טורי אבן קעז

כבר אפ"ה סגי לי' בהכי דהא איכא פ"נ בעשרה מיהו בשם הראב"ד אמרו דבמקום שיש ציבור שקראו בעשרה אפי' יחיד שלא קרא עמהן קורא יחידי כיון שהי' בעיר פירסום דקריאות הציבור וא"כ לפ"ז א"ר מהא דנכנס לבה"כ ומצא ציבור שקראו חצי' דאי לאו ה"ט דה"ל קורא למפרע היה יכול לקרות יחידי כיון דקראו באותו העיר כבר בעשרה ועי"ל דש"ה כיון דקור' חצי' עם הציבור אי לאו דה"ל קורא למפרע ש"ד לקרות חצי' השני ביחידו' ודמי להא דתנן לקמן אין פורסין ע"ש וא"ע לפני התיבה וכו' אלא בי' ואמר עליהם בירושלמי וכולן אם התחילין בי' והלכו מקצתו גומרן וה"נ דכותיה

ע"ש זמנם פי' משמע שהוא זמן הקבוע להו מימי אנשי כנסת הגדולה מדלא קאמר מקדימין לערב שבת להכי קשה לי והא שבת זמנו הוא שהרי י"ד הוקבע לפרזים אלא להכי נקט האי לישנא דתשמע מיני' הואיל ותיקנו להן חכמי ישראל שאחר כה"ג להקדים משום דרבה ה"ה להו כיום וזמן הקבוע מתחילה לכל דבריו ואע"פ שהוא שלא בזמנו הוי בזמנו וק"ל התינח לרבה דמפ' דה"ט דאין קורין המגילה בשבת משו' שמא יעביר א"ל חכמי' אחרוני' תיקנו בחל בשבת להקדי' לע"ש ואע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו כדאמ' לעיל (דף ב) גבי הקדמה ליוה"כ ה"מ בדבר שאינו סייג משום דררא דאיסורא אבל בדבר סייג אפי' לעקור דבר מה"ת בשב ואל תעשה ש"ד כדאמ' בפ"ח דיבמות (דף צ) דהא שופר ולולב דשל תורה הן נמי בטלו בשבת משום הא גזי' דרבה גופי' ולא עדיף מגילה מהן אבל לר"י דלעיל דמפ' ה"ט דאין קורין מגילה בשבת מפני שעיניהם של עניי' נשואות למקרא מגילה בע"כ אנשי כה"ג עצמן תיקנו להקדים מה"ט דאל"כ א"א לרבנן בתראי לעקור לתקנתם כיון דאין בו סייג משום דררא דאיסורא דמאי אולמא מאות מתנת עניי' ממצות מקרא מגילה דנבטל קריאתה בזמנה משום עיניהם של עניים נשואות למ"מ ועוד דהשת' דמקדימין ר"ש דגרע טפי דבטלו מ"מ עם מתנות עניים שניהם מי"ד וט"ו של תקנה א"ו אליבא דר"י כה"ג תיקנו להקדים והשתא מאי פריך לרב שב' זמנם היא דילמא רב כר"י ס"ל והשתא ודאי ע"ש זמן הקבוע מאנשי כה"ג הוא וכ"ת מ"מ מאי נ"מ בהא דרב אי הא דמקדימין וקורין. בע"ש בחל בשבת הוא מעיקר שברוח הקודש או מדרבנן בעלמא י"ל דנ"מ להא דפי' לעיל דנשים אין חייבות במ"מ אלא מדרבנן וא"י להוציא אנשים י"ח דאלימא חיובא דידהו שחיובן מעיקר שברוח הקודש והשתא בחל בשבת אי אמרינן הא דקורין בע"ש מעיקר שברוח הקודש הוא נשים דקלישא חיובא דידהו א"י להוציא אנשים דאלימא חיובן מעיקר שברוח הקודש ואי הא קריאה דע"ש בחל בשבת אפילו לאנשים אינו אלא מתקנת חכמים ולא מעיק' שברוח הקודש נשים מוציאו' את האנשים י"ח מקריאות של בו ביום דהא חיובן שוה בקלישתא ומיהו לפי שיט' התוס' דלקמן בפרק ב' (דף י"ח) דקטן אע"פ שחייב מדרבנן א"י להוציא גדול י"ח בגדול ה"ל חד דרבנן דמגילה דרבנן ובקטן ה"ל ב' דרבנן דהא אינו חייב בכל המצות אלא מדרבנן ולא אתא ב' דרבנן דקליש ומפיק חד דרבנן דאלים טפי א כ לשיטתם נמי א"א לנשי' להוציא אנשי' אפי' בחל בשבת אפ"ת דקריא' דע"ש אינו אלא מדרבנן מ"מ בנשי' ה"ל תרי מדרבנן דהא אפי' בקריא' בזמנ' לגבייהו אינו אלא מדרבנן ואכתי ליכא נ"מ בין טעמא דרבה לטעמא דר"י והא דרב למנ"מ והא ליכ' למימר דאכתי איכא בין טעמא לדרבה למאי דפי' לעיל דקריאות מגילה דלילה אפי' בזמנה אינו מעיקר דדברי קבלה ושברה"ק אלא מדרבנן בעלמ' וא"כ בחל יום הקריאה בשבת דמקדימין וקורין שלא בזמנה לר"י אין אשה מוציאות לאיש מקריאת הלילה דבאיש אינו אלא חד דרבנן ובאשה תרתי דרבנן ולרבה באיש נמי תרתי דרבנן דקריאת הלילה ודשלא בזמנה מוציאות ודוחק לומר דבאשה ה"ל תלתא דרבנן ובאיש אינו אלא תרתי ואפי' לטעמא דרבה אינו מוציאות אבל מסתברא דזה אינו דהא קריאה בלילה בין בזמנו בין שלא בזמנו חדא מילתא היא דשם לילה דרבנן חד הוא ולא דמי לאשה דקרא לי' תרתי דרבנן דשאני התם דתלי' בתרי טעמי דכל עצמה של מגיל' אינו חלא מדרבן ועוד דאפילו בשל תורה כל כה"ג דה"ל מצות עשה שהז"ג נשים פטורות וה"נ דר"י דרבנן דקטן כה"ג הוי אבל שם לילה דרבנן בין בזמנו בין שלא בזמנו חד היא וא"כ אפי' לרבה אין אשה דה"ל חרי מדרבנן מוציאת לאיש אפי' שלא בזמנו ובליל' דלגבי איש ה"ל חד דרבנן דשם לילה חד הוא ואכתי אין נ"מ בין טעמ' דרב' לטעמ' דר"י והא דרב ל"ל מיהו להרמב"ן דס"ל דכל מדרבנן אין לחלק בין חד דרבנן לתרתי דרבנן כמו שאכתוב שם ולדבריו אש' אע"ג דהוי תרתי דרבא מוציאו' שלא בזמנן שאינו אלא חד דרבנן אכתי תיקש' לרבה הא דאמרן ועק"ל למאי דאפרש לקמן דדברי קבל' כשל תיר' דמי לענין ספיקא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא א"כ אכתי איכא נ"מ בהא דרב דקמ"ל ע"ש זמנם מעיקר דד"ק ואי מספקא לי' בחל י"ד בשבת אי קרא את המגילה אי לא קרא חוזר וקורא דאלו לרבה קריאו' ע"ש אינו אלא מדרבנן וספק קרא אין חוזר וקורא ודמי להא דאר"י דיש פ"ג דברכות (דף כא) ספק קרא ק"ש ספק לא קרא אין חוזר וקורא ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר מ"ט ק"ש דרבנן אמת ויציב דאורייתא מיהו למאי דפי' לעיל (דף ג) דהא דסמכו של בית רבי לבטל תלמוד תורה ובאין לשמוע מקרא מגילה ק"ו מעבודה דלא משכחת לה לביטול עבודה של ציבור לגמרי בשביל מקרא מגילה למאן דס"ל תפיל' המנחה עד פלג המנחה וה"ה נמי דאין תמיד של בין הערבים קרב אלא עד פלג המנחה אלא בחל י"ד או ט"ו בשבת ולבטל קרבן מוסף מיירי והא דאין קורין את המגילה בשבת רבנן בתראי הוא דתיקנו משום גזי' דרבה והא רב הי' מדבית רבי כדאמר פ"ה דגיטין (דף נח) אמר רב אנא הוי במנינא דרבי ומנאי דידי וכו' והא רב ס"ל דתמיד של בין הערבים אין קרב אלא עד פלג המנחה וה"ה לתפיל' מנחה מדרב צלי של שבת בע"ש ריק פ"ד דברכות (דף כז) ומדסמיך רב לבטל ת"ת למ"מ קל וחומר מעבודה והא לא מ"ל דתידחה מ"מ לעבודה לגמרי אלא בקריאת המגילה של שבת ש"מ לרב דרבנן בתראי בטלו לקריאת מגילה של שבת משום הא גזי' דרבה ולא כר"י והשתא פריך שפיר והא שבת זמנה לרב מעיקר התקנה

איזהו עיר גדולה כבר פי' בריש מכילת' לפי התוס' דווקא עיר קאמ' אבל כרך המוקף חומה לעולם קורין בט"ו אע"פ שאין בהן עשרה בטלנים ושש מפרשים דלאו דווקא עיר אלא הוא הדין נמי לכרך ולדבריהם צ"ל הא דנקיט איזה ע"ג משוה דבעי לסיומי עלי' פחות מכאן ה"ז כפר ואמתני' דלעיל קאי דתני מגילה נקראת בי"א והא ליתא אלא בחל י"ד בא' בשבת והשתא הקדמה זו ממוקפי' חומה דזמנם בט"ו שהוא בב' בשבת למ"ל דהא מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן מש"ה נקט איזה ע"ג דמ"ל להקדמת י"א נמי אבל הקדמת י"ב וי"ג דמ"ל נמי במוקפין חומה באין בה עשרה בטלנין מקדימין נמי ליום הכניסה

באלו אמ' מקדימין משמע לי דוודאי אכולהו מקדימין דתנינן לעיל קאי בין אכפרים המקדימין ליום הכניסה בין אחל בשבת דעירות מקדימין ליום הכניסה או בחל בע"ש דמקדימין כרכי' לע"ש לתנא דידן שהרי הא דתני סיפ' אבל זמן עצי הכהני' חגיג' והקהל מאחרין אחל בשבת לחוד קאי מכלל ובאלו אמרו מקדימין דרישא נמי בכה"ג מיירי ועלי' קתני סיפא אע"פ שאמ' מקדימין מותרין בהפסד ותענית והא דייק עלה הגמ' ספ"ב דתענית (דף יח) דקרו אימת אי בני ט"ו וקרו בי"ד הא של של זה בזה אסור ואי דקרו בי"ג יום ניקנור הוא ואי דקרו בי"ב יום טוריינוס הוא אלא דקרו בי"א וש"מ דלפניהם שרי והאיך ס"ד דהאי מותרין בהספד ותענית דקתני סיפא אקרא בי"א לחוד קאי אם כן לא הוי דומיא דרישא דבאלו אמרו מקדימין דקאי נמי אחל בשבת וסיפא בעל כרחך לאו אהא קאי דחל בשבת לא משכחת ליה דקרו בי"ד לתנא דידן דאם חל ט"ו בשבת מוקפין קורין בע"ש דה"ל י"ד ואי חל י"ד בשבת עיירות קורין ליום הכניס' דה"ל י"ב כדתנן לעיל אבל י"א למ"ל דמקדימין בחל בשבת וכן למאי דרצו לומר דקרו בי"ג בחל בשבת למ"ל לא בעיירות ולא במוקפין לתנא דידן ואין ה"נ דה"מ לאקשויי הכי וחדא מתרתי נקט ולמאי דמסיק התם דקרו בי"ב ניחא דמקדימין דסיפא אחל בשבת נמי קאי ולאו אמוקפין אלא אעיירות דמקדימין ליום הכניסה שהוא י"ב

הקהל מאחרין פי' רש"י שהי' המלך קורא משנה תורה בשנה ראשונה של שמטה במוצאי י"ט ראשין של חג וחייבי' כל העם לבא ולהביא את טפם ובשבת א"א ובירושלמי מפ' האי דלא עבדינן לי' בשבת מפני הבימה כדתנן בימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עלי' ופרכינן התם ולעבד' מאתמול ומשני דחיקא לי' עזרה ואני תמה ל"ל לרש"י לפ' פ"א דבשבת א"א להביא טפם הא בלא"ה לדידי' צ"ל כטעמא דירו' מפני הבימה דהא בפ"ז דסוטה (דף מא) אמ' כ"ר בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד ופי' רש"י שם ומיהו בי"ט לא שאין תיקון הבימה דוחה לא את השבת ולא את י"ט הרי ס"ל דמצות הקהל מתחלת מה"ת בי"ט א' של חג והא דדחו לעולם למוצאי י"ט א' הוא מפני הבימה בע"כ אבל מפני הטף לא שייך גבי י"ט למאי דק"ל כב"ה דס"ל בפ"ק דביצה (דף יב) מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ומש"ה מתירין להוציא הקטן לרשות הרבים בי"ט כדתנן התם ול"מ לפירש התוספות התם דב"ה מתירין להוציא קטן אפילו לטיול בעלמא כל שכן משום מצות הקהל דש"ד אלא אפילו לפירש ר"ח שהביאו שם התוספות דבית הילל לא שרו להוציא קטן אלא לצורך מצוה הא הקהל נמי מצוה היא כדכתיב הקהל את העם אנשים ונשים וטף וכ"ש לרש"י גופא דמתוך פי' דהתם משמע דב"ה שרי אפי' שלא לצור' לגמרי משים מתוך כמ"ש התוס' התם דכ"ש דמשום מצות הקהל דש"ד ועק"ל בלא"ה דהא אמר (בפ"א) דעירובין דירושלים קודם שנפרצו בה פרצות אין חייבין עלי' משום ר"ה וא"כ אמאי דחו הקהל בשבת לעולם הא קודם שנפרצו הי' אפשר להביא טפם מירושלים להר הבית ששם קורא המלך פ' הקהל כדאמר התם במס' סוטה עוד איכא למ"ד בירושלמי מפני התקיעות ויתבאר עוד שם

ומתנות לאביונים פירש נמי נוהג ביום הקריאה כדאמר לעיל גבי הכפרים המקדימין ליום הכניסה גובים ומחלקים בו ביום מפני שעיניהם של עניים נשואות במקרא