טורי אבן יט

צ"ל הוי נזיר לכל] פרי לר"ש דל"ל דהוי נזיר לכל (וא"ל) [צ"ל מאי איכא למימר] ולא משני ר"ש ל"ל האי הקישא ש"מ דכ"ע מודו בו והא ראב"י נ"ל דב' רגלים עובר בב"ת מאלה תעשו לה' במועדיכ' מיעוט מועדים שנים. ובסיפא דהאי קרא כתיב ולשלמיכם ודרשינן לה רפ"ב דתמורה [ד' י] לרבות שלמי נזיר. וכיון דשלמי נזיר גבי האי קרא דמיירי בב"ת כתיבא. ש"מ דע"ע בב"ת וא"כ הקישא דב"ת לקרבנותיו ל"ל. אלא ודאי הקישא לחטאת אתיא דחטאת משלמי' לא נפקא. וה"נ י"ל לשאר תנאי אע"ג דשלמי' מדרוש ידרשנו נפקא אפ"ה משום חטאת צריך להקישא: וכ"ת הא משמע התם דנזירות נדר ונידב הוא ומרישא דקרא דנדריכם ונדבותיכם נפקא לן ולשלמיכ' לרבות שלמי פסח אתיא וא"כ ה"נ א"א לומר דהני שלמים דנ"ל מכי דרוש היינו שלמי נזיר הא בהאי קרא דב"ת נדרים ונדבות כתיב ושלמי נזיר נמי בכלל לק"מ דהא פלוגתא דתנאי היא בפ"ב דזבחים [דף קי"ז] ואיכא למ"ד נזירות לאו נדר ונידב הוא ומ"מ מהשתא אינו ראי' דהקישא ל"צ לשלמי נזיר מדראב"י דמרבי ב"ת מהאי קרא דאפשר לומר ראב"י משלמיכם מרבי שלמי פסח ולא של נזיר. ומ"מ ל"ק למאי דפי' דשלמי נזיר מרבי מכי דרוש. די"ל דהאי תנא ס"ל נזיר לאו נו"נ ואין שלמיו בכלל נו"נ דקרא דב"ת

ה' אלקיך אלו צדקות ומעשרות. ה"ה נמי הוה חצי למילף לצדקות מקרא דמעמך כמו דדריש בסמוך מעמך זה לקט שכחה ופאה שהן חלקו של עני דכתיב בי' את העני עמך כדפי' רשי' והא צדקות נמי חלקו של עני הן כמות' אלא כיון דמצי לאתוי' מרישא דקרא טפי ניחא לי' למיתי

צדקות ומעשרות ובכור רשי' נראה דלא גרס ובכור דהא גבי דרוש ידרשנו דמרבי חטאת כו' פי' דה"ה לבכור ומעשר ופסח שהן חובה והתוספות גרסי ובכור וכתבו בכור ומעשר מכי דרוש ידרשנו לא נפקא דל"ד חיובא דידהו לחיובא דחטאת ואשמות דאי ל"ל בכור ומעשר לא מחייב בהו ונ"ל גי' רש"י עיקר דהא תרתי קראי איכא חד לאמר ולא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב ולא מסיימי הי מיירי מאמר ולא אפריש והי מלא אקריב כמ"ש שם. והשתא בכל הני דקחשיב משכחת לה מתרתי דאפי' קרבנות שבחובה כחטאת ואשמות משכחת לי' דומי' דאמר ולא אפריש דנו"נ דהיינו שנתחייב בהן ועברו ג"ר ולא הפרישן אבל בכור בחד הא דמשכחת לה דהיינו בלא אקרבו אבל בלא הפרישו למ"ל דהא קדש מרחם מאיליו מש"ה שייר לה כיון דקראי לא מסיימי ואיכא למימר דהאי קרא בלא אפריש איירי והא בבכור ליתא לפיכך לא קחשיב בכור בהדי הני: ובהכי ניחא לי' דל"ח נמי מעשר בהמה בהדייהו דהא האי מעשרות דתני היינו מעשר דגן מש"ה מפיק לי' למעשרות בלשון רבים דאיכא מעשר שני ועני דעל שניהם עובר בב"ת. ואע"ג דמעשר עני הדבר ברור דנ"ל ב"ת דידי' ממעמך כדנ"ל לקט שכחה ופאה מהכא דהא נמי חלקו של עני כמותם וכתב את העני עמך וכדפי' רשי' דאלו מה' אלקיך לא משמע לן מ"ע דלא כתב שם זה לגבי' רק גבי צדקות ומ"ש כתב שם זה כדפירש רש"י. מ"מ כייל לי' בהדי דמ"ש דשם מעשר חד הוא. ועוד שהוא בא חליפתו דבשנת ג' וששה מפרישין מ"ע במקום מ"ש דשנים שלפניה:. אבל מעשר בהמה לא כייל לי' בהדי דמ"ש דלאו בני חדא בוקתא נינהו ול"ד להדדי והא בברייתא קמייתא לעיל תני צדקות ומעשרות בכור ומעשר הרי דנקט למעשר דגן בפני עצמו וקרא לי' מעשרות בלשון רבים ולמעשר בהמה' בפני עצמו וקרי לה מעשר בלשון יחיד הלכך וודאי האי מעשרו' דתנ' לא מיירי כלל ממעשר בהמה לא ממנו לחוד דלא מצינו בכולה גמר' דקרו לי' לשון רבים רק מעשר לשון יחיד ולא בכללן ג"כ אינו וכמ"ש א"ו האי מעשרות היינו מ"ש ועני לחוד ואלו מעשר בהמה לא קחשיב א"ו ה"ט משום [דמלמ' צ"ל דלא משכחת] דומיא דאמר ולא אפריש דבכה"ג אינו עובר ב"ת על מעשר בהמה אלא באפריש ולא אקריב לחוד כדפרי' לעיל (ד"ה ובכו') ואני תמ' על התוס' דמפרשי דמכי דרוש ידרשנו לאנפק' בכור ומעשר. א"כ מעשר דחשיב תנא לעיל בהדי הנך דעוברי' עליהם ב"ת מנלן. בשלמא בכור איכא למימר דנ"ל מלה' אלקיך דהא בהאי קרא דכי אם לפני ה' אלקיך בסיפא בכורות בקרך וצאנך כתיב אבל מעשר מנא לן דהא גבי מעשר שם זה לא כתיב א"ו מכי דרוש ידרשנו נ"ל מעשר וכדפרש"י

לא תאחר לשלמו הוא ולא חילופו בסמוך מוקי לה בחלופי עולה ושלמים וקצת ק"ל הא אכתי לא עיילת' לעולה ושלמים גופייהו לב"ת עד סיפא דקרא דכי דרוש ידרשנו כדאמר בסמוך וכבר אפקית' לחלופי' מב"ת מיהו הא לק"מ דעולת ושלמים דאתרבה מכי דרוש היינו של חובה דהיינו עולת ראיי' ושלמי חגיגה כדפי' רש"י ותוס' אי נמי עולת של מחוסר כפרה ושלמי נזיר כדפרישת בסמוך אבל של נדר ונדבה מרישא דקרא דכי תדור נ"ל לב"ת אך ק"ל למאי דס"ד דהאי הוא ולא חילופיו למעוטי חלופי חטאת אתי הא ודאי קשיא דהא חטאת גופה לא אתרבו לב"ת עד כי דרוש סיפא דקרא והאיך ממעט ברישא לחלופי. מיהא אינו קשה כ"כ דבלא"ה פריך שפיר דהא למיתה אזלי

והי' בך חטא ולא בקרבנך חטא. לקמן הקשה התוס' (בד"ה מה מעשר) וקצת תימה בכול' שמעתין מהיכא תיתי לן דנפסל דאיצטרך קרא דאינו נפסל וכן אותו בלא ירצה ואין מאחר נדרו בלא ירצה ל"ל. ולי לק"מ דהא לקמן אמרינן מוצא שפתיך זו מצות עשה תשמור זו מצות ל"ת ופריך למה לי הא מובאת שמה ומלא תאחר לשלמו נפקא לן עשה ול"ת ומשני חד לאמר ולא אפריש וחד לאפריש ולא אקריב וצריכא כדמסיק לקמן והשתא אי לא גלי קרא דאין קרבן נפסל באיחורו ה"א דהני קרא אתו תרווייהו ללא אפריש לחוד או ללא אקריב לחוד והני תרי קראי לשנה עליו הכתוב לעכב הוא דאתו. והשתא דנפקא לן מקרא דאין הקרבן נפסל באיחורו. בע"כ הא דשנה עליו הכתוב לאו משום לעכב אלא חד ללא אפריש ואידך ללא אקריב הא דאתי וכה"ג מצינו רפ"ק דזבחים (דף ד') דנ"ל מקרא דמוצא שפתך דבעינן זביחה לשמ' ופריך אימא היכי דשחיט להו שלא לשמה לפסלו והקשה התוס' הא בכל דוכתא בעינן בקדשי' שינה לעכב והכא לא שינה ותירצו דפריך משינה קודש דאיכא תרי קרא ואמרינן לעיל אם אינו ענין לשינה קודש תנהו ענין לשינה בעלי' ופריך השתא אימר תרווייהו בשינה קודש ולעכב

והא כיון דלאו בת הקרבה היא קרא למעוטי ל"ל. נ"ל דעדיפא מיני' ה"ל להקשות דהא מן התורה יש לו תקנה ובת הקרבה היא דהא בפ' ח' דמנחות (דף פ"א) פריך עלה הא דר"ח אמאי אין לו תקנה וליתי בהמה וליתי שמונים בהדה ולימא אי הך דקיימא תודה היא הא נמי תהוי תודה והא דתרווייהו הי' ואי הך דקיימא תמורה היא הא תודה והא לחמ' ולקדשו מ' מתוך (ב) [צ"ל פ] דקאמ' התם ואם איתא לדחזקי' דאמ' קדשי מ' מתוך פ'. כ"ע אית להו האי תקנת' כמו שכתבו התוס' התם. ואע"ג דמשני עלה משום דקא ממעט באכילה דד' או דפ' חילוף הגירס' דפירש"י שם מ"מ אם תדקדק היטב לכולן פירש"י שם תראה שאין במיעוט אכילה זו שום לתא דאיסור תורה אלא איסור דרבנן גרידא אלא לפום רהיטא דמילתא דר"ח דמשמע דאין לו תקנה מדינא פריך הכי

כגון שעברו עליו ב' רגלים והומם. ק"ל למה נאדי רב ששת ממאי דס"ד עד השתא דבחילוף ממש מיירי ובשלא הומם ובחילופי עולה ושלמים ובשאבד אחר שעברו עליו ב"ר והפריש אחר תחתיו ולא נמצא הראשון ועבר על השני רגל אחד וסד"א כיון דמכח קמא קאתי כו' קמ"ל וכדאמ' גבי הומם וי"ל דאם מיירי באבד והפריש אחר תחתיו בע"כ מיירי בקרבן חובה או נדר דהרי עלי דחייב באחריותן דאי בקרבן נדב' דהרי זו כיון דאין חייב באחריו' אי אבד אין צריך להפריש אחר תחתיו וכיון דהכי הא בע"כ מצטרף רגל זה לב"ר שקודם הפרשת השני כיון דאיכא משעת נדרו או משעת שנתחייב ג"ר דל הפרשות קרבנות הללו מכאן הא עובר על ג"ר משעה שנתחייב עד השתא. ופשיטא דעובר עליו בב"ת. אבל כשהומם א"ש דמיירי בקרבן נדב' דהרי זה דאי אבד אינו חייב באחריותו אלא בהומם צריך לחללו על אחר וקמ"ל דאין ב' קרבנות מצטרפין לב"ת דג"ר: ויש לי להוכיח מכאן דבקרבן חובה או של נדר אין צריך ג"ר לב"ת משעת הפרשה דווקא אלא משעה שנתחייב בקרבן ועד שעת הקרבה מונין ג"ר ואע"ג דאיכא הפרשה בנתיים אינו מחלק מלצטרף ג"ר הללו מהדדי ולא אמרינן כיון דאמר ולא אפריש ואפריש ולא אקריב מתרי קראי נ"ל לקמן לב"ת בעינן שיעברו ג"ר לאחד מהנה לחוד ולא היכא דעברו מקצת מג"ר הללו לאמר ולא אפריש ומקצת לאפריש ולא אקריב דבהאי גוונא אין מצטרפין זה עם זה לג"ר. דא"כ אכתי הוה מצי לאוקמי באבד והפריש אחר תחתיו ובקרבן חובה או של נדר ובדאבד אחר שעברו עליו ב' רגלים (וה"א) [צ"ל והא] מדאפרישו הימים הראשונים דמשעת הנדר יפלו ואין מונים לו ג"ר אלא משעת הפרשה וכיון דלא עברו ג"ר אלא ע"י צרוף בין ב' קרבנות קמ"ל קרא דלא מצטרף

ולא בקרבניך חטא מדאחרים נפקא קשה לי מאי פריך דאע"ג דגלי קרא דבכור שעברה שנתו אינו נפסל בכך אפ"ה איצטרך למאחר נדרו ג' רגלי' אע"ג דעבר בב"ת דנמי אינו נפסל ורש"י פי' דבכור שעברה שנתו דסד"א שיפסול הואיל ועבר ואיחרו שהרי אין שנה בלא ג' רגלי' ברוב שנים ואיני יודע כוונתי אי רצה לפרש דמאי פריך מעברה שנתו למאחר נדרו מש"ה פי' דא"א לשנה בלי ג' רגלים ברוב שנים אכתי לא תיקן כלום בזה הא מ"מ כיון דמשכחת לה במיעוט שנים כדרב שמעי' בעצרת דפעמים ה' פעמים ו' פעמים ז' אי לאו קרא דבך חטא ולא בקרבנך ה"א דהקרבן נפסול היכא דעבר בב"ת. והא דמקיש למעשר היינו במיעוט השני' דמשכחת לה לשנה בלא רגלים ואי כוונתו מהיכי תיתי דבכור שעברה שנתו פסול לפיכך פי' דא"א לשנה בלי ג' רגלים ומשום דעבר על ב"ת ס"ד שיפסל ל"ל לתלותו בב"ת ת"ל משום דעבר על עשה דתאכלנו שנה בשנה דכתיב גבי בכור גופי' ס"ד דיפסול. לפיכך כוונת רש"י נעלמה מאתי: מאי פריך מדאחרים נפקא וכמ"ש מיהו בהא י"ל דהא אחרים לית ליה דרב שמעי' כדאמר לקמן אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד ולפ"ז לא דק רש"י במאי דפי' בדאחרי' אין שנה בלא ג"ר ברוב שנים הא לאחרים