טורי אבן קצו

שבקי' לקרא דלא חומה בא' לחרבה חומרה שבימות יב"נ וחזר והוקפ' בחומה חדשה וקידשוהו דהא וודאי מהני לכ"ע אפי' למ"ד צ"ק לע"ל כדאמרינן הכא למה מני את אילו בשעלו בני הגול' מצאו אלו וקידשום והא א"י כולו היתה חריבה ולא היתה בה שום עיר מק"ח לאחר שחרבה דהא מה"ט תלו קריאות מגילה בט"ו במק"ח מימו' יב"ן ולא במוקף בימי הנס מפני כבוד א"י שהיתה חריבה בימי הנס שלא תהא נידונת כפרזי' כדא' בירו' וכדפי' לעיל. אלא ע"כ קדושת חומה חדשה מהני אף על פי שאותו חומה לא הי' בימי יב"ן כיון שהיה לה חומה אחרת בימיו מהני. וכן כתבו התוספות לעיל (דף ד') גבי כרך שחרב ולבסוף ישב דחרבו חומותיו ולבסוף הוקף אי קידשו קדושה שנית מהני אפילו למ"ד לא קידשו לע"ל ומנ"ל הא דחומ' חדשה מהני לה קידוש כיון דקרא קפיד אמק"ח מימות יב"ן דווקא. אע"כ מא"ל חומה בא' נ"ל הא ודריש לה דלאו אין לו חומה השתא קא' אלא בשהי' לה זמן שלא היתה מק"ח דהשתא אם נתקדשה מהני לה להיו' נידונית בע"ח. אבל באין לו חומה לגמרי השתא לא דהא גלי קרא דוירשת דל"ק לע"ל אבל ראב"י לא דריש התם לוירשת להקיש ירושתך לי"א. לי"א מ"ל לדרש' דקרי לא בא' לאין לו עכשיו כלל וקידש לע"ל. אבל התם גבי לא בא' דאין לא כרעים א"א למדרש כלל בע"א אלא לא"ל עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן:

מ"מ אכתי קשה לי דבפ"ב דע"ז [דף לט] תניא גבי סימני דגים אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית ה"ז מותר יש לו עכשיו ועתיד להשיר בשעה שעולה מהים כו' מותר. ופי' התו' בשם ר"י דנ"ל הא מדכתי' אין לו סנפיר וכו' עיין עליו אם יש לו עכשיו או עתיד לגדל אח"ז כדדרשינן ובן אין לו עיין עליו וה"ט דדרשינן הכי מדלא כ"ר ובן אן לו בלא יוד כדכתי' מאן בלעם מאן יבמי כדאמר בפ"ק דקדושין [דף ד'] ומה"ט דריש התם מאין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר דכסף קדושין לאביה הוא וא"כ ה"נ דכתי' ובתי ע"ח אשר אין לא חומה סביב מדכתי' אין בי' עיין עליו:

ובשלמא לראב"י דדריש מא"ל חומה לא"ל עכשיו יש לומר דצריכא אין ולוא דמחדא ה"א דקרא לא מרבה אלא לחרב ולבסוף חזר והוקף ונתקדש וע"ד שפי' אליבא דמאן דפליג עלי' השתא דכ"ר שניהם ע"כ חדא ללא הוקף כלל אתא דק"ר קלע"ל ומהשתא מסתברא לי' דלא לא"ל עכשיו כלל אתא דפשטא דקרא הכי משמע אבל מ"ד ל"ק לע"ל ואין לו עכשיו אין לו דין ע"ח בשלמא חד קרא אתא לחזר והוקף ונתקדש לאחר יב"נ אבל אידך קרא ל"ל וכ"ת דלא דריש אן אין א"כ עיין לו דזרע פסל פוסל מן התרומה וכן דבן ממזר פוטר מן היבום בפ"ב דיבמות מנ"ל ולא מצינו מאן דפליג אהני דרשי:

וי"ל דודאי אין ביוד אורחא דקרא הוא ובהרבה מקומו' כתיב ביוד ולא אתא לדרשא מיהו כל היכא דאיכ' למיטעי ולמימ' דאתא לדרשא אם איתא דלאו לדרשא אתא ה"ל למיכת' אן כמו מאן בלעם מאן יבמי והשתא לת"ק דצ"ל מירשו אבותיך וירשת דלא קידש לע"ל מהשתא בע"כ א"א למיטעי ולמדרוש לא"ל עכשיו תו לא קפיד קרא בין אין לאן וכה"ג פי' התו' רפ"ק דברכו' [דף ב] גבי ובא השמש וטהר טהר יומא דפריך אימא טהר גברא ומשני א"כ לימא קרא ויטהר מאי וטהר טהר יומא וכתבו התו' ואע"ג דבכ"מ כתיב וטהר ולא ויטהר ש"ה כיון דאיכא למיטעי הל"ל ויטהר ולא וטהר והיינו ע"ד שפי' ולמאי דפרישת בסמוך דאיכא לא בא' דמשמע נמי כלו בוי"ו אלא בל היכא דאיכא למטעי דרשינן לי' נמי א"ש דבהאי לא דסי' חגבי' כיון דאיכא למטעי דרשינן לי' משא"כ לא דא"ל חומה לת"ק דלא אתי למטעי וכדכתיבנא

ויהי בימי שפוט השופטים א"י למה הקדים האי קרא דד"ק לקראי של תורה טובא דמייתי בתר הכי וגם הכא לא חשיב הני ויהי דאחז ויהויקם דח"ל ר"א במסקנא דה' ויהי בימי מיהו בהא דהקדים קרא דויהי בימי שפוט השופטים לקרא של תורה א"ל דצרות רעב שבימיהם אלים טובא כדאמ' בפ"ק דב"ב רעב קשה מחרב לפיכך אקדמיה

נביאים דאר"ל כו' וכתיב חזון ישעי' בן אמוץ. כלומר ואמרינן לקמן בפרקין כל ששמו ושם אביו בנבוא' בידוע שהוא נביא ב"נ א"כ ישעי' ואביו שניה' הי' נביאים והיינו נביאים שיצאו מתמר מ"מ ק"ל דבספ"ב דסוכה [דף כז] אמרינן אין לך כל שבט ושבט מישראל שלא יצאו ממנו נביאים שבט יהוד' ובנימין העמידו מלכים ע"פ נביאי' משמע דמשבט יהוד' לא יצאו נביא' והיכי אמר' דישעי' ואביו שהיו נביאי' יצאו משבט יהוד' ושמא י"ל אגב דנקט גבי שבט בנימין שהעמיד מלך ע"פ נביא את שאול ע"פ שמואל אבל נביא ממש לא העמיד נקט נמי גבי יהודא הכי דהאמת הכי הוי שהעמיד דוד ע"פ שמואל ומיהו ביהוד' הוי נמי מילתא אחריתא שהעמיד נביאי' ממש

ארון יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח רש"י פי' באמצע בית ק"ק הי' יושב ויש לו עשר אמות ריוח לכל ד' רוחותיו ורשב"ם פי' בפ"ו דב"ב [דף צט] שהי' יושב סמוך לכותל מערבי של בית ק"ק והריוח עשר אמות שהי' לבינו לכותל לא הי' אלא בימין ושמאל לדרום ולצפון

וכתיב ולפני הדביר עשר אמות אורך וכתיב כנף הכרוב הא' עשר אמות וכנף הכרוב הא' עשר אמות גופ' היכא היה קאי אלא ש"מ בנס הי' עומד. ה"ג ספרי' דידן ונ"ל דגירסא משובשות היא דמשמע דמקראי מייתי לה להא דארון בנס הי' עומד מדכנפי הכרובים היו מחזיקין עשר אמות ולפני הדביר שהוא חלל ק"ק לא הי' אלא עשר אמות דמקום ארון אינו מן המדה. והא ודאי שיבוש הוא דהא ארון עם הכפורת שעליו אינו גבוה מן הקרקע אלא עשרה טפחים לר"מ דאמ' כל האמות היו בינוני' ולר' יהוד' דא אמות כנים בת ה' לא הי' אלא תמניא ופלגא גובהן כדאמ' בפ"ק דסוכה (דף ה) וכרובים שעשה שלמה הי' עומדי' בשליש הבית דהי' גבוה ל' אמה וכרובים היו עומדים בארץ אצל ארון אחד לימינו ואחד לשמאלו והי' גובהן עשר אמות וכנפיהן פרושות עלוי ראשייהו כדאמ' התם. הרי ארון נמוך הרבה מכנפיהן ואין מפסיק בין כנפיהן כלל וא"כ משום כנפיהן אצ"ל דארון בנס הי' עומד. לפיכך אני אומר דל"ג אלא האי קרא דלפני הדביר עשר חמות אורך לחוד ולא מקרא מיית לה אלא מברייתא דכיון דלפני הדביר שהוא חלל ק"ק אינו אורך אלא כ' אמה ותניא דארון יש לו עשר אמות ריוח לכל רוח ש"מ דארון גופי' בנס הי' עומד. וגם קרא לאו הכי כתיב דכתיב חמש אמו' כנף הכרוב הא' וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ומהא יליף שמואל בפ"ו דב"ב (דף צ"ט) דכרובי' בנס הי' עומדי' משים דגופי' היכא הוי קיימא. והסופרי' טעו הכא וערבבו הדברים. הילכך נ"ל דל"ג מיכתיב עד ש"מ בנס הי' עומד. אבל אין נ"ל דגרסינן להאי קרא דכנף הכרוב בשמעתין אלא דגרסינן בדר"ל מקום ארון וכרובי' אינו מן המדה דה"ג בספרי' דידן בפ"ו דב"ב בדר"ל ועל ארון מייתי לה מברייתא ועל כרובי' מקרא דר"ל דגם שש בפ"ו דב"ב ט"ס הוא ול"ג כרובי' בדר"ל אלא ארון לחוד תדע דבספ"ק דיומא (דף כ"א) גבי עשרה נסים שנעשו בבה"מ פריך ותו ליכא והאיכא הא דר"ל דמקום ארון אינו מן המדה והדר פריך והאיכא דאמר שמואל כרובי' בנס הי' עומדין ואי גרסינן בדר"ל ארון וכרובי' לא הי' צריך להא דשמואל ובדר"ל לחוד סגי' וגם מצדה תברה דבפ"ו דב"ב מייתי לה דשמואל דכרובי' סמוך למימרא דר"ל ואי גרסינן בדר"ל כרובי' ה"ל להגמ' למימר וכן אר"ל א"ו ל"ג בדר"ל כרובי' הילכך בשמעתין נמי ל"ג מוכתיב עד ש"מ בנס הי' עומדים

דף יא ע"א ויהי בימי אחשורוש אמר רב וי והי. א"י למה הפסיק הגמ' בהא דרשא דרב בין הפתיחו' שהרי בתר הכי מייתי עוד פתיח' דכמה אמוראי ושמא הא דרב נמי פתיחא היא

הוא משה ואהרן הן בצדקתן בתחיל' מייתי לכל הני הוא דדרשינן לגנאי דומיא דאחשורוש ואח"כ מייתי הני דלשבח ואע"ג דהוא דמשה ואהרן קרא של תורה הוא ואברם הוא אברהם דד"ק אפ"ה אקדמה משום דאברהם קדים למשה ואהרון

בתחילה מלך על שבעה נ"ל דהשת' ס"ד דנפקא ליה הא מדאקדי' חשבון המועט למרובה לפיכך פריך לה מושני חיי עמר' דאקדים נמי חשבון המועט למרובה והא דקא' דלבסוף מלך על כ' נ"ל דכ' לבד ז' שבתחיל' דה"ל כ"ז ולבסו' מלך על מאה לבד כ"ז שבתחיל' דה"ל הכל קכ"ז אבל אין לפרש לסוף מלך על כ' עם ז' קמיית' ולבסוף מלך עד תשלום מאה דא"ה היכא אמרין לקמן דאחשורוש מלך בכיפה הא אפי' דריוש דמלך על ק"ך לא חשיב לקמן כ"ש הא דלא מלך אלא על מאה לחוד. א"ו כדפי'

מכדי כתיב מהדו ועד כוש קכ"ז מדינה ל"ל. נ"ל דס"ל כמ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם א"כ דייק שפיר קכ"ז מדינה ל"ל דהיינו כל העולם דליכא אלא קכ"ז מדינה כדמוכח לקמן דאלו למ"ד הודו וכוש גבי הדדי קיימי וכש' שמלך כו' הא ודאי צ"ל קכ"ז מדינה

אחשורוש הא דאמרן פי' רש"י מהדו ועד כוש והא ליתא למ"ד דגבי הדדי קיימי לפיכך נ"ל דמקכ"ז מדינה נפקא ליה דהיינו כל הכיפ' וכדפי'

ע"ב וכתיב ודריוש מדאה קבל מלכותו כבר שנין שיתין ותרתין. א"י למה מביא להאי קרא הכא. וראיתי לרש"י בפי' ספר דניאל אהאי קרא ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שתין ותרתין למה מנה שנותיו לומ' לך ביו' שנכנס נבוכד נאצר להיכל בימי (יהויקי') [צ"ל יהויכין] נולד שטנו דריוש מגלו' יכני' ועד כאן ס"ב שנה דאמר מר גלו בימי יהויכין בשבע לכבוש יהויקים משמנה לנ"נ. נשתיירו לנ"נ ל"ז שהרי מ"ה מלך וכ"ג דאויל מרודך כמו שאמרו רז"ל במס' מגילה וב' שעברו לבלשצר הרי ס"ב וכיון דמהאי קרא נמי ש"מ דנ"נ מלך מ"ה ובני כ"ג דאל"כ הקשה למה נמנו שנותיו מש"ה מייתי לה האי קרא שיש ממנו ראי' להאי חושבנא

י"ב ע"א כתיב חיל פרס ומדי וכתיב למלכי מדי ופרס ופי' רש"י כתיב פרס ומדי הפרתמים סמך הפרתמים אצל מדי וכתיב למלכי מדי ופרס סמך מלכי אצל מדי וא"י א"כ מנ"ל לרבא לדרוש דאתני דמחד מלכא ומאידך אפרכי דילמא מלכא ואפרכי תרווייהו ממדי הוו דהא מלכי ופרתמים שניהם סמיכין למדי ואלו אצל פרס לא סמיכי ולא חדא. ועוד דאי