טורי אבן קצב

שהוא בקדושתו מותר לפחתו כבודו הראשון כמו גבי לחם הפנים משלחן של זהב לשל כסף קמ"ל מקרא דויקם דאפילו לכה"ג נמי לא וא"ת למאי דפי' דמה"ת משוח שעבר ראוי להיות כה"ג אם כן הא דאמרי' רפ"ז דנזיר (דף מ"ז) גבי מת מצוה משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים עדיף טפי פירש ויטמא מרובה בגדים למת מצוה ולא משוח דזה מביא פר וזה א"מ משוח שעבוד ומרובה בגדים מ"ב עדיף דעבד עבודה ואלו משוח שעבוד לאו בר עבודה הוא ופירשו התוספו' והמפרשי' דכר"י אתא דאמר שני א"ר לכה"ג והשתא כיון דמשוח שעבר מה"ת בר עבודה הוא ואין שום מעלה מה"ת למרובה בגדים עליו והא הא מעלה דמשוח מביא פר ולא מרובה בגדים מעלה של תורה היא לרבנן דר"מ והשתא האיך מעלה דרבנן דמ"ב על משוח שעבר דוחה למעל' של תור' דמשוח שעבר מביא פר ולא מרוב' בגדי' א"ו הא דמשוח שעבר א"ר לעבוד' בכה"ג מה"ת הוא והואיל והוא מעלה של תורה וכן הא משמע להגמ' דמעלות שראוי לעבודה עדיפ' טפי מאידך מעלה דזה מביא פר וזה אינו מבי' וי"ל דכל הני מעלות דאמר' התם דזה עדיף מזה לענין לטמא למת מצוה אינן אלא מדרבנן דמה"ת כולן שווין וכיון דמשוח שעב' מדרבנן לאו בר עבודה הוא כלל אע"ג דמה"ת בר עבודה הוא ועדיף ממרובה בגדים לענין פר אפ"ה כיון דהאי עדיפותא מה"ת אינו לא מעלה ולא מוריד לענין טומאת מת אלא מדרבנן וכיון דהאי לאו בבר עבודה הוא כלל מדרבנן מ"ב עדיף מני' מדרבנן

רבי היא ונסיב לה אליבא דתנאי ובפ"ג דהוריו' משני רבא עוד ר"ש היא ובפר הבא על כל המצות ס"ל כרבנן דפליגי אדר"מ ובכהן שעבר ס"ל כר"מ דכל מצות כ"ג עליו ומביא שם מברייתא ומפני שארוכה היא וכאן אין עיקר מקום הלכות הללו אלא אגב גררא דאין בין תנא להו תנא במכילתין קיצר הגמרא ולא הביא לשנוי' דרבא הכא מ"מ משנויי דכולהו אמוראי שמעינן דסתם משנה זו אתיא כר"מ וק"ל כיון דסתם לן תנא כר"מ דשני כל מצות כה"ג עליו א"כ $$ציור בספר$$ קשיא דר"י אדר"י דאמ' רבה בב"ח אר"י הלכה כסתם משנ' ואלו הכא אמר רבה בב"ח אר"י בב"ק דיומא (דף יג) הלכה כר' יוסי וכה"ג הרבה פעמים להגמ' דפריך הכי דר"י אדר"י ובחידושי למס' הוריו' יתבאר זה

אין בין במה גדולה לב"ק אלא פסחים ק"ל הא טובא א"ב וכדתנן בפ' בתרא דזבחים (דף קי"ב) מה בין במות יחיד לבמות ציבור סמיכה ושחיטות צפון ומתן סביב ותנופה והגשה: רי"א אין מנחה בבמה וכהן ובגדי שרת וכלי שרת וריח ניחוח ומחיצה לדמי' וריחוץ ידי' ורגלי' וכל הני א"נ בבמות יחיד שהיא במה קטנ' אבל נוהגין בבמות ציבור וכ"ע מודי' בכל הני כדמוכח שם בגמ' ולא פליגי רבנן אלא אאין מנחה בבמה לחוד דלר"י ל"ש במה גדולה ל"ש במה קטנ' אין מנחה וה"ה דאין עופות בבמה בין גדולה ובין קטנה כדאמ' התם ולרבנן יש מנחה ועופות בבמה. וי"ל דמתני' ל"ק דאין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא בעיקר קרבן מה שקרוב בזה ובזה אבלי' בתכסיס קרבן לא מיירי

שילה יש אחרי' היתר. ק"ל מדקאמ' יש אחרי' היתר מכלל דס"ל דבזמן שילה נאסרו הבמות והיינו דלא כר"ש דבפ"ב דזבחים (דף קי"ב) תנן באו לשילה נאסרו הבמות וכו' באו לירושלי' נאסרו הבמות ולא הי' להם היתר והיא היתא נחלה ובגמ' (דף קיט) יליף לה מדכתי' כי לא באתם עד עתה אל המנוחה זו שילה ואל הנחלה זו ירושלים ולמה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זה לזה ואח"כ אמ' תנא דבי ר"י זו וזו שילה רשב"י איזו וזו ירושלים ואמרינן בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים אבל שילה הוי שריא במות היינו דכתיב ויקח מנוח וכו' אלא למ"ד זו וזו שילה ובמות הוי אסירין מאי ויקח מנוח ומשני הוראות שעה היתה אלמא לר"ש דא' זו וזו ירושלים ולא מיירי קרא כלל משילה ש"מ דבשילה הי' במות מותרות ומהשתא מתני' דקתני שבשילה יש אחרי' היתר הא בזמנה לא הי' היתר לבמות וע"כ דלא כר"ש. א"כ אמאי לא דייק הגמ' רישא דאין בין במה גדולה לבמה קטנה ר"ש היא כדאמ' לעיל וסיפא דלא כר"ש כדדייק לעיל בה"ג גבי אין בין כהן משוח וא"ב כהן המשמש ואע"ג דבברייתא דלעיל מהא גי' ספרים דידן רש"א מנוחה זו ירו' נחלה זו שילה. ע"כ גי' משובשות היא ול"ג רש"א. דא"כ קשה דר"ש אדר"ש וליכא למימר דב' תנאי הוי ואליבא דר"ש דכל כה"ג דרך הגמ' להקשות ולשנויי הכי. א"ו גי' משובשת היא אבל אין לשבש הא בריית' דתנא רשב"ג או' זו וזו ירושלים דודאי גי' זו נכונה דאמ' התם בסמוך דתני דבי ר"י בדרש"בי זו וזו ירו' וסי' משכהו גברא לגברי וה"ג רש"י שם והכי גרסי' התוס' בפ"ה דזבחים (דף לג) גבי זה וזה יסוד מערבי וא"כ קשה וי"ל דודאי היכי דב' בבות תכופות זו לזו כמו האי דא"ב כהן משיח וא"ב כהן משמש שפיר שייך להקשות רישא האי תנא וסיפא דלא כוותי' אבל בהא דא"ב ב"ג והאי בבא דקידושת שילה יש אחרי' היתר דמפסיק בניהם בהא דאין בין שילה לירו' וכו' לא שייך לאקשויי הכי אע"ג דהא גופא דבשילה אוכלים ק"ק ומ"ש בכל הרואה יליף ר"א התם (דף קיח) מפן תעלה עולתיך בכ"מ אשר תראה בכ"מ א"א מעלה. אבל אתה אוכל בכ"מ שאתה רואה והא א"א למילף אלא למ"ד דבהאי קרא שילה רמיזי. אבל רשב"י דאמ' זו וזו ירושלים לא רמיזי שילי הכא א"א ללמוד זה וע"כ הא נמי דלא כר"ש אפ"ה נא דייק הגמרא לימא רישא ר"ש וסיפא דלא כר"ש משום דאיכא אמוראי התם דמייתי לה משאר קראי מולו תאנת שילה א"נ משאר קראי דהתם. ולדידהו ר"ש נמי מודה בהא. מ"מ ק"ל דתנן התם באו לנוב וגבעון הותרו הבמות ק"ק נאכלין לפני' מן הקלעים קדשים קלים בכל ערי ישראל ופריך בגמרא מעשר שני נמי ליתני ומסיק הא מני ר"ש היא דאמר אף ציבור לא הקריבו אלא פסח וחובו' הקבו' להם זמן אבל חובו' שאין קבוע להם זמן הכא והכא ל"ק מעשר בהמה חובות שאין קבוע להם זמן ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמה והשתא בשינה לר"ש דהותרו הבמות מעשר בהמה לא קרב כלל ומ"ד נאכל בכל ערי ישראל כמו בנוב וגבעון מהיקשא דמעשר דגן למעשר שני דנהי דלהני אמוראי דיפי מתאנת שילה ומשא' קראי י"ל דאהני לק"ק שנאכלין בכל הרוא' מ"מ אמעשר דגן לא אהני לאפוקי מהקישא דמעש' דגן למעשר בהמה והני קראי איכא לאוקמי אק"ק לחוד ולא אמ"ש וא"כ רישא דבבא דאין בין שילה לירו' נמי דלא כר"ש. וצ"ל כיון דכבר דייק לה הגמרא כה"ג אהני בבא דאין בין כהן משוח וכהן המשמש ומוקי לה כתנאי א"נ רבי היא כדא' לעיל וה"נ איכא לשנוי בהא בבא דאין בין שילה לירו' לא חש תו לדייק בהא דאין בין שילה הסמוך לה דמילא משמע דא"ל הכא הכי

דף י ע"א מקיש נחלה למנוחה מה מנוחה יש אחריה היתר ק"ל א"כ אי נחלה יש אחריה היתר איך קרא לירוש' נחלה כיון דאחרי' נמי יש היתר דא' בפ"ב דזבחים מפ' טעמא דקרי ירו' נחלת עולמים וכיון דלא קידשו אלא לשעתה אינו נחלות עולמים מיהו מדברי התוספות בפ"ב דשבועות [דף ט"ז] יש ללמוד תי' לקושי' זו דאמר התם גבי טומאות מקדש דכתיב את משכן ה' טמא ואת מקדש ה' טמא דאם נאמר מקדש ולא נאמר משכן ה"א על מקדש יהי' חייב שהרי קדושתו קדוש' עולם ופירש התוספות אפילו למ"ד לא קידשו לע"ל אפ"ה קרי לי' ק"ע שהאריך בקדוש' יותר א"נ שא"ר לחזור ולקדש אלא באותו מקום ק"ל ק"ע וה"נ י"ל דמה"ט קרי לי' נחלה

מתיב ר"מ קדושת ירו' אין אחרים היתר ק"ל מאי קושי' הא התם בפ"ב דזבחים פליגי תנאי בהאי קרא דאל המנוחה ואל הנחלה דאיכא למ"ד מנוחה זו ושילה נחלה זו ירו' ואיכא למאן דאמר זו וזו שילה ורש"א זו"ז ירו' והשתא הא דר"י דמקיש נחלה למנוחה בע"כ היינו כמאן דאמר שילה וירו' אמורין בהאי קרא אבל למ"ד זו"ז שילה או זו"ז ירושלים אין לנו לומר דירו' יש אחרי' היתר דהא ר"י ל"ק דיש אחרי' היתר אלא מהקישא הא לא"ה לא מיהו למאי דמקשה ממתני' דזבחי' משבאו לירו' נאסרו הבמות ניחא דהא קתני והיא היתה לנחלה ולעיל מיני' תנן באו לשילה נאסרו הבמות והיא היתה מנוחה אבל ממשנתינו דמותיב ר"מ קשה מאי פריך דהא אע"ג דע"כ מתני' לא אתי' כמ"ד זו"ז ירו' דהא לדידי' בזמן שילה לא נאסרו הבמות כדאמר' התם וכמש"ל ואלו מתני' תנן קדושת שילה יש אחריה היתר הא בזמנו מיהו נאסרו הבמות מ"מ י"ל דמתני' כמ"ד זו"ז שילה ונאסרו הבמות בזמנה וירו' לא כתיבי הכא וליכא לאקשויי ירו' לשילה לפיכך אין אחריה היתר אבל מאן דס"ל מנוחה זו שילה ונחלה ירו' א"נ איפכ' כיון דשילה וירו' כתיבי בהאי קר' יש להקיש ירו' לשילה ויש היתר אחרי ירו' כמו אחר שילה וי"ל דודאי קוש' ר"מ אינו אעיקר מילתי' דר"י דאמר שמקריבין בבית חוניו בזה"ז משום דירו' לא קידשו לע"ל ומתני' תנן ירו' אין אחרי' היתר דהא איכ' לשמי כדאמ' אלא אמאי דיליף לה מהקישא פריך לה אמתני' דמתני' ע"כ לא אתיא אליבא דר' יצחק כמ"ד תרווייהו שילה וירו' רמיזי בהאי קרא דא"כ ירו' אמאי אין אחרי' היתה לדידך דמקשי' להו אהדדי וע"כ אליבא דר"י מתני אחי' כמ"ד דהא קרא לא מיירי אלא מחדא מנייהו והיינו כמ"ד זו"ז שילה לפיכך תנן שילה אחרי' הוא דיש היתר לבמות הא בזמנה הייין אסירין דאלו למ"ד זו"ז ירו' שילה אפילו בזמנן שריין והרי אע"ג דקרא לא מיירי מירו' אלא משילה לחוד לתנא דמתני' קידשה לע"ל כדאמר' התם אליבא דמ"ד תרווייהו כתיבו בקרא למה חולקין הכתו' ליתן היתר בין זה לזה ואפ"ה תנן קדושת שילה יש אחרי' היתר אלמא מסברא בלא קרא ידעינן דאין שום קדושה אלא בשעתו ולא לע"ל וא"צ קרא להכי וקשיא לר"י ל"ל הקישא דירו' דיש היתר אחרי' הא בלא"ה מסברא ידעינן לה אע"ג דבלא מתני' ה"מ להקשות כה"ג מהאי תנא דא' זו"ז שילה ובע"כ קדושת שילה לכ"ע יש אחרי' היתר דמצינו בשמואל ושאול ודוד ושלמה שהקריבו בבמו' כדכתיבי בקר'. מ"מ אלימא ליה לאקשוי' ממתניתן ועוד דממתני' פריך בפשיטות דתני בהדי' שילה יש אחרי' הית' דמשמע שנאסר ואח"כ הותרו ואלו פריך מהא ברייתא דזו"ז שילה הי' צריך להביא הני קראי שמצינו שהקריבו בבמות בתר שילה. וכ"ת מאי ק"ל לר"מ אדר"י אטו ליכא כלל מ"ד דקדושת ירו' קידשה לע"ל וע"כ לא מקיש ירו' לשילה ואפ"ה ס"ל מסברא הכי. י"ל דלאו מסברא משמע לי' הכי אלא מקרא נ"ל דקלע"ל כדאמר בפ"ט דערכין (דף לב) מאשר