טורי אבן ר

אין איסור דורות בכלל אבל השתא דגלי קרא גבי עמוני ומואבי בהדיא לאסור דורות אתיא לן גבי לא תתחתן לאסור דורות מק"ו מה במקום שהתיר את הנקבות מיד דהיינו עמוני ומואבי דדרשינן עמוני ולא עמוני' מואבי ולא מואבית מקום שאסור אפילו נקבות גבי לאו דלא תתחתן אינו דין שיה' אסורין לעולם וכה"ג דריש ר"ש ק"ו בפ' הערל (דף ע"ו) להית' הנקבות של מצרי ואדומי מיד מה אם במקום שאסור את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסור את הזכרים אלא עד שלשה דורות א"ד שנתיר את הנקבות מיד ואע"ג דרבנן פירכו להאי ק"ו הא במסקנא התם מייתי לה להאי פירכא מחלל דחייבי עשה ור"ש ס"ל דאין חלל מחייבי עשה הכא ל"ל הכי. דהא פי' רש"י התם ומחלל דחייבי לאוין לא מצית למפרך דא"ל מה להנך שכן לאו תאמר במצרי ואדומי שהן עשה ואין חמור. דהכא נמי ל"ל מצרי ואדומי יוכיח שאסורין נקיבות כזכרים לרבנן דפליגו עלי' דר"ש ואפ"ה אין אסורים לעולם דמה למצרי ואדומי שכן קלים שאינן אלא בעשה הקל תאמר לא תתחתן שהוא בלאו דחמיר. וכיון שכן השתא תקשה דר"נ דא' יהושע נסבה הא עבר בלאו דלא תתחתן למ"ד דבגיירותן איירי ואפ"ת דר"נ ס"ל כס"ד דרבא דבגיירותן מיירי האי לאו דלא תתחתן בהם מ"מ תקשה למ"ד בגיירותן מיירי מהאי ברייתא דח' נביאים יצאו מרחב הזונה: וצ"ל להאי מ"ד ברייתא דח' נביאים פליג אהאי דספרי וס"ל דרחב לא היתה מז' עממין אלא משא' אומות ובאתה לגור שם

דף יו ע"א הכין לו תני לו הכין פי' משום דלו יתירא הוא אלא להא דרשא אתא וקשה אכתי מאי קמ"ל בהאי לו אי משום הא דלבסוף נתגלגל הדבר שנתלה המן עצמו על אותו העץ שהכין למרדכי הא לא צריך לו יתירא דהא בהדי' כתיב וי"ל דקמ"ל דבשעת הכנת העץ באותו שעה כבר נגזור מן השמים שיתלה המן עליו ולא תימא דאח"כ נגזור גזירה זו עליו כדכתיב בלילה ההוא נדדה שנת המלך ואמר ר' תנחום לעיל נדדה שנת מלכו של עולם וה"נ אמרי' במדרש כיון שהביאו העץ לפני המן הכינה על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות עבדיו איך יתלה מרדכי עליו השיבהו בת קול נאה לך העץ משש' ימי בראשי' רבנן דתמן אמרו כולי

ע"ב גדול ת"ת יותר מבנין בה"מ שכל זמן וכו' ק"ל אכתי מנ"ל שגדול ת"ת מבנין המקדש דלמא שקולין הן מש"ה לא הי' מחויב לעלות והרי מצינו לב' מצות ששקולין הן זו כזו ברפ"י דשבת גדול הכנסת אורחים כהשכמת בה"מ. וה"נ קשה אהא דקא' בסמוך גדול ת"ת יותר מכיבוד אב ואם מיעקב שלא נענש על אותן שנים שהי' בבית עבר מנ"ל הא דלמא ת"ת וכיבוד אב ואם שקולין הן מש"ה לא נענש. וי"ל דודאי אלו לא הי' ועמד נגד ת"ת גבי יעקב אלא כבוד אב ואם לחוד וגבי עזרא אינו אלא בנין בה"מ לחוד ודאי המ"ל דשקולין הן אלא משום דעמד נמי נגד ת"ת דעזרא מצות ישיבות א"י שהרי ברוך בן נרי' רבו בבבל הי' כדפירש"י והנ"מ קצת במדרשים דעבר הי' דר בח"ל בעבר הנהר וכדכתיב בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם וגומר ואברהם בן בנו של עבר הי' והא בימי אברהם כבר היתה א"י מקודשת כמו שדרשו חכמים על מה שנאמר ביצחק אל תרד מצרימה שאתה עולה תמימה ואין ח"ל כדאי לך והשתא אס"ד דת"ת וכיבוד אב ואם א"נ תלמוד תורה ובנין בה"מ שקולין הן א"כ מצות ישיבה א"י וכיבוד אב ואם דיעקב וכן ישיבת א"י ובנין בה"מ דעזרא ה"ל להכריע ולהעדיף על ת"ת שכנגדם ולמה לא נענש יעקב וכן עזרא למה לא עלה. אע"כ ש"מ דתלמוד תורה עכ"פ עדיף מכיבוד אב ואם לחוד וכן מבנין בה"מ לחוד ואפי' אי איכא נמי ישיבות א"י בהדייהו אכתי אינו מעדיף ומכריע על תלמוד תורה ועכ"פ שקולין הן ת"ת והני תרתי שכנגדו

דף יז ע"א למה נמנו שנותיו של ישמעאל. פירש"י מה לנו לשנות הרשעים. ותימה לי הא אמרינן בסוף פ"ק דב"ב (דף יו) דישמעאל עשה תשובה ונ"ל מדכתיב גבי' ויגוע וימת דכל מקום שנאמר גוי' אינו אלא מיתתן של צדיקים ואיך הרשיע רש"י את הצדיק שעשה חשובה ואדרבה אמרינן בכמה מקומות במקום שבעלי חשובה עומדין אין צדיקים גמורי' יכולי' לעמוד אבל איני ידע מי דחקו לרש"י לפרש דהדבר ברור דהכי ק"ל למה נמנו שנותיו של ישמעאל שהרי אפי' שנות של צדיקי' מאבו' העולם ואילך שוב לא מנה קרא שהרי שנות השבטי' לא נמנו בקרא ואע"פ שמצינו שמנה קרא שנות של יוסף ושל לוי קהת ועמרם הנהו לדרשא אתי' כדפי' במדרשי' ומשני האי נמי לדרשא אתיא כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב כדמסיק ואזיל: פרק שני

קראה על פה הא דלא כייל לקרא ע"פ עם קורא למפרע בחדא בבא נ"ל שה"ט משום דלמפרע פוסל אפי' במקצת ואפי' פסוק אחד כדתניא בגמ' השמיט בו הקורא פסוק א' לא יאמר אקרא את כולה ואח"כ אקרא אותו פסוק פי' משום דה"ל קורא למפרע אבל קורא ע"פ דלא יצא אינו אלא בקרא כולה או רובה בע"פ אבל מקצתה לית לן בה כדאמרינן בגמ' גבי השמיט בו הסופר אותיות או פסוקים. ולישנא דמתני' הכי דייקי דגבי למפרע תלה בהקורא דתני הקורא למפרע וגבי ע"פ תלה במגלה דתני קראה בה' דאמגילה קאי משום דקראה משמע כולה או רוב' אבל הקורא מקצתה נמי במשמע. ובגמ' אפרש יותר. וכ"ת אכתי תקשה לה"ט דא"כ למה כייל תנא לקרא על פה עם קרא תרגום בכל לשון בחדא בבא הא לא דמי דקר' ע"פ אין פוסל אלא ברובו והני אפי' בפסיק א' או בתיב' וי"ל דמה"ט כייל להן בסיפ' לומר ששווין להדדי בהא דכמו קרא תרגו' בכל לשון אינו יוצא מעיקר תקנה של ד"ק לכ"ע כדנ"ל בגמ' מקרא. ה"נ קרא ע"פ לא יצא מעיק' דברי קבל' לאפוקי ממ"ד בפ"ק דאסתר לאו ברוח הקדש נא' אלא לקרו' אבל לכתו לא והא דקר ע"פ לא יצא אינו אלא מדרבנן בעלמ' כמ"ש התוס' (דף ז' ע"א) ונ"מ שאם אין בידו מגילה מחוי' לקרותה בע"פ כדי לצאת עכ"פ י"ח קריאה של דברי קבלה קמ"ל דרומיא דהני דמעיקר דדברי קבלה אינו יוצא בהו אף בקרא ע"פ מעיקר דדברי קבלה אינו יוצ' ואפי' אין בידו מגילה א"צ לקרותה בע"פ דלאו כלום הוא. ובהכי ניחא לי מאי דפריך בגמ' אהא דקרא תרגום לא יצא היכי דמי אלימא דכתיבא מקרא וקראה לה תרגום היינו ע"פ. ומאי קושיא דילמא לעולם דכתוב מקרא וקרא לה תרגום וקמ"ל דלא יצא אפי' מעיקר תקנה דדברי קבלה משא"כ בע"פ דמעיקר דברי קבלה יוצא ואינו אלא מדרבנן בעלמא ומתניתן אתי כמ"ד בפ"ק אסתר לא נאמר ברה"ק אלא לקרות אבל לכתוב לא אלא ודאי מגופי דמתניתן דייק לה דלא אתיא כהאי תנא מדכייל לקרא ע"פ עם קרא תרגו' בכל לשון בחדא בבא וכדפי'. ובזה א"צ למ' שכתבתי שם אבל ק"ל דמאי אירי' קרא ע"פ דל"י הא אפי' בכת' אלא דאינו כת ב' כול' לפניו בשע' קריא' אלא כתב פסוק פסוק וקד' לה נמי לא אע"ג דבקריא' כל פסוק כבר נכתוב אותו פסוק ולא ע"פ הוא אפ"ה ל"י הואיל ובשעת קריאת פסוקי קמאי אכתי פסוקי בתראי לא הוי כתיבי כדדייק הגמ' דהי' כותבה ה"ד אי דמסדר פסוקי פסוקי וכתב לה כי כיון לבו מאי הוי ע"פ הוא אלא דכתב ע"פ וקרא לה וכו' אפי' למ"ד מאיש יהודי צריכה שתהא כתובה כולה ואע"ג דהתם מיעוטי אינו מעכב אלא בשאינו כתובה עדיין רובא דווקא אבל כתובה כבר רובא אין מיעוט שאינו כתב מעכב על הרוב שכתב כבר וקרא מתוך הכתב כדמוכח לקמן אהא דה יא השמיט בה הסופר אותיות או פסוקי יצא דמוקי לה הגמ' במקצתה אלמא מקצתה אפי' לא כתב כלל ל"ל בה הא בהאי ברייתא דהשמיט בה מסיים וקרא הקורא כמתורגמן המתרגם פי' ע"פ יצא ש"מ דע"פ במקצתה נמי ל"ל בה. וכיון שכן מאי איריא ע"פ דלא יצא אפי' בכתב דומיא דע"פ דכתב פסוקא פסוקא וקרא לי' נמי דינא הכי דברובא ל"י ואי במקצתה אפי' בע"פ נמי יצא כדפי'. וי"ל דהא דנקט קראה ע"פ לרבותא נקט דקרא כולה או רובה במשמע מדנקט קראה בה"א ולא נקט קרא משמע דאמגילה קאי שקרא כונה בע"פ וה"ה לרובה דרובה ככולה. והשתא קמ"ל דאפי' בע"פ דחמי' אפ"ה בקר' מקצתה בע"פ ל"ל בה ואי הוי תנא דכתב פסוקי פסוקי וקרא לה ה"א דווקא בהא מקצתה לית לן בה אבל בע"פ דחמיר אפי' מקצתה מעכב קמ"ל דאפי' ע"פ נמי דווקא בקרא כולה או רובה מעכב אבל מקצת' אפי' ע"פ ל"ל בהו ועי"ל דוודאי לא דמי רובה דמעכב בקריא' ע"פ לרובא דמגילה החסירה דשאינו כתיב מעכב על הכתוב דרוב החסרון דמגיל' לכמה תנאי עודף על רוב' שבע"פ שהרי למ"ד שא"צ לקרותן אל' מאיש יהודי אפ"ה צריכה שתהא כתובה כולה והה"נ לשאר תנאי דלקמן דממעטי בקריאה יותר שאין צריך לקרותה אלא מואחר הדברים האלה או מבלילה ההוא מ"מ לענין כתיבה מודו שצריכה שתהא כתובה כולה. והרי לפי זה הדבר ברור שרובא דקריאות ע"פ דפוסל אזלינן בתר רובא דישנו בקריאה שהוא רוב קטן ורוב חסרון הכתיבה המעכב על הכתוב בעי רוב גדול מכל דישנו ככתיבה דהיינו כל המגילה מתחלתה ועד סופה דהא לענין כתיבה לכ"ע צריכ' שתהא כולה. והשת' ניחא דתנא דמתני' כחד מהני תנאי הממעטין קריאה דס"ל דא"צ לקרותה כולה ומ"מ כולה איתה בכתיבה ורוב החסרון דכתיב' הפוסל את המגילה מצד עצמה הוי יותר גדול מרוב הפוסל בקריאו' ע"פ דאזלינן בתר שיעור קטן של קריאה. וכיון דהא דתנא מתניתן קרא גבי ע"פ דמשמע רובא מדתנא קרא בת' וכדפי' וקמ"ל דהיינו רוב קטן של קריאה ואינו בכלל רוב הפוסל בכתיבה דלגבי כתיבה אכתי אינו אלא מיעוט

קראה תרגום בכל לשון ל"י. הא דנקט לקראה תרגום בפרטות הא ה"ל בכלל כל לשון משום דתרגום חשוב טפי כדאמר במ"ר פרשה ויצא אל תהא לשון ארמי קלה בעיניך שמצינו בתנ"ך שחלק הכתוב כבוד ללשון ארמי בתורה יגר שהדותא כו': והשתא מתני' זו ואצ"ל זו קתני קראה תרגום ואצ"ל בכ"ל וכן פי' רש"י בגמרא דמתני' זו ואצ"ל זו קאמר מיהו י"ל איפכא דמתני' לא זו אף קתני דתרגום גרע מנ"ל. כדאמר בפ"ז דסוטה (דף לג) אר"י לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון