טורי אבן קפד

סוגיא דהתם דלא כשמואל דהא דקרא ע"פ מפיק לי' מקרא אתיא זכירה זכירה וש"מ דמעיקר תקנתה שברה"ק ע"פ ל"י

הוא דא' כר"י דא' בספר מ"ש בנביאי' אבל אסתר ל"נ ליכתוב ברוח הקודש אלא מדרבנן כדפי' בסמוך בשם התו' וההיא דכ"ל שלישים ולא רבעים אכתיבה שברוח הקודש קפיד והא דאמ' לעיל דשלחו לה הלא כ"ל שלישים צ"ל שבקשה מהם כתבוני לדורות שע"פ רוח הקודש נצטוותי שתכתבו וכ"ת א"כ אמאי דחו אותה מקרא דשלישים וכי משום דרשא דקרא שדרשו מעצמן לא שמעו לקול רוח הקודש שבה ויש לומר כיון דקרא קאמ' שלישי' ולא רבעי' חשדו אותה שמא טעתה או כזבה להם עד שמצאו מקרא המסייע לה סמכו על עדותה שברוח הקודש נאמר לה שתכתוב לדורות

אסתר ברוח הקודש נאמר שנא' ויודע הדבר למרדכי ק"ל מאי ראי' היא זו על המגילה שנאמר' ברוח הקודש דאפי' ל"נ ברוח הקודש כותב הספר מספר לנו מה שנתגלה למרדכי ברוח הקודש ואי משו' דמרדכי ואסתר כתבו המגילה זו ומצינו ששרתה רוח הקודש על אסתר כדנ"ל לקמן (דף יד) מותלבש אסתר מלכו' מלמד שלבשה רה"ק ומהאי קרא משמע לר"מ ששרת' רוח הקודש על מרדכי וכיון דכותבי הספר בעלי רוח הקודש היו מסתמא ברוח הקודש כתבוה זה א"ר דהא ר"מ גופא אמ' לעיל קהלת א"מ את הידים ומחלוקת בשיר השירי' הרי אע"ג דאיכא למ"ד שיר השירים מטמא ש"מ דבר"הק אמרה שלמה ועוד הא משלי לכ"ע מטמא וגם בקרא כתיב דפעמים נראה ה' אל שלמה הרי ששרתה עליו רוח הקודש ואפילו הכי לר"מ קהלת לאו ברוח הקודש נא' אלמא לר"מ אינו מוכח שבעל רוח הקודש יכתוב ספרו דוקא ברוח הקודש הכי נמי איכא למימר גבי מגילת אסתר

רנ"א מהכא וזכר' לא יסוף מזרע' פי' התוס' דברישא דקרא לא חזינן אלא היהודים שבאותו הדור וק"ל הא מ"מ ש"מ שברוח הקודש נאמ' כיון דמדבר על העתיד מ"ל בין אותו הדור לדורות עולם דבר עתיד אפי' לזמן קרוב ודאי א"א לידע אלא ברוח הקודש ול"נ דמרישא דקרא דימי הפורים ל"י מתוך היהודים אינו נראה ראי' לר"נ דברוח הקודש נא' דקר' לאו הבטח' לעתיד קא"ל אלא למצוה קא' שאין לנו להעביר מצותו אבל סיפא דקרא דזכרם מיותר הוא וכיון דכתי' לא יעברו פשיטא דנוהג מיד ולדור' וזכרם לא יסוף ל"ל ש"מ דהבטחה היא ובעל כרחך ברוח הקודש נאמרה

ע"ב קיימ' בנו דבינו ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנו' לאביוני' לכאור' נ"ל לפ' דה"ק דבהני ב' מתנות אטמא וגרבא דשלח לי' קיים מ"מ איש לרעהו דהא איכא ב' מתנות לאיש א' וגם קיים מתנות לאביונים דר"א עני הי' כדמוכח בירו' ונ"מ כשתשלח עוד מתנה לאביון אחר הא דר"א מצטרף דהא איכא ב"מ לב' אביוני' וגם מצות מ"מ קיים בהא דר"א לבד דאביון לא נפיק מכלל רעהו והא איכא ב"מ לאיש אחד ולפי"ז הא דכתב קרא מ"מ וגם מתנות נ"מ באינו משלח אלא ב"מ לב' אביונים דמשום מ"מ ליכא דבעי' ב"מ לאדם א' וצריך לשלוח עוד ב' מתנות לאדם א' אבל בשולח ב"מ לאביון א' עלתה לו לכאן ולכאן למ"מ ולמתנות אביונים ומ"מ נ"ל עיקר דבשלוח ב"מ לאביון אי אינו עולה לו לשתיהן אלא או מ"מ דאביון לא נפיק מכלל רעהו וצריך לשלוח עוד ב"מ לב' אביונים לקיים מצות מתנות או עולה לו למצות מתנות לאביונים לחוד אבל לא לכאן ולכאן וא"ר לקיים ב' מצות הללו אלא ע"י ג' בני אדם ב' מהן אביונים וא' בין עשיר ובין אביון והא דשלח לי' קיימת בנו מ"מ ומתנות לאו למימרא דקיים לשתיהן אלא אסיפא דקרא סמיך דקיי' ע"י מתנות לאביונים וה"מ בירושלמי דפרקין דמ"ל לעובדא זו הכי ר"י נשיאה שלח לר"א רבא חדא אטס וחדא לגין דחמר שלח וא"ל קיימתה בנו מתנות לאביונים חזר ושלח לי' חד עגיל וחד גרב דחמר שלח וא"ל קיימת בנו מ"מ איש לרעהו ומדנקט בסיפא מ"מ וברישא מתנות ש"מ דוקא הוא א"נ הא דנקט בגמ' דידן למ"מ עם מתנות או או קאמר דאם רצה לחשוב זה למ"מ או למתנו' הרשות בידו וש"ד ובירו' אגב דנקט וחזר ושלח לי' וא"ל קיימת בנו ומ"מ דהתם משום מתנות ליכא דרבי יהודא הנשיא עשיר הי' נקט נמי ברישא ק"ב מתנות לאביונים מה שבדר"א איכא ובדר"י ליכא אבל גמ' דידן דלא נקט להא דהדר שלח לי' נקט לכולה קרא למימרא דע"י קיים א' מב' מלות הללו שירצה או מ"מ או מתנות וכ"ת אי ל"ק אלא דקיים א' מב' מצות ע"י פשיטא מאי קמ"ל דודאי אביון מכלל רעהו לא נפיק י"ל דאה"נ דלאו משום רבותא שלח לי' הכי אלא מילתא בעלמא שלח לי' תדע דהא בההיא דירו' במאי דהדר שלח לי' דא"ל קיימת בנו ומ"מ איש לרעהו פשיטא אלא ודאי מילתא בעלמא הוא דשלח לי' הכי

סעודת פורים שאכלו בלילה ל"י י"ח מ"ט ימי משתה ושמחה כתיב וק"ל אלא מעתה הא דדרשינן לעיל (דף ה') שמחה מלמד שאסור בהספד משתה מלמד שאסור בתענית ה"נ שבליל פורי' מותר בהספד הא ודאי לא ובירו' בפ"ב גבי הי' כותבה דורשה ומגי' אם כיון לבו יצא קאמר הדא א' שהוא מותר בעשיית מלאכה וקמ"ל די"ט לא קיבלו עלי' כדאמר לעיל ובירו' בפירקן והשתא מנ"ל דמותר דילמא י"ט נמי קיבלו עלייהו ומתני' דהי' כותב' מקריאת הלילה איירי אלא ע"כ אי י"ט נמי ק"ע בלילה נמי אסור בעשיית מלאכה והא קרא כתיבי ע"כ וגו' עושים את יום י"ד שמחה ומשתה וי"ט ונימא נמי יום י"ד דווקא ביום ולא בלילה ועוד מתיבת י"ט גופי' נדייק יום דוקא ולא לילה וי"ל דודאי כל דתיקנו רבנן וכן דד"ק כעין דאורייתא הוא והא לענין שבת וי"ט לילו כיומו לכ"ד ומיהו לענין מצות שמחה של י"ט ושל תורה אין מצות שמחה נוהג מה"ת בליל יט"ר כדאמ' בפ"ד דסוכה [דף מח] והי' אך שמח לרבות ליל יט"א לשמחה או אינו לרבות ליל יט"ר ת"ל אך חלק הרי דליל יט"ר חלוק מיומו לענין מצות שמחה ומשמע ודאי דאפילו עצרת דאינו אלא יום א' אין הלילה בכלל שמחה הילכך פורים נמי אע"ג דאין שמחתו נוהג אלא יום א' דמי לעצרת דאין לילו בכלל שמחה וה"נ לענין מ"מ דכתיב והימים אלו נזכרים ונעשי' נמי ימים דוקא אבל קריאת מגילה של לילה אינו מד"ק כדפי' לעיל וד"ז ג"כ כעין דאורייתא דמצות הנוהג ברגלים כשופר סוכה ולולב א"נ אלא ביום ולא בלילות כדתנן לקמן ספ"ב וה"ה לק"מ שהיא מ"ע דקום ועשה דומיא דהני וכן שמחה א"נ אלא ביום דומיא דמ"ע דקום ועשה של תורה אבל לענין הספד ועשיית מלאכה דשב וא"ת הוא הא בש"ת נמי לילי של שבת וי"ט אפי' ליל יט"ר כיומו לכ"ד מיהו הא גופא צריך טעם מ"ש דלפעמים אמר' דאין לילות בכלל ימים דקרא ופעמים אמר' דימים אפילו לילות בכלל ואין זה מקומו

אין בין י"ט לשבת כה"ג תנן בפ"ב דביצה (דף לז) ורמי עלה בגמ' מהא דתנן התם משילין פירות דרך ארובה בי"ט אבל לא בשבת ומסיק ר"פ ל"ק הא ב"ש הא ב"ה דתנן בש"א אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לר"ה וב"ה מתירין ופריך ממאי דלמא לא היא ע"כ לא קאמר ב"ש התם אלא אהוצאה אבל אטלטול לא ומשני אטו טלטול לאו צורך הוצאה היא וק"ל דהא חנן בפ"ב דביצה (דף יז) ושוין כלומר ב"ש וב"ה שנחלקו שם אם מותר לטבול כלים בשבת ובי"ט שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרם אבל לא מטבילין ומפ' בגמ' מאי ל"מ אין מטבילין את הכלי ע"ג מימיו לטהרם בי"ט ומחלק התם בין שבת לי"ט לענין השקה והטבלה דאיכא למ"ד דבשבת השקה והטבל' אסירא ומחני' בי"ט ואיכא למ"ד דבי"ט תרווייהו שרי ומתני' בשבת מ"מ לכ"ע שבת חמי' מי"ט או בהטבלה או בהשקה והא בין לב"ש ובין לב"ה איתא והשתא תקש' מתני' אין בין י"ט לשבת לכ"ע ועק"ל דבפ"כ דשבת (דף קלז) תנן רא"א תולין את המשמרת בי"ט ונותני' לתלוי' בשבת וחכ"א אין תולין את המשמרת בי"ט ואין נותנין לתלוי' בשבת אבל נותנין לתלוי' בי"ט מ"מ בין לר"א בין לחכמים י"ט קיל משבת ושרי בי' מה דלא שרי בשבת ושמא י"ל דלא חשיב במשנתינו אלא מה שבין י"ט לשבת מה"ת אבל ה"מ אינו אלא מדרבנן והתם דפריך ממשילין פירות היינו משום דשם מיירי משבות דדבריהם דקתני רישא כל שחייבים עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת ח"ע בי"ט וחשיב להו ואזיל ומסיים כל אלו בי"ט אמרו ק"ו בשבת אין בין י"ט לשבת אלא א"נ לבד שוב רחיתי להתוס' שם שפי' דמש"ה לא פריך עלה מהא דמשילין כדפריך הכא משום דמתנית' במיני דאורייתא איירי והיינו כדפי' מ"מ ק"ל ע"ז התם דמיירו במילי דרבנן אמאי לא חשיב ההיא דמשיקין דפ"ב דביצה והאי דמשמרת דבפ"כ דשבת ועק"ל אס"ד די"ל דטעם דתנא אין בין ל"מ אלא במילי דאוריית' ושל מדרבנן שייר א"כ לקמן (דף ט) גבי אין בין כהן משמש לכהן שעבר דדחיק לאוקמי רישא רבנן סיפא ר"מ דאי רבנן הא איכא נמי הא דשני אינו משמש בח' בגדים ככה"ג ומדרבנן בעלמא הוא משום איבה ואמאי לא מוקי לה כרבנן ותנא ל"ח אלא מילי' דאורייתא ומילי' דרבנן שייר א"ו הא לאו מילתא היא ושם בחי' אכתוב עוד בזה

אלא אוכל נפש בלבד ק"נ אע"ג דמתני' מ"ל כב"ש דאמר א"מ לא את הקטן וכדמוקי לה בפ"ב דביצה וכמ"ש בסמוך אפ"ה לב"ש נמי איכ' בין י"ט לשבת הא דחגיג' בא בי"ט אבל לא בשבת וכדאמרינן לעיל (דף ה') והאי נפקותא מה"ת הוי כדיליף בפ"ו דפסחים (דף ס"ט) והאי מחגותם חג ז' ימים דחגיגה אינו דוחה את השבת וי"ל כיון דלב"ש עולת ראיי' אע"ג דחובות הרגל היא אינו באה בי"ט ש"מ הא דחגיגה באין בי"ט היינו משום לתא דאוכל נפש שבה א"כ ה"ל בכלל אוכל נפש דתני במתניתין דבין י"ט לשב'. ולפי"ז הא מתני' נמי כב"ש אתי דאמרי מביאין שלמי' בי"ט דהיינו שלמי חגיגה אבל לא עולת דהיינו עולת ראיי' כדמפ' בפ"ב דביצה (דף י"ט) דאי ב"ה כיון דאמרי עולת ראיי' נמי באה בי"ט אע"ג דאינו בכלל אוכל נפש ה"ל למחשב נמי הא דבין י"ט לשב'. ומיהו י"ל כיון דהת' בפ"ב דבינה מפ' טעמא דב"ה דמביאין עולת ראיי' בי"ט מטעמא שלא יהי' שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם א"כ הא גופא דמביאין עולת ראיי' בי"ט משום לתא דא"נ נגעו בה וא"ל דבכלל א"נ דחשיב בין י"ט לשבת הוי ואפי' לב"ה ניחא: