טורי אבן רח

תרי דרבנן ר"י אינו מחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן כיון דמ"מ מחויב מדרבנן אבל לפי' התוספות דהתם דלר"י אפי' רשות גמור בדרבנן מוציא ב"ח א"כ אמאי לא פליג את"ק אשוט' נמי דיוצא. וי"ל הא דשוט' אינו מוציא ב"ח בדרבנן לר"י לאו משום דלאו ב"ח הוא אלא מטעם אחר משים דלאו בר כוונ' הוא דהא מה"ט שחיטת חש"ו פסול' אפילו באחרים רואין אותן למאן דבעי כוונה לשחיטה כדאמר בפ"ק דחולין (דף י"ב) משום דלאו בני כוונ' נינהו ומ"מ מתיר ר"י בקטן אע"ג דלאו בר כוונה הוא דיש לו תקנ' משא"כ בחרש וכמו שאפרש. ולא מבעיא למ"ד מצות צריכות כוונה וכ"ש למאי דפי' בריש פירקין דבמגילה כ"ע מודים דצריך כוונה הני לאו בני כוונה נינהו אלא אפי' למ"ד מצות אין צריכות כוונ' ואפי' תימא דבמגיל' נמי אין צריכות כוונה מ"מ הני גריעי טפי. דהא תנן בפ' ד' דר"ה (דף ל') המתעסק לא יצא ופרשתי התם דמתעסק מקרי באינו יודע שזה שופר או שהיום ר"ה וכיוצא בזה והה"נ אם אינו יודע שזה מגילה ושהיום פורים וכיוצא בזה מקרי מתעסק ולא יצא לכ"ע. והא חש"ו כל מעשיהן כמתעסק דיינינן להו כדאמר התם בפ"ק דחולין דקטן אין לו מחשבה לענין שחיטת קדשים ואם שחט עולה לשמה פסולה. ופי' התוס' אע"ג דזבחים מסתמא לשמה הן עומדין ואינו פסול עד שישחט שלא לשמ' בהדיא מ"מ סתמ' דקטן גרע טפי שאינו יודע שהוא קדשים. ואמרינן לשם חולין כשר משום חולין פי' שהוא סבר שזה חולין פסול ואפילו אומר הקטן בפי' שהוא שוחט לשם קדשים לאו כלו' הוא דאין לו מחשב'. וה"נ אפי' אומר בפי' שזה מגיל' ושהיו' פורים כמתעס' דיינינן לי' וה"ה לשוטה דלאו בר דעה הוא השומע ממנו לא יצא דהוי לי' שומע מן המתעסק. מיהו בקטן יש לו תקנה בגדול עומד על גביו וכדתנן בפ"ב דגיטין (דף כ"ג) הכל כשירין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו ופריך בגמרא והא לאו בני דיעה נינהו ואמר ר"ה והוא שגדול עומד על גביו ופי' התוס' דדוק' גבי כתיבות גט מהני לשוטה בגדול עומד על גביו דהתם מתוך שהוא כותב בגט שמו ושמה והוא עומד על גביו ומזהירו מתוך כך הוא מכיר יותר שהוא נכתב לשמה משא"כ בחליצה. דתניא בתוספת שנחלץ חליצתו פסול ולא מהני לי' כוונת ב"ד העומדי' שם אבל חרש וקטן אי לא משום דאיש כתיב בפרשה וחרש וחרשת פסול משום דאינן באמ' ואמרה הוי מכשרינן להו אע"ג דחליצה בעי כוונה אפי' הכי הוי מכשרינן להו כיון שהבית דין עומדין על גבו בני כוונה נינהו משו' דיש להו דעת קלישתא בני כוונה נינהו באחרי' עומדים ע"ג ומזהירין אותן לעשות לשמה אבל שוטה אין לו דעת כלל. וה"נ גבי מגילה בקטן מהני לי' באחרי' עומדין ע"ג דבר כוונה הוא לפיכך מתיר ר"י ואפ"ה לת"ק לא משום דלאו בר חיובא הוא אבל שוטה אפי' באחרים עומדין ע"ג לא מהני לי' גבי מגילה להיות בר כוונה כמו דלא מהני גבי חליצה ואפילו ר"י מודה דפסול דה"ל כמתעסק דלאו ב"כ הוא כלל ואע"ג דלפי סברא זו דרשות מוציא בדרבנן את בר חיובא מ"מ מתעסק גרע טפי מ"מ ק"ל על סברא זו דרשות מוציא ב"ח דרבנן כמו שאכתוב לקמן בפ"ג

ולי נראה דה"ט דקטן אינו מוציא לאחרים לת"ק אע"ג דמגילה דרבנן. משום דאמר בספ"ג דר"ה (דף כט) כל ברכות כולן אע"פ שיצא מוציא ואמר נמי התם בהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא. וה"ט דאע"ג דיצא כבר ואינו מחויב בדבר אפ"ה מוציא דכל ישראל ערבים זה לזה במצות ועליו להצילו מן העון ולפטור אותו מן המצות וה"ט דא' בפ"ז דברכות (דף מ"ח) להוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן. והא בשיעור כזית אינו חייב אלא מדרבנן אפ"ה מוצי' אחרי' שאכלו כדי שביע' וחיובן מה"ת וכדפי' התוס' ומקצ' מן המפ' התם. ומיהו בקטן ודאי ל"ש ה"ט דערבות ואע"ג דחיי' במצות מדרבנן בכלל ערבות ודאי אינו והשת' י"ל הא דקטן אינו מוציא במגילה דרבנן לת"ק מיירי ביצא כבר ידי חובתו כיון דאינו בכלל ערבות הואיל ויצא אינו מוציא דה"ל השתא אינו מחויב בדבר. א"נ אפי' בלא יצא עדיין אפ"ה א"מ לת"ק גזירה ל"י אטו שיצא כבר דבגדול אפי' כה"ג מוציא מטעם ערבות והשוו חכמים מדותיהן בקטן דלעולם א"מ גזירה היכא דלא יצא עדיין אטו היכא דיצא כבר ומסתברא בפי' זה חדא דתנא ת"ק קטן דומיא דח"ש דבכל ענין א"מ. ועוד דאי איירי ביצא כבר מ"ט דר"י דמתיר בקטן הוא ודאי אינו בכלל ערבות א"ו ח"ק מיירי אפי' בקטן שלא יצא עדיין אפ"ה אינו מוציא אחרים גזירה אטו היכא דיצא כבר ר"י לא גזר ובלא יצא דהוי לי' מחויב בדבר לר"י מוציא והשתא א"ש דלא תקשה מהא דבן מברך לאביו בדאכל האב שיעורא דרבנן דאפי' לת"ק דגבי בה"מ ל"ש למגזר דאינו מוציא בדלא יצא אטו היכא דיצ'. דברכ' המזון שאני דאפילו גדול אם אינו חייב בברכת המזון אינו מוצי' כדא' התם להוציא אחרים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן ופי' התו' והמ"פ דה"ט דשאני בה"מ מכל המצו' דאע"פ שיצ' מוציא מטע' ערבות והכא בעינן שיאכל כזית דגן משום דאם לא אכל איך יאמר שאכלנו משלו הילכך כיון דאפי' בגדול בבה"מ אם יצא אינו מוציא אא"כ לא יצא ונתחייב הוא עצמו לברך בה"מ ל"ש למגזר גבי בה"מ בקטן היכא דל"י אטו היכא דיצא כבר כיון דבכה"ג דביצא כבר דלא נתחייב אפי' גדול אינו מוציא וכ"ת אכתי תקשה לר"י דמתיר בקטן להוציא אחרים י"ח הא קטן אינו חייב במגילה מעיק' חיוב דרה"ק וא"כ היכא מצי להוציא את הגדול י"ח אע"ג דבמתניתן י"ל הא דמתיר ר"י בקטן היינו להוציא נשים י"ח דהא רישא דהכל כשרי' לקרות אמרי' בריש ערכין דלאתויי אשה אתא ובע"כ היינו להוציא אשה דכוותה אבל לא איש כדפי' לעיל מהאי דתוספתא א"כ סיפא נמי דחוץ מחש"ו נמי אאשה קאי שאין כשרי' להוציא את האשה ועלה קאי ר"י ומתיר בקטן היינו להוציא את האשה דווקא דתרווייהו אין חיובן מעיקר דרה"ק אלא מדרבנן. מ"מ מברייתא דמייתי בגמ' דר"י קרא כשהי' קטן למעלה מר"ט וזקני' ור' דקרא למעלה מר"י וודאי קשה. ודוחק לומר דר"י ורבי שקראו למעלה מר"ט וזקני' ולמעלה מר"י לאו להוציא אותם אלא להוציא נשים דלא משמע הכי. וי"ל למאי דפי' לעיל בפ"ק דעיקר חיובן שברה"ק אינו אלא ביום אבל בלילה לא וכיון דקריאת לילה אינו אלא מדרבנן קטן מוציא אפי' אנשים י"ח דהא גדול בקריאת הלילה שוה לקטן. א"נ י"ל דלר"י ל"ל כלל הא דאמרי' בפ"ק אסתר ברה"ק נאמרה ואפי' לקרות ל"ל דכל עיקר קריאת מגילה אינו אלא מדרבנן הילכך קטן וגדול שווי' הן בחיובא לפיכך קטן מוציא את הגדול שאינו אלא מדרבנן כמותו א"נ י"ל דאפ"ת דסבר ר"י שניתן לקרות ברה"ק אלא דס"ל כשמואל דלא ניתן לכתוב ברה"ק וכיון דלא נתנה לכתוב ע"כ ל"ל גז"ש דלעיל דכתיב' כתיבה מכתוב זאת זכרון בספר וכיון דל"ל גז"ש זו ל"ל נמי דמגילה בעי זכרון בפה דווקא אלא אפי' בהרהור סגי לי' כמ"ד הרהור כדיבור דמי והשומע מן הקטן יוצא י"ח בהרהו' דנפשי' אע"ג דלכ"ע מדרבנן צריך לכתוב מיירי בשיש מגיל כתוב' לפני השומע ואינו שומע ע"פ ע"ד שפירשתי לעיל

ר"י היא דתנן הקורא את שמע התוס' פי' הא דמדמה מגילה לק"ש אליבא דר"י דאמר גבי ק"ש לא השמיע לאזניו ל"י משום דתקון רבנן במגילה כעין ק"ש דאורייתא והא דמדמה לקמן בה"מ דאוריתא לק"ש כיון דלא כתיב שמע גבי בה"מ מנ"ל דבעי להשמיע לאזניו משו' דקי"ל דילפינן בה"מ מק"ש. וק"ל הא אפי' דרבנן משל תורה לא גמרינן דהא לעיל ריש פירקין מייתי לה מקרא דקור' ק"ש למפרע לא יצא ואפ"ה מייתי מקרא דבהלל ומגיל' דרבנן נמי למפרע ל"י ולא גמר להו מק"ש דאורייתא וה"נ אמרי' בפ"ב דברכות (דף יג) דפרשה ראשונה דק"ש בעי קריאה וכוונה אבל פרשה שניה פליגי תנאי מר נפקא לי' מקרא דבעי קריאה ולא כוונה ולמר איפכא והא פרק ב' דקריא' שמע דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ולא גמרינן פרק ב' לקריאה וכוונה מפרק ראשונה. ונ"ל לפ' דר"מ דמדמה מגילה לק"ש אליבא דר"י וכולה סוגיי' דמדמה שאר מצות לק"ש לא ס"ל כסוגי' דפ' ב' דברכות אהאי משנ' דמפרש טעמא דר"י משמע השמע לאזנך אלא ה"ט כדאמר התם בסוף הסוגי' מהסכת ושמע ישראל וכדאמר רב יוסף התם מחלוקת בק"ש אבל בשאר מצות ד"ה לא יצא ומייתי לה מהסכת ושמע דקאי על רל המצות ואע"ג דאיתותב התם רב יוסף מהא דלקמן דאם בירך בה"מ בלבו יצא מני היינו למאי דקאמ' בשאר מצות ד"ה לא יצא דא"כ הא דבה"מ מני. אבל מ"מ א"ל דטעמא דר' יוסי מהסכת ור' יהודא ס"ל דהסכת בד"ת כתיב כדאמר' התם. וכ"מ בירושלמי דקאמר אמתניתן למי נצרכא לר"י דאמר גבי ק"ש בלה"ל ל"י אמר ר"מ כר"י הוא אמר ר' יוסי הוינן סברין מימר מאי פליגי ר"י ורבנן בק"ש דכתי' בה שמע הא שאר כל המצות לא. מן מה דאמ' ר"מ ר"י היא הוי היא שמע היא שאר כל המצות. מ"ט דר"י והאזנת למצותיו השמע לאזניך מה שפיך מדבר. הרי דמק"ש ל"ג לשאר כל המצות אלא משו' דגלי קרא לר"י בכל המצו' שצריך להשמיע לאזניו אלא דבירושלמי נ"ל מוהאזנת למצותיו וגמ' דידן נפקא לי' מהסכת ושמע והא דאמ' לקמן הא דידי' הא דרבי' אפרש לה שם. וכ"ת למאי דפרי' דר"י מהסכת ושמע נ"ל כל המצו' לאשמועינן בכל המצות מ"ש דנקט לה גבי ק"ש. י"ל להודיעך כחו דר"י אפי' ק"ש דכתיב בה שמע אפ"ה לה"ל יצא ושמע לכל לשון שאתה שומע אתא. והא דלא פליג בשאר מצות להודיע כחו דר' יוסי כח' דהתיר' עדיף:

מיהו ק"ל הא דר' יוסי דאמר בלה"ל נ"י איכא נמי כוחו דהיתרא מצד אחד דחרש המדבר ואינו שומע דלר' יוסי פטור מכל המצות התלויי' בדיבור פה כק"ש וברכת המזון ותפיל' וקידוש היום וכיוצ' בהן כיון דהשמעת אזנן מעכב בדעבד לדידי' חרש זה שא"א להשמיע לאזניו פטור ממצו' הללו ולר' יהודא דאינו מעכב חייב ובהא ר' יוסי לקולא ור' יהודא לחומרא וא"כ אדפליגי בק"ש להודיע כחו דר"י דאפי' ק"ש דכתיב שמע אפי' הכי בסתם אדם שאינו חרש יוצא י"ח בדעבד וא"ל להחזי' ולקרות ה"ל לאפלוגי בשאר מצות להודיע כחו דר' יוסי דאפי' בשאר מצות דלא כתיב בהו שמע אפ"ה בלה"ל ל"י והוי כחו דהתירא בחרש שאינו שומע דפטור מהם הואיל ואינו יוכל לה"ל. וי"ל כח היתרא דר"י עדיפא לן משום דהילכתא כוותי' בהא כדאמרי' בפ"ב דברכו' שם ובתשו' ג' פירשתי בענין אחר ובסוגיא דשמעתין בהא דפרשתי סגי

דילמא ר"י היא ולכתחילה הוא דלא בפ"ב דברכו' מסיים עלה תדע דהא קתני הקורא דעבד אין לכתחילה לא אמרי' ר"י