טורי אבן קפה

אין בין שבת ליוה"כ. ק"ל לרפרם דס"ל בפ"י דיומא (דף ס"ג) ובפ"ב דכריתות דעירוב והוצאה לשבת ואין עירוב והוצאה ליוה"כ אמאי לא חשיב במתניתין הא מילתא בין שבת ליום הכפורים ונ"ל דהא ודאי הא דרפרם טעמא בעי מנ"ל דאין עירוב והוצאה ליוה"כ מ"ש הוצאה משאר כל מלאכות. ועק"ל שהרי הא דתנן בפ"ב דביצה (דף י"א) בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את הס"ת לר"ה וב"ה מתירין ובמסקנא מסיק דה"ט דב"ה מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך הא לא"ה אפילו לב"ה הוצאה בי"ט הוי אסירא. והרי ביוה"כ דלא הותרה אוכל נפש וליכ' למימ' מתוך הא ודאי אפי' ב"ה מוד' דהוצאה אסירא א ובע"כ צ"ל דרפרם לא ס"ל במסקנא דפ"ק דביצה דמוקי לפלוגתא דב"ש וב"ה בטעמא דמתוך אלא ס"ל כדס"ד דרבה התם דבעו"ה לשבת ואין עו"ה לי"ט פליגי דב"ש סברי עירוב והוצאה לשבת ועירוב והוצא' לי"ט ובית הילל סברי עירוב והוצא' לשבת ואין עירוב והוצא' לי"ט כדכתיב לא תוציאו משא מבתיכ' ביום השבת בשבת אין בי"ט לא וכיון דטעמא דב"ה מהאי קרא ס"ל לרפרם עירוב והוצאה בשבת אין ביוה"כ לא דהא יוה"כ קיל משבת דאלו שבת במיתת ב"ד דחמיר ויוה"כ בכרת דקיל ומ"מ זה אינו אלא לב"ה דדייק בשבת אין בי"ט לא וה"ה ביוה"כ דלא אבל לב"ש דלא דייקו בשבת אין בי"ט לא דהוצא' בי"ט אסירא אע"ג דקיל דאינו אלא בלאו ק"ו ליוה"כ דבכרת דחמיר דהוצאה אסירא בי' ומהשתא לא תקשה מתני' די"ל מתני' ב"ש היא דאסור' הוצאה בי"ט כ"ש ביוה"כ ורפרם דא' כב"ה דדייקו שבת אין בי"ט לא וה"ה דיוה"כ דלא ואל תתמה לאוקמי סתם משנה דלא כהלכתא דהא ב"ש במקום ב"ה אינו משנה דהא מתני' דלעיל דאין בין י"ט ושבת מ"ל נמי בפ"ב דביצה (דף ל"ז) כב"ש ודלא כב"ה וכמש"ל וכ"כ בזה הרבה בתשובה (סימן ע') וכאן אין להאריך בזה

הא לענין תשלומין זה וזה שווין ה"ה דהוי מצי למימ' הא לענין חילוק מלאכות זה וזה שוין ומתניתין ר"י היא דיליף בפ"ז דשבת (דף ע) לחילוק מלאכו' מאחת מהנה דכתיב גבי חטאת של כרת סתם ובין שבת ובין יוה"כ במשמע דאלו לר"נ דיליף התם מהבערה דיצאת לחלק דכתיב לא תבערו אש בכל מושבות יכם ביום השבת אי נמי מדשמואל דיליף הא ממות ימות דכתיב גבי שבת דאם אינו ענין למיתה תנהו ענין לחטאת גבי שבת דגלי גלי יוה"כ דל"ג ל"ג ואין בו חילוק מלאכות שהרי בפ"ג דמכות (דף כב) אמרי' ח"מ לשבת ואין ח"מ לי"ט ופי' שם הרי"בן דה"ט משום דח"מ דשבת יליף לה מהבערה דכתוב גבי שבת א"נ מאחת מהנה דכתיב גבי חטאת דכרת וי"ט דלית בי' כרת וגם לא נאמר בו הבערה לחלק לא וא"כ ה"ה ליו"הכ לר"נ ולשמואל דלא גלי אין בו ח"מ מ"מ ק"ל אמאי לא דייק הגמ' הא לענין ח"מ זוז"ש ור"י היא ולא ר"נ כדדייק לא ין תשלומין וי"ל דקתני אין במזיד מיירי כדקתני שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בכרת בח"מ דבשוגג ל"מ ושם בפ"ג דמכות יתבאר הא דח"מ היטב

ר' נחוני' ב"ה הי' עושה יוה"כ כשבת לתשלומין פירש רש"י דעונש כרת דיוה"כ פיטרו מן התשלומין כעונש מיתת ב"ד דשבת וק"ל הא כל מיתת ב"ד שוין הן לענין פטור תשלומין וה"ת מה"נ לר"נ כל חייבו כריתות שיין הן לענין זה כדאמר (דף כט) מ"ש דפרט לשבת ויוה"כ לחודייהו הל"ל סתמא הי' עושה חייבי כריתות כחייבי מיתת ב"ד לתשלומין וכולן בכלל. ועק"ל לאביי שם בפ"ו דכתובות דמפרש טעמא דר"נ ב"ה דיליף אסון האמור בידי שמים מאסון האמור בידי אדם ולדידי' אוכל תרומה של חבירו דבמיתה בידי שמים פטור מה"ת מאי אירי' דנקט ר"נ הי' עושה את יוה"כ דבכרת הוא כשבת הא אפילו מיתה בידי שמים דקילא מכרת כדאמר בפ"ב דפסחים (דף לג) גבי מעילה נמי פוטרו מה"ת אבל לרבא דאמר התם דוקא כרת פוטרו ר"נ אבל לא במיתה דתרו' ניחא אבל לאביו דאפי' מיתה בידי שמים נמי פוטר ה"ל למיתני' מיתה וכ"ש כרת דחמיר ממיתה. ויתבאר זה במקום אחר

ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה ה"ה כאחיך וק"ל מנ"ל דמיירי במלקות של חיובי כריתות דילמא מיירי ממלקות של חייבי לאוין דמתכפר להן ע' מלקות אבל חייבי כריתות אע"פ שלקה עדיין עונש כרת עניו וי"ל כיון דס"ל דח"כ נמי בכלל מלקות הנאמר באותו פרשה א"כ קרא דונקלה עלייהו נמי קאי א"נ י"ל דהאי ונקלה אחיך דקמ"ל כיון שלקה ה"ה כאחיך לחייבי מלקות גרידא א"צ דפשיטא דמתכפר לו במלקות כיון דאין עליו עונש אחר א"ו בח"מ של כריתות איירי אע"ג דאיכא עונש אחר של כרת קמ"ל קרא כיון שלקה ה"ה כאחיך ונפטר נמי מעונש כרת

דף ה' ע"א אין בין המודר הנאה מחבירו למודר ממנו מאכל כו' ברפ"ד דנדרים מ"ל באומר הנאה המביאה אה לידי מאכלך עלי אבל בנודר ממנו מאכל אינו ואסור אלא במאכלו לבד

וכלים שאין עושין בהם אוכל נפש. בפ"ז דנדרים שם בסיפא וכ"ד שא"ע בו א"נ מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור ופי' התוס' בשמעתין במקום שמשכירין אסור אפילו במודר מאכל דאותו פרוטה ראוי לקנות ממנו מאכל אבל בכלים שעושין ממנו א"נ אסור אפי' בפחות משוה פרוטה כיון דהוי א"נ ואיני יודע מנ"ל דבמקו' שמשכירין אינו אסור אלא בשוה פרוטה דוקא אבל אי השכירות אינו שוה פרוטה מותר הא אפי' אם אינו ש"פ הנא' המביא לידי מאכל הוא דהא ראוי לקנו' מאכל כל שהוא בהא פחו' מש"פ נמי. ונ"ל דמש"ה פי' משו דאמ' בפ"ק דגיטין דף י"ב המקדיש מעשה ידי עבדו אותו עבד לוה ואוכל עושה ופורע. ופריך עושה ופורע קמא קמא קדוש ל' ומ"ל בפחו' פחות מש"פ. ופי' התו' בשם ר"י דה"ט שאין בדעתו של מקדיש שיחול ההקדש על פחות מש"פ. וה"נ י"ל שאין בדעתו של נודר שיחול על פחות מש"פ מ"מ ק"ל הא דמסיימי אבל כלים שעושין מהם א"נ אסור אפילו מפחות מש"פ. אמאי כיון דאין בדעתו של נודר על פתות מש"פ אינו אסור אלא ביש בהנאתו ש"פ דווקא והא איכא בין עושין לאין עושין דבעושין אפילו במקום שאין משכירין אסו' ובאין עושין מקום שא"מ שרי אבל בפחות מש"פ בכל ענין א"ל דשרי לשיטת התוספות. מ"מ נ"ל דמודר הנא' דעתו נמי על פחו' מש"פ דהא בירושלמי מבעי' לי נדר מן הככר מהו לחמם בו את ידיו ולא איפשט ומביאה הר"ן (בפ"י) [צ"ל בפ"ד דף פ'] דנדרים והא הנאת חימום אין בו ש"פ ש"מ דשאר הנאה גמורה אפי' פחות משוה פרוטה אסור דדעת הנודר אפי' על פחות מש"פ נמי

דריסת הרגל הא לא קפדי אינשי מתוך פי' הר"ן שם בנדרים משמע דה"פ כיון דמידי דלא קפדי אינשי הוא אין זה קרוי נהנה מחבירו וק"ל ע"ז אטו באיסור הנאה מ די דל"ק מי שרי הא תנן בפ"ג דע"ז (דף מ"ו) גבי אשיר' לא ישב בצילה ולא יעבור תחתיה. והנ"מ בפ"ב דפסחים (דף כ"ו) דאסור לישב בצילה של היכל גבי ריב"ז שישב בצילה של היכל ודרש ואמר התם דקול מראה וריח של קודש אסור והא כל אלו לא קפדי דהא לא מחסר לה בהא אפ ה באיסור הנאה אסור והכי מוכח בגמ' בכ"מ. ומדברי הרשב"ם בפ"ג דב"ב (דף נ"ז) משמע דמידי דל"ק ה"ל הפקר גבי הא דמשני התם הכא בחצר השותפין עסקינן דבהעמדה כדי לא קפדי פי' כיון דל"ק בעמידה הרי הפקירו את החצר לכל בני החצ' לעמוד בו ולגבי העמידה אין לו חלק בו ואולי הר"ן ג"כ כיון לזה אלא שא"כ לא ה"ל לסתום דבריו ביותר ול"נ לפרש דכל מידי דלא קפדי אינשי ואין דעתם עלייהו אין דעת הנודר מחבירו לאסור באלו ודברי קרובים לפי' הרשב"ם אלא מדמשני הא מני ר"א הוא דאמר ויתר אסור במודר הנאה למאי דפי' א"ש טפי הא דמדמי דריסת הרגל דל"ק לויתר דלפי' הרשב"ם מה ענין הפקר דדריסת הרגל לגבי ויתר:

אבל אי טעמא כיון דל"ק על דריסת הרגל הוא משום דאין דעת הנודר עליו א"ש דהא ויתר נמי כיון דל"ק ומוות' כן לכל הלוקחים אפ"ה אמור לר"א ול"א אין דעת הנודר עליו וא"כ ה"ה לדריסת הרגל דאסור לר"א ול"א אין דעת הנודר עליו אבל לרבנן שרי מה"ט ול"ד לפחות משוה פרוטה דפי' לעיל במחנו' במודא הנאה. דש"ה דדעת הנודר על פחות משו' פרוט' נמי אע"ג דלענין גזל נא נתן להישבון מ"מ קפדי אינשי על פחות משוה פרוטה נמי בדאמד רפ"ז דעירובין [דף ס"ב]. ועיקר הדבר אין שם ונמצא בסנהדרין נינהו דבתר הכא מחיל צערה בשעתי' מי ל"ל. עק"ל על הרשב"ם דתל' טעמא דנ"ק בדריס' הרגל שותפי אהדדי משו' דמפקיר את החצר לבני חצר לעמוד הא כיון דאינו מפקיר לכ"ע ומקפיד לענין עמידה לגבי אחרים אין זה הפקר דקיי"ל בכ"ה דאמ' במס' פיאה ברפ"ו דאין הפקר עד שיפקר לעניי' ועשירי' כשמיטה ואפי' מפקיר לכ"ע חוץ מאדם א' אין זה מפקיר כדאמ' בפ"ב דב"מ (דף ל) בעובדא דר"י וה"נ כי מפקיר העמדה לבני חצר ולא לכ"ע אין זה הפקר אפי' לגבי בני חצרו והא עמידה אסורה במודר הנאה אפי' לבני חצר והא התם בפ"ג דב"ב משמע דשרי והא דפריך דריסת הרגל הא לא קפדי הקשו התוס' מהא דאמ' בפ"ג שם שותפין הוא דל"ק אהדדי הא שאר אינשי קפדי ותי' בשם ר"ת דה"מ בבקעה דל"ק בה שום אדם וסברא הו' לומר כן דומיא דרישא דכלי שא"ע בהן א"נ דאיירי שאין משכירין כיוצא בהן דמ"ל בנדרים פר"א ונ"ל דלפי דבריו האי קושי' דריסת הרגל הא ל"ק צ"ל רבא גופי' פריך לה ואל תתמה על זה דכהג"מ בפ"ב דב"מ (דף כא) גבי וכמה אר"י קב בד"א דר"י גופי' קא"ל להאי וכמה וכמש"כ התוס' ההם וכהנה רבות בגמ' ומ"מ ק"ל דר"ת דידי' אדידי' דלמאי דפי' הכא משמע דר"ה דאחר דלאו שותף קפדי אינשי אפי' לרבנן דפליגי על ר"א ביותור מודו בדריסת הרגל דאחר שאסור במודר הנאה והא ברפ"ה דנדרים [דף מה] תנן השותפין שנודרי' הנאה זה מזה אסורין לכנוס לחצר ראב"י א' זה נכנס לתוך שלו וזה כו' וקתני סיפא הי' אחד מן השוק מודר בא' מהן הנאה לא יכנס לתוך החצר ראבי"א יוכל לומר לתוך של חבירך אני נכנס וא"נ לתוך שלך ואיפשטא התם הלכתא כרא"בי והקשו התוס' בשם ר"ת הא טעמא דראב"י משום דיש ברירה ואנן קי"ל בדאורייתא אין ברירה ותי' בשם ר"ת דהלכה כרא"בי ולא מטעמי' דהוה סבר יש ברירה וויתר אסור במודר הנאה ואנן קי"ל א"ב וויתר מותר במודר הנאה מ"מ תקשה סיפא בא' מן השוק מודר בא' מהם הנאה דבהא נמי הלכה כראב"י דהא סתמא איפסקא הלכתא כוותי' משמע במאי דאיירי בכולי בבי דמתני' דהכא הלכתי' כותי' לכנוס בחצר השותפין זה ואמאי אי משום ברירה הא קי"ל א"ב ואי משום דל"ק ודמי לויתר הא הכא בחצר מיירי והא כ"ע קפדי בחצר אדריסת הרגל של אחר שאינו שותפו: