טורי אבן קפט

אהם דמ"ל שנכתבת בכ"ל אבל פי' דתו"מ בל"ה תלי' דל"מ כלל אלא בלמצותן ובעי אשורית דוקא נמצא אין נכתבין לעול' בכ"ל וכה"ג אמר בפ"ג דשבועו' (דף כו) חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר רשות משא"כ בשבועות ופי' התוס' התם לשיטתם דה"פ דנדרים למ"ל לעולם אלא באוסר החפץ עליו לפיכך חלין על דבר מצוה לעולה אבל בשבועות אע"ג דמ"ל דחלין בכה"ג עד"מ באוסר החפץ עליו מ"מ איכא חד צד בשבועות שאינו חלין עד"מ באיסר נפשו מחפצו משא"כ בנדרי' שא"ח כלל בכה"ג אפי' לדבר רשות ולמ"ל להאי צד כלל וכה"ג מצינו נמי בפ"ק דסנהדרין (דף ה) יפה כח הפשרה מכח הדין ששנים שדנו ב"ד יכולין לחזור בהן וב' שעשו פשרה אין ב"ד יכולין לחזור בהן ואע"ג דבדין דומי' דפשרה דלא משכחת לפשרה אלא מדעת שניהם נמי א"י לחזור מ"מ קא' יפה כח פשרה דלעול' א"י לחזור דהא למ"ל לפשרה כלל אלא מדעת שניהם משא"כ בדין דמ"ל נמי בע"כ ובכה"ג יכולין לחזור אע"ג דדין שהוא מדעת ב' דהוי דומיא דפשרה שמדעתם נמי א"י לחזור מ"מ בהאי צד דבע"כ כיון דליתא בפשרה כלל קא' יפה כח הפשרה במאי דמ"ל בפשרה מכח הדין במאי דמ"ל בדין ולא בפשרה זה הוא מה שנ"ל עיקר הפי' שם אע"פ שהתו' לא פי' כן שם והא דפי' הוא ע"ד פי' התוס' גבי חומר בנדרים דהתם נמי הא דנדרים דחלין עד"מ בשבועו' נמי בכה"ג חלין אלא דאיכא בשבועו' חד צד דא"ח ומש"ה חשיב לי' לחומר האי צד דחלין וה"נ אע"ג דס"ת כה"ג דתו"מ דלמצותן א"נ אלא אשורית אפ"ה כיון דלהתלמד בס"ת מ"ל בתו"מ לא מ"ל ח"ל האי צד דתו"מ א"נ אלא אשורית לחומר אע"ג דלהאי צד דלמצותן בס"ת נמי בעי אשורית כיון דאיכא להתלמוד דלא בעי אשורית דבס"ת מ"ל ובתפילין ומזוזת לא מ"ל ותדע דהכי הוא וכדפי' דספרים נכתבין בכ"ל דקאמ' בלהתלמוד מיירי ולא בלמצותן דהא לכולהו שנויי בגמ' לבד משנויא דר"א הוי נמי נביאים וכתובים בכלל ספרים דמתני' ונביאים וכתובים מאי למצותן איכא אלא א"ו בהתלמוד מיירי

רשב"ג אומר אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית י"ל טעמא דרשב"ג בתרי גווני אי משום דס"ל דלשון יוונית רחמנ' שריא בהדיא לכתוב בהן ספ' כדנ"ל בגמ' מיפת אלקים ליפת יפיותא של יפת יהי' באהלי שם ואפש' לומר דמה"ת אסו' לכתוב ס"ת ופרש"י של תורה בכ"ל אלא אשורית או יוונית בלבד מדאיצטרך קרא למישרי לשון יוונית מכלל דשאר כל לשון חוץ מאשורית אסור מה"ת ואל תתמה ע"ז דהא אמרינן בפ"ה דגיטין (דף ס) אין כותבין מגיל' לתינוק להתלמוד בה ומשמע דאיסו' תורה הוא דהא אמ' בפ"ב דסנהדרין (דף כ) דמצוה לכתוב ס"ת משלו ונ"ל מכתב לכם את השירה הזאת ולא אמרינן דשירה דוקא קאמ' רחמנא משו' דהא אין כותבין מגילה כדפי' הרמב"ם (בה' ס"ת) ואם איתא דהא דאין כותבין מגילה אינו אלא מדרבנן מצות כתיבת ס"ת מה"ת מנין אלא ודאי אין כותבין מגילה איסור תורה הוא וה"נ דכוותי' איסור כתיבות ס"ת בכ"ל לרשב"ג לבד מאשורית ויוונית איסור תורה הוא א"נ יש לפ' דכתי' בכ"ל מה"ת לרשב"ג ל"ל בה וקרא דיפת דמייתי לה בגמ' להתיר יוונית אינו אלא אסמכתא בעלמא. והא דשרי רשב"ג בלשון יווני' יותר משאר לשון. ה"ט משום מעשה דתלמי המלך דכתבו לו הזקנים התורה בלשון יוונית כדאמר בגמ' ואע"ג דא"ר יהוד' בגמ' אף כשהתירו רבותינו יוונית לא התירו אלא בס"ת ומשום מעשה דתלמי אבל לא שאר ספרי' ואלו רשב"ג דמתני' ספרים סתמא קאמר דמותר בלשון יוונית משמע אפי' שאר ספרים נמי א"ל דבהא פליגי דלר"י לא התירו אלא כעין מעשה שהי' ובתורה דוקא ולרשב"ג דמתני' התיר כל הספרי' מק"ו דכיון דראוי להתיר תורה החמור' משום מעשה שהי' ק"ו לשאר ספרים ואין ראוי להחמיר בספרים הקלין יותר מתורה החמורה ואע"ג דמגילה קיל מס"ת ואמ' בגמ' דבעי לשון הקדש. ש"ה דגלי קרא ככתבם וכלשונם ואבל שאר ספרים דלא גלי אינו ראוי להחמיר בהן יותר מבס"ת. ונ"מ בין ב' פרושים הללו במגילה יוונית אי יצא י"ח לאינו מכיר לשון יוונית וכמו שאפ' בגמ'

הא לתפרון בגיד' וכו'. נ"ל דהאי זה וזה שווין לאו למימרא דשוין לאסור הא בפ"ב דמכות [דף י"א] פליגי בס"ת שתפרון בגידין ומאן דפוסל משום דאיתקש כל התורה כולהו לתפילין מה תפילין הל"מ לתופרן בגידי' הא איכא למאן דאמר התם דאפי' תפילין אין צריך לתופרון בגידי דאמר רב ההם חזינן להו לתפילין דבי חביבי דתפירי בכיתנ'. וכיון דתפילין אין צריך גידין ספר תורה מנין וא"ל דתנא דידן הכי ס"ל דתפילין וכל שכן ספר תורה אין צריך גידין אלא מ"מ הא ש"מ דאין לחלק בין תפילין לספר תורה אלא או שניהן צריכין גידין או שניהן אין צריכי' ולאפוקי מאן דמתיר התם בספר תורה לתופרה בפשתן ופוסל בתפילין כדאמ' התם ומאן דמתיר כי איתקוש למותר בפיך להלכותיו לא איתקיש אלמא מחלק בניהן. ורש"י פירש שניהם לאסורא קושטא דמילתא קאמר דהתם איפסק הילכתא דלא כרב וכיון דתפילין צריכין גידין ותנא דידן משוה ספרים לתפילין בע"כ שוין לאיסורא קא'

ולטמא את הידים זה וזה שוין. ק"ל מאי סלקא דעתך דתפילין ומזוזות אין מיירי את הידים. והא תנן בפרק ג' דמסכת ידים מגילה שכתב בו פ"ה אותיות כפ' ויהי בנסוע מטמא את הידים וכי גרע תו"מ שיש בהם יותר מפ"ה אותיות ממגילה בעלמא $$ציור בספר$$. ועוד דתנן התם רצועות התפילין עם התפילין מטמאין את הידים רש"א רצועו' תפילין אין את הידים דש"מ דתפילין גופא מטמאי' מיהו י"ל משו' מזוזה דייק לה ממתני' דמטמא אבל קושיא א' קשה

דף ט' ע"א כאן בגופן שלנו ק"ל איך טעה רבא לאוקמי בגופן שלהן הא מקרא שכתב תרגם וכו' קתני אלמא דלא מיירי משינוי הכתוב אלא משינוי הלשון. ועוד ק"ל אמאי פריך עלה אביי מסיפא מרישא גופה ה"מ להקשות אי בגופן שלה' אפילו מקרא שכת' מקר' א"מ דה' קתני וכתב עברי א"מ ועו' ק"ל דהא בסמו' מוקי להא כרבן שמעון בן גמליא' ופריך אי רשב"ג הא איכא יווני' אמאי קתני עד שיכתוב אשורי'. ומאי קושיא הא מדפריך אביי לרבא דמוקי לה בגופן שלהם מדקתני ע"ש אשורית אלמא אכתב אשורי קאי ולא אלשון והשתא יש לומר דרישא מקרא שכתב תרגום ר' שמעון בן גמליאל היא וע"כ לא מתיר אפילו יוונית אלא בלשון יוונית אבל בגופן שלהם לא דמדרבנן לרבא דרצה לאוקמי הא כרבנן דספרים נכתבין בכ"ל ואפ"ה בגופן שלהן לא נשמע לרשב"ג ביוונית דע"כ לא שרי אלא בלשון ולא בגופן יוונית מיהו בהא י"ל דודאי הא דקתני עד שיכתב אשורית אלשון נמי קפיד דהא רישא משינוי לשון וכתב מיירי דתני מקרא שכתב תרגום היינו שינוי לשון וכתב עברי היינו שינוי הכתב ועלה מסיים ע"ש אשורית משמע דאתי לאפוקי מתרווייהו שינוי דמיירי ברישא שהן כתב ולשון מ"מ הני קושי' קמייתא קשה וי"ל דרבא דמשני כאן בגופן וכו' ה"פ משנתינו בגופון שלנו מיירי ולא שינוי אלא הלשון לחוד ואידך הוי גופון שלהם יש שינה הכתב עם הלשון. והא דקתני מקרא שכתב תרגום ותרגום שכתב מקר' וכתב עברי חדא קתני ששינה הכל במקום מקר' כתב תרגום וגם שינה את הכתב שלא כתב בגופן שלנו אלא כתב עברי א"מ כיון דאיכא תרתי לריעותא שינוי כתב ולשון אבל מתני' ליכא אלא חדא שינוי לשון לחוד ומיני' שינוי הכת' בלא לשון נמי ל"ל בה ואביי מקשה לי' מסיפ' דקתני ע"ש אשורי אפי' אכתב אשורי אלשון לחוד קפיד קשה לרבא דאין אוס' אלא בשינה שניהם וכל שכן אי קפיד אתרווייהו ביחד דק"ל טפי מיהו הא דמקשה בסמוך אי רבי שמעון בן גמליא' הא איכא יוונית למאי דפי' השתא לא מוכח מידי מהא דרבא דשינוי הכתב גרע משינוי לשון וי"ל דמשמע להגמ' דשקולין הן ולר' שמעון בן גמליא' דמתי' לשון יוונ' ה"ה לכתב יווני ואין צריך למידחק בהא דודאי האי עד שיכתב אשורית בכתב ולשון דמיירי ברישא קאי

תו"מ מ"ט משו' דכתיב והי' בהווייתן והא לקמן רפ"ב (דף יז) דרשי רבנן דהאי והי' לענין ק"ש שלא יקרא למפרע וק"ש בכ"ל ודלא כרבי דדרש והי' בהווייתן לק"ש דבלה"ק דווקא דהשת' לענין תו"מ דרשינן להאי והי' אתרווייהו בין לענין לה"ק וכן שלא לכתבן למפר' דקי"ל דתו"מ צריך לכותבן כסדרן דהא דתרווייהו בכלל הווייתן הוא וכל היכא דאינו בלה"ק או למפרע אינו בהווייתן הילכך תרווייהו פסולים בתו"מ אבל בקריאת שמע לרבנן האי והי' אשלא יקרא למפר' אתא ולא ללה"ק דמשמ' להו שמע בכ"ל ובע"כ והי' ללמפרע לחוד אתא ומיהו ק"ל א"כ למה לי למימר התם ורבי שלא יקרא למפרע מנ"ל נ"ל מדברים הדברי' ת"ל דוהי' תרתי במשמע לה"ק ולמפרע דלא ואי משום שמע דכ"ר גבי קריאות שמע הא דריש לי' רבי הת' דלהשמע לאזניך אתא וי"ל למאי דפירש' הת' דפשטא דקרא דשמע משמ' יותר למדרש בכל לשון מלמדרש להשמיע לאזניך הילכך אי לאו דנ"ל לרבי מקרא אחר ללמפרע דלא ה"א והי' ללמפרע לחוד אתא לענין קריאת שמע אבל בכ"ל ש"ד דהא שמ' פשטי משמע בכ"ל ול' להשמיע לאזניך. אבל השתא דכ"ר דברים הדברים דלמפרע לא בע"כ והי' ללה"ק אתי ושמע להשמיע לאזניך דודאי האי והי' אכולהו מילתא האמור בפ' הוא בין אק"ש ובין אתו"מ

בשלמא תורה איכא יגר שהדותא הקשו התוספות אמאי איפסל בהכי לא יה' אל' חסר לגמרי תיבו' אלו הא אין חיסרון פוס' בספר תורה לקרות בה אלא בחסר יריעה אחת כדאמר בפ"ה דגיטין (דף ס) ודחיק בקו' דגרע טפי כשהוא כתוב תרגום משלא נכתב כלל. ותי' דהכא לא בעי להשמעינו אלא דהוי טעות וצריך להגי' וק"ל דאם כן אמאי א"מ הא בכולהו שמעתין מוכח כל היכי דכשירה לקרות מטמא ועוד מאי קמ"ל דצריך להגי' פשיטא כיון דאינו כתובה כהלכתא. ועוד קשה לי הא ודאי לא גרע מפרשה א' של תורה שמטמא אפילו למאן דאמר אין כותבין מגילה כדתניא בתוספתא דמסכת ידים הביאה הר"ש הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בה אף על פי שאין רשאי לעשות כן מטמא אה"י ובירו' למסכת סוטה מביאו התוספות שם לוי בר סיסי בעי קומי רבי מגילת סוטה מה היא שתטמ' אה"י א"ל הרי זה שאלה אמר רבי יוסי אינו שאלה כלום גזרו על הספרי' שתטמא אה"י לא מפני קדושתן וזו למחיק' ניתנ' משמ' הא אחד