טורי אבן קפג

זה עם זה ליכא נ"מ מידי כיון דשניהם אל יסוד א' נשפכים ואכתי תקשה אשר פתח אה"מ לדידי' ת"ל משום א"מ בשלמא לתנא דבי ר"י דא' התם זה וזה אל יסוד מערבי לק"מ דהא מפ' התם טעמא דר"י משום דקסבר ילמוד סתום דהיינו שירי חיצונים ממפורש מפנימים דגלי בהו קרא אשר פתח אה"מ והא בחיצונים כששפכם אל יסוד מערבי איכא משו' דא"מ דהא בירידתם מן הכבש ביסוד דרומי פגע ברישא אפ"ה מטעמא דילמוד סתום מן המפורש לא חיישינן להא דא"מ והשתא א"ל דהאי קרא אשר פתח אה"מ אע"ג דלגופי' לשיריים פנימים ל"ל ת"ל בלא"ה משום א"מ אפ"ה איצטריך לגלות על שירי החיצונים דל"ח בהא לא"מ לשפכם על יסוד דרומי על יסוד מערבי מטעמא דילמוד סתום מן המפורש אבל אדרשב"י קשיא וי"ל דלרשב"י נמי ניחא דהא טעמא דידי' משום דסבר פתח בדרום קאי וה"ט אינו אלא בבית עולמים אבל במשכן דלא הי' פתח הכי א"נ בבית עולמים נמי אם רצה לשנות פתח מלמיקם בדרום ונעשה בע"א דביציאתו מן ההיכל פגע בקרן מערבי ולא של דרומי ל"ל בה והרשות בידו והשתא אכתי צריך קרא אשר פתח אה"מ ולא נ"ל מטעמ' דא"מ דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' עם החיצונים זה עם זה וכדפי' וא"ת הא אמרינן ההם יסוד המזבח זה יסוד דרומית או אינו אל יסוד מערבית אמרת ילמוד ירידתן מן הכבש ליציאתו מן ההיכל מה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו ואיזה זה יסוד מערבי אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו ואיזה זה יסוד דרומי והשתא ל"ל לילף ירידתן מן הכבש ליציאתן מן ההיכל דיסוד דרומית מסמוך לו ת"ל בלא"ה בע"כ ירידתן מן הכבש יסוד דרומי הסמוך לו מטעמא דא"מ י"ל דצ"ל ה"ט לאפוקי מדר"י דא' זה וזה יסוד מערבי מטעמא שילמוד סתום מן המפורש ואע"ג דאיכא בחיצונים משו' א"מ ל"ל בה וקאמ' האי תנא דאדרבה ולמוד סתום מן המפורש לאידך גיסא ומה יציאתו מן ההיכל בסמוך לו אף ירידתו מן הכבש בסמוך לו והיינו יסוד דרומי דוקא ומ"מ אע"ג דהא תנא נ"ל לחיצונ' שהוא יסוד דרומי מפנימי משום נלמו' סתו' מן המפורש להאי גיסא אפ"ה א"ש הא דפי' דקרא דאל פתח אוהל מועד איצטרי' דנ"מ בנתערבו שירי פנימי' וחיצונים זה עם זה דינתן ליסוד מערבי ולא ליסוד דרומי דאיכא משום תרתי משום א"מ ומשום גזרת הכתוב דאשר פתח אוהל מועד ואע"ג דהשתא נמי כשנותן ליסוד מערבי איכא נמי משום תרתי א' משום א"מ ומשום טעמא דילמוד סתום מן המפורש מ"מ כיון דקרא גלי בהדיא לפנימי' אשר פתח אוהל מועד וחיצונים נלמוד מהם בטעמא שילמוד סתום מן המפורש אין הלומד חמור מן המלמד דלא יהא טפל חמור מן העיקר וכה"ג אמרי' בפ"ה דזבחי' (דף מ"ח) גבי שחיטה וקבלה בצפון דמעכב בחטאת ק"ו מעולה דכלום מצינו טפל חמור מעיקר דהיינו עולה הלמד מחטאת חמור מחטאת המלמד ומסברא י"ל נמי דהמלמד ראוי להיות חמור מן הלמד ונ"מ אם אתה מוכרח לדחות את א' מהם כגון בתערובות שיריים הללו נדחה הלמד מפני המלמד דאם אתה דוחה את המלמד מפני הלמד נמצא טפל חמיר מן העיקר

וא"ת למאי דפי' דאפי' בעובר דרך על המצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת אפ"ה לא פקע מעלות א"מ מהראשונה שפגע בה בתחילה וחוזר לראשונה משום טעמא דא"מ תקשה לך הא דאמרינן בפ"ג דמנחות (דף לו) תנא כשהוא מניח מניח של יד ואח"כ מניח של ראש ומפ' בגמ' טעמא דכתי' וקשרתם לאות על ידך והדר והיו לטוטפות בין עיניך והשתא ה"ט ל"ל ת"ל משים א"מ דהא בזרוע פוגע תחילה וכדאמ' רבא בפ"ג דיומא (ד' לג) ש"מ מדר"ל דא' א"מ על המצו' עבורי דרועא אטוטפתא אסור היכא עביר מדרועא לטוטפתא וכבר פי' רש"י התם עבורי דרועא לאחר תפילין שבזרועו בשביל תפילין של ראש אסו' דהא בזרועו פגע תחילה והקשו התוס' על פר"י ת"ל מההיא דפ"ב דמנחות דשל יד כתוב ברישא ופיר"ח בשם רב האי גאון דמיירי בשעה שחולץ תפילן ומניחן בתיק שלא יעבור אותם של יד ויניח בתיק תחילה ואח"כ של ראש למעלה דא"כ כשיבא להניח יפגע בשל ראש תחלה ויצטרך להעביר עה"מ משום דש"י יש להניח תחילה לפיכך צריך להניח בתיק של ראש תחילה ואח"כ ש"י למעלה ובשם ר' אלי' פי' דלענין משמוש בתפילין משום היסח הדעת מיירי וקאמר דבש"י ימשמש תחילה משום דפגע בה ברישא ואח"כ ימשמש בשל ראש והשתא ל"ל טעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמ' קרא קרא ת"ל משום דא"מ דהא בזרוע פגע תחילה וכדא' לה"ט גבי עבורי דרועא אטוטפתא לכל הפירושי' דאא"ב דאי עבר דרך עלי' על מצוה שפגע בתחילה ופגע באחרת שהוא ליכא משו' א"מ בראשונה א"ל דמש"ה מ"ל מקרא להקדים ש"י לש"ר דנ"מ אם פגע בתפילין של ראש קודם לש"י דה"א דיקדים להניח לש"ר קודם כיון דכבר פגע בו שהגיעו לידו אם הניחו מידו להניח ש"י תחילה איכא השתא משום א"מ לפיכך יהב טעמא משו' דאקדומי קרא דמש"ה אפי' פגע בש"ר תחילה לא חיישינן עלה משום א"מ אלא ש"י קודם לה מגזה"כ וע"ד שפי' רב האי גאון דאפי' עבר דרך עליו על ההיא שיש לה מצד עצמו מענות א"מ משום דפגע בה בכדרכה ברישא וע"י מעשיו גרם לפגוע בשני' תחילה אפ"ה לא פקע מראשונה מעלת דא"מ שזכתה בה כבר מעצמה א"כ אפי' פגע והגיע לידו ש"ר תחילה מעלת א"מ לא פקע עי"ז מש"י השתא ל"צ טעמא דמניח ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ת"ל דלעולם איתא למעלות שא"מ על ש"י וי"ל דמש"ה צריך לטעמא דמניח ש"י תחילה משום דאקדמי' קרא דאי משו' דאין מעבירין הוה אמינא דאפילו הכא של ראש קודם משום דקדיש טפי משל יד וכדאמר ההם בפ"ג דמנחות (דף לד) תפילי של יד עושין אותה ש"ר וש"ר א"ע אותה ש"י משום שאין מורידין מקדושה חמור' לקדושה קלה אלמא תפילין ש"ר מקודשת יותר מש"י והרי תנן ברפ"י דזבחים (דף פט) כל המקודש מחבירו קודם את חבירו דם חטאת קודם לדם עול' מפני שהוא מרצה אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים חטאת קודם לאשם מפני שדמה ניתן לד' קרנות על היסוד וכן הרבה דחשיב התם ולא תימא דל"ש מקודש מחבירו להקדי' אלא בקדשי' ולא בשאר דברי' דליתא דהא בההוא פירקא (דף צא) קאמר הגמ' ת"ש ד"א ברכת היין תדירא וברכת היו' אינה תדירא ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם אע"ג דברכת היום קדיש עוד אמרינן התם ת"ש דאר"י הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין אלמא דלגבי תפילות וברכות נמי אמרי' כל המקודש מחבירו קודם את חבירו וה"נ גבי תפילין ש"י וש"ר כיון דש"ר קדשי טפי ה"א דתיקדום לש"י אע"ג דבשל יד איתא לטעמא דא"מ אפ"ה מעלות מקודש מחבירו עדיף ודוחה למעלת דא"מ מקדושה קלה דפגע ברישא קמ"ל מגז"הכ דאפ"ה ש"י קודם משום דאקדמי' קרא ומאי דפי' יש לגמגם על פי' ר"א דפי' עבורא דרועא אטוטפתא אסור דלענין משמוש איירי דצריך למשמש בש"י תחילה משו' א"מ דהא א"ל דלענין משמוש ש"ר דמקודש מש"י קדים ולפי דרכינו למדנו ב' דברים בהא דא"מ עה"מ א' היכא דעבר עה"מ ובאה לו לשניי' עובר מעליה ובא לו לראשונה שנתחייב בה תחילה ומהא דמחטא בה ויורד דפרק ה' דיומא נלמוד זה ועוד למדנו מהא דתפילין דאיצטריך קרא להקדים ש"י לש"ר דהא דא"מ בשתיהן שוין בקדושתן אבל בקדושה טפי ממנה ל"ל בה ומ"מ א"ר מהא דההיא שקדושתה חמורה תקדו' דהא אפ"ת דשקולין הן קמ"ל קרא לתפילין ש"י תקדום דווקא ולא ש"ר

ואיצטריך למיכתב בכל שנה ושנה איצטריך למיכתב ל"ד דהא בלא"ה מבע"ל לחל בע"ש לכל חד כדא"ל כדאמ' לעיל (דף ד). אלא ה"ק איצטריך לר"י למימר דטעמא דרש"בג מכל שנה ושנה ולמאי דפי' לעיל הא דאין קורין המגילה בשבת משום גזי' דרבה שמא יעביר אינו מתקנת אנשי כנה"ג אלא רבנן בתראי הוא דגזרו עלה. והא דילפינן לעיל בחל בע"ש מקרא דכל שנה אינו אלא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא להא דהכא לשנה מעוברת אתי ניחא ואע"ג דלר"י הא דא"ק מגילה בשבת מפני שעיניה' של עניי' נשואו' למקרא מגיל' ה"ל מתקנת אנשי כה"ג הא דא"ק מגילה בשבת כמ"ש שם ולה"ט הא דנפקא לן מכל שנה לחל בע"ש דרבא גמורא היא אפ"ה נקט הכא ואיצטרך למיכתב אליבא דרבה וכדפי'

כתבני לדורות ולעיל אמר קבעוני לדורות היינו דבתחלה שלחה להם לקבעה לקריי' בעלמא בע"פ ולי"ט ולא רצו וכאשר אמרה להם כבר כתובה אני הודו לדבריה חזרה ושלחה כתבוני שתהא אני כתובה בין הכתובים

עד שמצאו לה מקרא כתוב בתורה כתוב זאת ק"ל דמאי עד שמצאו לה מקרא דקאמר הא בתחילה נמי ידעו ששלישי' שרי אלא שחשבו כאן ומשנה תורה בשנים ופעם ג' דנביאים וכבר נשלמו שלישים וא"כ מאי מצאו לה מקרא הא מקרא לא מוכח דכאן ומ"ת נחשבים לא'. ושמא דמזאת יתירה נפקא לן הא דהוה מני למימר כתב זכרון בספר זאת ל"ל אלא לרבות את משנה תורה נמי וקרא לכאן ומ"ת זאת בלשון יחיד ש"מ דשתיהם אין נחשבים אלא א' ור"י דלקמן דדריש כתב זאת מה שכתב כאן וכו' למ"ל הא דפי'

נאמר לקרות ולא נאמרה לכתוב. הקשו התוס' הא תנן לקמן (דף יח) קראה ע"פ לא יצא. ותי' הא ל"נ לכתוב היינו ברה"ק אבל מדרבנן ניתן ליכתוב ונ"ל דאיכא בהא מילתא קולא וחומרא קולא היכ' דקרא ודאי אלא מספקא לי' אי קרא בכתב בע"פ ה"ל ספיקא דרבנן ולקולא דהא אילו מספקא לי' בעיקר הקריאה אי קרא לגמרי אי ל"ק כלל למאי דפי' דספיקא דרה"ק כשל תורה דמי לאומר חוזר וקורא חומרא אי ל"ל מגיל כתובה ויודע לקרות ע"פ אי הא דקרא ע"פ ל"י מעיקר תקנתן שברה"ק הוא א"צ לקרותו ע"פ דהא לאו כלום הוא ואי הא דל"י בקריאת שע"פ אינו אלא מדרבנן חייב לקרות בע"פ דנהי דאיי"ח בזה מדרבנן מ"מ עיקור חיוב שברה"ק יי"ח ורבנן לאו לאקולי אתו אלא לאחמורי במקום דאם שר והא דפריך לקמן בפ"ב (דף י"ח) גבי קורין אותו ללועזות בלעז ה"ד אלימא דכתיב' אשורי' וקרי לי' יוונית היינו ע"פ. אמר ר' אלעזר שכתובה בלעז יוונית והשת' הוי מצי למימר דהא דקורין בלעז מיירו בדליכא כלל מגילה כתובה וקורא אותה בע"פ לצאת י"ק תקנה שברה"ק והא קמ"ל דלועזות יוצאין בלעז די"ל דר"א לא ס"ל הא דשמואל אלא ס"ל דניתן לכתוב ברה"ק וקרא ע"פ ל"י לגמרי אפי' מעיקר תקנה שברה"ק. ובלא"ה