טורי אבן קפו

אין בין נדרים לנדבות נ"ל דמתני' מיירי בכל גווני נדרים ונדבות בין דקדשי מזבח בין דקדשי בדק הבית ול"מ לר"י בפי"ג דחולין [דף קלט] דבקב"ה נמי באומר עלי דהיינו נדר חייב באחריותו בין במת השור או נפל הבית שהקדיש לב"ה דליתנו בין בנגנבו או נאבדו דאיתנו נמצא קב"ה שוין לענין אחריות לק"מ לכ"ד אלא אפי' לר"ל דא' התם דנגנבו או אבדו אין חייב באחריותו בקב"ה דכל היכא דאיתי' בי' גזא דרחמנא איתי' דכתי' לה' הארץ ומלואה הא מודה במת השור או נפל הבית דליתנהו כדא' התם ומתני' דתני שהנדרים חייב באחריותו בכל חד וחד אחריות דשייך אצלו בק"מ אפי' בדאיתנהו וקב"ה דוקא בדליתנהו כגון מת השור או נפל הבית דאילו בדאיתנהו ל"ש כאן אחריות דהא אכתי בי' גזא דרחמנא הוי

אלא שנדרים חייב באחריותן הקשו התוס' אמאי לא תני שהנדרים אין באין אלא מן החולין ונדבו' אף מן המעשר דגמ' שם שם משלמי' ותי' דתני ושייר וק"ל מאי שייר דהאי שייר ועוד דבכל הני אין בין דתנינן בפירקן דייק הגמ' עלה הא לענין פלוני זה וזה שוין ומקצתן דייק ומוקי לה דלא כהלכתא כגון באין בין שבת לי"ט קא' הא לענין מכשירי אוכל נפש זה וזה שוין ודלא כר"י וקיי"ל כר"י בפ"ג דביצה [דף כח] ואין בין שבת ליום הכפורי' קא' הא לענין תשלומי' זה וזה שוין ורנ"בה היא ולית הילכתא כוותי' ולקמן באין בין כהן משיח וא"ב כהן משמש דחיק לאוקמי רישא ר"מ וסיפא רבנן ול"ק תני ושייר עוד תי' התוס' דמתני' מיירי בקרבן שהופרש כבר וקמ"ל שאין חילוק בעבודתן וגם זה דוחק דאם איתא שיש עוד חילוק ביניהן ובשלא הופר' עדיין ה"ל למיתני ולאמרו החילו' שיש ביניהן בשלא הופרש נמי וברפ"ו דב"ק (דף סב) תי' התוס' דמשנה זו שנוי' במס' קינין גבי עולות עוף ועולה כיון שאין בה אכילות אדם נדבה נמי אין בא מן המעשר כדאמר בסיפרי פ' עשר תעשר וקרוב לזה תי' בפ"ק דתענית (דף י') ובפ"ק דחגיגה (דף ח) אבל למאי דפי' דמתני' מיירי בין מק"מ בין מקב"ה בלא"ה א"ש ולק"מ דקב"ה אינן חלין על מעשר שני למאי דקי"ל כר"מ דס"ל מ"ש ממון גבוה הוא כדאמ' בפ"ב דקדושין (דף נה) דע"כ ל"פ בפ"ח דמנחות (דף פב) אלא במתפיס מעות מ"ש לשלמים דאיכא למ"ד התם דקנו שלמים אפי' לר"מ מטעמא דמפ' התם כיון דמעשר קריב שלמי' כלומר הלוקח בהמה סתם ממעות מ"ש דינו להקריב שלמים דילפינן מעשר שם שם משלמים כי איתפס לי' נמי תפיס אבל במתפיס מ"ש לקדשי בדק הבית דל"ש ה"ט לכ"ע לא תפיס למאי דק"ל מ"ש ממון גבוה הוא ובזה נו"נ דקרבנות בה"ב שוין. ענ"ל דלק"מ דהא' הרי עלי קרבן ע"מ שלא אחייב באחריותו אע"ג דא' עלי הואיל ואינו חייב באחריותו נדבה מיקרא כדא' בפ"ק דר"ה (דף ו') דפריך ומי מצית אמר' דאמר ולא אפריש והא נדבה כתי' דהיינו הרי זה ומ"ל רבא כגון דא' הרי עלי עולה על מנת שאינו חייב באחריותי' דנדר כה"ג נדבה מקרי וכיון דאמ' ה"ע כה"ג בכלל נדבה הוא והא ודאי נדבה כזו דאמר ול"א דין נדר גמור עליו לענין זה דאינו בא מן המעשר דהא טעמא דנדר אין בא אלא מן החולין משו' דקי"ל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין כדאמר' שם בפ"ח דמנחות וכיון דא' עלי הקרבן מוטל עליו חובה מעתה וא"א לבא מן המעשר א"כ נדבה כזו דא' ה"ע אע"ג דא"ח באחריותו ה"ל דבר שבחובה ואין בא מן המעשר כנדר גמור מש"ה לא תני הא דא"ב מן המעשר באין בין נדרים לנדבות הא איכא נמי נדבות דא"ב מן המעשר כגוונא דאמר

עוד אני אומר דקושי' התוס' מעיקרא ליתא דהא כיון דטעמ' דנדרי' אין באין מן המעשר משא"כ בנדבות הוא משום דנדרים כיון דאמר עלי ה"ל דבר שבחובה שהקרבן מוטל עליו וכל דבר שבחובה אינו באה אלא מן החולין. משא"כ נדבה סתמא דהרי זו קא' וכיון שפי' מעשר זה לקרבן הא פי' ואין כאן משום דבר שבחוב שהרי לא קבל עליו לחוב אלא להביא מן המעשר זה דוקא ולא בע"א וכיון דפי' להדיא הא פי'. והא בנדרים נמי כה"ג דנדבות היכי דפי' בהדיא בשעת נדרו וא' הרי על קרבן מן המעשר כיון דפי' פי' ומביא מן המעשר וכדתנן התם תודה מן המעשר ולחמו מן החולין יביא היא ולחמו מן המעשר יביא. וכיון בדפי' נדרים שווין בהא לנדבות ל"ש למיתני הא באין בין לנדרים ונדבות דמתני' במה שחמיר נדרים מן נדבות קחשיב ובהא אין זה חמיר מזה דהא טעמא דנדבו' באה מן המעשר הוא משום דנדבה אינו אלא בהרי זו ולא בענין אחר והא הרי זה היינו פי' ובכה"ג בדפי' נדר נמי בא מן המעשר ולא מצי למיתני נדרים דומיא דנדבות דלא מ"ל אלא בדפי' שהרי אין זה חמיר מזה ואע"ג בדלא פי' בנדרים אין באין מן המעשר אין בהא חומר יותר מנדבו' דבדלא פי' בנדבות לא משכחת לה ואי הוי מ"ל הי' להם דין נדרים בהא. אבל בהא מילתא דאחריות אפ"ת דבאומר ה"ע ע"מ שא"ח באחריותו כה"ג נדר מיקרי הואיל וא' ה"ע ובכה"ג נדרים שוי' לנדבות שא"ח באחריותו אפ"ה מ"ל בסתמא בדלא פי' שא"ח באחריות' חמיר זה מזה דסתם נדרים חייב באחריותו וסתם נדבה א"ח אבל לענין מעשר לעולם לא משכחת לנדרים דומיא דנדבות דאינן אלא בדפי' שיהא חומר זה דמעשר ביניהן

רבי שמעון אמר אה שעליו חייב באחריותו פירש"י הכי דריש לי' לקרא ונרצה לו נדרו לכשיתכפר בהן הויא נרצה אבל מקמי כפרה לא נרצה ובאיזה קרבן אמרתי לך באותו שעליו והיינו עליו דקרא וק"ל הא תני' בפ"ה דמעילה (דף יט) אי מה חטא האמור בתרומה עד שיצא מקדש לחול מן הקדש לקדש כגון לקח קיני זבין וקיני זבות וקיני יולדות ושקל שקלו והבי' חטאת' ואשמו מן הקדש כיון שהבי' לעזרה מעל דברי ר"ש הכי גרס רש"י שם רי"א עד שיזרוק הדם ופירש"י שם בדר"ש כיון שהבי' לעזר' מעל דקסבר מאן דמחויב חטאת או אשם לעולם הוא חייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה וכיון שהביאו נפטר מאחריותו אף האי נמי דמוצי' מקדש לקדש יצא י"ח ידי אחריותו מעל ורי"ס לעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם אף ה"נ כיון שנזרק הדם ויצא ידי אחריות חובתו מעל דכיון דיי"ח כמו שהוצי' לחולין דמי ואיך אפשר לומ' כן הא לר"ש אפי' בנדר ס"ל דחייב באחריותו עד לאחר הקרבה דהכי קאמר הכא ונרצה לו לכפר עליו רש"א את שעליו חייב באחריותו ומהא נ"ל דנדרי' חייב באחריותו וכדמסיק מ"ט כיון דאמר עלי כמאן דטעון לי' אכפתי' דמי וכי גרע חובתו מנדרים דחייב באחריותן עד לאחר כפרה ובלא"ה פירש"י תמוה מאוד דאיך אפשר לומר דחטאת ואשם שהן חובה דיי"ח לר"ש בהביאו לעזרה לחוד ושוב נפטר מאחריותו דא"כ במה יתכפר לו החטא שהבי' עליו חטאתו ואשמו הא אין מתכפר לו עד לאחר זריקה וה"נ חייבי קינין איך יי"ח אחריותן בהבאה לעזרה לחוד הא אסורין בקדשים עד שיביאו כפרתן ואין כפרה אלא בדם וגם במקומות הרבה בגמ' רבו מלימנות מוכח להדי' דחובות חייב באחריותן עד לאחר כפרה וזה פשוט מאוד ומבואר מעצמו ואין צריך להאריך בזה לרוב פשיטותו אבל גירס' ספרי' דידן שם דפ"ה דמעילה הכי הבי' חטאתו ואשמו מן הקדש כיון שהוציא מעל דברי ר"ש וגירסה נכונה היא דודאי אין ענין אחריות לגבי מעילה ולכ"ע חייב באחריותן עד לאחר כפרה שהוא זריקות דמים ולפי גירס' זו נ"ל דבהא פליגי ר"י ור"ש רש"ס דמן הקדש לקדש דמי למן הקדש לחול מה להלן כיון שהוצי' מעל אף מקדש לקדש כיון שהוצי' מעל מיד ורי"ס דלא דמי מן הקדש לקדש למן הקדש לחול דהתם בהוצי' לחול בא למעול משום שמוצי' מרשות הקדש לרשות הדיו' אבל מן הקדש לקדש בהוצי' לחוד דלא הוציאו מרשות זה לרשות אחר דאכתי ברשות הקדש קיימי מש"ה לא מעל עד לאחר זריקה וס"ל כהא דתנן בפ"ב דשקלים השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל וקתני רישא הנותן שקלו לחבירו לשקול עי"ד ושקל עי"ד עצמו אם נתרמה התרומה מעל והאי אם נתרמה התרומה דרישא דמעל היינו נמי בקרבה הבהמ' דווקא דומי' דסיפא והאי וקרבה הבהמה דסיפא ארישא נמי קאי וטעמא דמילתא דבעי קרבה הבהמה ולא מעל קודם משום שאין מעילה אלא במוציא מהקדש לחול אבל במוצי' מן הקדש לקדש אינו מעל אלא לאחר שנעשה מעשה בהקדש שני ובקרבה הבהמה דווקא

והא לענין משכב ומשכב הא דל"ק הא לענין שילוח זה וזה שוין כדא' לקמן אאין בין מצורע מוסגר למצור' מוחלט והא זב נמי חמיר שילוחו שמשתלח חוץ לב' מחנות כדאמ' בפ"ו דפסחי' (דף סח) י"ל דמה איריא זב בעל ב"ר אפי' בעל ראי' א' דה"ל כבעל קרי הא ב"ק נמי משתלח חוץ לב"מ כדא' התם זב וכל זב לרבו' ב"ק שמשתלח חוץ לב' מחנו'

מנה"מ אמשכב ומושב דשוה בעל שתי ראיי' לרואה שלשה קאי והא נ"ל מדר' סימאי מנה הכתוב שתים דאלו ספירת שבעה לבעל שתי ראיי' נ"ל לקמן מקרא אחר דמזובו וסיפר [הא דנ"ל מדר"ס] וק"ל דהא מהאי קרא לא נפקא אלא לר"י אבל לרבנן נפקא מקרא אחר כדאמר בפ"ה דנדה (דף מג) זובו חדא רר בשרו חרי את זובו חלת למד על זב בעל ג"ר שחייב בקרבן או החתים בשרו מזובו טמא מקצתו זובו טמא לימד על זב בעל ב"ר שמטמא משכב ומושב ור"י נ"ל התם מהא דר"ס ואמאי שביק הגמ' הא דרבנן ונקט דיחידאי ושמא י"ל הואיל ושמואל דאיהו אמורא ס"ל התם כר"י דא' זב צריך חתימת פי האמה ומניינא מדר"ס נ"ל כדא' התם לפיכך נקט לי' נמי סתמא דגמ' אליבי'

ואימא שתים לקרבן ולא לטומאה ק"ל מאי פריך הא בסמוך דרשינן מזובו וספר לימד על זב בעל ב"ר שטעון ספירת ז' כבעל ג"ר והשתא בע"כ מטמא נמי מ"ומ הבעל ג"ר מק"ו דש"י כנגד יום שאינו טעונין ספירת ז' מטמא מו"מ דהכי אמר בסמוך אהא דמזובו וספר והלא דין הוא אם מטמ' מו"מ לא הי' טעון ס"ז וקאמר ש"י יוכיח שמטמ' מו"מ ואין טעון ספירת ז' אבל לבתר דגלי קרא דגבי זב בעל ב"ר דטעון ספירת ז' יש ללמוד למו"מ דמטמא מק"ו דשומרת יום ושכל דין בעל ג"ר עליו לכ"ד של טומאה ובע"כ ב' לטומאה ולא לקרבן ג' אף לקרבן וקרא דמזובו מקצת זבין מביאין קרבן ל"ל. וי"ל דאיכא למיפרך מה לש"י דזבה שכן מטמא באונס כדאמ' בפ"ד דנידה (דף לו) שהוא אומר אשה כי תהי' זבה הרי אונס אמור תאמ' בזב דאינו מטמא באונס כדאמר' התם. ועוד מה לש"י דזבה שצריכה לשמור יום המחרת כנגד יום שראתה אפי' בראי' א' כדאמ' בשילהי דמס' נדה תאמ' בראי' א' של זב שטובל בו ביום