טורי אבן רז

ואין נראה לאוקמי מתניתן חוץ מחש"ו במי שח"ע וחב"ח דווקא ועוד דהא רישא דמתניתן הכל כשירי' לקרות את המגילה מוקי לה בריש מס' ערכין (דף ג) דלאתויי נשים אתא ואי מתניתן במשח"ע מיירי הא ודאי אין אשה מוציאה אותו משום צד חירות שבו דמה"ט א"מ מינו והא דאשה כשירה לקרות היינו להוציא את אשה כמותה דווקא ועוד דר"י דמכשיר בקטן מייתי בגמ' ראי' שקרא למעלה מר"ט וזקני' ש"מ מאן דפוסל בקטן לכ"ע פוסל ולא למשח"ע לחוד ואמאי הא השומע יוצא בהרהו' דנפשי'. וי"ל דוודאי מודה רבינא אליבא דר"י דס"ל בלא השמיע לאזניו ל"י כדאמרי' בגמרא הרהור לאו כלום הוא דהא ליכא השמעת חזנים וכוותי' מוקי ר"מ למתניתן בגמ' ואפי' למסקנא דמוקי לי' לחרש דמתניתן כר' יהודא ולכתחילה פוסל החרש משום דמודה ר"י דלכתחיל' בעינן השמעת אזני' השתא איכא לאוקמי נמי לשוטה וקטן דמתניתן בלכתחילה ולא מהני הרהור דעצמו דהא ליכא השמעת אזני' ואדרבא לפ"ז ניחא טפי דהשת' הוי חרש דומיא דש"ו דאינהו נמי לכתחילה הוא דלא אבל בדעבד ש"ד דיוצא בהרהור דנפשי' בדעבד והא דאמרי' בגמ' לא ס"ד דקתני חרש דומיא דש"ו אפי' דעבד ומי לא היינו אליבא דר"ח דס"ל שם בפ"ג דברכות דהרהור לכד"ד וה"נ הא דתנן בפ"ג דסוכה (דף לח) מי שהי' עבד או אשה או קטן מקרין אותו פי' את ההלל עונין אחריה' מה שהן אומרין וטעמא משום דאין מחוייבי' בהלל ה"נ אי ר"י היא לכתחילה ואי ר"י דעבד נמי לא עי"ל דרבינא נמי מודה דאיכ' מ"ד דהירהור לאו כד"ד אלא מדיוקא דהאי מתניתן דפ"ב דברכו' משמע לי' דאתי כמ"ד הרהור כד"ד דהא תני' כ"ב דשבת (דף ק"נ) לא יאמר אד לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב וריב"ק מתיר משום שנאמר ודבר דבר דיבור אסור הרהור מותר וטעמא משום הירהור לכד"ד והשתא מתניתן דאין מחוייב בדבר א"מ ריב"ק היא עוד נ"ל דמחניתן דהכא ככ"ע אתי' אפי' למ"ד הרהור כד"ד ע"ד שפרשתי לעיל (דף יח) גבי אתי זכירה זכיר' וא"כ גבי מגילה לא מהני לכ"ע דהא גלי קרא דהאי זכיר' בפה דוק' ובהרהו' לא סגי מיהו ההוא דבפ"ג דסוכה לא אתי שפיר לפי תי' זה ועי"ל דהא דחרש ש"ו אין מוציאין אחרי' מיירי שהחש"ו קורא מתוך המגילה והשומע שומע ע"פ ואין מגילה לפניו וכיון דגבי מגילה קרא ע"פ נ"י מהשתא א"א לשומע לצאת ע"י הרהור דנפשי' דלא עדיף מקריאת פה והא קרא בע"פ ל"י ובע"כ אי אפשר לו לצאת אלא משו' דשומע כעונה מקריאות הקורא מתוך הכתב וכיון דהקורא אין מחוייב בדבר א"מ ולהאי טעמא הא דחש"ו אין מוציא את השומע למ"ל אלא בשומע מהן רובא של מגילה דמיעוטו אכתי תיפוק לי' משום הרהור דנפשי' ואי משום ע"פ הא בקורא מיעוטו של מגילה ע"פ ל"ל בה כדאמרי' לעיל וגם להאי שנויי' לא א"ש ההיא דפ"ב דסוכה

ר"י מתיר בקטן. הק' התוס' קטן מיירי אי בלא הגיע לחינוך מ"ט דר"י דמתיר הא ה"ל אינו מחויב בדבר ואי בהגיע לחינוך מ"ט דרבנן הא מגילה נמי דרבנן. ליתי קטן דרבנן ולפיק מגילה דרבנן דהכי אמרינן בפ' מי שמתו (דף כ"א) דקטן דרבנן מוציא בבה"מ את אביו שאכל שיעור' דרבנן ולכאור' זה קושי' די"ל דמיירי בקטן שהגיע לחינוך ואע"פ שהו' מחוייב מדרבנן אפ"ה אינו מוציא גדול כיון דמגיל' נאמ' ברה"ק לקרות לכ"ע כדא' בפ"ק (דף ו') הוי כמו של תורה וכיון שכן קטן אפי' הגיע לחינוך פטור מעיקר חיוב של רה"ק כמו שפטור מה"ת מכל המצות ואע"ג דרבנן תיקנו חינוך לקטן אינו מוציא לגדול המחוייב במגילה מעיקר דרה"ק כמו שאין מוציא' בכל מאות של תורה. מ"מ כי דייקת יפה הקשו דהא הכל כשירי' לקרו' דרישא לאתויי נשי' אתא כדא' ברפ"ק דערכין ולהוציא נשים ולא אנשי' כדתני' בתוספתא וכמש"כ לעיל וה"ט משום דבעיקר חיוב דברה"ק נשי' פטורי' דה"ל מ"ע שהז"ג ואין חייבי' אלא מדרבנן. הילכך אינה מוציאה את אנשי' מעיקר חיוב שברה"ק. וכיון שכן הא סיפא דחוץ מחש"ו נמי קאי אנשי' שאין חש"ו מוציאין אפי' את הנשי' והשתא וודאי תקשה הא חש"ו חיובן שוין לנשים מדרבנן ושניה' אין חייבין מעיקר רה"ק ואמאי א"מ לנשים. ותי' התוס' דמיירי בקטן שהגיע לחינוך מיהו קטן הוי תרי דרבנן דאין חייב (בבה"מ) [צ"ל במקרא מגילה] אלא מדרבנן ומגי' גופה דרבנן אבל בגדול ליכא אלא חד דרבנן במגילה שהרי בשאר מצוה הוא חייב מדאורייתא ולא אתי חרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. אבל האי דבה"מ מיירי שקטן אכל כדי שביעה דהוי חיובא דאורייתא וליכא אלא חד דרבנן ומפיק האב שלא אכל אלא שיעורא דרבנן וק"ל על סברה התוס' דאם אי' דתרי דרבנן קליש מחד דרבנן תקשה הא דא' בפ"ק דפסחי' (דף יד) גבי הא דתנן הוסיף ר"ע ואמר מימיהם של כהנים לא נמנעו מלהדליק את השמן שנפסל בטבול יום בנר שנטמא בטמא מת אע"פ שמוסיפי' טומאה עצל טומאתו ואמר רבא ש"מ קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרי' דאורייתא דאי ס"ד דרבנן. מכדי האי נר מאי קח מהניא להאי שמן אי לאיפסולי הוא גופי' הא פסול וקאי פריך ממאי דילמא לטמא אחרי' מדרבנן ומשני מדרבנן מאי איריא באב הטומאה אפילו בראשון ושני נמי תחיל' הוי דתנן כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיו' תחילה חוץ מטבול יום. אלא ש"מ דאורייתא היא והשתא לעולם אימא לך קסבר ר"ע טומאת משקין לטמא אחרי' אינו אלא מדרבנן ודקק"ל מאי איריא אב הטומאה אפי' ראשון ושני נמי דילמא לרבותא נקט אב הטומאה לא מבעיא ראשון ושני דא"כ הוספו' טומא' לשמן זה אינו אלא ע"י חרי דרבנן דהא טומאות משקין לטמא אחרים כל עיקר אינו אלא מדרבנן והא כל המטמא את הידי' עושה משקין להיו' תחילה אינו אלא מדרבנן אלא אפי' אב הטומא' דע"י חד דרבנן גרידא שגזרו טומאה על המשקי' יש כאן הוספת טומאה אפ"ה שורפין בנר שנטמ' בטמא מת. א"ו כל בדרבנן אין לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואין בזה אומר יותר וא"כ אין שום רבות בנטמא באב הטמא' דאינו אלא חד דרבנן יותר מנטמא בראשון או בשני וש"מ כל בדרבנן הכל שוין וא"כ ה"נ לענין להוציא זה את זה אין לחלק ביניהם ולא קליש חיובא דתרי דרבנן מחד דרבנן כמו דלא קליש התם לענין טומאה ותרי דרבנן מוציא לחד דרבנן

וכ"ת אם איתא דאין לחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן תקשה לך הא דא' בפ"ג דמנחות (דף לא) אר"ש שזורי פעם אחד נתערב לי טבל בחולין ובאתי ושאלתי את ר' ואמר לי לך קח לך מן השוק ועשר עליו קסבר דאורייתא ברובא בטל ורוב עמי הארץ מעשרין הן והוי לי' כתורם מן הפטור על הפטור ופריך ולימא לי' לך קח מן הנכרי ומשני קסבר אין קנין לנכרי בא"י להפקיע מיד מעשר וה"ל הן החיוב על הפטו'. והקשו התוס' אהא דקא' קסבר אין קנין והא מיפטר משעת מירוח הנכרי ותי' דמ"מ דמי לחיוב כי היכא דלא א"ל קח מעציץ שאינו נקוב או מתבואת חוץ לארץ ועוד כל לוקח דרבנן הוא מו' והשתא משמע לכאורה דיש לחלק בדרבנן בין חד דרבנן לתרי דרבנן דקליש חיובא דתרי דרבנן יותר מחד דרבנן דמש"ה קא"ל קח מן השוק ולא מן הנכרי דאין קנין אע"ג דמ"מ מן הפטור הוא דהא מירוח נכרי פטור מה"ת משום דדמי הא לחייב יותר מהא אלמא דבדרבנן כל דדמי לפטור יותר מאידך קליש חיובא דידי'. וה"ה בתרי מדרבנן הא קליש חיובא דידי' מחד דרבנן ואיך יוצא זה דקליש חיובא לאידך דאלים חיובא. הא לאו מילתא היא דאדרבה משם יש ראי' להיפך שהרי התו' מסיימי שם ועוד כל לוקח דרבנן הוא כדדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח כו'. והשתא אי ס"ד דתרי דרבנן קליש לחיובא מחד דרבנן איך א"ל קח מן השוק ועשר עליו משום דרוב ע"ה מעשרין הן א"כ איך אפשר לעשר מלקוח מעם הארץ ע"ז של תערובת. הא זה של תערובת אינו אלא חד דרבנן דמדאורייתא חד בתרי בטל ולקוח מע"ה ה"ל תרי דרבנן דרוב ע"ה מעשרין הן וכל לקוח אינו אלא מדרבנן וכן ללישנא בתרא דהתם דא"ל קח מן הנכרי ולא מן השוק דאין רוב ע"ה מעשרין אבל מן הנכרי ש"ד דיש קנין לנכרי מה"ת ואין חייב במעשר אלא מדרבנן כמו זה של תערובות. אכתי תקשה איך מפריש מזה של לקוח מן הנכרי דה"ל תרי מדרבנן של נכרי ולקוח דקליש על של תערובות דאינו אלא חד דרבנן דמה"ת בטיל ברוב א"ו כל בדרבנן ל"ש חד דרבנן ול"ש תרי דרבנן שניה' שווין בקלישותא ואין זה אלים מזה ועוד בע"כ אין ללמוד מהאי עובדא דר"ש שזורי דא"ל ר"ע קח מן הנכרי' דיש לחלק בין תרי דרבנן לחד דרבנן דא"כ תקשה דרבי טרפון אדר"ט דהתם מחלק בנייהו ואלו הכא במשנתינו ר"י מתיר בקטן וחולק על ת"ק דס"ל לר"י דאין לחלק בניהם ואמרינן בגמ' תניא אמר ר"י קטן הייתי וקראתי למעלה מר"ט וזקני' וא"כ תקשה דר"ט אדר"ט דכאן משווה חיוב' דחד דרבנן לתרי דרבנן והת' גבי תערובות טבל לא משוו להו א"ו לא דמי הא דקרב לחיוב יותר מלפטור לחד ותרי דרבנן. מיהו לפי' הריב"ם שם בתוס' בפ"ג דמנחו' דמפ' הא דלוקח פטור מה"ת ה"מ בשלקחו עד שלא נתמרח אין להכריח משום שאין ר"ט מחלק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ומ"מ מצד הסברא י"ל דל"ד הא דחד מדרבנן לתרי מדרבנן להא דקרוב לחיוב יותר מן הפטור. עוד למאי דפי' בפ"ק דאשה נמי ה"ל תרי דרבנן א"אל כפי' התוס' דא"כ אמאי קטן אינו מוציא לאשה לת"ק הא שניהן שוין דה"ל תרי דרבנן

ומדברי התוס' בפ"ד דר"ה (דף ל"ג) משמע דה"ט דר"י דמתיר בקטן משום דס"ל דרשות מוציא בר חיובא בדרבנן שכתבו דרשות יוכל להוציא בר חיוב דרבנן כמו קטן המברך לאביו ועולה למנין שבעה ומוציא אחרים י"ח במגילה לר"י. ולפי"ז צ"ל דהאי דפ' ג' דסוכה גבי הלל דרבנן דעונין אחריהן דלא כר"י וכן האי דפ' ב' דשבת (דף כ"ג) דקאמר הגמרא השתא דאמרת הדלקה עושה מצוה הדליקו חש"ו לא עשו ולא כלום אבל אשה וודאי מדליקה דאריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו נס משמע דאי לאו ה"ט דאף הן הי' באותו נם היו פטורי' מור חנוכה אם הדליקה אשה לא עשה כלום וכן אם הדליקו חש"ו לא עשו כלום ש"מ דאין רשות מוציא ב"ח בדרבנן והיינו דלא כר"י. מ"מ קשה לי דה' מציד' תברא דאי ס"ל לר"י דבדרבנן רשות מוציא בר חיוב אמאי פליג ר"י את"ק אקטן לחוד ומשמע דבשוטה מודה להו. ה"ל לאפלוגי נמי אשוטה ולהתירו נמי להוציא ב"ח ידי חובתו מה"ט גופי'. אבל לפי' התוס' דשמעתין ניחא דבקטן לחוד מתיר דהא מ"מ מחויב מדרבנן ואע"ג ד"הל