טורי אבן קצג

ירשו אבותי' וירשת אמר הכי אבל לר"י ודאי קשה דע"כ האי דרשה ל"ל ולמאי דפי' קושי' ר"מ ממתני' אינו (אלא) על עיקר דברי ר"י דאמר לא קידשה ירו' לע"ל אלא אהא דנ"ל מהקישא אהא לחוד פריך וקושי' שני' מהא דתנן שבאו לירו' נאסרו הבמות אכולהו מילתא פרין דש"מ אפי' למ"ד מנוחה זו שילה ונחלה זו ירו' אפ"ה לא מקיש וירו' אין אחרי' היתר ודלא כר"י והאי תנא נ"ל מקרא דמס' ערכין דירו' קלע"ל. והשתא כ"ש דניחא טפי דאע"ג דאיתותב ר"י משום קושי' ר"מ אפ"ה פריך לי' מהא דתנן משבאו לירו' משום דקושי' ר"מ אינו אעיקר דבריו אלא אהא דנ"ל מהקישא לחוד אבל קושי' ב' מהא דתנן משבאו לירו' הוי תברא לכל דבריו מש"ה הדר פריך לה נמי מינ': ובהכי נ"ל מה שהקשו התוס' כיון דתנאי פליגי בהא דקלע"ל אמאי הדר בי' לימא אנא דאמ' כמ"ד לא קידשה דלמאי דהדר ביה היינו מהא דנ"ל הא דלק לע"ל מהקישא דבהא לא אשכחן דפליגי תנאי כדפי' ובסמוך יתבאר עוד

ומ"ט הדר בי' משום קושי' דרב מרי. הקשו התוס' כיון דתנאי פליגי מ"ט הדר בי' ועוד וכי מתחילה לא דע המשנה הלא הן שגורו' בפי כל ופי' בשם הר"ח דכו"ע מודו דמשבאו לירוש' נאסרו הבמות ושוב לא הי' להן היתר והני תנאי פליגי דמ"ד ל"ק תבר אף במקומו של מזבח אינו יוכל להקריב עכשיו. ומ"ד קידשו קסבר דבמקום מזבח מותר להקריב אבל לא בבמה. מיהו לפי"ז צריך ליישב מא מייתי תנאי דפליגי בקידשו ול"ק כיון דלכ"ע לית להו לדר"י אלא שבכאן קיצרו ולא פי' כל הצורך. ובפ"ו דזבחים (דף ס"א) פי' ותנאי דמייתי הכא בקידשו ולא קידשו לא קאי אדר"י אלא רהיטא דגמ' הוא משים דאיירי אי קדושה ראשונה קלע"ל נקט בתנאי ומייתי פלוגתא דבתי ערי חומה דדמיא לקדושת ארץ דמשיוה להו אהדדי בפ"ב דערכין (דף ל"א) גבי ביאתם בימי עזרא לביאת' בימי יהושע ואע"פ דקושי' התוס' שהכריחו לפ' כן אינו הכרח כ"כ דמצינו בפ"ה דב"ב (דף פ"א) דא' שמואל מחייב הי' ר"מ אף בלוקח פירו' מן השוק דאיתותב מן המשנה [דף פ"ג] דמס' בכורים אלמא לא ידע המשנ' $$ציור בספר$$ גם מה שהקשו כיון דתנאי פליגי בהא אמאי הדר בי' אינו קושי' כל כך דלבתר דשמיע לי דסתמא דמתני' כמ"ד קידשו הדר בי' דק"ל הלכה כסתם משנה וגם למאי דפ' בסמוך לק"מ: מ"מ נ"ל עיק' כדברי ר"ח כמו שאכתו' בסמוך ואל תתמה על מה שפי' דאפי' למ"ד ל"ק אפ"ה במו' אסורו' ואמאי כיון דל"ק יהי' היתר הבמות. דע"כ לאו הא בהא תליא דהא בפ"ב דזבחים נ"ל דשילה יש אחרי' היתר מדכתב רחמנא מנוחה זו שילה ונחלה זו ירו' ולמה חילקן הכתוב ליתן היתר בין זה לזה טעמא דחלקן הכתוב הא לא"ה ה"א דשילה אין אחרי' היתר במות. אע"ג דודאי לא קידשה לע"ל דהא ירו' נבחרה אחריה אלמא משחרבו פסקו קדושתה. ואפ"ת דהא בהא תליא דכיון דלא קדשה לפיכך יש אחרי' היתר והא גופא דנא קדשה נ"ל מדחלקן ולא כתב אל המנוחה לחוד ומדכתב רחמנא נמי נחלה זה ירוש' ש"מ דבטלה קדושת שילה מדנבחר' ירו'. דאי לא בטלה א"א לקדש מקום אחר וממילא יש אחרי' היתר כיון דלא קדשה הא ליתא דא"כ לא הל"ל למה חילקן כדי ליתן היתר בין זה לזה דהא ממילא נ"ל מדדרש מנוחה זו שילה ונחלה זו ירו' ש"מ דשילה לא קידשה לע"ל וממילא יש היתר אחרי'. ועוד דמדקא' למה חילקן ש"מ דלאו מדכתב רחמנא נחלה זו ירושלי' ש"מ דקדושת מנוחה זו בטלה וממילא בע"כ יש היתר בין זה לזה אלא אע"ג דכתב רחמנא נחלה לירו' אי לא חלקן ה"א אע"ג דשילה לא קידשה לע"ל אפ"ה אין אחרי' היתר וכדפי' והאי חלקין נ"ל היינו מדכתב רחמנא אל המנוח' ואל הנחלה אל אל למה הל"ל אל המנוח' ונחלה. אלא להכי כתב אל בין מנוחה לנחלה לחלק ניתן היתר בין זו לזו ואע"פ שמפי' רש"י ל"מ כן מה שפי' הוא מוכרח ועיקר

ונ"ל להביא ראיה לפי' ר"ח מהא דאמ' בפ"ק דחולין (דף ט"ז) לעולם שוחטין מאן תנא ומוקי לה רבה כר' ישמעאל דא' שבתחילה נאסר להם בשר תאוה כשנכנסו לארץ הותר להם ועכשיו שגלו יכול יחזרו לאסורן הראשון. לכן שנינו לעולם שוחטין. ופריך עלי' רב יוסף מעיקרא מ"ט איתסר משים דהוי מקרבי למשכן ולסוף מ"ט אישתרו משום דהוי מרחק' ממשכן וכ"ש השתא דאירחק להו טפי וכתבו התוס' לספרים דגרסי בפ"ג דמכות לעולם לא קידשה לע"ל א"כ לר"י היתרה הבמות. וקשה דא"כ מאי קא' הכי לר"י דאירחקי להו טפי אדרב' איקרבת להו טפי כיון דהותרה להו הבמות $$ציור בספר$$ והשת' לפי' ר"ח ניחא דאע"ג דס"ל לר"י ל"ק אפ"ה קדושת ירוש' אין היתר הבמות אחרי'. וה"נ מוכח מהאי דפ"ק דע"ז (דף י"ג) דקא' רבא התם דבזה"ז שאין בה"מ קיים ולא קרינן תמים יהי' לרצון ל"ל בה משום מטיל מום בקדשים הואיל ול"ח להקרבה. והשתא אליבא דמאן אמר' אי למ"ד קדשה לע"ל הא אליבא דידי' מקריבן אע"פ שאין בית והרי חזי להקרב' כדא' ר' יהושע בסמוך וכמו שחייב בזה ולר"י בפי"ג דזבחי' (ד' ק"י) משום דס"ל קלע"ל וראוי אל פתח אוהל מועד ה"נ לחייב משום מטיל מום ואי אליבא דמ"ד ל"ק כ"ש דחייב משום מטיל מום אם אית' דלמ"ד ל"ק במות מותרו' בזה"ז לגמרי הא חזי להקרבה כשהיא תם וכשנעשה בעל מום לא חזי להקרבה בבמה כדאמ' בשילהי מס' זבחים (דף קכ) קדשי במה קטנה המום פוסל בהם וכו' וכיון שכן הא ודאי המטיל מום בקדשי במה עובר משום מום לא יהי' בו כיון דקרינן תמי' יהי' לרצון אלא ודאי ש"מ דאפי' למ"ד לקלע"ל אפ"ה קדושת ירוש' אין אחרי' היתר במות ולפי"ז בזה"ז לא חזי כלל להקרבה אפי' מקום מקדש לא. וכיון דלא קדשה לע"ל בטלה קדושתו והשתא מקום מקדש וכל העולם כולו דין במה עליהם והא אין זמן הזה היתר במות ולא חזי להקרבה ול"ל בה משום מטיל מום והא דאמר רבא משום שנראה כמטיל מום ולא מום מעליא הוי אליבא דמ"ד דלא קידש' קא"ל. מיהו זה אינו ראי' אלא למאי דפי' התוס' בפ"ו דזבחים (דף ס"א) דהא דמחייב ר' יוחנן כרת בפי"ג דזבחים למעלה בזה"ז משום שחוטי חוץ ומפ' הגמ' טעמא משום דס"ל דקידשה לעתיד לבא דאי לא קדש' לא מחייב משו' שאין ראוי לבא לפתח אהל מועד דנדרו לגמרי אבל אי קדש' לא נדח' דיכול לבנות מזבח במקומו ויקריב עלי' וא"כ למ"ד קדש' מילת' דרבא דא' מפני שנראה כמטיל מום בקדשי' אתיא כוותיה כיון דאם יבנה מזבח במקומו יוכל להקריב עליו אפילו בזה"ז מום מעליא הוא ומאי מפני שנראה דקא' רבא ובע"כ לא אתי' מילתא דרבא אלא כמ"ד לא קדשה לעתיד לבא וש"מ דמכ"מ הבמות לא הותרו וכדברי הר"ח מש"ה קאמר רבא מפני שנראה כמטיל מום אבל אינו מום מעליא דאין ראוי להקרבה בשום מקום וכדפי':

אבל למאי דתירצו התו' שם עוד דר"י מיירי בקטורת דלא בעי מזבח מש"ה נקיט המעלה בחוץ ולא השוחט משום דהשוחט צריך לזרוק ואפילו ר"י מודה דפטור דזריקה בעי מזבח דווקא כדאמ' התם. ולפי זה א"ל דרבא דא' מפני שנראה כמטיל מום אליבא דמ"ד קדשה לע"ל קא' דנראה ולאו מום מעליא הוא דאע"ג דקדשה אפ"ה הואיל וליכא מזבח בנוי אין ראוי להקרבה אבל למ"ד ל"ק א"ל דראוי להקרבה ומום מעליא הוא ולא כדברי ר"ח:

מ"מ נ"ל דיש מהכא ראי' לדברי הר"ח דהא אהא שנויי דמשני אבל בזה"ז דלא חזי להקרבה ל"ל בה פריך ההם ולהוי כמטיל מום בבעל מום אע"ג דלא חזי להקרבה אסיר. פי' לר"מ בפ"ה דבכורות (דף לג) דאילו רבנן פליגי עליו התם וס"ל מטיל מום בב"מ מה"ת ל"ל בה. ומשני מטיל מום בב"מ נהי דלא חזי לגופי' לדמי חזי לאפוקי הכא פי' בזה"ז דלא לדמי חזי ולא לגופי' ומדפריך ולהוי כמטיל מום בב"מ והא לא אתי' אלא אליבא דר"מ דאילו לרבנן מטיל מום בב"מ מה"ת ל"ל בה והלכתא כרבנן כדא' התם בפ"ה דבכורו' אלמא דחיק הגמ' דתיתי הא דרבא ככולהו תנאי אע"ג דלית הילכתא כוותי' והשתא תקשה דמ"מ מילת' דרבא לא אתי' ככולי עלמא דלמ"ד נ"ק מאי מפני שנראה דקא' רבא הא מום מעליא הוא דהא ראוי להקרבה בכל מקו' כיון שהותרו הבמו'. אע"כ כדברי ר"ח דאפילו למ"ד ל"ק אפ"ה הבמו' אסורות והשתא לכ"ט אינו אלא נראה כמטיל מום דהא ל"ח להקרב' דלמ"ד קידשה בעינן מזבח וליכא ולמ"ד ל"ק אינו ראוי להקרבה בשום מקום

שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית כלומר שמקריבין במקום הבית אע"פ שחרב הבית כדמסיק טעמא מפני שק"ר קלע"ל וכן אוכלים קדשים קלים ומ"ש בירושלי' אע"פ שאין חומה מה"ט. וק"ל א"כ תקש' מהא לר' יצחק דס"ל אי ק"ר ל"ק שמקריבין בבמה דמש"ה א' שמקריבין בבית חוניו בזה"ז והא משמע מדר' יהושע דאף במקו' בה"מ א"מ בזה"ז אי ל"ק מדיהב טעמא שמקריבין אע"פ שאין בית משום דקדוש' ראשונה קלע"ל והיינו במקום בית דאלו במקו' אחר הא כיון דס"ל קלע"ל כ"ש דגרע טפי וא"א להקריב במ"א וחייב כרת משום שוחט ומעלה בחוץ. אע"כ שמקריבין במקום בית קאמר וטעמא משום דקלע"ל הא אי ל"ק אפילו במקום בית אין מקריבין וכ"ש במ"א והא לר' יצחק אי ל"ק אפי' בכ"מ כשר להקרבה כ"ש במקום הבית והא דר' יהושע נמי מתני' הוא בסוף מס' עדיות ומאי פריך ממשנתינו ומתני' מפי"ד דזבחים דלא אלים כולי האי די"ל דמתני' כמ"ד קלע"ל ור"י דאמ' כמ"ד ל"ק אבל האי דר' יהושע אלים טפי דמוכת להדי' דאפי' ל"ק אפ"ה ליכא היתר הקרבה כלל בשום מקום. מיהו איכא למימ' דהאי מקריבין אע"פ שאין בית מיירי בקדשים שאין קריבין בבמות יחיד אפי' בשעת היתר הבמות כגון פסחי' וקרבנות צבור כדתנן בפי"ד דזבחים וכדאמ' לעיל גבי אין בין במה גדול' לבמ"ק. וכן הא דקדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים היינו דוקא משום דקלע"ל דאי ל"ק קדשי קדשים הנאכלין אין קריבין בבמות יחיד דכל שאינו נידר ונידב אין קריבין בבמות יחיד נמצא שאין חטא' ואשם קריבין בבמות יחיד וכן אין מנחה בבמה דמש"ה תנן בפי"ד דזבחים גבי גלגול נוב וגבעון הי' היתר הבמות קדשי קדשים נאכלין לפנים מן הקלעים וכדפי' רש"י שם ומ"מ אכתי סיפא קשי' לר"י דקאמר קדשים קלים ומ"ש אע"פ שאין חימה משום דקדושה ראשונה קלע להא אי לא קידשו קדשים קלים אין נאכלין אפילו בירושלים. הא אדרבא אי לא קידשו נאכלין בכ"מ דכמו שמקריבן בכ"מ לר' יצחק ה"נ נאכלין בכ"מ וכדתנן התם גבי גלגל קדשים קלים נאכלים בכ"מ וגבי נוב וגבעון תנן קדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל והיינו בכ"מ דכמו שהקרבתן הותר בכ"מ הכי נמי אכילתן. והכי נמי קשה ממעשר שני דתני' שאוכלין אף על פי שאין חומה משום דקידשה לעתיד הא לאו הכי מ"ש אינו נאכל אפילו בירושלים. ואי כר' יצחק דקדושה ראשונה ל"ק אפילו אחר קדושות ירושלים הוה ליה כמעיקרא דהותרו הבמות ה"ה לענין אכילת מ"ש חוזרין להתירן הראשון כמו קודם שנבחרו ירושלים שהיתה היתר הבמות ותנן התם גבי