טורי אבן יח

פסח מיד בב"ת כשלא הקריבו בזמנו בע"פ תקשה לך הא דפ' י"ב דזבחים (דף ק') דרצה לומר אההוא עובדא שמתה אשתו של יוסף הכהן בע"פ וטימאהו בע"כ משום דס"ל לה יטמא מצוה ופירש"י וכיון דטומאת קרובי' אין לו תשלומין ופסח יש לו תשלומין אלים טומאת קרובים לידחות פסח. ואם איתא דאיכא לאו דב"ת בלא אקריב הפסח בזמנו בע"פ. הוי לי' פסח עשה דפסח ול"ת דב"ת והא אע"ג דעשה דטומאת קרובין אלים טפי מפסח הואיל ואין לו תשלומין אפ"ה אין כח לעשה דאלים לדחות לעשה ול"ת כדמוכח בשילהי מס' חולין (דף קמא) גבי שלח תשלח אפי' לדבר מצוה דהיינו טהרת מצורע דאלים עשה דידי' דאית בי' משום שלום בית דאסור בתשמי' המטה וסד"א דלדחי לעשה דשלוח הקן ופריך והא שלוח הקן עשה ול"ת הוא ואיך סלקא דעתך דמצורע דאינו אלא עשה לחוד אע"ג דאלים דחי לעשה ול"ת ודחיק הגמרא לאשכוחי בגוונא דליכא לל"ת דשלוח הקן כי אם לעשה לחוד וש"מ דאין עשה דאלים דוחה עשה הקל כשיש ל"ת עמה וה"נ אי בהדי עשה דפסח איכא ל"ת דב"ת עמה אמאי דחי לה עשה דלה יטמא אע"ג דאלים מיני' י"ל דה"מ דאין עשה דאלים דחי לעשה ול"ת קלין היכא דעשה הקל קאי בפני עצמה וכן הל"ת ואין הל"ת באה מכח העשה.. אבל הכא אין הל"ת דב"ת קאי בפני עצמה אלא העשה גורם להל"ת לבא דכיון דמחויב בעשה דפסח אי לא עשה פסח בזמנו עובר בבל תאחר ואין הל"ת קאי בפ"ע א"כ כשאנו אומרים דעשה דלה יטמא דאלי' דוחה לעשה דפסח דקיל ממילא אין כאן לאו דב"ת כיון דפקעי חובת פסח מיני' ואין חייב בו ממילא לא חל עליו לאו דב"ת כלל ולא משום דעשה דלה יטמא דחי לה אלא משום דאין כאן ללאו דב"ת כלל דכיון דהא עשה הגורמת ללאו פקע ליתא ללאו ולא חל מעיקרא כיון דבטיל הגורם לו

סד"א הואיל ומחמת פסח קאתי כפסח דמי פי' רשי' ברגל אחד יעבור עליהם. והא דלא פי' דמיד בע"פ עובר עליו כמו פסח דהא רשי' בשיטת תוס' קאי דפסח עובר עליו מיד וכמ"ש בסמוך י"ל דהא דשלמי פסח פי' רש"י שאבד ונתכפר באחר הא' נעשה שלמים ובע"כ מיירי שנמצא לאחר שחיטה השני דאי קודם שחיטת השני כיון דקאי בשעת שחיטה ולא אקרבי דחיי' בידים ואינו קרב שלמים הוא גופי' לר' זירא (בפ"ט) דפסחים (דף צט) אלא ירעה עד שיסתאב ויבא בדמיו שלמים וכיון דלאו בר הקרבה הוא פשיטא דאינו עובר עליו כלל. וכיון דמיירי שנמצא לאחר שחיטת השני והא פסח נשחט אחר תמיד של בן הערבים כדאמרינן דיש פ' ה' דפסחים (דף נט) ומעתה אינו קרב שום קרבן משום עשה דהשלמה כדאמרינן התם אין לך דבר קרב אחר תמיד של בה"ע אלא פסח וכו' ושלמי פסח דינו כשלמי' דעלמא וכמ"ש התוספות בפ"ד דמנחות (דף מט) גבי תדיר ומקודש ואי אפשר להקריבו בזמן שחיטת פסח. וא"כ א"א לעבור עליו בב"ת בע"פ כיון דלאו בר הקרבה הוא. מיהו לרבה דפליג התם אדרבי זירא וס"ל דחצות שהוא זמן שחיטה גורם הדיחוי דאם נאבד בחצות אעפ"י שנמצא קודם שחיטת השני הוא עצמו קרב שלמים ואינו רועה דהשתא משכחת לב"ת דידי' בע"פ בנמצא לאחר חצות וקודם הקרבת התמיד. מיהו רשי' אליבא דר' זירא פי' כן וכן העתיקו התוס' ללשון רשי' שלמי פסח שאבד ונתכפר באחר ואח"כ נמצא הראשון דקרב שלמים ומדכתב בשנתכפר ואח"כ נמצא משמע הא נמצא ואח"כ נתכפר הוי לי' דחוי ואין קרב שלמים אלא רועה ועוד אפשר לומר דמשמע לי' לרשי' דלא הוי ס"ד לעבור על שלמי פסח הואיל ומחמת פסח קאתי קודם שעבר על פסח גופי' דאלו על פסת אינו עובר עד, שקיעת החמה שעבר זמן שחיטתו כדאמרינן בפ"ט דפסחים (דף צד) ואיך ס"ד שעל שלמי פסח יעבור לאחר הקרבת התמיד מיד ואיך יהי' הטפל חמור מן העיקר והשתא אפי' אליבא דרבה ניחא הא דפי' דס"ד דברגל חד יעבור עליו ולא בע"פ

ע"ב ונאמר להלן אם נדר ונדבה כתבו התוס' הוה מצי לאתויי מהא עניינא גופי' דכתיב כאשר נדרת נדבה. ול"נ דההוא לא מצי לאתויי דאינו מופנה דחד בדאמר ולא אפריש וחד בדאפריש ולא אקריב ותרווייהו צריכא כדאמר לקמן. אבל אם נדר ונדבה מופנה הוא דרישא דקרא משלמי תודה איירי דנאכלין ליום ולילה וכתיב בסיפא אם נדר או נדבה קרבנו דהיינו שלא הביאו על הודאה על נס שנעשה לו שנאכלין לב' ימים ולילה אחד. דהוי מצי למיכתב אם לא על תודה יביאנו דהוי דבר וחילופי מריש' דקרא דאם על תוד' יביאנו דה' קרב' תוד' נמי לאו דבר שבחוב' הוא אלא נדר ונדב' הוא דהא אפי' אם נעש' נס אינו מחוייב להביא קרבן תוד' אא"כ נדר או נדב תודה א"ו מש"ה שינה קרא בסיפא למיכתב אם נדר או נדבה לאגמורי גז"ש להאי קרא דכי תדור דמה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. והא דלה' אלקיכם אלו הדמים כבר נתבאר למעלה

כי דרוש ידרשנו אלו חטאת ואשמות עולת ושלמים. פירשו התוספות בשם י"מ דנפקו להו חטאת מדכתיב לשון דרישה גבי חטאת דכתיב דרש דרש משה ואשם עולה ושלמים דאתקוש דזאת התורה בסוף התודה (דף פ"ב) ולא יתכן דאם כן נדרים ונדבות נמי ובכור ומעשר ופסח נמי תיפק מהתם דכולהו איתקוש ובפ"ק דנדרים (דף ד) אהא דמקיש נזירת לנדרים לב"ת מוקי לה מר זוטרא ברי' דרב מרי לב"ת קרבנותיו אתי ופריך הא נ"ל מדרוש ידרשנו אלו חטאת ואשמות. ופי' שם הרא"ש דאשכחן בחטאת דרישה דרש דרש משה ואשם כחטאת דכתב כחטאת וכאשם. ואני תמה על פי' זה. דא"כ עולת ושלמים דמיירי בשל חובה מנ"ל לב"ת דהא לא איתקשו בהאי קרא לחטאת. ומפני שראה הרא"ש לשם בפ"ק דנדרים לא מייתי הגמרא אלא חטאת ואשמות ולא עולת ושלמים פי' כן. ורש"י פי' אלו חטאת ואשמות שהן נדרשין ממך שהרי חובה הם מוטלין עליך וק"ל למאי דאפרש לקמן דהני תרי קראי דמרבו לחטאת ואשמות דאמר חד לאפריש ולא אקריב וחד לאמר ולא אפריש והרי אמר ולא אפריש לא שייך גבי חטאת ואשמות שהם של חובה אלא בדאמר אדם אחר הרי עלי לפטור את פלוני מחובתו. א"כ הוי לי' כנדרים ונדבות: שהרי אותו שאמר הרי עלי אינו מחויב בהם מצד עצמו אלא מחמת מוצא שפתיו וא"כ אינן נדרשין מאותו הנודר והאיך נפקא ליה הא מדרוש ידרשנו [צ"ל וכי אילו החובות הי' מוטלין] על הנודר כלל. ושמא י"ל כיון שנדר לפטור את פלוני מחובתו וכיון דהחובה מוטלת על אותו פלוני והוא נדר לפוטרו הוי לי' בכלל דרישה דקרא. א"נ י"ל דהאי דדריש דרוש ידרשנו אלו ד' דברים שבחובה לאו ממשמעות גופי' דקרא דדרוש ידרשנו נ"ל הא. אלא מיתורא דקרא דדרוש ידרשנו נ"ל הא ועל דרך זה פי' רשי' לקמן גבי מוצא שפתיך דדריש לה' אלקיך אלו חטאת ואשמות עולת ושלמים קרא יתירא הוא לדרשא לרבות לדבר שבחובה אלמא לאו ממשמעותא דקרא נ"ל להו אלא מיתורא דקרא. וה"נ יש לפרש הכי ג"כ

עולות ושלמים פרש"י כגון עולות ראי' ושלמי חגיגה שהן חובה דאלו נו"נ ברישא דקרא כתבא. והקשו התוס' אראי' וחגיגה זימני קביע להו דעבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותן א"כ אי אקרבי' אקרבי' וכו' כדאמ' לעיל גבי פסח ותירצו מ"מ היכא דהופרשו ולא הקרבו קאי עלייהו בב"ת כיון שלא נפסלו בכך וק"ל דהא לקמן מרבה להו מקרא דמוצא שפתיך תשמור ואמרינן לקמן חד דאמר ולא אפריש. שוב ראיתי להרשב"א שהקשה כן. מיהו למאי דפרי' לעיל גבי פסח דפריך אי אקרבי אקרבי וכו' משום דבל תאחר תלה רחמנא ברגלי' ופסח אידחי לי בע"פ ומיד עובר עליו בב"ת אין כאן אפי' רגל אחד כדפי' התוס' מהשתא משכחת לה לב"ת גבי ראי' וחגיגה שהן חובת הרגל אפי' בדלא אפרישם בעבר עליהן כל אותו הרגל. לא מיבעיא לר"מ דאמר ברגל אחד עובר בב"ת דמ"ל שפיר. אלא אפי' למאן דבעי ב' או ג' רגלים לב"ת בהני שהן חובת הרגל מודו דבעבר אותו רגל ולא אפרשי' דה"ל מעוות שאין יוכל לתקן ושוב אין להם תשלומין ולא דמו לשאר כל הקרבנות דיש להן תשלומין לעולם ואי לא אקרבי השתא מקרב והולך לאחר זמן וכ"ת כיון דבעבר רגל א' שוב א"צ להפרישן כלל. א"כ לעולם לא משכחת לי' ב"ת דידהו בג' רגלים והאיך חשיב להו תנא דלעיל בהדי אינך שעוברים עליהם בב"ת בג' רגלים. דהא ל"מל לב"ת דידהו בג' רגלים דהא כבר פקע חיובא דידהו לאחר רגל אחד כיון שלא הפרישן ברגל של זמן חיובן והשתא אין עובר עליהם בג"ר וכדפי' לעיל גבי צדקות ובהא דמקשה פסח זמן (קבעי') [צ"ל קביעה] לי' די"ל לעיל דחשיב לעולת ושלמים בהדי הני דעובר בב"ת בג' רגלים מיירי בדאפריש וכדברי התוס' וברייתא זו איירי בדלא אפריש דבההיא לא הוזכר ג' רגלים לב"ת וי"ל דכל חד וחד עובר עליו לזמן דשייך גבי' אי נמי עולת ושלמים דברייתא קמייתא לא מיירי בשל חובת הרגל אלא משל נדרים ונדבות מיהו למאי דפרי' לעיל דהא דפריך גבי פסח אי אקרבי היינו דלא שייך גבי ב"ת כלל כיון דאין לו תשלומין לאחר שעבר זמנו א"כ ראי' וחגיגה נמי בדלא אפרישי הואיל ואין להן תשלומין לאחר הרגל ל"ש בהן ב"ת כלל. הא וודאי קשה ב"ת דידהו בדלא אפרישי היכי משכחת לה

ול"נ לפ' דהאי עולת ושלמים דתני לאו משל חובת הרגל איירי אלא בעולת מחוסרי כפרה של זב וזבה יולדת ומצורע איירי דכולן מביאים עולת ביום טהרתן. ושלמים משל נזיר איירי שמביא איל לשלמים במלאת נזרו דדבר שבחובה הן ולא נידחין מהקרבה לעול' בין אפריש בין לא אפריש וכ"ח ל"ל לרבות שלמי נזיר מכי דרוש ידרשנו הא רפ"ק דנדרים [דף ג'] מקיש נזירות לנדרי מלנדור נדר נזיר ואיכא למ"ד התם דהאי הקישא לב"ת קרבנותו אתא לק"מ דהא פריך התם מכי דרוש ידרשנו אלו חטאת (ושלמי') [צ"ל ואשמות] נפקא ומשני סד"א חידוש הוא דלא מתפיס לחטאת נזיר בנדבה ולאו לכפרה אתיא והתם רביי' קרא לחטאת נזיר לחוד לב"ת משום דחידוש הוא אבל שלמי נזיר איתרבי עם כל הקרבנות הכא וה"נ למאי דרצה לומר התם סד"א הינו חידושא הואיל ואם אמר הריני נזיר מן החרצן הוי נזיר לכל. א"נ אם גילח על אחד משלשתן יצא לא לעבור עליו בב"ת איכא למימר דכל זה אחטאת לחוד קאי ומשום דלא מתפס לי' בנדר אבל שלמי נזיר מכי דרוש ידרשנו נפקא ותדע לך דהא דנפקא ליה התם לב"ת קרבנותיו מהקישא משום חטאת לחוד הוא ולא משום שלמיו דהא התם משמע דבהאי הקישא כ"ע מודו דאהא דמשני דחידושא הוא אם אמר מן החרצני' לחוד