טורי אבן קפח

הנגע דממעט מוסגר מחומר פריעה ופרימה דמוחלט מכלל דשאר חומר שבמוחלט נוהג נמי במוסגר. וכן הא דא' רבא טהור מלטמא למפרע ה"פ דלעולם אין חומר של מוחלט במוסגר וא"צ לטהרו מפו"פ דמהיכי תיתי לטמאו אלא קרא קמ"ל דטהור מלטמא בביאה למפרע ופי' אם אח"כ פשה הנגע וכדפירש"י ואע"ג דלא ילפינן מוסגר ממוחלט להחמיר מ"מ מוסגר נמי מטמא בבואה דהא דמצורע מטמא בביאה נ"ל בת"כ מדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית מה בית מטמא בביא' אף כולן מטמאה בביא'. והשת' א"ל למילף לטומאת ביא' מוסגר ממוחלט אלא מהא היקישא גופא נ"ל מוסגר כמוחלט דהא בית מוסגר מטמא בביא' כדכתיב והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותה יטמא וה"ה לאדם מוסגר ובהכי אתי' כל הסוגי' על נכון

לוכבס בגדיו וטהר טהור מפריעה ופרימה דמעיקרא. ק"ל מנ"ל דבפריעה ופרימה קאי דילמא וטהר משאר חומרא מוחלט קאמר אטו הני רמיזא הכא. וי"ל משום דהני קילא מכל השאר דנוהגין במוחלט בין באיש בין באשה משא"כ הני דאין נוהגין באשה אפילו מוחלטת כדתנן האיש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת. ובריש פ"ק דערכין [דף ג'] תני' איש אין לי אלא איש אשה מנין ת"ל והצרוע הרי כאן שנים א"כ מת"ל איש לענין שלמטה איש פורע ופורם ואין אשה פורעת ופורמת. וכיון דקילא מכל חומר מצורע שדי נמי קילותא דרבי קרא מוטהר דמוסגר קיל ממוחלט עלייהו ובסמוך יתבאר יותר

טהור מפריעה ופרימה דמעיקרא פי' רש"י מדלא כתיב ויטהר לישנא דמעיקרא הוא וה"ק דכבר קוד' טבילה הי' טהור ממקצת טומאה של חומר מצורע. אע"ג דבכ"מ כתיב וטהר התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכא למיטעי הל"ל ויטהר וכה"ג אמר רפ"א דמס' ברכות [דף ב'] דובא השמש וטהר ביאת השמש ומאי וטהר טהר יומא דאי ביאת אורו ומאי וטהר טהר גברא. ליכתוב קרא ויטהר מאי וטהר. ופי' התוספות עד"ז שכתבתי ואע"פ שאין פי' וטהר וטהר דהכא ודהתם אחד מ"מ הדיוקא דגמ' מדל"כ ויטהר אלא וטהר מחד טעמא הוא כיון דאיכא למיטעי הל"ל ויטהר. ואין להקשות מנין למדרש התם מדכתב רחמנא וטהר טהר יומא והאי ובא השמש ב ואת השמש דילמא ביאת אורו ומאי וטהר טהר גבר' והא דלא כתיב ויטהר דקמ"ל טהור דמעיקר' דקוד' ביאת אורו לאחר טבילה מיד הי' טהור במקצת דהיינו לענין מעשר כדתנן טבל ועלה אוכל במעשר וע"ד שדרש הכא לטהר דמוסגר טהור מעיקרא. י"ל דלהא ל"צ דמקרא אחר נפקא לן הא דטבל ועלה אוכל במעשר בפ"ק דיבמות [דף עה] וע"כ וטהר לטהר יומא אתי' ואין להאריך כאן בזה

אע"ג דהדר חזי לא מטמא למפרע. וק"ל התינח לרבנן דס"ל ב"פ כ"צ [דף פ"א] דזב שראה בז' לימי סיפורו מטמ' למפרע וסותר את הכל אבל לר"י דס"ל התם דאינו סותר ואינו מטמא למפרע אלא מכאן ולהבא והשתא האי וטהר דגבי זב מאי דרש בי' דהא ל"ל טהור מלטמא כלי חרס בהיסט למפרע אע"ג דהדר חזי דהא אינו מטמאה למפרע כלל ושמא י"ל דלר"י קאי האי וטהר למפרע אסתירה שבתוך ימי ספורו כגון שראה זיבה ביום ד' לימי סיפורו וסתר ג' ימים שמנה כבר וצריך לספור ז' ימים מחדש ד' ימים לתשלום ז' ימי זיבה ועוד ג' ימים אחרים נגד ג' ימי הסתירה. והשתא בג' ימי השלמה בעוד שעומד בג' ימים שכנגד ימי הסתיר' אע"ג שעדיין כל טומאות זיבה עליו לכ"ד אפ"ה גלי קרא וטהר למפרע מלטמא כ"ח בהיסט באותן ג"י שסופר נגד ימי הסתירה הואיל וכבר כלו לן ז' ימי זיבה. $$ציור בספר$$ ואל תתמה ע"ז דכיון דראיית זיבה שסותרת את הקודמין ה"ל כזיבה חדשה והימים ראשונים יפלו לגמרי והיו כלא היו ואין לחלק בין ימי התשלום לימים שכנגד ימי הסתירה לבין ימי זיבה להקל בהן מלטמא כ"ח בהיסט דכה"ג מצינו בפ"ב דנזיר [דף י"ד] לנטמא ביום גידול שער רב א' אינו סותר ופי' המפרש בלישנא ב ניטמא ביום גידול שער כגון שמנה כ' ימים נזירות ונטמא וסתר את הכל ואח"כ חזר ומנה עשרה ימים לימי נזירות ואח"כ נטמא באותן כ' יום הנותרין לתשלום ימי נזירות אינו סותר הללו עשרה. ומפרש בגמ' דה"ט דגידול שער תשלום דנזירות הוא פי' משום דכי מצטרפת הני עשרה לכ' קמאי ה"ל ל' הלכך האי דהדר מיטמא קי' ואילך לא הוי אלא תשלום נזירות ואינו סותר להני עשרה אלמא אע"ג דטמא מת סותר את ימים ראשונים בנזירות מ"מ כי מצרפות ימים של אחר שניטמא וגם ימים שקודם וכלו ימי הנזירות שוב קלישא הנזירות ואין כח לטומאת מת לסתור למפרע. ה"נ כי מצרפות ימי זיבה שקודם לסתירה עם ימים של אחריו כלו ימי זיבה קליש' הימים הנותרים להשלמות ימי סתירה וטהורין מלטמא כ"ח בהיסט ואפי' לשמואל דפליג ההם בנזירות ואמ' סותר משום דחדא נזירותא היא י"ל דמודה הכא אליבא דר' יוסי דאינו מטמא כ"ח בהיסט משום רבויא דקרא וטהר מיהו לפי' התוס' התם דניטמא ביום גידול שער היינו כשמנה כ' יום גילח וצריך להמתין ל' יום עד יום הבאות קרבנותיו דאין גידול שער פחות מל'. דאם נטמא אחר עשרה ימים לגידול שער דכשתצרף עשרה ימים הללו לכ' יום שקודם גילוח כלו ימי נזירות ס"ל לרב דאינו סותר והתם שאני דאין ג"ש סוחר לנזירות כלל למפרע תדע דהא בנזירות מרובה אינו סותר אלא ל' יום וה"ט דבנזירות מועטת צריך להמתין נ' יום משום דאין גידול שער פחות מל' יום מש"ה אם נטמא אינו סותר דהא כבר כלו ימי נזירותו אבל אם נטמא בתוך ימי הנזירות וחזר ונטמא לאחר ל' לקבלת נזירותו אבל מטומאתו אכתי לא נשלמו ל' יום הואיל וטומאה סותרת לנזירות שמנה לפניו אם חזר ונטמא בתוך ל' הב' של טומאה לא כלתה הנזירו' וסותר הכל ה"נ אין סברא לומר לר"י דאם ראה זיבה ומנה מקצתו וחזר וראתה זיבה פעם ב' דקליש ונ"מ דבנשלם ז' לראיי' ימי זיבה הראשון אע"פ שלא שלמו ז"י לסתירה שוב אינו מטמא כלי חרס בהיסט דכיון דראייה סותרת בסוף דינו כתחיל' זיב' של (ב' ראיות) [צ"ל ג' ראיות] לכ"ד ואע"ג דאליב' דרבנן טהור מלטמא כ"ח בהיסט ברואה בז אע"ג דלדידהו מטמא למפרע ברוא' בז' וסותר אפ"ה אמר' קליש. שאני הת' דאם לא חזר ורא' בז' ה"ל טהו' ביום הז' אחר הטבילה כדאמ' בפ"ב דנידה גבי זבה מש"ה בחזר וראה אמר קליש אבל ברואה בתוך ז' של סתירה לר"י דסותר למפרע דה"ל טומה גמור' כל ז"י משעת סתירה אין סברא לומר ולאוקמי לקרא דטהר בכה"ג שלא לטמא כ"ח בהיסט דה"ל כתחילת זיבה לכ"ד והשתא ר"י בהאי וטהר מאי דריש בו ומיהו למאי דפי' בסמוך דאע"ג דבכ"מ כתי' וטהר התם ליכא למיטעי אבל הכא דאיכא למיטעי הל"ל ויטהר והיינו לרבנן איכא למיטעי ולמדרש הכא טהור מלטמא כ"ח בהיסט דמסתבר למידרש הכי ברואה ביום הז' דכיון דס"ל דמטמא למפרע הילכך אם איתא דלא אמרינן הכי הל"ל ויטהר כי היכא דלא לייתי למטעי אבל נר"י דא"א למידרש כן כיון דס"ל מכאן ולהבא מטמא לכ"ד ברואה בג' וברואה בימי הספירה וע"ד דפי' אין סברא למדרש כן וכמש"כ וכיון דא א למיטעי שוב אין קפידא בין ויטהר לוטהר אלא אתי לדרשא

מהכא והצרוע אשר בו הנגע מי שצרעתו תלוי בגופו האי קר' דצרוע גבי פו"פ כתב דסיפא דקרא בגדיו יהי' פרומים וראשו יהי' פרוע מיהו ק"ל הא בהאי קרא כתב נמי ועל שפם יעטה דנ"ל נמי מינה שאסור בשאילת שלום וחייב בעטיפות הראש כדאמ' בפ"ג דמ"ק וא"כ נמעט למוסגר מהאי דרשא אשר יהי' בו הנגע מי שצרעתו תלוי בגופו ואמאי לא תנן במתני' דבין מוסגר למוחלט שאלת שלום ועטיפת הראש דזה אסור וזה מותר וה"נ ק"ל למאי דפי' לעיל לשנוי קמא דנ"ל דמוסגר א"צ פריע' ופרימה מטהר דמעיקרא קרא דהא דמשמע לעיל למעוטי הני ולא שאר חומר שבמוחלט משום דקילו שאין נוהגין בנשים הא ודאי איסור שאילת שלום ועטיפת הראש דנ"ל מעל שפם יעטה נמי משמע דא"נ בנשים אפי' במוחלטת דכיון דכיון דאיש למעוטי אשה קאי אענין של מטה למעוטי נשים מפריעה ופרימ' ה"נ איכא למעוטי נשים מהא דאתיא מעל שפם יעטה דכתוב בהאי קרא [כן כתב הרמב"ם בפי"ב מה ט"צ] המצורעת אינו פורעת ואינו פורמת ולא עוטה על שפם וא"כ במוסגר אין נוהג אפי' באיש ואמאי לא חשיב למתני' להא בין מוסגר למוחלט אע"ג דיש לגמגם ע"ז מרפ"ב דכריתות (דף ח) דחשיב במתני' ד' מחוסרי כפרה וחשיב למצורע בא' ופריך ואמאי לא מנו למצורע ומצורעת בתרתי דהא חלוקין יהו דמצורע טעון פריעה ופרימה ואסור בתה"מ משא"כ במצורעת שנאמר וישב מחוץ לאהלו ז"י ולא חוץ מאהלה ואמאי ל"ק דחלוקין נמי בהא דעל ש"י אין כאן מקומו להאריך בזה

אין בין ספרי' לתפילין ומזוזו' ק"ל במאי קמיירי אי בתפילין ומזוזות דומיא דספרי' שלא נכתבו למצותן תפילין להנחתן בראש ובזרוע ומזוזות לקבוע בבית א"כ הא ודאי נכתבין בכל לשון דומיא דספרים דהא דכ"ר והי' דמיני' נ"ל בגמ' דבהוויתן יהיו דבלשון הקודש דווקא היינו שא"י י"ח מצוותן אלא בכתוב בלה"ק אבל בכתובי' ללמוד בהן מ"ש הני פרשיות דתו"מ מכל התורה כולה ובכללה אותם פ' הן שנכתבים בכ"ל ואי מיירי בנכתבין למצותן הא תורה דומיא דידהו שנכתבה למצותה דכל אדם חיי' לכתוב ס"ת לעצמו כדאמ' בפ"ב דסנהדרין (דף כ) נמי אין נכתבת אלא בלה"ק דדבד ברור הוא אין יי"ח מצות כתיבת ס"ת אלא בכתוב' דוקא בלה"ק וי"ל דלעול' מיירי בכתובי' שלא למצוותן ללמוד בהן בלבד דספרים נכתבים בכ"ל ואפ"ה פ' תו"מ לחודי אין נכתבים אלא בלה"ק וכמ"ד בפ"ה דגיטין (דף ס) אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה ופלוגתא דתנאי היא התם ואפשר אפי' למ"ד כותבין ה"מ בלה"ק אבל בכ"ל לא דתרי קולי לא מקילינן שתהא נכתבת מגילה לבד ובכ"ל ומתני' ה"ק אין בין ספרי' לתו"מ אלא שהספרים נכתבין בכ"ל בכותב שלא למצותן אלא להתלמד בעלמא ותו"מ א"נ אלא בלה"ק דבע"א למ"ל דאי בכותב לשם מצוותן הא בעינן והי' ואי בשלא למצוותן אין כותבין כלל אפי' בלה"ק נמי לא דאע"ג דספרים דומיא דתו"מ בהאי צד דמיירי מתני' בין תפילין למזוזות היינו בלמצוותן מדקאמ' ותו"מ א"נ אלא אשורית הא למ"ל אלא בלמצותן דאי שלא למצותן אין כותבין מגיל' כלל אפי' אשורית וכדפי' הא במצותן ס"ת נמי א"נ אלא אשורית מ"מ קילא ס"ת