טורי אבן קעח

מגילה וכ"ש כרכי' ועיירו' המקדימין מפני שתל יום הקריאה שלהם בשבת שגובים ומחלקין ביו' הקריאה דהא בשבת א"א דהא מה"ט מגילה בשבת לא וקרינן לר"י כדאמ' לעיל

מנין שאין מונין ימים לשנים פי' רש"י דנ"מ לענין נדרים וגבי א"מ שעות לחדשים פי' רש"י דנ"מ למנין גיטין וא"י למה אסברה בתרתי במונה ימים לענין נדרים ושעות לענין גיטין הא בתרווייהו שייך האי נ"מ לענין נדרים ולענין גיטין וגם על עיקר פי' ק"ל לענין גיטין ונדרים ל"ל קרא דאין מונין ימים לשנים ושעות לחדשים פשיטא הא ק"ל בנדרים הלך אחר לשון בני אדם וה"ד לענין תנאי שבין אדם לחבירו כגון לענין גיטין וודאי אחר לשון בני אדם אזלינן אבל הפי' הברור נ"ל הכי שאין מונין ימים לשנים לומר שלא נוסף על כל שנה ושנה י"א יום שימו' החמה יתירין על ימות הלבנה ונעשה כל שנים י"ב חדשי לבנה ועוד י"א יו' ויהי' בין פסח לפסח כמנין זה וכן בשאר כל המועדות וה"פ נמי מנין שאין מונין שעוה לחדשים ויהי' בין ר"ח לר"ח כ"ט יום י"ב שעות תש"צג חלקי' שכן חודש של לבנה כדא' ר"ג בפ"ב דר"ה (דף כה) וכהאי פי' משמע להדי' ובפ"ק דנזיר (דף ו) דיליף ר' יונתן התם דסתם נזירות ל' יום דכתיב עד מלאות הימים אלו הן ימים שצריכין למלאות הוי אומר ל' יום כלומר חדש שפעמים כ"ט יום ופעמים ל' יום ופריך ואימא שבת ומשני שבת מי איכא חסירתא תו פריך ואימא שנה ומשני מי מנינן ימים לשנה והא רבנן דקסרי אמ' מנין שא"מ ימים לשנה שנאמר לחדשי השנה כו' אלמא בסדר שנת עולם איירי הא

תשעה באב אקדומי פורעניות לא מקדימינן משמע דמיירי בת"ב בזה"ז לחוד שהוא יום צום דאילו בזמן הבית לששון ולשמחה כדאמרינן בפ"ק דר"ה [דף י"ח] וה"נ משמע ממתניתן דקחשיב תשעה באב בין הני דמקדימין ול"מ ואי בזמן הבית מאי מאחרין שייך למימר בי' וקצת קשה לי אמאי נקיט לתשעה באב דא"נ אלא בזמן שאין בית המקדש קיים לבין זמן עצי כהנים חגיגה והקהל שאינם אלא בזמן הבית דהא זמן עצים נמי מקרבן מיירו כדפי' רש"י והא דיהב טעמא תשעה באב משום אקדומי פורענות ל"מ ק"ל ל"ל ה"ט ת"ל כיון דבזמנו א"א לאחר ליום העשירי עדיף טפי מלאקדומי דהא בספ"ד דתענית [דף כט] אר"י (אלמלא) [צ"ל אלמלי] הייתי באותו דור לא קבעתי אנא בעשירי מפני שרובו של היכל נשרף בו ורבנן אתחלתא דפורענות עדיפי והא בחל תשעה באב להיות בשבת דא"א להתענות באתחלתא דפורענות הא ודאי אפילו לרבנן עכ"פ ראוי לן לקובעו להתענות בעשירי שרובו של היכל נשרף בו מלאקדומי ושמא י"ל משום דאמרינן התם בז' נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו ז' וח' וט' סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והי' דולק והולך כל היום כולו הא עדיפי אליבא דרבנן מה"ט דבעשירי רובו של היכל נשרף בו הילכך אי לאו האי טעמא דאקדומי פורענות ל"מ הי' ראוי להקדים ביום ח' או ז' מלאחר

וחגיגה והקהל משום דאכתי לא מטו זמן חיובייהו פי' רש"י במתניתן חגיגה אם חל י"ט בשבת דוחין שלמי חגיגה למחר דמעי"ט אין זמן חגיגה וה"נ אמרינן בסמוך בשלמא חגיגה דאי מיקלע בשבתא מאחרינן לה לבתר שבתא וה"נ מוכח מהא דלקמן מודי' באם חל עצרת להיות בשבת שיום טבוח פי' של חגיגה וראיי' אחר שבת ולכאורה ל"מ הכי בפ' ו' דפסחים (דף ע) דאמרינן התם שלמי' ששחטן מערב י"ט אין יוצא בהם משו' חגיגה דהוי דבר שבחוב' דאינו בא אלא מן החולין ומשמע דווק' משו' שכבר הקדישן לשם שלמים הוא דא"י בהם ידי חגיגה אבל אם הקדישן לשם חגיגה ושחטן וזרקן בו ביום דהא דם נפסל בשקיעת החמה יוצא ידי חגיג' מיהו הא דאמרי' לקמן בשלמא חגיג' דאי מיקלע בשבתא איכא למימר כי מיקלע ערב יום טוב בשבתא קאמר אבל מהא דמידי שאם חל עצרת כו' ודאי ש"מ דאין זמן חגיגה בעי"ט מדיום טבוח אחר שבת והשתא תקשי מהא דשלמים ששחטו מבערב יום טוב וכמ"ש ונ"ל דאע"ג דבשחט חגיגה בעי"ט וזרק יצא י"ח חגיגה הני מילי בחל י"ט ראשון בחול אבל אם חל בשבת א"י ידי חגיג' בשוחטה בערב יום טוב שהוא ע"ש וה"ט כיון דהקטר חלבים כשרין כל הלילה אם מקטירן בליל י"ט שהוא זמן חיובן סגי בהכי וש"ד ואע"ג דק"ל עולת שבת בשבתו ולא לעולת חול בשבת וי"ט דמש"ה מוקי לי' לקרא דלא ילין זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין בי"ד שחל בשבת דחלבי שבת קריבי' בי"ט ושבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' כדאמר רפ"ה דפסחים (דף נט) חגיגה שאני דחובות י"ט היא דהא מותר להקריב' בי"ט וכיון דעי"ז יצא י"ח חגיגה חלבי י"ט בי"ט הוא זהו מה שנ"ל מפשטא דשמעתא דפ"ו דפסחים מיהו התוספות פי' התם בשם ר"י דההיא שלמים ששוחטן מעי"ט מיירי דאפי' הקדישן מתחילה ושוחטין לשם חגיגות ט"ו דאי לשם שלמים דעלמא א"י משום חגיגה אפילו שוחטין בי"ט דכ"ד שבחוב' אין בא אלא מן החולין לכן נראה דהקדישן ושוחטן לשם חגיגה דהואיל והוי דבר שבחובה ואינו בא אלא מן החולין שצריך להקדישן לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוי לחגיגה ול"נ דמה שהכריחו דמיירי בהיקדשן תחילה לשם חגיגה דאל"כ אפי' בשוחטין בי"ט איי"ח דד"שב אין זה בהכרח דהא דנקט מעי"ט משום דמסיים התם דא"י בהן משום שמחה דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה בשעת שמחה דאילו שוחטן בי"ט יוצא בהן משו' שמחה כדתני' בפ"ק דחגיגה (דף ח) ואדרבה י"ל לאידך גיסא דמש"ה נקט שלמים ששוחטן מעי"ט למידק דדווקא שלמים דעלמא הוא דאין יוצא בהן ידי חגיגה משו' דבר שבחוב' הא אם הקדישן לשם חגיגה אע"פ ששוחטן מעי"ט יוצא בהן ידי חגיגה גם מה שפי' ר"י דהא דקאמ' הוי לי' דבר שבחוב' טעמא יהב לי' למילתי' דמש"ה איי"ח אפילו שוחטן לשם חגיגה בעי"ט דכיון דצריך להקדישן לשם כך סברא הוא שישחט נמי בשעה הראוי לחגיגה א"י מה ענין זה לזה דאע"ג דא"ב אלא מן החולין אכתי א"ל שאין צריך לשחטן בשעה הראוי' לחגיגה אלא בהקדש לשם חגיגה לחוד סגי אפילו שחטן מעי"ט נמי ש"ד ובלבד שיקטיר חלב' בליל י"ט מה"ט דפרי' גם מה שסיימו התוס' התם וראי' לדבר מדאמר לעיל וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוא אלא מכאן לחגיג' שאינו דוחה את השבת ואי יכול לשחטן מעי"ט אכתי ח' הוי והשתא ק"ל למה לי' להוכיח דא"י י"ח בשחטן מעי"ט משום סברא זו דדבר שבחובה אין בא אלא מן החולין ה"ל להביא ראי' גדולה מזו מדכ"ר שבעת ימים ש"מ דא"א לשחטו מעי"ט דאל"כ ח' הוי ואיך שביק מקרא מלא ומייתא דחגיגה מאחרין משום דאכתי נא מטי ז"ח היינו כיון דחל י"ט ראשון בשבת א"א לשחו' את החגיג' בע"ש ולהקטיר את החלבים בלילה דהא אין חגיגה דוחה שבת ואם יקטיר בעוד יום לאו כלום היא כיון דלא מטי ז"ח אכתי ומש"ה חגיגה אינו אלא שבעה דאע"ג דאפשר לשחטה מעי"ט כיון דא"י י"ח אלא ע"י הקטר של ליל י"ט שהוא א' מז' ימים דקרא הרי אינו אלא שבעה ועוד ראי' דאמרינן התם מתיב רב יוסף חגיגו' י"ד יוצא בה משום שמחה וא"י בה משום חגיגו' אמאי הא בעינן זביחה בשע' שמח' וליכא א"ר אידי בר אבין שעיכב ושוחט' א"ר אשי ה"נ מסתברא דאלת"ה הא מתניתן מאן קתני לה בן תימא הא פסלה לה בלינה ש"מ והשתא למאי דס"ד דר"י ששחטה בי"ד מיירי מאי איריא שהקדישו לחגיגת י"ד אפילו הקדישה לחגיגה ט"ו נמי והכי אא"ל כפי' ר"י דהא חגיגת י"ד קתני גם ר"א דאמ' הנ"מ ה"ל להוכיח מה"ט נמי וא"ת למאי דפי' דחגיגה מצותו בעי"ט נמי הואיל ויכול להקטיר החלבים בליל י"ט ואין בזה משום ולא עולת חול בי"ט א"כ היכי תנן בפ"ק דחגיגה ומייתי לה בסמו' מי שלא חג בי"ט א' של חג חוגג והולך את כל הרגל וי"ט א' של חג דמשמע אפי' לכתחילה יכול להמתין מלהקריב עד י"ט אחרון ואחג הסוכות קאי כדמוכח התם בגמ' דיליף לה עצרת עצרת מחג המצות והשתא היכא יכול להמתין לכתחילה מלחוג עד שיעבר עליו כל ז' ימי הסוכות הא כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה דובאת שמה והבאת שמה כדא' בפ"ק דר"ה (דף ו) גבי כל הקרבנות אע"פ דאינו עובר עליו בבל תאחר עד ג"ר אפ"ה כיון שעבר עליו רגל א' עובר בעשה והרי על עולת ראי' ושלמי חגיג' נמי עובר בג"ר בב"ת כדנ"ל התם (דף ה) כי דרש ידרשנו אלו חטא' ואשמות ועולות ושלמים והיינו עולות ראי' ושלמי חגיגה שהן חובות דאלו נדרים ונדבות ברישא דקרא בהדיא כתיבי וכן פירש"י ותוס' התם ומסתמא כמו שעיבר עליו בבל תאחר בג"ר ה"ה שעובר עליו בעשה ברגל א' והרי לענין ב"ת שמיני של חג כרגל בפ"ע דמי והנודר לפני פסח כיין שע"ע ז' ימי הסוכות מיד עובר בב"ת אע"פ שלא עבר עליו שמיני של חג עדיין דהא ג"ר לב"ת מחג המצות וחג השבעו' וחג הסוכות יליף לה הת' ואין שמיני בכלל חג הסוכות שהרי אין מצות סוכה נוהג בו א"כ ה"ה דז' ימי הסוכות בלא שמיני חשובין לרגל א' לעבור עליו בעשה והשתא א"א בשלמא דאין חיוב מצות חגיג' חלה אלא בי"ט א' ביום אבל לא בלינה משו' דא א להקריב בלילה ובעי"ט נמי נא דאכתי לא מטא זמן חיובא ניחא דבז' ימי הסוכות ליכא עשה דובאת שמה והבאת שמה דליכא כולה רגל דהא חסרה לה ליל י"ט א' וכמו שאינו עובר בג"ר בב"ת אי חסרה אפי' לילה א' מג"ר ואפי' מקצתה כגון שנדר בליל י"ט א' כדאמ' בפ"ק דר"ה (דף ז) גבי הא דאר"ח התם כי קחשיב מידי דחייל מאורתא וכמו שפי' התוס' התם וכמ"ש שם ה"נ לענין עשה דרגל א נמי אמ' ר"י הכי וכיון דמצות חגיגה רהא א"א למיחל מאורתא אינו עובר עליו בעשה בכלות הרגל כיון דלא ע"ע כל הרגל דהא חסרה לה ליל י"ט אבל אם איתא דיוצא ידי חגיגה בשחט מעי"ט והקטיר את החלבים בי"ט א' נמצא מצות חגיגה נוהג וחל עליו מאורתא דליל י"ט א' מהשתא איכא כולה רגל כשעוב' עליו ז' ימי החג והשתא איך אפשר לאחר את החגיגה לכתחילה מלהקריבו עד י"ט ראשון של חג הא כיון שעברו עליו ז' ימי החג עובר עליו בעשה והרי לענין לאו דב"ת בג' רגלים ולענין עשה דובאת שמה ברגל אחד אמר ולא אפריש בנדרים א"נ בקרבנות חובה משנתחייב אע"ג דלא אפריש עובר עליו בלאו ועשה הללו כדמוכח שם כולה סוגיא וי"ל דלמאי דפי' התה בפ"ק דחגיגה עלה דהא מתני' דמי שלא חג ניחא דגם שמיני של חג שייך לחג ואינו עובר בבל תאחר בג' רגלים וברגל אחד בעשה עד שיעבוד גם השמיני ובסמוך אכתוב עוד בזה: