טורי אבן קצט

ע"י נביא מ"מ אפשר לומר דלא נמשח למלך אלא לאחר מיתת שאול ולא בעודו חי וכשדנין עליו דין מלך מהשתא ממילא א"צ שום תנאי מחומר של ד"נ והיינו דאמרי' בירושלמי כבר נגמר דינו מבע"י כלומר כיון שדנו שיש עליו דין מלך שוב א"ל יותר ובהכי נ"ל מה שהק' התוס' איך יתיב בדין הא אין מושבין מלך בסנהדרין ותי' בדוחק ולמאי דפי' ניחא דעיקר הדין ע"ז הי' אם יש עליו עכשיו דין מלך או לא וה"ט דאין מושבין מלך בסנהדרין הוא משום דכתי' לא תענה על ריב נא תענה על רב כדאמרי' התם והשתא אם יש עליו דין מלך הא ממילא נבל בר קטלא הוא ואם אין עליו דין מלך אין כאן משום לא תענה על רב והא דאמרי' גבי אורי' שהי' לדונו בסנהדרין אע"ג דבאותו פעם כבר הי' דוד מלך מ"מ המרד לא הי' ברור וע"ז הי' צריך לדונו בתחילה בסנהדרין קודם שהרגו אם זה נקרא מרד או לא דהא המרד של אורי' בדוד קליש טובא רש"י פי' שהמרד הי' דאמר ואדוני יואב לאו אורח ארעא לקבל עליו מרות אחרי' בפני מלך והתוס' הק' ע"ז דאין זה מרד שלא הי' בלבו להמליכו ולקרות מלך ופי' בשם ר"מ דהוה מרד משו' דבסיפא דקרא כתוב ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד א"ל לעשות ולא רצה נעשות מ"מ זה המרד הי' קליש טובא ובוודאי כל כה"ג צריך לדונו בסנהדרין אם זה קרוי מרד אם לא מ"מ כיון דלפי האמת הי' מרד כדא"ל הנביא ואותו הרגת בחרב בני עמון מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו אף אורי' החתי אי אתה נענש עליו אלמא הוי מרד ואין זה אלא גילוי מילתא למפרע דבר קטלא הי' משעת המרד ומאותו שעה אין לו דמים דל"ד נשאר ד"נ כדפי' דגברא קטילא קטל

דאיגירה ונסבה יהושע. הקשה התוס' האיך נסבה הא אמרי' בפ' הערל (דף עט) דאפי' בגירותן (ל"ל) [צ"ל אית להו] חתנות וצ"ל שלא היתה מז' עממים אנא משאר עממים ובאתה לגור שם ומיהו בפ"ז דסוטה דחו התוס' סברא זו דתניא התם ושבית שביו לרבות כנעני' שבח"ל שאם חזרו בתשובה מקבלים אותן הק' התוספו' האיך קבלו לרחב שהרי היא היתה מן הכנענים שבתוכה כדאמרינן בספרי בפרשה בהעלותך (ומאי) [צ"ל ומה] אם מי שהיתה מעם שנאמ' בהם לא תחי' כל נשמה על שקרבה עצמה כך קירבה המקום וארחב קאי. ואמרי' נמי במס' מגילה שנתגיירה ונסבה יהושע והא מן כנענים שבתוכה לדברי הכל אין מקבלי' אותן. ומיהו למאי דיש מפרשים דהאי סוגי' דפ' הערל דקאמר יהושע גזר על הנתינים מפני שרימו את נשיאי העד' לאחר זמן שאמרו מאר' רחוקה באנו ופליג אהא דמסיק רבא דבגיירותן אית להו חתנות אלא ס"ל כקס"ד דרבא מעיקרא דבגיירותן אין להו חתנות ובנתגיירו מותרין י"ל דר"נ דהכא הכי ס"ל דהא דקאמר דאיגיירה ונסבה יהושע אותו מעשה הי' קודם שגזר עליהם א"נ לא גזר אלא אגבעוני' שרימו לנשיאים אבל לא על אחד משאר ז' עממים לאחר גיירותן. מיהו הרמב"ן והרשב"א פי' דלא פלגו הני תרתי סוגיין אהדרי דוודאי נא תתחתן בם בגיירותן קאי כמסקנ' דרבא ומיהו מה"ת אינו אסור אלא אינהו גופייהו לאחר גיירותן אבל נא בניהם דהא לא מנה הכתוב בהו דורות ואתא יהושע וגזר אף לדורות עד עולם אכתי תיקשי האיך נסבה יהושע אלא דעל פי' זה ק"ל דאם איתא דמן התורה אין אסורים אלא אותן שנתגיירו בלבד ובניהם מגזירת יהושע היא א"כ הא דאמר ר"י בפ' הערל (ע"ז. ע"ש) אי לאו דאר"י אשר יולדו תלאן הכתוב בלידה כלומר דמצרי ואדומי אן הנקבות אסורין לבא בקהל דור שלישי לא מצא ידיו ורגליו בבהמ"ד כיון דאר"י קהל גרי' איקרו קהל מצרי שני במאי יטהר. ומאי קושיא דכיון דמן התור' ז' עממי' אינן אסורי' אלא אותן שנתגיירו בלבד אפ"ת דנקבות דמצרי ואדומי מותרין מיד וגם הם בכלל קהל הם אפ"ה משכחת לה טהר' במצרי ואדומי שני שיקחו לגיורת ראשונ' מז' עממי' שנתגיירו הם עצמם וכיון דאסורי' מן התור' מלבא בקהל לאו קהל מיקרו לכ"ע כדתנן כל האסורים לבא בקהל מותרין לבא זה בזה ואפי' ר"י מידה בהא כדאמרינן בספ"ק דקדושין ואפ"ה בכה"ג טהורין דהא מן התורה בניהם מותרין לבא בקהל אלא ע"כ מ"ד בגיירותן א"ל חתנות ז' עממי' דאסורין מה"ת הן אסורין לעולם כממזר ועמוני ומואבי וא"כ א"א למצרי ואדומי שני לבא לידי טהרה ע"י לעולם דהא מ"מ אסור לבוא בקהל מצד אמו דהלך אחר הפגום שבשניהם וכ"ת הא הקשו התוס' שם וישא נתינה והולד כשר לר"י דאמר בסמוך מצרי שני שנשא מצריות ראשונה בנה שלישי הוי דבתר דידי' שדינן ותי' דר"י דהכא סבר כאידך דר"י דאמר רב דימי אר"י בנה שני הוי דבתר דידה שדינן ליה וכמו שפי' התוס' לשיטתם דנתיני' לעולם אסורי' וא"א למצרי שני לטהר ע"י נתינה כיון דבתר דידה שדינן. ה"נ לשיטת הרמב"ן והרשב"א דנתינים לא נאמר בהם דורות ודור שני מיד מותרין לבוא בקהל וכמו דבתר דידה אזלינן לחומרא במצרי שני שנשא מצרית ראשונה הה"נ דאזלינן בתר דידה לקולא במצרי ראשון שנשא מצרית שניה ובנה הוי שלישי דמדאליבא מ"ד בתר דידי' אזלינן אפי' לקולא אזל בתר דידי' בשני שנשא ראשונה דבנה שלישי הה"נ נלמוד למ"ד בתר דידה אזלינן לקולא נמי אזל בתר דידה והכי מוכח התם וא"כ במ"ר שנשא נתינה אע"ג דבנה הוי שני אפ"ה חותר לבוא בקהל דבתר דידה אזלינן ובנתינין ל"נ דורות וא"כ תקשה מצרי שני במאי יטהר בשלמא מ"ר דיהא בנו שני להכשיר בן בנו אע"ג דאא"ל שנשא נתינה דא"כ מאי איירי' דכתב רחמנא דור שלישי יבוא אפי' שני נמי כיון דבתר דידה אזלינן מ"מ אפשר לומר דעבר ונסיב לכשירה אע"ג דפריך התם ודלמא דעשר ונסיב ומשני דאי לא כתב קרא. הא הדר פריך והרי מחזר דאי הוא וכתבי' קרא ומשני דאי לאיסורא כתיב. דאי להתירא לא כתיב וה"נ דאי לאיסורא דדור שני עדיין באיסורא הוא עומד וא"ל דבעבר ונסב איירי ואתא קרא לאסור את בנו לקהל אבל הא תקשה מצרי שני במאי יטהר דכתיב דור שלישי יבוא בקהל אי דנסב לנתינה מ"א להתיר מפני שהוא דור שלישי למ"ר הא אפי' שני בכה"ג נמי בנשא אביו הראשון נתינה שרי לקהל כיון דבתר דיד' אזלינן ובע"כ מיירי קרא להכשיר דור שלישי בדעבר נמי השני ונסב כשירה א"כ ה"ל דאי להתירא ולא כתביה קרא

מ"מ עיקר דברי התוס' תמוהי' דתלו הא דמצרי דנסב נתינ' להכשיר זרעם בהא פלוגתא דבתר דידי' או דידה אזלינן דפליגי במ"ש שנסב מ"ר דעד כאן ל"פ אלא במצרי שני שנסב מ"ר שהם מעם אחד אבל כשהאיש והאשה הן משני עממין הלך אחר הפגו' שבשניה' כדאמרי' התה באומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניה' ואמרי' התם בעמוני שנסב מצריות אי זכר הוא הלך אחר הפגום של אביו ואי נקיבה היא הלך אחר הפגום של אמו שוב ראיתי להתוס' בפ"ג דקידושין (דף ס"ז) שפי' דההי' פלוגת' אי בתר אב שדינן או בתר אם אינו אלא בעם א' ולא בב' עממין וכדפי' עכ"ל הרז"ה עוד נרא' להבי' ראי' לזה דספ"ק דע"ז (דף כף) דרשינן מקרא דלא תחנם דלא תתן להם חני' בקרקע והקשו התו' דהא קרא כתיב ונשל גוי' רבי' מפניך החתי וגו' וכתיב לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בהם ובפרק הערל מוקמינן לי' בז' אומות דבגיירותן ל"ש חתנות ותי' התוס' דלא תתחתן ליכא לאוקמא אלא בז' אומות שהרי כל שחר אומות מותרין לבוא בקהל בגיירותן חוץ מאותן שאמור הכתוב מצרי עמוני ומ אבי והשתא אא"ב דהאי חתנות דאסור קרא סתמא אף דורות בכלל איסור זה מהשתא בע"כ לא מיירי אלא מז' אומות בלבד דאי כל האומות בכלל לאו דלא תתחתן הני האומות דפרט בהו קרא לאסור לבוא בקהל ל"ל הא בלא"ה הרי הם בלאו דלא תתחתן אע"כ לאו זה לא קאי אלא אז' אומות בלבד אבל א"א דלאו דלא תתחתן דאתא לאסור בגיירותן אין לו דורות ולא אסור הכתוב אלא דור ראשון שנתגייר בלבד מהשתא לעולם אימא לך דבלאו דל"ת כל האומות בכלל כמו אידך קרא דלא תחנם דסמיך ליה ואפ"ה איצטריך קרא לפרוט בהני אומות דאמרן משום לאסור בהם דורות דעמוני ומואבי אסורין לעולם ומצרי ואדומי משום דור שני דדוקא דור שלישי יבוא בקהל ולא שני דאי משום לאו דלא תתחתן אפי' שני מותר ואע"ג דדרשינן עמוני ולא עמונית היינו להתיר הנקיבות מדור שני ואילך אבל דור ראשון לא דבכלל לאו דלא תתחתן איתנו וכ"ת כיון דכ"ר עמוני למעוטי עמונית והיינו ע"כ להתירן מדור שני ואילך דאי דור ראשון בלאו דלא תתחתן הוו ממילא ש"מ דהזכרים אסורין עד עולם ול"ל דכ"ר גם דור עשירי לא יבא לך בקהל עד עולם אע"כ דכל האומות אינן בכלל לאו דלא תתחתן ואי לא פרט קרא לאסור דורות בעמוני ומואבי ה"א דלית בהו דורות הא ליתא דאפ"ת דכל האומות איתנו בכלל לאו דלא תתחתן אפ"ה צריך לפרוט ולאסור דורות בהן דאי לא פרט כיון דמן הסתם ומפשטא דקרא לא נאסור דורות כדאמ' דגבי לאו דלא התחתן לפי סברא זו אלא משום יתורא לחוד מייתינן בהו לאסו' דורות די לך אי מייתית לאסור בהו דור שני בלבד דאינו בכלל לאו דלא תתחתן אבל מדור שני ואילך ה"א דמותרין קמ"ל דאסורין עד עול' וכ"ת א"כ גבי מצרי ואדומי דפרט דור שלישי יבוא ולאסו' שני בא ואי לאו דלא תתחתן אכל אומות קאי ל"ל הא מדאסר הכתוב למצרי ואדומי בע"כ לדור שני בא דאלו לראשון לא צריך דבכלל לאו דלא תתחתן הם ומשלישי ואילך ממילא מותר כדאמרת גבי עמון ומואב אע"כ לאו דלא תתחתן לא קאי אלא אז' אומות בלבד ולא על שאר אומות הא לאו מילתא היא דהא גבי מצרי ואדומי לא כתב קרא לאסור להדיא אלא מכלל התירן דכתיב דור שלישי יבא מכלל קודם דור שלישי לא ולא בא הכתוב לאוסרין בלאו גמור אלא בלאו הבא מכלל עשה דה"ל עשה א"כ א"א לכתוב בענין אחר שיהא בלאו הבא מכלל עשה דאי כתב קרא דור שני א"כ ממילא הוי שני מותר מ"מ קשיא מהא על סברת הרמב"ן והרשב"א א"ו כסברת התוס' דלאו דלא תתחתן למ"ד דבגיירותן מיירי אע"ג דלא נאמר בהו דורות אפ"ה לעול' במשמע וכ"ת אי כל היכא דכתב רחמנא סתמא אע"ג דלא נאמר דורות לעולם במשמע דורות דכתב רחמנא גבי לאו דעמוני ומואבי דכתיב גם דור עשירי לא יבוא להם עד עולם ל"ל. הא סתמא נמי לעולם במשמע כדאמרת גבי לאו דלא תתחתן. י"ל דוודאי אי לא גלי קרא בהדיא גבי עמוני ומואבי לאסור דורו' ה"א בין עמוני ובין מואבי ובין לאו דלא תתחתן דור ראשון שנתגיירו הן עצמן הוא דאסורין אבל דורות לא דוודאי בסתמא