טורי אבן קצ

משאר פ' שבתורה לחוד מטמאות מפני קדושתן ומשנה שלימה שנינו שם בפרק ג' דמס' ידים מגילה שיש בו פ"ה אותיות כפ' ויהי בנסוע מטמא א"הי וכיון דמגילה מאחת מן הפרשיו' בתורה לחוד מטמא א"כ תורה שכתב בה ב' תיבות הללו יגר שהדותא מקרא אמאי אין מטמא דכל שני תיבות הללו מכאן הא נשתייר בה הרב' כמה וכמה פעמים פ"ה תיבת שזה שיעור מגילה לטמ' הלכך נ"ל הא דמקרא שכתבו תרגו' לאו בס"ת גמורה איירי כדמשמע מדברי התו' אלא במגילה מא' מכל פרשיות שבתור' איירי ולית בה אלא פ"ה אותיות א"נ בס"ת גמורה שנמחקה ולא נשתייר בה אלא פ"ה אותיו' וכדתנן התם ספר שנמחק ונשתיי' בו פ"ה אותיות מטמא וב' תיבו' אלו יגר שהדותא משלימין לפ"ה אותיו' וקמ"ל דאם כותבן מקרא א"נ מקרא שכתב תרגום אין משלימין ואינו מטמא משו' דסברי ליה ספרי' א"נ אלא דוק' אשורית וכן הא דאמ' לקמן גבי מגיל' תרגו' שכתוב מקרא אינו מטמ' כגון ונשמע פתגם המלך או שאר תירוצים דלקמן אע"ג דחסרון אין פוסל במגילה במיעוטה כדתנן בפ"ב (דף י"ח) השמיט בה הסופר אותיות או פסוקים וקראן הקורא כמתורגמן המתרגם פירש בע"פ יצא ואם כן תיב' אלו תרגום שכתב מקר' לא יהי' אלו חסרו לגמרו דל"ל בה. נ"מ נמי דאין תיבת הללו של תרגום שכתבו מקרא משלימין לפ"ה אותיות וכדפי'

אלא הכא. כלומר בתפילין ומזוזות מאי תרגום איכא נ"ל דה"ה דה"מ למפרך כיון דספרים נכתבים בכ"ל א"כ מאי גריעתא דפרשיות הללו שבתפילין ומזוזות דאע"ג דפסולים למצוותן משום דכתיב בהו והיו מ"מ לא יהא אלא כאחת מכל הפרשיות שבתורה דאם יש בהן פ"ה אותיות מטמאין הא בפ' הללו יש בהן יותר מפ"ה אותיות בכל פ' מהן ואפילו אי סבירא ליה להאי תנ' דאין כותבין מגילה לחוד וכיון דפסולין לתו"מ ואין ראויי' למצוותן ה"ל כמגילה בפ"ע ולא ניתן לכתוב מה בכך הא מ"מ מטמ' כדתני' בתוספת' שכתבתי בסמוך הכותב הלל ושמע לתינוק להתלמד בו אע"פ שאינו רשאי לעשו' כן פי' משום דס"ל אין כותבין מגיל' מטמא א"הי והא קושיא ה"מ להקשות נמי ארישא דמקר' שכתוב תרגו' ואי מיירי בדלא נשתייר פ"ה אותיות מ"א מקרא שכתוב תרגום אפי' מקרא שכתוב מקרא פחות מפ"ה אותיות א"מ אלא נ"ל למפריך מסיפא דתרגום שכתוב מקרא הכא מאי תרגום איכא דקושיא פשוטה ולהדיא היא יות' מיהו י"ל דמיירי דהני משלימן לפ"ה אותיות

כאן במגילה כאן בספרים פירשו התוספות הא כרבנן לא אתיא דאם כן הוי ליה למחשבי' למגילה במתני' בהדי תו"מ שא"נ אל אשורית אלא כרשב"ג אתיא ובמגילה אפילו יווני' לא ול"ל להאי מתרץ הא דרב ושמואל דאמר בפ"ב (דף יח) דלעז יוונית לכל כשר ורב ושמואל דלקמן ס"ל כר"א דבסמוך וק"ל כיון דלרבנן מגילה כשירה בכל לשון כשאר ספרים כדמוכח מתני' אלמא ככתבם וכלשונם למ"ל אלה"ק דווקא נימא מדרבנן נשמע לרשב"ג דמכשיר במגילה לשון יווני' נמי כשאר ספרים דהא לא שמענו דפליג ר' שמעון בן גמליאל אדרבנן בהא ומחמיר במגילה יותר משאר כל כל הספרים אבל ל"נ דוודאי במגילה בין לרבנן בן לרשב"ג נכתבו' בכ"ל כדתניא בפ"ב (דף י"ח) גפטית לגפטית עלמית לעלמית יצא וליכא מאן דפליג עלה ואפילו ר' שמעון בן גמליאל מודה בה וכיון דכל אד' יוצא בלשון שמכיר בו ובע"כ נכתב באותו לשון דאל"כ ה"ל קרא ע"פ דלא יצא כדא' התם גבי קראה תרגום וכיון שכן לענין כתיבות מגילה לכ"ע נכתבי' בכ"ל דהא חזי למיפק בי' בעל אותו לשון המכיר בו ולכ"ע מגילה ל"ד לתו"מ דא"נ כלל אלא אשורית ואלו מגילה לכ"ע נכתבות בכ"ל דהא חזי למכי' בו מיהו אינו מכיר בו לא נפיק ובהא עדיפא אשורית על כל הלשונות דאפי' אינו מכיר בו נפיק כדתנן בפ"ב הלועז ששמע אשורית יצא אע"פ שאינו מכי' כדאמר התם בגמרא והא נ"ל מככתבם וכלשונם לאינו מכיר בלשונם שהוא אשורית אפ"ה נפיק ובכ"ל לא נפיק אלא המכיר בו לא לשאינו מכיר וכיון דכל לשון שאינו מכיר בו לא יצא אין מטמא כדפירשו התוספות במשנתינו כיון דאין ראוי לצאת אלא למכירים בלבד א"מ משא"כ אשורית דכשירה אף לשא"מ דין הוא שתטמא והשתא ניחא דהכי פירש כאן במגילה הא דקתני א"מ את הידים עד שיכתבנו אשורית במגילה כיון דכתיב ככתבם וכלשונ' דאין מכיר אין יי"ח בכ"ל אלא באשורי' בלבד דאע"ג דנכתבות בכל לשון לצאת את המכיר בו י"ח אפ"ה אין מטמא הואיל ואינו מכיר א"י בו אבל בלשון אשורי' שהכל יי"ח בין מכיר ובין א"מ בו מטמא הואיל ושוה לכל כאן בספרים מתני' דקתני בכ"ל דלא מיירי לענין טומאה אלא בהיתר כתיבה כתיבה לחוד מיירי בכל הספרים ומגילה בכלל ואדרבה מגילה קילא טפי דאפי' רשב"ג מודה דנכתבות בכל לשון הואיל ויי"ח למכירן והיינו דלא קאמר כאן במגילה כאן בשאר ספרים אלא כאן בספרין סתמא משום דאף מגילה בכלל ספרים דמשנתינו והשתא למאי דפירש מגילה נכתבות בכל לשון לכ"ע מיהו א"מ עד שתהא כתובה אשורית ואלו יווני' לא דמ"ל השתא במגילה י"ל דאתיא כרשב"ג נמי ואף על גב דמתיר יווני' בספרים אפ"ה מגילה כתובה יווני' דינה ככתוב' בכ"ל דא"מ דהואיל ואינו מכיר בה איי"ח בקריאת' ה"נ ביווני' א"מ בה איי"ח בקריאתה הילכ' אינו מטמ' ולא מיבעיא דא' לר"י לא התירו יווני' אלא בספר תורה בלבד ולא בשאר ספרים הא מגילה בכלל שאר ספרים היא אלא אפילו לרשב"ג דמתני' דמתי' בספרים יווני' ומשמע דכל הספרים התיר אפ"ה מגילה ביווני' לשא"מ בה לא יצא דאין יווני' בכלל ככתבם וכלשונם דכתיב גבי מגילה דהא הית' יווני' ממעשה דתלמי ואילך הותר ומעשה זו הי' בבי' שני בימי מלכות יון ומגילו' אסתר נכתבה קודם לכן בגלות בבל ועדיין לא הי' שום מעלה ליווני' כלום וה"ל ככל לשון ולפ"ז רב ושמואל דפ"ב דא' לעז יווני' לכל כשר ואינהו דא' כרשב"ג כדאמ' התם פליגא אשמעת' וא"ל בשמעתין נמי דיווני' א"מ היינו כרבנן דווקא דס"ל דכ"ל כשר בספרים ובע"כ ל"ל דרשא דיפת אבל ר' שב"ג דמתנו' דפוסל כל לשון בספרים ומתיר יוונית ה"ט דא"ל דרש' דיפת ודרשא גמורה היא וכפי' קמא שכתבתי במשנתינו וא"כ כיון דמה"ת יש מעלה ליווני' על כ"ל א"ל דבכלל ככתבם וכלשונם דכתיב במגילה הוי נמי יווני' כיון שהספרים נכתבו' בה וה"ט דרב ושמואל דפ"ב דא' לעז יווני' לכל כשר אליבא דרשב"ג ושמעתין כרבנן אתיא דל"ל דרשא דיפת וכ"ל כשר בספרים אבל מגילה דכתיב כלשונם למעוטי כ"ל ואף יווני' בכלל דהאי כלשונם אא"ל דהיינו במאי שנכתבים בהו ספרים הא כיון דלרבנן ספרים נכתבים בכ"ל ככתבם למעוטי מאי הא הכל בכלל אלא וודאי ככתב' וכלשונם המיוחד להן שאפילו תו"מ נכתבים בו והיינו אשורית דווקא ונתמעט נמי יווני' מיני' דאין תו"מ נכתבים בו דהא כתיב והיו אבל לרשב"ג דספרים א"נ בכ"ל אלא יווני' ס"ל דיווני' נמי בכלל ככתבם וכלשונם הואיל וספרים נכתבים בו ולא אתי למיעוטי אלא שאר כל לשון וזה היפך מדברי התוס'

מגילה מ"ט דכתיב בה ככתבם וכלשונם ולקמן בפ"ב גבי הא דרב ושמואל דאמרי לעז יווני לכל כשר אמרינן ולימא הלכה כרשב"ג אי אמרי הלכה כרשב"ג ה"א הנ"מ בשאר ספרים אבל מגילה דכתיב בה ככתבם אימא לא קמ"ל משמע דמככתבם נתמעט כל לשון דככתבם משמע למעוטי גופן של שאר כתיבות כגון כתב עברי ומשמע נמי למעוטי לשון אחר שאינו לשון הקודש שאין זה כתיבה המיוחד לישראל בדבר שצריך כתיבה משום מצוה כגון תפילין ומזוזו' וכן כתיבת פ' סוטה במקדש ומצות כתיבת ספר תורה דהא דתנן ספרים נכתבין בכל לשון ואפי' ספר תורה בכלל היינו בכותב להתלמד בו אבל לשם מצות כתיבת ספר תורה ודאי אין יוצא י"ח אלא בכתובה בלה"ק וכמש"כ לעיל. וה"נ אמרי' לקמן (דף יז) ק"ש ככתבה והיינו לה"ק שאין לו ענין לכתב אלא למצות קריאה בעלמא ואפי' בע"פ והאי ככתבה אלשון קאי דבלה"ק דווקא אלמ' לשון בכלל כתב הוי וכתב קרי לה וה"נ מככתבם לה"ק משמע ולא שאר כל לשון ומשמע דמהאי קרא נ"ל להיות עושין את שני הימים האלו ככתבם וכזמנם דהאי קרא גבי מצות עשיית פורי' כתיב ונ"ל נמי מיני' לקריאת המגילה מדכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים ואיתקוש זכירה לעשיי' כדאמר לעיל ריש פירקין. ולקמן רפ"ב דאלו קרא דאל היהודים ככתבם וכלשונם האי קרא לאו גבי מצות היום כתי' אלא גבי שלוח ספרים לעמוד היהודים על נפשם כתיב ואין זה ענין ללמוד מצות היום מכאן ואע"ג דכתיב שם ככתבם וכלשונם אין המקרא מדקדק בזה דכל היכא דכתיב כלשונם אצל כתבם הוי כתבם גופן של אותיות ולא לשון וכל היכא דכתיב כתבם לחוד שניהם במשמע וגדולה מזו מצינו בתורה גבי תיבת גרב כשהוא סמוך אצל חרם קורא לילפת גרב וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב כדפירש רש"י בפ' אמור והוא מדברי הגמ' פ"ו דבכורו' (ד' מ"ד) והא דקאמר בשמעתין מ"ט משום דכתיב ככתבם וכלשונם משמע דמהאי קרא נ"ל לה"ק צ"ל דלא דק הגמרא כאן כיון דאינו עיקר מקום דין מגילה דהא ודאי מהתם א"א ללמוד על קריאת מגילה וכמ"ש ועוד דבריש פ"ב גבי הא דיליף רבא לקורא למפרע לא יצא מקרא דככתב' דגבי להיות עושין וגם גבי קרא ע"פ דבעי התם מנ"ל מוכח כדפי' ולבי אומר לי דהא דמייתי ללה"ק כאן מקרא דככתבם וכלשונם ט"ס הוא דמהתם לא מוכח מידי אלא מככתבם לחוד מייתי ליה ומהאי קרא דפי' והספרים טעו וסברו דמהאי קרא נ"ל וכתבו בספרים האי קרא דככתבם וכלשונם וליתא

דף ט' ע"ב אין בין כהן משיח בשמן המשחה למרובה בגדים אלא פר הבא על כל המצות. וכתבו התוס' פי' כהן משיח שחטא בשוגג בדבר שזדונו כרת אבל לא מיירי בפר העלם דבר של ציבור דכתי' ביה הכהן המשוח דהא מרבינן בת"כ דאפילו כהן הדיוט יכול להביאו וכ"ש מרובה בגדים ואני אוסיף על דבריהם דאי פר הבא על כל המצות אין הקרבתו כשירה אלא במשוח דוקא. א"כ הה"נ לשעירים דע"ז דשוים הם לכל דבר כדאמרינן בפ"ד דזבחים (דף ל"ט) החטאת אילו שעירי ע"ז ששוין לדין פר הבא על כל המצות. א"כ במקדש שני דלא הי' משוח דיאשי' גנז צלוחית של שמן המשחה כדאמרינן בפ"ה דיומא (דף ל"ב) א"א להקריב פר הבא על כל המצות ושעירי ע"ז. והרי בפ"ק דהוריות (דף ז') אר"י הבאים משבי הגולה הקריבו פרים י"ב על ע"ז הביאום ושקל וטרי הש"ס