טורי אבן קצה

מיהו ק"ל הא דאמר' בפ"ה דנדה (דף מו) וסבר ד"י תרומה בזה"ז דרבנן והא תניא בסדר עולם אשר ירשו אבותך וירשת ירושה ראשונה ושניה יש להן שלישי' אין להם ומשני ר"י תנא לה ולא סבר לה השתא ל"ל לדחוקי בהכי אפ"ת סבר לה דקדושת עזרא לא בטלה אפ"ה תרומה בזה"ז דרבנן דס"ל כר' דשביעית בזה"ז דרבנן וממילא תרומה נמי אדרבנן וכי קאמר ירושה ג' אין להם לשאר מילי התלויין בחובת קרקע חוץ מתרומה וקמ"ל דקדושת עזרא לא בטלה והא ל"ל דע"כ לרבי יוסי ממן שאין כל יושבי' עלי לא בטלה מצות יובל לגמרי ואסור בכל עבודת קרקע ופירותי' הפקר ופטור מן המעשרות שהרי קרא דלכל יושבי' גבי קריאת דרור כתיב שהוא שילוח עבדים כדכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושבי' ואין לנו ללמוד מהאי קרא דבעינן כל יושבי עלי' אלא לענין שילוח עבדים לחוד דבזמן שכל יושבי' עלי' הוא דקראתם דרור ולא בזמן שגלו מקצתן אבל לשאר מצות יובל אין לנו מכאן שאין נוהגין בזמן שאין יושבי' עליו. והא דקאמר התם בשילהי ערכין משגלו שבט ראובן בטלו היובלות משום דאין כל יושבי' עליו וע"כ כר' יהודא או כרבנן אתי' דאמרי בפ"ק דר"ה (דף ח) דשילוח עבדי' מעכב לכל מצות יובל דר"י דריש התם יובל היא יכול אעפ"י שלא שלחו ת"ל היא דשילוח עבדי' מעכב לכל מצות יובל וה"נ לרבנן דס"ל שלשתן מעכבות בו הא שילוח א' מהן. אבל ר' יוסי דס"ל התם יובל אעפ"י שלא שמטו אעפ"י שלא שלחו ואין מעכב אלא תקיעת שופר לחוד א"כ אע"ג דאין יושבי' עלי' ואין שילוח אפ"ה יובל לכל מצותו נוהגות ולא בטלה אעפ"י שאין שילוח הא שילוח לר' יוסי אין מעכב בו וכמו שאם לא שלחו בזמן שהשילוח נוהג דהיינו בזמן שכל יושבי' עלי' אינו מעכב ליובל ה"נ בזמן שאין יושבין עליו דליתא למצות שילוח לגמרי אפ"ה אינו מעכב למצות יובל דהא ליתא דא"כ מאי פריך התם אר' ישמעאל בר"י דדריש הת' מקרא של תורה דמקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע לענין דמנו שמיטין ויובלות וקידשו בתי ע"ח מהא דתניא משגלו שבט ראובן בטלו היובלות מטעם שאין כל יושבי' עליו ודחיק התם לשנויי מנה יובלות לקדש שמיטין ומאי קושי' נימא ר"י בר"י כאבוה ס"ל דאין שילוח מעכב ליובל ואע"ג דבטל שילוח בזמן שאין כל יושבין עלי' אפ"ה יובל לכל שאר מצות לא בטל א"ו בהא אפי' ר"י מודה דע"כ לא קאמר ר"י דאין שילוח מעכב ליובל אלא בזמן שכל יושבי' עליו דראוי ואפשר לקיי' מצות שלוח אבל בזמן שאין יושבי' עלי' דא"א לקיים למצות שילוח כל עיקר מודה דמצית שילוח מעכב ליובל לגמרי. כדאמרינן בכל דוכתא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שא"ר לבילה בילה מעכבות בו. וא"כ כיון דלר"י נמי אין נוהג בזמן שאין כל יושבי' עלי' הדרא קושי' לדוכתא מאי פריך וסבר ר"י תרומה בזה"ז דרבנן הא תנא בסדר עולם דירושה שלישית אין להם מאי קושי' דילמא תרומה שאני דתלי' בשביעית וס"ל כרבי דמקיש שביעית ליובל ותרומה לשביעית וכיון דשביעית בטל ה"ה תו"מ התלויין בזמן השמיטה בשביעית א"ו ליתא לה ט דפרי' ואכתי תקשה הא דפ"ב דכתובות ע"כ כתבתי שם

מצאו אלו וקידשו. בפ"ט דערכין שם פי' רש"י במסכת שבועות (דף יו) מפ' דמקדשי לה בשתי תודות ובשיר וב"ד מהלכין וב' תודות אחריהן וכו' ותימה לי הא התם מקדושת דירוש' איירי שתהא קדושה לאכילת ק"ק ובמ"ש אבל לענין קדושת ע"ח א"צ הא יעוד שאין ענין תודה לענין קדושת ע"ח שהרי אמ' התם (דף טו) אין עזרה מקודשת אלא בשירי מנחה מ"ט כירוש' מה ירו' דבר הנאכל בה ויוצא ממנה נפסל אף עזרה וכו' וכיון דטעמא מש"ה הוא בשאר ע"ח ל"ש ה"ט דהא תודה אינו נאכלת בהן ואדרבה בביאתן לתוכן נפסלת ביוצא כיון שיצא חוץ לירו'. ובפ"ב דשבועות כתב רש"י לא פי' לי במה מקדשין ערי א"י: ול"נ דקדוש' ערי א"י ה' בפה מפי ב"ד: ומדקא' מצאו אילו וקידשו משמע לי דמ"מ לא מהני קידוש שני שבימי עזרא אלא לאותן ערים שהי' מוקפות חומה כבר בימי יהושע אבל למוקפין חומה לאחר מכאן לא. אלא שמדברי הרמב"ם נרא' שקידוש עזרא אהני אפי' למו"ח שבימיו אע"פי שלא היו מוקפות חומה מימות יהושע. שכתב [בפי"ב מ"ה שמיטה] כיון שגלו בחורבן ראשון בטלו קדושת ערי חומה שהי' בימות יהושע כיון שעלו בימי עזרא בביאה שניה נתקדשו כל הערים המו"ח באותו העת וק"ל הא ר' ישמעאל בר"י אמתני' דפ"ט דערכין (דף לג) קאי לפרושי דלמה מנו חכמים את אלו דתנן התם ועלה קאמר כשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום אבל ראשונים בטלו והתם תנן עיר שגגותיה חומותה ושאינה מו"ח מימות יהושע ב"נ אינו כבתי ערי חומה עוד תנן התם אילו הן בתי ערי חומה ג' חצירות של ב' בתים מו"ח מימות יהושע ב"נ כגן קצרה כו' עד וירושלי'. אלמא אע"ג דמנה את אילו משום קידוש ב' של עולי בני הגולה אפ"ה (מה"ע) חלה קדושת בתי ערי חומה דידהו הואיל ומו"ח מימות יהושע הא לאו הכי ק ידוש בני הגולה לא מהני הכי. ואפשר שהרמב"ם נמי סבר דל"מ קידוש ב' דעזרא אלא לערים שהי' מוקפו' חומה בימי יהושע ומה שכת' נתקדשו הערים המו"ח באותו העת היינו לומר דתרתי בעינן דאע"פי שהי' מוקפות בימי יהושע אי אינו מוקפות נמי בשעת קידוש ב' דעזרא ל"מ להו קידוש ב'. אלא שמפשט דבריו נר' דאמוקפות חומה באותו עת לחוד קפיד דאל"כ הל"ל ג"כ דבעי נמי מוקפו' תומה מימות יהושע א"ו אמו"ח בימי עזרא לחוד קפיד וסגי בהכי. ומ"מ לפי סוגית הגמ' משמע כדפי' דקידוש ב' דעזרא לא אהני אלא לאותן שהי' מוקפות בימי יהושע וא"ל נמי דבמוקפות בימי יהושע לחוד סגי אעפ"י שאינו מוקפות בימי עזרא ואע"ג דלהאי תנא קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד מדצריך לחזור ולקדש בביאה ב' והרי למ"ד ל"ק באין לה חומה עכשיו אזדא קדושתי' דמע יקרא כדמוכח מהא דמוקי לה לברייתא ב' כר' אליעזר בר"י כ"ש דלא חל עלי' קדושה חדשה. מ"מ אהני קדושה דעזרא לכשיקפו לה חומה הא לה קדושת ע"ח לכל דבר הואיל והיתה מוקפות בימי יהושע אבל בהיקף דבימי עזרא לחוד לא סגי ובסמוך יתבאר עוד זה

ורמינהו אר"י פי' רש"י מסקנא דמילתא דאמר לעיל הני תנאי פליגי בקלע"ל. וק"ל למה דחק לפ' כן הא כבר איכא תנא דהא ר"י דא' מקריבין אע"פ שאין בית דס"ל קלע"ל אלא דהגמר' ר"ל דר"א ס"ל ל"ק כר' יצחק ודחי לה רבינא דר"א נמי מצי סבר קידשו והשתא לבתר דאיית' הא דר"י ב"י וס"ל ל"ק כר"י כבר קם לן תנאי דפליגי בהא אי קידשו אי ל"ק והאי ורמינהו מילתא באפי נפשי' למירמי דר"י אדר"י ולאו אדלעיל קאי דקא' תנאי ובפ"ט דערכין נמי רמי לה מיהו לישנ' דגמ' דקא' אלא כהני תנאי ול"ק אלא כהאי תנא משמע דרצה להביא ב' תנאי חדשי' אחד ס"ל קידשו וא' ס"ל ל"ק ואפשר שרצה להביא ב' תנאי דפליגי בחדא מילתא דבתי ע"ח בהא דקידשו ול"ק

דף י' ע"ב כל המצות הללו נוהגין בהן פי' רש"י כל המצות הנוהגין בבתי ערי חומה שילוח מצורע וק"מ בט"ו והבית חלוט בה בסוף שנה מה שפי' לענין ק"מ בט"ו מיירי כבר תמהתי עליו לעיל בפ"ק (דף ג). ובפ"ב דשבועות (דף טו) פי' דנ"מ נמי שאין עושין מגרשיהן שדות גם על זה אני תמה דמה ענין הא לעיר מוקף חומה מימות יב"נ והא סתמא תנן בספ"ט דערכין (דף לג) אין עושין שדה מגרש ולא מגרש עיר ולא עיר מגרש וסתמא אכל עיירות קא' ולא אמוקף חומה מימות יב"נ לחוד. ועוד דה"ט שלא להחריב את נוי העיר ולפי"ז כל העירות שוין בזה ועוד הא דקתני סיפא בד"א בערי הלוים אבל בערי ישראל עושין שדה מגרש וכו' ובגמ' יליף מקרא דשדה מגרש עריהם לא ימכר והיינו לא ישנה והא בערי הלוים מוקף חומה מימות יב"נ למ"ל כדפריך התם אקרא דגאולת עולם תהי' ללוים בתי ע"ח ללוים מי אית להו והא תניא ערים הללו אין עושין אותם לא כפרים קטנים ולא כרכי' גדולים אלא עיירות בינונים פי' בלא חומה. ודחק התם לשנוי כגון שנפלה להם הן ומגרשיהן פי' כשהן מוקף חומה ואע"ג דקיימ' למסתרינהו סד"א אדמסתתרי אי מזדבני לחלטו קמ"ל וה"ט אין שייך כ"כ גבי הא דלא ישנה

אשר לא חומה אעפ"י שאין לו עכשיו משמע למ"ד קדושה ראשונה לא קידשה לע"ל לא דריש לא אע"ג דכתב רחמנא לוא באלף. וק"ל דבספ"ג דחולין (דף ס"ה) תניא גבי סימני חגבים אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הזוחל מותר. ראב"י אומר אשר לו כרעיה פי' לוא בא' כתיב אעפ"י שאין לו עכשיו ועתיד לגדל לאח"ז אלמא כ"ע דרשי כה"ג ומ"ש הכא גבי לוא חומה דאיכא למאן דלא דריש לי'. והתוס' פי' התה דה"ט דדרשינן הכא והתם להני לוא בא' כאילו כתיב בוי"ו לחוד משום דמוכח דביש לו חומה דבע"ח מיירי קרא וביש לו כרעים דהוא סימן טהרה מיירי קרא ובע"כ לא בא' דכתב רחמנא גבייהו בא"ל עכשיו אתיא והשתא קשה הא דפרישית ועק"ל דהתם פי' התוס' גבי אשר לא יעדה והפדה דכתיב בא דרשינן כאילו כתיב בוי"ו ונפקא לן מינ' בספ"ק דבכורות דמצות יעדה קודם למנות פדייה דה"ט דל"ל למכתב אשר לא יעדה פשיטא דבלא יעדה מיירי דאם יעדה היתה צריכה גט גם לא הי' צריכה פדיית אב שבשעת יעוד פקע שיעבוד שפחות מינה אלמא כיון דמוכח דרשינן שניהם לו בוי"ו למצות יעוד ולא בא' נמי והא כ"ע מודו דל"מ מאן דפליג אמצות יעוד ומ"ש הכא דפליגא: מיהו מהא לק"מ דכיון דמוכח לידרוש לא בא' כחו לא בוי"ו דאל"כ ל"ל למיכתב כלל לאשר לא יעדה פשיטא דאם יעדה ל"ש פדי' כ"ש דאי אמרת דהאי לא מידרש כאילו כתב בוי"ו לחוד דא"כ תקשה מאי והפדה הא ל"ש פדי' אחר יעוד ובע"כ מה"ט גופי' צ"ל דלא בא' נמי במשמע אבל באין לא חומה משמע לי' למ"ד ל"ק לע"ל דלא דרשינן להאי לא בי"ו וא' אלא בוי"ו לחוד בע"כ מהאי עמא דפי' התוס' אבל אינו מוכרח למידרשי' נמי בא' לאין לו עכשיו. אבל מהא דא"ל כרעים וודאי קשה דוודאי נמי אין הכרח למדרשי' אלא בוי"ו לחוד ואפ"ה דרשינן לי' נמי בא' לכ"ע לא"ל עכשיו ומ"ש גבי אין לו חומה איכא מ"ד דלא דרשינן לי' ללא בא' נמי: וי"ל כיון דל"ק לע"ל נ"ל מקר' בספ"ט דערכין (דף לב) מאשר ירשו אבותיך וירשתה מקיש ירושתך לירושת אבותיך בע"כ