טורי אבן קפב

דדישון מזבח הפנימי קודם למנורה דכי עייל בהיכל במזבח פגע ברישא ומש"ה אמ' התם דעבורי דרועא אטוטפתא אסור ובפ"ה דיומ' (דף נח) גבי מתנת קרנות המזבח הפנימי קאמ' דמדינא בקרן מערבית דרומית דפגע ברישא בהאי עביד ברישא משו' ח"מ דהני כיון דפגע במזבח הפנימי א"נ בקרן מערבית דרומית ברישא אין לעבור מעליהן למקו' ומצוה אחרו' להקדים להם משום א"מ וכ"ש אם התחיל כבר באיזו מצוה שאין להפסיק באמצע לדבר הרשות כהא דתנן בפ"ה דפסק ים שחט ישראל וקיבל הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו מקבל את המלא ומחזיר את הריקן ודייק לה בגמ' אבל איפכא לא מסייע לי' לר"ל דא' א"מ על המצות דהתם כיון דכבר הושיטו לו את המלא ה"ל כאלו התחיל בהולכות הדם ואין לו לעבור עה"מ ולהתעסק קודם בחזרת הריקן שהוא של רשות ולא עוד אפי' לדבר מנוה אחרת אינו רשאי להפסיק מן המצוה שהתחיל בה כבר משום א"מ כהא דפ"ז דיומא (דף סח) הרואה כה"ג כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין והרואה פר ושעיר הנשרפין א"ר כה"ג כשהוא קורא לא מפני שאין רשאי וכו'. ובגמ' (דף ע) ולא מפני שאין קשאי פשיטא מ"ד כדר"ל דא"מ ומאי מצוה ברוב עם הדרת מלך קמ"ל פירש"י קמ"ל דלאו מעבור הוא כיון שאינו עסוק בה הא לא"ה בכל כה"ג איכא משום א"מ וכ"ש הוא מהני דפ"ג ופ"ה דיומא דאפי' בלא התחיל א"מ הואיל ופגע בה ברישא כ"ש בהתחיל בה כבר דאי מפסיק ממנה לעסוק במצוה אחר' כ"ש לדבר רשות דאיכא משו' דא"מ דכל הני ניחא דשייך בהא אי משום דעובר ממקו' הקרוב לו שהוא מקומו של מצוה זו ועובר דרך עלי' ומניחו והילך למקום אחר רחוק שהוא מקום של מצוה אחרת ואי משים שהתחיל כבר במצוה א' אי מניחו לעסוק באחרת כ"ש לדבר רשות דאיכא משום א"מ שעובר ממצוה שהתחיל בה כבר ומניחה אבל הכי בהאי דמגילה אין בה משום א"מ דאין בזה לא העברת מקומו וגם לא התחיל בה עדיין אלא העברת זמן בלבד ודמי לכל הני דתנן בספ"ב (דף כ) שמצוותן כל היום כמגילה והלל ומוספין ושארי דקחשיב התם דאם לא עשאן שחרית עושה כל היום כולו ואין בהן משום א"מ אלא דזריזין מקדימין למצות והיינו דא"מ רפ"ג דיומא (דף כח) ורפ"ק דפסחים (דף ז) וביום הח' ימול מלמד שכל היום כשר למילה אלא שזריזין מקדימין למצות שנא' וישכם אברהם בבקר ובפ"ק דחגיגה (דף ה) אמ' וא"נ לחצאין סבר ר"י למימר מאן דא"ל י' בנים לא ליסקו האידנא ה' ולמחר ה' א"ל אביי פשיטא הי מנייהו משוית להו פושעים וה"מ מ"ל זריזין ש"מ דבמאחר אין בו משום א"מ אלא משום זריזות בלבד ובע"כ א"מ דא' הכי ל"ד אלא לשון הרגיל ושגור בכל הני דוכתי נקט ול"ד תדע דבכל הני דוכתי מייתי לה להא דר"ל דא' א"מ על המצות והכא לא מ"ל להא דר"ל א"ו אין ענין דר"ל להכא אלא דענין אחר הוא וכדפי' ואל תתמה דנקט הכא האי לישנא דא"מ כי התם ואין פי' שוין דמצינו כה"ג בכ"מ בגמרא דהלשונות שוין והפי' מתחלפין כמש"כ בתשו' סי' (א') [צ"ל ע"ז]

טעמא דאין מעבירין על המצות כתבו התוס' מהא קשה אהא דאמר בפ"ה דזבחים (דף צב) דתנן שירי דמים פנימי' הי' שופך על יסוד מערבי של מזבח ואמ' בגמ' מ"ט א"ק אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אוה"מ השתא ל"ל קרא ת"ל דא"מ על המצות וכשהוא יוצא מפתח ההיכל שהוא במערב ביסוד מערבי הוא דפגע ברישא מיהו י"מ דל"ש לומר א"מ על המצות אלא היכא שיש לפניו ב' מצות שיש לו לעשות קוד' הא דפגע ברישא וז"א דהא הכא ליכא אלא מצוה א' ואפ"ה מפרש הטעם משום א"מ ונ"ל לה"ר עוד מהא דתנן בפ"ה דפסחי' (דף סד) שחט ישראל וקבלו הכהן נותן לחבירו וחבירו לחבירו ומקב' את המל' ומחזיר את הריקן ודייק בגמ' אבל איפכ' לא (ושאלו) [צ"ל מסייע לי' לר' לוי] דאמר א"מ עה"מ והא ההם ליכא אלא מצוה א' בהא דמקבלין את המלא כדי לזרוק אבל במאי דמחזיר את הריקן אין בו משו' מצוה ואפ"ה איכא משום דא"מ ותרצו התוס' דמטעם דא"מ לא חזינן אלא דכל מערבי של מזבח כשר אבל יסוד לא חזינן דצריך מש"ה איצטרך קרא לאשמעינן יסוד ואני תמה על תירוץ זה דהא יסוד נ"ל מעל יסוד המזבח לחוד ומאשר פתח אה"מ יתירא נ"ל יסוד שכנגד פתח אוה מ והוא יסוד מערבי שהפתח במערב הי' וא"כ אשר פתח אוה"מ ל"ל עוד תי' התוס' בשם ר' יהודא דאי לאו קרא ה"א דא"מ לכתחילה הא דיעבד ש"ד מש"ה איצטריך דאסוד בדיעבד וא"י מה ענין לכתחילה ודיעבד לגבי שפיכות שיריים הא שיריים לא מעכבי כדתנן התם בכל השיריים אם לא נתן לא עיכב והניחא למ"ד התם דשיריים פנימים מעכבין א"ל (דה"א) צ"ל דהא] כמו דאם לא נתן כלל עיכב בדיעבד ה"נ אה נתן ולא כנגד הפתח עיכב אלא למ"ד שיריים ל"מ השתא לא נתן כלל אינו מעכב כ"ש בנתן אלא שלא נתן כנגד הפתח דאינו מעכב והשתא קרא דפתח לדידי' ל"ל והא נמי ל"ל דקמ"ל קרא דהיכא דעבר עם השיריים מרוח מערבי שהוא יסוד שכנגד הפתח ובא לו לאחת מן הרוחות האחרות דאי משו' א"מ ה"א דיתן ליסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו דאי אמרינן שיחזור ויבא לו לרוח מערבי ה"ל מעביר מיסוד של אותו הרוח שהוא עומד אצלה עכשיו ואין מעבירין על המצות אבל אי יתן ליסוד זה שעומד אצלה השתא ש"ד ואין נתינה זו משום א"מ כיון דכבר עבר מרוח שכנגד הפתח ובאותו שעה עבר כבר על א"מ וה"ל מעוות שא"י ליתקן ואם יעבור מרוח זה למערב עובר משו' א"מ פעם שנית וסד"א שיתן דווקא לרוח זה מה"ט דא"מ גופא מש"ה כ"ר אל פתח לומר מצותו אל פתח דווקא אפילו עבר ממנה ובא לו לרוח אחר מעביר ממנו וחוזר לו לרוח מערב ואפש' דהיינו לכתחילה ודיעבד דפי' ר"י וכיון להא דפי' דהא ליתא דאפי' אי לא קרא דאל פתח נמי אמרי אפי' היכא דעבר מרוח מערבי ובאה לו לאחד משאר רוחות חוזר לרוח מערבי שנתחייב ליתן שם תחילה משום א"מ ואין חוששין למעבירין דהשתא שחל בתר הכי ע"י מעשיו מחמת שעבר בתחילה על א מ דרוח מערבי אלא בתר חלות דא"מ קמא אזלינן ועדיין הוא כדקאי קאי וראי' לדבר מהא דאמר בפ"ה דיומא (דף נח) גבי הזאת קרנות מזבח הפנימי לאחר שהזה על הפרוכת א' למעלה וז' למטה התחיל מחטא ויורד מהיכן מתחיל מקרן מזרחית דרומית דרומית מערבית ומקיף דרך שמאל לר"ע ומפ' בגמ' טעמא דר"ע מדינא בהא קרן דפגע ברישא בהאי עבד ברישא דאמ' ר"ל א"מ עה"מ ואמאי לא עביד משום דכתיב ויצא אל המזבח אדנפק מכולה מזבח וכיון דיהב בההוא קרן הדר אתי לההוא קרן דחייב למיהב ברישא והשתא מה התם דהא דלא יהב בקרן דרומית מערבית דפגע ברישא ואית בי' משום דא"מ הוא מגז"הכ ויצא אל המזבח עד דנפוק מכולה מזבח ובע"כ צריך לעבור דרך עליו לילך וליתן באחת מן הרוחת' אחרת ואפ"ה אמרינן דהדר אתי לקרן הא' דאיחייב למיהב ברישא ולא פקע הא מעלה דא"מ מקרן א' דפגע ברישא אע"פ שהוכרח לעבור מעליו מגז"הכ וברשות עביד אפ"ה חוזר עליו אחר מתן ראשון דכבר נפיק מכולה מזבח משום א"מ שחל עליו תחילה כשפגע בו אע"ג דהשתא אין עו מד אלל אותו קרן וכבר עבר מעליו מראשית וגם ע"י חזרתו שחוזר לה הוא קרו שפגע ברישא עובר משום כל פינות שאתה פונה לא יהי אלא לימין כ"ש הכא גבי שפיכת שיריים ליסוד דמדינא איתחייב למיהב במערב הסמוך לפתח וכשעבר מעליו לאו ברשות עבר אלא שלא כדין דאכתי לא פקע הא מעלה דא"מ מרוח מערבי דאיחייב למיהב ברישא וקרא דאל פתח אה"מ ל"ל ולא מסתבר לי לחלק דש"ה גבי מתנות מזבח הפנימי דאפי' אם יתן תחיל' מההוא קרן שעומד השת' מ"מ צריך לחזור וליתן נמי בההוא קרן דאיתחייב למיהב ברישא דהא בע"כ צריך ליתן בכל הארבע קרנו' של המזבח וכיון דאכתי לא פקע לגמרי מצו' נתינות מתנו' מאותו קרן דאיתחייב למיהב ברישא ובע"כ צריך ליתן עליו נמי לא פקע נמי מצות א"מ שחל עליו בתחילה אבל שפיכת שיריים שא"צ לשפכם אלא ביסוד של א' מן הקרנות וסגי בהכי אלא מטעמא דא"מ איחייב לקיים מנות שפיכה בההוא קרן דפגע בריש היכא דעבר דרך עליו ובאה לו לקרן אתר יתן באותו קרן דכבר פקע לגמרי מנות שפ כת שיריים הללו מקרן קמא וחל מצותן ליתן על קרן זה משום א"מ דאין טעם לחלק בה דנהי דבנתינ' קרן זה לחוד סגי וא"ל ליתן גבי קרן קמא שפגע ברישא אפ"ה כ"ז שלא נתן עדיין אמאי פקע לכתחילה מצות נתינה מקרן קמא דפגע ברישא משום טעמא דא"מ כדא' גבי קרנות מזבח הפנימי ונ"ל דמש"ה אל פתח אה"מ נלמד על שפיכת שיריי' פנימים ששיפך על יסוד מערבי אע"ג דבלא"ה ל"ל להיות כן משו' א"מ דנ"מ אם נתערבו שירי פנימים עם שירי חיצונים כוס בכוסות למ"ד אין בילה בין בבלול לתוך כוס א' למ"ד יש בילה בפ"ח דזבחי' (דף פ) ושירי דמים חיצונים ניתנין ביסוד דרומית משום שהוא סמוך לירידתו מן הכבש שהוא בדרום כדאמ' בפ"ה דזבחי' שם דהשתא יש בתערובת הזהב מיני שיריים פנימים הנשפכין ביסוד מערבי וחיצונים הנשפכי' ביסוד דרומי ואי לאו קרא דאל פתח דגז"הכ הוא בשירי פנימים לשפוך ליסוד מערבי אע"ג דמסברא ה"א הכי מטעמא דא"מ מ"מ בתערובות הזה דא"א בא' משיריים הללו אא"כ עובר על א"מ דאם יתנם ליסוד דרומי הכל איכא בפנימים משום א"מ דהא בהן פגע ביסוד מערבי תחילה ואם יתן הכל ליסוד מערבי איכא בשפיכת חיצונים משום א"מ דהא בירידתן מן הכבש ושירי חיצונים בידו פגע ביסוד דרומי תחילה והרי אפי' בבלול א"א שישפוך מקצת שיריים ליסוד מערבי ומקצת ליסוד דרומי דהא צריך לשפוך כל השיריים כדכתיב את כל הדם ישפוך וכיון דיש בילה איכא בכל שפיכה ושפיכה משירי ב' הדמים וכיון דבשפיכת שיריים הללו לא סגי אא"כ עובר על א"מ ה"א דהרשות בידו אי בעי נותנם ליסוד מערבי ואי בעי נותן ליסוד דרומי דהא מ"מ לאיזה יסוד שיתנם אין עובר עליו יותר מאם נותן ליסוד דאידך השתא קמ"ל קרא דאל פתח דבלא טעמ' דא"מ גז"הכ לשירי פנימים להישפך ליסוד מערבי דיקא והשתא בתערובות הללו בע"כ מחוייב לשפוך הפנימים ליסוד מערבי דהשתא אין עובר על חיצונים אלא משום דא"מ לחוד אבל אם ישפכם על יסוד דרומי עובר על הפנימים משום א"מ ומשום גז"הכ דאל פתח ומוטב לקיים ב' דברי' ולדחות א' מפני ב' מלידחות ב' מלפני א' וכ"ת לרשב"י דא' התם זה וזה אל יסוד דרומי א"כ אם נתערבו פנימים בחיצונים נשפכי' אל יסוד א' דיסוד דרומי נמי בכלל אל פתח אה"מ הוה כדמפ' ר"א התם קסבר פתחי בדרום קאי א"כ אפי' נתערבו השיריים