לקמן. וכ"כ הרמב"ם בפ"א (מהלכות בכורות) עבר ואיחר הבכור בתר שנתו אע"פ שעבר בל"ת אם הי' תם ה"ז לא נפסל אלא מקרבו:

$$ציור בספר

$$ מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה. פי' רש"י דכתיב מקצה ש"ש תוצא כל מעשר תבואתך אם שהה מעשר שנה א' או ב' ואפי' למאי דפי' לעיל דקרא דשנת הביעור איצטרך במי שאינו בראיי' ובשמחה (דעובר) [צ"ל דאינו עובר] עליו טל לאו דב"ת מ"מ קרא משתעי' אפי' במי שיש בהן דשייך בלאו דב"ת ואפ"ה א"נ משנה לחברתה וה"ה בכור דאתקוש למעשר אין נפסל משנה לחברתה אפי' מי שישנו בהן דעב"ת. וכה"ג פי' התוספות לשיטתן דב"ת דמעשר בהפריש ולא נתנו וקרא דביעור בלא אפריש מ"מ בכולהו משתעי קרא דמתבער. ועוד דבקרא דביעור כתב מתנות עניים כדרשינן בפ"ה דמ"ש לגר וליתום ולאלמנה יהי' זה מעשר עני הלקט והשכחה והכאה והני כיון דלאו בביאת מקדש תליין דמו לצדקות דעוברים בב"ת לאלתר כדפי' לעיל וממילא דאפי' מי שאינו בראי' ושמחה נמי עובר עליהם בב"ת

אבל קדשים דבני הרצאה כו' וכ"ת ליכתוב גבי קדשים אע"ג דבני הרצאה נינהו וכ"ש בכור והקישא דאחרי' ל"ל די"ל דאי מבך חטא ה"א דקמ"ל קרא דאינו נפסל לגמרי ומ"מ אינו מרצה קמ"ל הקישא דאינו נפסל ומהשתא אידך קרא קמ"ל דארצויי נמי מרצה. מ"מ אכתי ק"ל דפריך מדבן עזאי נפקא מאותו בל ירצה ומחמת קושי' זו מוקי לבך חטא לדרשא אחרית' ללא באשתך חטא ואם איתא דבקדשים דבני הרצאה מחד מיעוטי י"ל דאינו נפסל ומ"מ אינו מרצה הל"ל דצריכא אותו ובך חטא חד לאינו נפסל ואידך לומר דמרצה נמי והא הקישא דבכור י"ל דהא תנא דדריש ולא בקרבנך מיבעיא לי' כר"ע דדריש בפרק ג' דתמורה דאינו בא מח"ל. א"נ כבן עזאי דאינו נאכל אלא לפנים מן החומה או כר"י דאינו נאכל אלא לפני הבית כד"א התם וכל הני תנאי לית להו הא הקישא דאחרים כדמוכח התם וסוגיא דהתם יתבאר שם בחי' בס"ד

קדשים דבני הרצאה נינהו. פי' התוספות דעולה מכפרת אחייבי עשה כדאמר פ"ק דזבחים [דף ז'] ואיני יודע למה פי' כן הא אפ"ת דאין עולה מכפרת כלום הא חטאת ואשמות נמי כתיבא בקרא דכי תדור נדר ומשום דידהו דבני הרצאה נינהו כתבו רחמנא בך ולא בקרבנך. ושמא משום דהגמ' קאמר סתמא אבל קרבנות דבני הרצאה נינהו משמע דאכל הקרבנות דהאי קרא קאמר הכי ומיהו לא מילתא היא הא שלמים נמי כתיב בהאי קרא ואינו מרצין כלום. מ"מ רש"י פי' בסוף פ"ב דזבחים [דף כט] קדשים דבני הרצאה נינהו כגון עולה שמכפרת על עשה ושלמים שמביא דורון ליתן שלום בין ישראל לאביהן שבשמים כו'

דף ו ע"א אא"כ מבקשין ממון ואין לו. כתבו התוספות שם בפ"ב דזבחים פי' הקונ' ממון של גזל אבל נראה דמיירי בנדר כדמוכח בפ"ב דשבת דתני' ר' נתן אומר בעון נדרים מתה אשתו של אדם דכתיב אם אין לך לשלם וגו' והא בך ולא באשתך מיירי במשלם אח"כ אלא שעבר בב"ת וק"ל כיון שבעון דב"ת אינו עונש לאשתו המ"ל להא דבעון נדרים מתה אשתו הא כל ימיו בעומד ושלם קאי ושמא ישלם אחר זמן קודם מותו והא ל"ל דקמי שמיא גלי' ואם אין עתיד לשלם לאח"ז מתה אשתו הא אין הקב"ה מעניש האדם על שם סופו. והכי אמרינן בירושלמי דפרקין גבי בינונים שתלוין מר"ה עד יוה"כ דפריך ואין הקב"ה רואה את הנולר ומשני אין הקב"ה דן את האדם אלא בשעה שהוא עומד בה מ"ט כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם א"ר לוי מה כתיב לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך למה ששנאת כל פועלי און כלומר כשפעל את האון ולא קודם לכן אע"פ שגלוי לפניו שסופו לפעול את האון ומייתי עוד קראי לזה וההוא דבאשר הוא שם איתא נמי בגמ' דידן לקמן בפרקין [דף טו] והא נמי ל"ל הא דאשתו מתה היינו לאחר שמת הוא ולא שלם נדרו הא קרא קאמר למה יקח משכבך תחתך ש"מ בעודו חי נענש בזה ונ"ל שבגמר בדעתו תליא מילתא דאם דעתו לשלם לאחר זמן אע"פ שעובר בב"ת אין אשתו מתה אבל אם גמר בדעתו שלא לשלם נדרו לגמרי אשתו מתה. והכי משמע לי' מדברי הר"ן בחי' בפ' דסנהדרין שכתב שם אהאי מימרא דר"א דאין אשתו מתה אא"כ מבקשין ממנו ממון ואין לו פי' שנדר ואין משלם נדרו כדאמר פ"ק דר"ה דבעון נדרים אשתו מתה דוקא כשגמר בדעתו שלא ליתן הא אם גמר ליתן אלא שהוא עני או שעבר על ב"ת אין