טורי אבן יז

לאו איסורא איכא למאחר אלא זירוז בעלמא הוא מדרבנן משום דזריזין מקדימים למצות מ"מ מה"ת כל ז' שוין. משא"כ ביט"א מה"ת דיעבד אין לכתחילה לא משום דאי מאחרת ליה עד ח' כבר עבר בעשה וי"ל למאי דאפרש לקמן (דף ז') בשה התוס' גבי כיון שצ"ל מעיקרא מחויב דאם מקצת מן ליל י"ט קודם לנדרו או לחובתו אין אותו רגל עונה למנין ג' רגלים של ב"ת א"כ ה"ה נמי לענין עשה דרגל א' נמי אינו עולה מהשת' קרבן ראי' וחגיגה דאין חובתן חל עד היום של יט"ר דהוא זמן הקרבה לא בליל יט"ר אינו עובר בעשה אם עבר אותו רגל שנתחייב בהן שאין אותו רגל עולה למנין ג"ר ללאו דב"ת ולא לרגל א' לעבור בעשה הואיל ועבר ליל י"טר קודם שנתחייב בהן. והשתא פריך שפיר ז' הא ח' הוי והוי לי' לכללו עם ז' ז' שלפניו דאיהו נמי ראוי לחג בו אפי' לכתחילה עוד י"ל דשמיני כיון דהוא תשלומין לקרבנו' החג לענין לעבור בעשה ולא תעשה דב"ת כלח' ימים כרגל א' חשיבי ואינו עובר עד שעברו כל שמונת ימי החג מידי דהוי אחג השבועת דכל עצמו של חג אינו אלא יום אחד מ"מ הואיל ויש לו תשלומין כל שבעה חשיבי כל ז' לענין עשה ולא תעשה דב"ת כעצמו של רגל כמו שאפרש לקמן ואין עובר עד שעברו כל ז' ימי תשלומין וה"נ חג הסוכת ושמיני שלו הואיל ותשלומין אחד הן אינו עובר עד שעברו כל ח' ימי התשלומין אע"ג דחג הסוכת כתיב בקרא מ"מ שמיני בתרייהו גררא: ועל תירץ הראשון ק"ל מהא דפ"ק דחגיגה (דף ט) דס"ל לר' יוחנן דכולן תשלומין דראשון וחיגר ביום א' ונתפשט ביום השני הואיל ולא חזי ביום א' לא חזי ב"ב ופטור. ופריך מהא דר"י דאמר גבי נזיר טמא דאם חזר ונטמא בליל ח' מביא ב' קרבנות אלמא אע"ג דלא חזי יש לו תשלומין ומסיק קסבר ר"י לילה אין מחוסר זמן ומשמ' כיון דליל' אין מחוס' זמן אם נעש' חיגר בליל יום ראשון י"ל תשלומין הואיל והיה ראוי בליל יום ראשון קודם שנעשה חיגר דהא מש"ה גבי נזיר שנטמא בליל ח' מביא הואיל והי' ראוי קודם שנטמא יש לו תשלומין וכיון דחשיב ליה לילה לשעה חיוב לענין תשלומין ה"נ חשיב ליל ראשין לשעת חיוב של עולת ראי' וחגיגה לענין ב"ת ובעבר עליו רגל זה שנתחייב בהו עובר בעשה דב"ת דהא איכא כולה רגל שנתחייב בהו דגם ליל י"ט ראשון שלו רמי חיובא עלי' אע"ג דאין לילה ראוי להקרבה. כיון דאין לילה מח"ז מצטרפות ליל יט"ר לשאר הרגל לענין עשה לעבור עליו ברגל זה (ואם) [צ"ל עם] עוד ב' רגלים בלאו דב"ת דהא איכא כולה רגל ואפילו ליל י"ט ראשון בכלל מיהו י"ל דלא דמו כל כך להדדי

אלה תעשו לה' במועדיכם. מיעוט מועדים ב' ואע"ג דהאי קרא בקרבנות חובה כתיב הא כתיב נמי לבד מנדריכם ונדבותיכם. כן פי' התוס'. ולא פי' כל צרכו דא"כ מאי קאמר ורבנן הוקשו כל המועדים זה לזה. ונ"ל דראב"י דריש לה מבמועדיכם יתירא דה"מ למיכתב אלה תעשו לה' לבד מנו"נ. במועדיכם ל"ל אלא שדי להאי תעשו אסיפא דקרא דלבד מנו"נ. לומר דנו"נ תעשו במועדיכם ומיעוט מועדים ב' דבב"ר עבב"ת. ורבנן דרפי להאי במועדיכם יתירא ארישא דמיירי ממוספין קאי וכדר' יונה שהוקשו כל המועדים זה לזה:

מנין לעצרת שיש לו תשלומין כל ז'. פירש"י דאלו בחג הסוכות וחג המצות צ"ל מוחגותם חג לה' שבעת ימים וק"ל הא האי קרא בחג הסוכות כתיב ואכתי חג המצות מנ"ל ובפ"ב דחגיגה (דף י"ג) פירש"י תשלומין דהה"מ כדרבינן קראי בפרק קמא בחג הסוכות ה"ה לחה"מ שהרי אף הוא ז' ימי'. וק"ל א"כ נילף חה"מ מחה"ס לתשלומין ח' כמוהו. ואי משום דחה"מ אינו אלא ז' סברא הוא דאין לו תשלומין יותר ליהא דהא אהאי הקישא דחה"ש לחה"מ לתשלומין פריך וניקוש לחה"ס לתשלומין ח' ומשני תפסת מרובה לא תפסת. ובמאי שנוי' הוא זה הא גופא תקשי ניקוש חה"ש עם חה"מ לחה"ס לתשלומין ח' כמותו כיון דליכא קרא להדיא דחה"מ אין לו תשלומין יותר מז'. ואי משום האי סברא הא ודאי אתי הקישא ומפיק לה מסברא דהא חה"ש אינו אלא יום אחד ולהאי סברא אין ראוי לו תשלומין כל עיקר. וה"נ י"ל גבי חה"מ דאתי הקישא ומפיק ליה מהאי סברא וממילא חה"ש יש לה תשלומי' כל ח' דלמאי מקשית ליה אי לחה"מ אי לחה"ס תשלומין ח' יש להם. ושם בפ"ב דחגיגה יתבאר יותר וגם כל סוגי' זו יתבאר שם בחידו' בס"ד

דף ה' ע"א ות"ק ור"ש תשלומין לעצרת מנ"ל וק"ל למאי דגרס ר"ח לעיל אצ"ל חג המצו' שבו דיבר הכתוב תחילה לומר שזה ראשון. התינח לר"ש פריך שפיר תשלומין לעצרת מנ"ל כיון דחה"מ לכסדרן אתי תשלומין מנ"ל אבל לת"ק דאפי' בשלא כסדרן עובר בג"ר ונפקא ליה מטעמא דמנייהו סליק. מאי ק"ל תשלומין מנ"ל דלמא בהאי דיוקא דאצ"ל חג המצות שבו פתח הכתוב תחילה נמי כר"ש ס"ל. אלא דלא דריש לי' כר"ש לומר שזה תחילה אלא דריש לי' להקישא שא דחג השבועות לחה"מ לתשלומין ז'. ואע"ג דחג השבועות הלמד אינו מיותר לת"ק דהא מ"ל לב"ת דג' רגלים. הא קאמר לעיל אליבא למאן דמליף מחג המצות וחה"ש להיקשא לתשלומין דעצרת דחג הסוכות כתוב רחמנא לאקושי לחה"מ ללינה אע"ג דהמלמד שהוא חה"מ אינו מיותר דהא מיבעי ליה להקישא לתשלומין. אפי' הכי הואיל והלמד דחה"ס מיותר שפיר אתי' לן הא הקישא. הא ה"נ כיון דהמלמד חה"מ מיותר לת"ק אע"ג דחג השבועות לת"ק מ"ל לב"ת ואינו מיותר אפ"ה נ"ל מיני' נמי תשלומין לעצרת מהקישא לחה"מ. דמה לי' אם הלמד לחוד מיותר או המלמד לחוד: ול"ל דע"כ לת"ק לית לי' הא דיוקא דר"ש דלמה נאמר חה"מ שבו פסח תחלה. דאי אית ליה יותר מסתבר למידרשי' כר"ש לב"ת כסדרן דהשתא כולה קרא מחד עניינא דב"ת מיירי ולא למדרשי' בתרי עניינא רישא להקישא דתשלומין וסיפא דקרא לב"ת אלא וודאי ת"ק לא משמע לי' האי דיוקא למה נאמר חה"מ שבו פתח תחיל' והשתא פריך שפיר תשלומין מנ"ל הא ליתא דהא לראב"ש דריש חה"ס לב"ת ורישא דקרא דחג המצות וחה"ש דריש לי' לתשלומין דהא מהאי טעמא לא קשה ליה לראב"ש תשלומין לעצרת מנ"ל אלמא דריש לקרא ב"ב עניינא. וה"נ י"ל לת"ק דדרי' לחה"מ להקישא דתשלומין אע"ג דחה"ש וחה"ס מבעי' לב"ת ומאי פריך את"ק תשלומין לעצרת מנ"ל. אבל לגי' רש"י דר"ש דייק מלמה נאמר חג הסוכות ניחא דל"ל דת"ק נמי דייק לה ונפקא לי' מהא תשלומין דחה"ש דא"כ ה"ל לעצרת תשלומין כל ח' מדאיתקש לחה"ס והא ליכא למ"ד כן שעצרת יש לו תשלומין כל ח'. א"ו כולה קרא לת"ק לב"ת אתי ולית ליה כלל דיוקא דר"ש א"כ תשלומי' לעצרת לגמרי מנ"ל וה"נ למאי דפרישת דיוקא דר"ש מתרווייהו מפיק למה נאמר חה"מ שבו דיבר תחלה ולמה נאמר חה"ס שבו דיבור הכתוב נמי ניחא דמשמע להגמרא דהני תרתי למה נאמר כחדא אזלי או דייקינן לתרווייהו או אפי' חדא נמי לא וכיון דת"ק ל"ל בע"כ לדיוקא למה נאמ' חה"ס לומר שזה אחרון דהא לת"ק בג"ר בכל ענין עובר ומשוה הקישא דעצרת לחה"ס לתשלומין נמי א"א דא"כ תשלומין ח' הוי לעצרת והא ליכא למ"ד אלא ע"כ נ"ל לגמרי להאי דיוקא דלמה נאמר חג הסוכות ממילא נמי לית לי' להא דיוקא דלמה נאמר חה"מ א"כ תשלומין לת"ק לעצרת מנ"ל

ופסח בר מקרב ברגלים הוא כו' ואי לא אקריבי' אידחי לי'. ופי' התוס' והרי מיד עובר עליו ועוד נ"ל לפרש דה"פ אי לא [אקרבי'] אידחי ולא שייך גבי' לאו דב"ת כלל משום דמשמע לי' להגמ' דאינו עובר בב"ת אלא בדבר שלאחר איחורו אכתי בר תשלומין הוא כגון כל הני דחשיב לעיל בברייתא זו אבל בדבר דאי אפשר בתשלומין לאחר זמן הכשירו אינו עובר והיינו לישנא דלא תאחר לשלמו דקרא דמשמע אע"פ שאיחרו בר תשלומין הוי דאכתי רמי חיובא עלי' הוא דעובר עליו משא"כ פסח דאי לא אקרבי' בזמנו אין לו תשלומין לא שייך גבי' לאו דב"ת כלל:

וכ"ת הא דרשינן לקמן (דף ה') והי' בך חטא ולא בקרבניך חטא פי' דאין הקרבן נפסל אינו עובר בב"ת והשתא קרא למה לי שאינו נפסל. הא כיון דרבי רחמנא נדבה לב"ת אע"פ שאינו חייב באחריותו כדאמרינן לקמן ש"מ דאין הקרבן נפסל בעבר בב"ת דאי נפסל לא משכחת לה ב"ת בנדבה כיון שאינו חייב באחריותו ולא רמי עלי' חיובא מאחר שנפסל ע"י איחורו ממילא אין כאן ב"ת דהא לא קרינן בי' לא תאחר לשלמו וה"נ בנדר ובקרבנות חובה דרבינן לקמן באפריש ולא אקריב לב"ת היכי משכחת לה דהקרבן נפסל באיחורו ולא קרינן ביתו לא האחר לשלמו ולא משכחת ללאו דב"ת אלא בדאמר ולא אפריש לחוד אבל דאפריש ולא אקריב וכן בקרבן נדבה למ"ל לאו דב"ת כלל מיהו מנדר וקרבנות חובה בדאפריש ולא אקריב לק"מ דאפ"ת דהקרבן נפסל באיחורו אפ"ה שייך בהו ב"ת כיון דאכתי חיוב עיקר הנדר עליו וכן חיוב החוב עליו ולא פקע וצרי' להפרי' אחרי' תחתיהם דהא חייב באחריותן עד שעת הקרבה אכתי קרינן בי' לא תאחר לשלמו וכ"ת הא כיון דהקרבן נפסל ע"י איחורו הדר הוי לי' אמר ולא אפריש לק"מ דסד"א באפריש ולא אקריב לא שייך מעתה לאו דב"ת כלל משום כל היכא דאיתי' בי' דרחמנא איתי'. מ"מ הא ודאי קשה ב"ת דנדבה דאינו חייב באחריותו את"ל דהקרבן נפסל ע"י איחורו היכי משכחת לה לא קרינן בי' לא תאחר לשלמו כלל. אלא ודאי ש"מ דאע"ג דאין לו תשלומין אפ"ה שייך בי' לאו דב"ת. לק"מ דלא במי הא לפסח דפסח אי לא אקרבי בזמנו אידחי ליה מצד עצמו ולא מכח לאו דב"ת מש"ה לא קרינן ביה לא תאחר לשלמו כיון דאין לו תשלומין. אבל שאר קרבנות אפי' את"ל שקרבן שאיחורו נפסל כיון דאין פסולו מחמת דבר אחר אלא איסור ב"ת גופי' גרס פיסולו בע"כ עובר בב"ת. דאי אמרינן אינו עובד ממילא לא נפסל ויש לו תשלומין מש"ה אי אפשר לומר דהפסול הנמשך מכח לאו דב"ת גורם לו להפקיע לאו דב"ת דאם אתה אומר כן אין כאן פסול וממילא קאי בב"ת ועוד נ"ל לפרש דה"פ ואי לא אקרבי' אידחי לי' מיד בו ביום דערב פסח ואי אתה מוצא ג' רגלים לב"ת דידי' דאפי' רגל א' דרבי מאיר אין כאן. ול"ד לצדקות ושאר מחנות עניים דעובר עליהן בב"ת לאלתר וכדפרישת לעיל דשאני הני דאין תלוי' בביאת מקדש כלל אבל פסח דאי אפשר להקריבו אנא במקדש כשאר כל הקרבנות וכיון דליכא שום רגל בזמן הכשירו אין בו משום ב"ת כלל. מיהו מפי' רש"י משמע דס"ל כפי' התוס' דהא בסמוך אהא דקאמר סד"א הואיל ומחמת פסח קאתי כפסח דמי פי' רש"י וברגל א' יעבור עליהן ש"מ דס"ל דפסח ע"ע נמי מיד:

וא"ת א"כ דעובר על