טורי אבן קצד

נוב וגבעון שהי' שעת היתר הבמות ק"ק ומ"ש בכל ערי ישראל ה"ג התוס' שם בגמ' (דף קי"ט). מיהו גם לגירסא זו לק"מ דהא אמר התם הא מני ר"ש היא דאמר ציבור לא הקריבו אלא פסח וחובות הקבוע להם זמן אבל חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב ומעשר בהמה חובות שאין קבוע להם זמן ואיתקוש מעשר דגן למעשר בהמה אבל לר"י קרב. ואיכא למימר ר' יהושע כר"י ס"ל דאית לי' מ"ש נאכלים בנוב וגבעון דווקא ולא בכל ערי ישראל ולפי"ז דאי ל"ק ירושלים לע"ל א"א לאכול שם מ"ש אבל סיפא אכתי קשה לר"י מדקאמר ק"ק אע"פ שאין חומה ויהב טעמא משום קלע"ל. הא אדרב' דאי ל"ק דכ"ש דקריבין ונאכלין בכ"מ. אע"כ דאפי' ל"ק ירושלים לע"ל אין אחריה היתר ומשנבחרה נסתלקו כל המקומות מהקרב' ואכילות קדשים לעולם אפי' לאחר חרבנה ומשחרב הבית גרע טפי דאפי' ממקומה פרחה קדושתה ודלא כר' יצחק לפיכך יהב טעמא ר"י דמקריבין ואוכלין במקומה משום דקידשו לע"ל הא לא"ה במקומו נמי לא ויש ליישב בדוחק ואין נ"ל

מכלל דר"א סבר ל"ק לע"ל. ק"ל אפי' דס"ד דר"א סבר ל"ק אפ"ה א"ל דל"פ ר"א ור"י דהא ר"א מיירי מבנין שבימי עזרא שהי' אחר ק"ר דיהושע מש"ה ס"ל דקדושה ראשונה בטלה אבל ר' יהושע מיירי בזה"ז שהוא אחר קדושה ב' של עזרא מדקאמר שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלים וכו' משמע שמיירי בזה"ז שרשאין לעשות כן ובהא א"ל דאפי' ר"א מודה דקדושה ב' קלע"ל וכר"י דס"ל בפ"ח דיבמות גבי קדושת ארץ לענין מעשרות קדושה ראשונה ושני יש להן וג' אין להן וכ"מ בסמוך דלמ"ד קדושה ב' קלע"ל לענין מעשרות ה"ה לכל מילי אמר הכי ק"ר ושני' יש להן ג' אין להן וי"ל דדייק לה מדיהב ר"י טעמא למילתא מפני שק"ר קלע"ל אלמא ס"ל דק"ר שקודם לעזרא לא בטלה ולאו אקדושת עזרא קאי שהיא קדושה ב'

אלמא קסבר ק"ר קידש' לשעתה וכו' הכא מדמי הגמ' קדושו' הבית אי קידשו לע"ל אי ל"ק כהאי דבית חוניו דר"י וקדושות בתי ע"ח וה"נ מדמה להו אהדדי בפ"ב דשבועות (דף טו) וק"ל דבפי"ג דזבחי' (דף קי) אמר המעלה בזה"ז רי"א חייב ק"ר קלע"ל ור"ל א' פטור ל"ק לע"ל ורצה הגמ' לאוקמי בהא פלוגתא דרבי יוחנן כר' יהושע ור"ל אמר כר"א ודחי לה כדדחי בשמעתין ומשמע דנידחו דברי ר"ל לגמרי כיון דליכ' תנא דקאי כוותי' ואמאי לא מייתי לתנא דגבי בתי ע"ח דקאי כוותי' כדמייתי לה הכא ובפ"ב דשבועות. ואפי' למאי דפי' התוס' בשם ר"ח אפי' למ"ד ל"ק גבי קדושת הבית מ"מ הבמות לא הותרו שוב משבאו לירושלים הא מ"מ המעלה בזה"ז בחוץ פטור למ"ד ל"ק הואיל וא"ר לפתח אוהל מועד בזה"ז כוון דל"ק ואין חייבין משום שחוטי חוץ דהא מהאי טעמא פי' הגמרא דטעמא דר"י דמחייב משום דס"ל קידש' דלא נדחה הקרבן לגמרי דיוכל לבנו' מזבח במקומו להקריב עליו אבל אי ל"ק אע"ג דאין אחרי' היתר א"ח עליו הואיל וא"ר לפתח אה"מ כדפי' התו' בפ"ו דזבחי' (ד' ס): וכ"ת דמה"ט לא מייתי התם הא דגבי בתי ע"ח דמצא אלו וקידשו דלא ש"מ אלא דק"ר דיהושע בטלה אבל קדושת ב' דעזרא א"ל דלא בטלו כדשמעת לר' יוסי דאמר ירושה א' וב' יש להם ג' אין להם והא דר"ל דמעלה בזה"ז דה"ל אחר קדושה ב' פוטר אין ללמוד מהא דבתי ע"ת דא"כ היכא מייתי לה מדר"א דאמר כשהי' בונין בהיכל ורצה לומר דר"ל כר"א ס"ל הא מדר"א נמי לא ש"מ אלא ק"ר דיהושע בטלה דהאי כשהי' בונין בימי עזרא קאמר ואכתי א"ר מהא לבזה"ז דקדושת ב' דעזרא בטלה וי"ל דאין ה"נ דה"מ למידחי הכי דר"א דמיירי בק"ר א"ר לקדושת ב' דמיירי ר"ל אלא דניחא לי' למידחי מר מה דשמיע לי' כו' השתא לא פליגי ר"א ור"י כלל ועוד דלפי"ז אפי' ק"ר לא ש"מ אדר"א דבטלה ועוד הואיל והתם בפ"ב דשבועות דפליגי אמוראי בקדושת עזרא שהיתה שלא במלך ואורים ותומים אי קדושה דיהושע בטלה ועזרא קדוש קידש אי קדשה לע"ל ועזרא זכר בעלמא עביד ומ"ל פלוגתא דר"א ור"י והתם ל"מ למידחי אלא כה"ט דמר מה דשמיע לי כו' נקט לי' נמי בפ"יג דזבחים דאע"ג דהתם איירי מבזה"ז שהוא לאחר קדושה שני' דעזרא

למה מנו חכמים את אלו הקשו התוספ' הא לא מוכח מהא אלא דק"ר ל"ב והא איכא תנא דס"ל דק"ר וב' יש להן ג' אין להן ותי' אפי' למ"ד קדושת ב' ל"ב היינו דוקא לענין תרומה בזה"ז אבל לכל מילי אחרינא ודאי בטלה וק"ל דהא בפ"ט דערכין (דף לב) מפרש טעמא דמ"ד גבי בתי ע"ח לקלע"ל דכתיב והביאך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשת מקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך בחידוש כל הדברי' הללו פי' מנו שמיטין ויובלות וקידוש בתי ע"ח כדאמר התם אף ירושתך כן והא מהאי קרא גופ' נ"ל לר"י דג' אין להם דדרש אשר ירשו וירשתו ירו' א' וב' יש להן וג' א"ל ש"מ דאין לחלק בין תרומה למילי אחרינא בהא מילת' והא מחד קרא נ"ל הכל: אבל קושית התו' בלא"ה לק"מ דהני תנאי דמייתי לאו אדר' יצחק קאי לישב דבריו דהא דר"י ליתא לכ"ע בלא"ה דאפי' למ"ד ל"ק אפ"ה אין אחר קדושת ירו' היתר לבמות אלא מילתא באפי נפשי' קא' דבקידשו ול"ק פליגי תנאי וכמש"ל בשם התוס' גופא ולפי"ז א"ל דקדושה ראשונה דיהושע מייתי להני תנאי ולא אקדושת שניי' דעזרא ונ"מ להא דאמ' בפ"ק דחולין דהרבה כרכים כיבשו עולי מצרים ולא כיבשו עולי בבל ותמהני על התוס' מאי ק"ל הא דר"י דבית חוניו לאחר קדושת שניי' היא כיון דהן בעצמן פי' הא דקא' הגמ' תנאי היא לאו אמילתי' דר"י דאיירי אחר קדושת שניי' קאי. ומ"מ בעיקר דברי התו' שרוצה לחלק בין תרומה לשאר דברי' אפי' למ"ד קדושה אחרונה לא בטלה היינו דווקא לענין תרומה בז"הז אבל לכל מילי אחריני ודאי בטלה. מצאתי להם עיקר מדברי הגמרא דיש לחלק בין תרומה למילי אחריני אלא שמן הגמ' נראה להיפך ונעתיק מה שכתבתי בס' חובו' קרקע שלי. הכי גרסינן בפ"ב דכתובו' (דף כ"ה ע"א) אמר רב הונא בריה דרב יהושע אשכחינהו לרבנן דבי רב דיתבי ואמרי אפי' למ"ד תרומ' בזה"ז דרבנן חלה דאוריית' דהא ז' שכבשו וז' שחלקו לא נתחייבו בתרומה ונתחייבו בחלה ור"ה אפיך להו התם אפי' למ"ד תרומה בז"הז דאורייתא חלה דרבנן דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושבי' עלי' וכי סליק עזר' לא לכולהו סליק ומשמע אפי' ר"ה דאפיך לה היינו מטע' דלאו כולהו סליק הא כולהו סליק בהא סברא מודה דלמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאוריי' ואיכ' למידק דהא ע"כ הא דקא' אפי' למ"ד תרומ' בז"הז דרבנן היינו כמ"ד בפ"ח דיבמו' (ד' פא) דאפי' קדוש' שניה של עזר' נמי בטלה והשתא תקשה דהא כמו דבטלה קדושת ארץ לענין תרומה פשיטא דבטלה נמי לענין חלה דמ"ש הא שניהם חובות קרקע הם ואינו נוהגין אלא בארץ כדתנן סוף פ' קמא דקדושין (דף לו) ול"ד לשבע שכבשו וחלקו דנתחייבו בחלה ש"ה דמשבאו לארץ מיד נתחייבו בכל המצות התלויין בארץ כדתנן בפ"ק דערלה עת שבאו אבותינו לארץ מנאו נטיע פטור נטעו אע"פי שלא כבשו חייבי' אבל בז"הז למ"ד תרומה דרבנן היינו משום דבטלה קדושת הארץ לגמרי א"כ כל חובות קרקע בטלה ושוה לח"ל וממילא לענין חלה נמי בטלה דהא א"נ אלא בארץ ואיך ס"ד דחלה נוהגת מה"ת בזה"ז הא כמו שא"נ בח"ל בא"י נמי א"א לומר שתנהג

ונ"ל דהאי למ"ד תרומה בז"הז דרבנן לאו משום דבטלה קדושת הארץ קאמר אלא קדושת הארץ לא בטלה וכמ"ד קדושה שניה דעזרא לא בטלה ומ"מ תרומה דרבנן והיינו טעמא דהא דקאמר בז' שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ול"נ בתרומה פרש"י משום שתלה הכתוב המעשרות במנין שני השמיטת דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר ושביעית לא מנו אלא משכבשו וחלקו והרי רבי דרש בפ"ק דמ"ק (דף ב') וזה דבר השמיטה שמוט (בג') [צ"ל בב'] שמיטות הכתוב מדבר אחת שמיטת קרקע דהיינו יובל. ואחת שמיטת כספים ובזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים. ובזמן שאי אתה משמש קרקע א"א משמע כספי'. ובזה"ז שאין יובל נוהג דהא אין כל יושביה עלי' משמט כספי' פי' דאין שביעית המשמט' כספי' נוהג. הכי פי' ר"ת בתוס' פ"ק דקידושין [ד' לא]. וכיון דאין שביעית נוהג בזה"ז אין נוהג נמי מה"ת תרומות ומעשרות כמו דלא נוהג מה"ת בז' שכבשו ושחלקו: וכ"ת הא ר' ס"ל שביעית בזה"ז דרבנן ואפ"ה ס"ל מעשר מה"ת מדהתיר בפ"ק דחולין את בית שאן משום דקדושת יהושע הוא ובטלה מכלל דקדושת עזרא לא בטלה יש לומר לעול' לר' מעש' בזה"ז דרבנן כמו שביעי' ומ"מ בקדושות עזרא נוהג מעשר מדרבנן כמו שביעית אבל בקדושת יהושע שלא קידשו עזרא אין נוהג שביעי' אפי' מדרבנן כדמשמע במס' ידים דקאמר הניחו כדי שיסמכו עניים עליהן בשביעית ש"מ דא"נ בהן שביעית והא מיירי בעמון ומואב שכבשו מסיחון שקידש' יהושע כדפיר"שי ושאר מפרשים אע"פ שר"ת לא פירוש כן. מיהו ה"מ במקומות הקרובים לקדושת עזרא אבל במקומות הרחוקים מקדושת עזרא כגון בית שאן אע"פי שקידש יהושע לא גזרו על המעשרות כמש"כ התוס' בכ"מ דל"ג על תרומות ומעשרו' בח"ל אלא במקומו לא"י. והשת' ניחא הא דקא" התם גבי בית שאן שהתיר ר' משו' דס"ל קדוש ראשונ' לא קדש' לאו למימר' דבשאר א"י הי' נוהג בה תרומו' ומעשרו' מה"ת אלא דאם קידש' לע"ל אין לחלק בין קדושות עזרא לשל יהושע וכמו שגזרו על של עזרא על התרומו' ומעשרו' בזה"ז ה"נ על של יהושע דדא ודא אחת היא כיון דבזמן שהשביעית נוהג קדושתן שוה לכל דבר וגם בזה"ז הן שוין לכל דבר שא"נ אלא בארץ כלקט שכחה ופיאה וכיוצ' בהן וכיון שכן דלר' דס"ל דאין שביעית נוהג בזה"ז ממילא תרומה נמי א"נ מן התורה והיינו דמייתי מז' שכבשו וז' שחלקו דאינו נוהג תרומות ומעשרות מה"ט גופי' הואיל ולא נהג שביעית דהא בהא תלי' כדפי' אבל חלה דלא תלי' בשביעית כדמצינו בז' שכבשו וז' שחלקו דלא נוהג שביעית ואפ"ה בחלה נתחייבו וה"נ בזה"ז נתחייבו בחלה מה"ת בא"י כיון דלא בטלה קדושת הארץ ור"ה אפיך לה דאפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאורייתא והיינו רבנו דפליגו עלי' דר' וס"ל שביעית בזה"ז מה"ת חלה דרבנן אע"ג דלא בטלה קדושת שניה של עזרא אפ"ה כיון דקדוש' ראשונ' דיהושע בטלה שוב לא נתחייבו בחלה בקדושה של עזרא כדמסיק וכי סליק בימי עזרא לא כולהו סליק כן הי' נראה לפרש לכאורה: