טורי אבן קעט

חגיגה והקהל משום דאכתי לא מטא זמן חיובי' וק"ל הא אמ' בפ' ז' דסוטה (דף מא) וצריכא פי' אפ' הקהל קאי דכתי' מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות וכל הני סימני ל"ל צריכא כו' ואי כתיב במועד היה אמינא מריש שתא כתב רחמנא בחג הסוכות ואי כ"ר בחג הסוכות ה"א אפי' י"ט אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד והקשו התוס' השתא דכתיב בחג הסוכות במועד ל"ל ועוד לא לכתוב אלא מקץ שבע שנים שנת השמיטה בבא כל ישראל לראות ואנא ידענא דלאו היינו מר"ה דאז אינם באין לראות ותי' א"כ ה"א בחג המצות להכי איצטריך בחג הסוכות מיהו במועד לא הוי צריך ונראה דלהכי איצטריך משום דבבוא כל ישראל לראות משמע מאתחלתא דמועד בי"ט ראשון קמ"ל במועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע אאתחלתא דמועד לא בי"ט שני או בי"ט שלישי אלא במוצאי י"ט ראשון משמע דאחר מוצאי י"ט ראשון עבר זמן מצות הקהל מן התורה והשתא הקהל בחל מוצאי י"ט ראשון בשבת מ"ט לא מקדימין משום דאכתי לא מטא זמן חיובי' הא השת' נמי כי מאחרית ליה הא כבר עבר זמן חיובי' ובע"כ צ"ל דאפי' אחר מוצאי י"טר נמי אתחלת' דמועד מיקרי ולא עבר זמן חיובי' עדיין אלא דא"כ לא נודע עד אימת קרוי אתחלתא דמועד לענין זמן הקהל ואפשר דעד חצי המועד מיקרא אתחלתא דמועד כיון דרוב מועד עדיין מבחוץ עוד כתבו התוס' שם אבל פי' רש"י תמוה דפי' דמה"ט בי"ט ראשון לא דתיקון בימה אינו דוחה י"ט כיון דגזיר' הכתוב לקרות מאתחלתא דמועד יקראו בלא בימה מנ"ל דבימה מעכבת להכי מסתבר כדפי' ודבריהן תמוהין לי מהיכן הבינו דלפי' רש"י מוצאי י"ט מן התורה לאו זמן הקהל הוא אי משום דפי' דמה"ט י"ט ראשון לא דאין תיקון הבימה דוחה יו"ט לאו למימרא שאין זמן הקהל אלא בי"ט ראשון לחוד דוודאי במוצאי ראשון נמי אכתי זמנו היא דאתחלא דמועד מיקרי אלא רצה לפרש מ"ט תקנו זמן קבוע להקהל מוצאי י"ט ראשון דווקא ועוד זריזין מקדימין למצות וה"ל לקבוע בי"ט ראשון ומש"ה מפרש דמפני תקון הבימה דא"ד י"ט תקנו כן ואין להאריך כאן יותר בזה ושם בחידושי יתבאר יותר ומ"מ לפי דרכינו למדנו מדקא' הגמ' דאי כתב רחמנא בחג הסוכו' ה"א י"ט אחרון כו' דהיינו שמיני של חג ש"מ דשמיני של חג נמי בכלל חג הסוכו' הוא וע"כ ה"ט הואיל ויש תשלומין לקרבנו' החג בשמיני שלו וזה ראי' גדולה למה שכתבתי לעיל בסמוך דלענין ב"ת דקי"ל דברגל א' עובר בעשה דבאת שמה והבאת' שמה ובג' רגלי' עובר בלאו דב"ת דגם שמיני של חג נגרר אחר החג ואין עובר לא בלאו ולא בעשה עד שיעבור גם שמיני של חג

וביקש לעקור תשעה באב הק' התו' הא אין ב"ד יוכל לבטל דברי ב"ד חבירו אלא א"כ כו' ותי' דרצה לעקרו לט' ולקובעו בעשירי וכדאמר אלמלא ה קי קבעתי בעשירי וק"ל הא מסיק בתשעה באב שחל בשבת הי' ודחנוהו לאחר שבת דהיינו עשירי ואמר רבי הואיל ונדחה ידחה והודה ר"א גופו דכך הי' המעשה דהא קרא עלי' טובים שנים מן האחד אלא שטעה ע"י שכחה ואס"ד דטעותו מעיקרא הוי דרבי רצה לעקור לט' לקובעו בי' משום שבו נשרף היכל דעדיף הא כיון לפי המסקנא תשעה באב שחל בשבת וא"ר הואיל ונדחה מט' ידחה אפי' מעשירי אלמא טעמא דהואיל ונשרף בו רובו של היכל לאו מילתא היא אפי' היכא דנדחה יום ט' מתענית מפני שחל בשבת אפ"ה אינו ראוי להתענות בעשרה כ"ש כשחל ט' בחול וראוי להתענות בו שאין ראוי לקובעו בעשרה ואיך טעה מתחילה מהיפוך אל היפוך לומר דאדרבה עשירי עדיף ואפילו חל תשעה באב בחול ראוי לעקור התענית ולקובעו בעשרה ובמאי טעה בזה עוד תיר' התוס' דלא רצה לעיקרו אלא מחומרא שיש בו יותר משאר תענית ומיהו מדאמר סתם דלא רצה לעקור תשעה באב משמע שרצה לעקרו לגמרי ורש"בא בחי' תירץ כיון דבשאר צומות אמרי' בפ"ק דר"ה [דף יז] רצו מתענין רצו אין מתענין אם אין שמד ואין שלום ה"ה נמי בתשעה באב והא דאמרינן התם דתשעה באב לאו ברצו תלי' הואיל והוכפלו בו צרות לאו מדינא היא אלא שנהגו כן והא דרצה רבי לבטל לתשעה באב היינו היכא דאין שמד ואין שלום גם על תירץ זה ק"ל דאהא דקאמר רחץ בי"ז בתמוז הק' התוס' מאי אריא לרחוץ אפי' לאכול נמי שרי כיון דאין שמד ואין שלום ותירצו כיון דכבר קיבלו אבותינו ע"ע להתענית סתמא גם הם קיבלו א"כ השתא בי"ז בתמוז לא ביטל מלהתענו' איך ס"ד שרצה לבטל ת"ב מלהתענו' מה"ט דאין שמד ואין שלום ובדוחק יש ליישב זה ומיהו שם בפ"ק דר"ה לא משמע כדברי הרשב"א

ע"ב וכי פשיטא לי' מי שרי והא כתיב במג"ת קשה לי מאי פריך הא איכא למ"ד בפ"ק דר"ה [דף יז] דבזמן שאין בהמ"ק קיים בטלה מג"ת ואע"ג דמסקינן הת' דהילכתא בטלה והילכתא לא בטלה קשי' הילכתא אהילכתא ל"ק הא בחנוכה ופורים הא בשאר יומי ובע"כ הא דפסק הילכתא דחנוכה ופורי' ל"ב היינו לאסור של זה בזה דאי ימי פורים עצמם י"ד לבני עיירות וט"ו לבני כרכים תקשה לך הלכה מכלל דפליגי הא כ"ע מודו דל"ב דהתם פריך למ"ד בטלה ממעשה דגזרו תענית בחנוכה בלוד בלוד ירד ר"א ורחץ ור"י וסיפר ומסיק שאני חנוכ' דמפרסמא ניסא כלומר דמה"ט כ"ע מודו דל"ב וא"כ כ"ש פורים דמפרסמא ניסא יותר דלכ"ע ל"ב ועוד דהא כל עיקר של פורים בגולה תיקנו שלא בזמן הבית וא"כ מאי הלכה דקאמר ובע"כ צ"ל על של זה בזה דמג"ת קאי האי הילכתא דל"ב וחנוכה דל"ש בי' של זה בזה אגב גררא דפורים נקט לה בהילכתא דל"ב אע"ג דצ"ל אשגרת לישנא הוא בכ"מ להזכיר חנוכה ופורי' ביחד כדתנן אין גוזרין תענית על הציבור בר"ח חנוכה ופורים ותנן נמי בר"ח חנוכה ופורי' מענות ומטפחות וכן בכמה מקומית תני להו בהדדי וכה"ג כתבו התוס' רפ"ג דמכות (דף יג) דקחשיב בין הלוקין גרושה וחלוצה לכהן הדיוט אע"ג דחלוצה דרבנן היא ול"ש בה מלקות כלל מ"מ לא שביק תנא לאורחי' שכן דרכו לימנות לגרוש וחלוצה בכ"מ ביחד כ"ש הכא דאמת הוא דבחנוכה ל"ב מג"ת אלא דא"צ בזה הילכתא כיון דלא פליגא דמ"מ נקט לה באגב כאורחי' בכ"מ לשנותם יחד מ"מ מדאמר הילכתא דפורים ל"ב מגילת תענית ועל זה לזה קאי מכלל למ"ד בטלה של זה לזה שרי והשת' מאי ק"ל אדרבי דילמ' סבירא לי' כמאן דשרי של זה בזה בזה"ז והרי רבי בתר חורבן הוי ואפי' אם תדחק לומר דהגמ' רצה לאוקמי לדרבי כהילכתא מ"מ קשה מאי פרי' בתר הכי מדרב דלטי' להא גברא דהוי שדי כיתנא בפורי' וקס"ד דשל זה לזה הוי האיך אפשר לומר כן הא רב סבירא ליה הת' בפ"ק דר"ה דבטל מג"ת וא"כ לדידי' של זה לזה שרי וי"ל דהמ"ל ולטעמי' וכן דרך הגמ' בכ"מ דהמ"ל ולטעמיך ול"ק כמ"ש התוספ' בדוכתי טובא ועי"ל דלעולם של זה לזה לכ"ע ל"ב והשתא ניחא דפריך מהא דרבא אדרבי ורב והא דפסק הת' הילכתא דחנוכה ופורים ל"ב הלכה מכלל דפליגי אימים דלפניהם קאי וכדתניא התם הימים הללו הכתובים במגילת תענית אסורים בלפניהם ובלאחריהם משום דדברי סופרים צריך חיזוק ולמאן דאמר בטלה לפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים שרי ומסיק הילכתא חנוכה ופורים בלפניהם ל"ב אבל ק"ל על זה אס"ד לפניהם דפורים אסור כשחר הימים הכתובים במג"ת א"כ אמאי גזרו תליסר באדר לאסור בהפסד ותענית משום יום ניקנור כדאמרינן בספ"ב דתענית (דף יח) תיפוק לי' דהיה לפניו דפורים ואי משום דנ"מ לאסור יום י"ב משום יום דלפני ניקנור תיפוק ליה דיום י"ב יום טוריינוס הוא כדאמר התם ואע"ג דניקנור קדם לטוריינוס שהיה בימי מלכו' יון ומאפרכי יונים ואילו טריינוס בתר הכי הי' בימי מלכו' רומי כדמוכח להתם וככש"כ הר"ן שם מ"מ המסדר מג"ת לה"ל למיתני יום י"ג של ניקנור כיון דבימיו הי' שלא לצורך כיון דכבר גזרו על יום י"ב שלפניו משום טריינוס ומשום איהו גופי' נמי ל"צ דהוי ליה יום שלפני פורים וכה"ג פריך שם ספ"ב דתענית כ"ט נמי מ"א דה"ל יומא מקמי דאיתוקם תמידא ת"ל דה"ל יומא דבתר כ"ח אע"ג דיומא דאיתוקם תמידא הי' בזמן הבית ויום כ"ח הי' טובא בתר הכי בימי יהודה ב"ש תלמידו של ר"מ כדאמר התם בפ"ק דר"ה מ"מ לא הוי ליה למיתני מריש ירחא דניסן כיון דבימיו היה שלא לצורך וכמש"כ התו' שם וה"נ דכוותי' כיון דכבר גזרו על י"ב משום טריינוס תו ל"צ למיתני יום ניקנור לאסור י"ב משום יום שלפניו ואי משום דבטלה יום טיריינוס הואיל ונהרגו בו שמעי' ואחי' אחיו כדאמרי' התם הא לאחר שביטלו אפילו משום יום שלפני ניקנור שרו כדאמר ר"א התם השתא איהו גופי' בטלו משום יום שלפני ניקנור ניקום ונגזור א"ו מדגזרו על יום י"ג משום יום ניקנור דאין בו איסור משום יום שלפני פורים ש"מ דפורים אין אסור שלפניו מטעמא שכתבו התוס' שם בספ"ב דתענית משום דפורים דברי קבלה הוא וד"ק כד"ת דמי וא"צ חיזוק כדאמרינן שם בפ"ק דר"ה גבי צום גדלי' ה"ט וי"ל דאפילו את"ל דפורים דד"ק הוא וא"צ חיזוק לאסור יום י"ג משום לפניו מ"מ הנ"מ לפרזים דיום י"ד אסור להם מד"ק אבל המוקפין דאין אסור להם מד"ק אלא יום ט"ו אבל יום י"ד אינו אסור להם אלא משום מג"ת שאסרו של זה לזה וה"ל יום י"ד מד"ס דצריך חיזוק ואסור להם יום י"ג משום יום דלפני י"ד והשתא ניחא הא דגזרו על יום י"ג משום יום ניקנור משום פרזי' איצטריך דלדידהו יום י"ג אין לאסרו משום יום דלפני י"ד דיום י"ד לדידהו ה"ל ד"ק וא"צ חיזוק ואי לאו משום יום ניקנור י"ג שרי לדידהו והא דאפסיק' הילכתא דמ"גת ל"ב בלפניהם היינו דמוקפין דיום י"ד מד"ק שרי להו אלא משום מג"ת אסרוהו והא ודאי צ"ח דמד"ס הוא ואסור להו יום י"ג שלפניו אפי' בתר דבטלה מג"ת י"ג לדידהו באיסורא כדקאי קאי

אלא לאסור את של זה בזה מכאן ק' לי על פי' רש"י ספ"ב דתענית (דף יט) דשקל וטרי הגמ' התם אמתניתן דהכא דמקדימין מותרין בהספד ותענית אימת אלימא מבני חמיסר וקרו לי' בארביסר ומי שרי והא כתב במג"ת יו' י"ד בו ויום ט"ו בו יומא פוריא אינהון דלא למספד בהון וא"ר לא נצטרכא אלא לאסור של זה בזה ופי' רש"י בני חמיסר דהיינו כרכים המוקפי' חומה וקא קרו בארביסר כגון שהלך לכפר (צ"ל לעיר) וקרו עמהם דפרוז בן יומו נקרא פרוז ועל לאסור את של זה בזה פי' כגון בני ט"ו דקרו בי"ד ובני י"ד וט"ו משמע מפי' דלא לאסור את ש"ז בזה אלא בקרא את המגילה עמהם הא לאו הכי לא א"כ מאי פריך הכא ואי