טורי אבן קעו

טפי מחמת בהילות המצוה שכיח להעביר משא"כ לדבר רשות וכדס"ל לר"י והא דלא כייל הזאה וט"כ בהדדי לומר גבי הזאה דה"ט דט"כ וגבי ט"כ ה"ט דהזאה משום דל"ד להדדי דטבילה כלים לעולם רשות משא"כ בהזאה דלפעמים איכא משום מצוה ומ"מ כיון דהזאה פעמים ד"ר הוא מה"ט לא כייל לי' בהדי הני תלתא דלעול' אינן אלא דבר מצוה וכדפי' ובסמו' אכתוב עוד בזה

תנ"ה וכו' אלא הואיל ואמרי' כפרים מקדימין ליום הכניסה גובין בו ביום יש לי לפ' האי תנ"ה בחרי גווני או האי תנ"ה לא קאי אכולהו מילתא דר"י דה"ט דאין קורין המגילה בשבת מפני שעיניהם של עניים נשואו' למ"מ דאפ"ה אי מה"ט לחוד נא עקרו קריאת מגילה מבזמנו בשבת דמאי אולמא הא דמתנות עניים מקריאת מגיל' בזמנה לבטולי הא מקמי הא וכמ"ש בסמוך מוך אלא ה"ט משום גזי' דרבה א"נ י"ל דהאי תנ"ה אכולה מילתא קאי דמה"ט אין קורין המגילה בשבת מדתני בריית' הואיל ואמרו כפרי' מקדימין ליוה"כ גובין בו ביו' ולא תני סתמא על כל המקדימין גובין ב"ב דהוי נמי בכלל המקדימין מפני שחל יום קריאה שלהם בשבת וכדתנן לקמן באלו אמרו מקדימין ול"מ וקאי נמי אחל יום קריאת שלהם בשבת כמ"ש שם א"ו ש"מ דהי"ט גופא הא דמקדימין בחל יום קריאה שלהן בשבת מש"ה הוא מפני שעיניהם של עניים נשואות מש"ה אי אפשר לומר אע"פ שמקדימין בחל בשבת גובין בב' הא אדרבא מפני שבע"כ שגובין מפני שעיניהם נשואות מה"ט הוא דמקדימין דה"ל כמו תלי תני' בדלא תני' וש"מ מהא דה"ט דא"ק המגיל' בשבת כדר"י מ"מ נ"ל פי' א' עיקר דהאי תנ"ה לא קאי אעיקר טעמא דר"י דמש"ה א"ק המגילה בשבת ולאפוקי מטעמא דרבה דא"כ ה"ל להגמרא למימר תני' כוות' דר"י ומדקאמ' תנ"ה סתמא ש"מ דלא קאי אלא אהא לחוד דהא דעיניהם של עניי' נשיאות מילתא הוא והא דלא קאמ' אסתם מקדימין דגובין בב' דלהוי המקדימין לע"ש נמי בכלל משום דתני סיפא אבל שמחה אונו נוהגת אלא בזמנה והא רבותא אינו אלא לכפרים המקדימין ליוה"כ דה"א הואיל ונפקא לן מקר' דמקדימין מפני הקדמות מים ומזון לבני כרכים ה"א שדינם לגמרי כבני עיירו' הקורין בי"ד ומוקפין הקורין בט"ו שיום שמחה שלהן ביום הקריא' קמ"ל דלא אבל המקדימין לע"ש משום גזי' דרבה פשיטא דשמחה אינה נוהגת אלא בזמנה דהא הקריאה גופי' לא עקרו מזמנו אלא בטעמא דגזי' שמא יעבור ד' אמו' והא לא שייך גבי' שמחה אי נמי י"ל דמש"ה שייר בדחל בשבת דאלו התם אפי' שמחה של מאכל ומשתה כדפרש"י אין נוהגין בזמנן אלא מאחרינן ליה כדאמרינן בירושלמי בפרקין סעודת פורי' מאחרין ולא מקדימין ר"ז בעי קומי ר"א ויעשה אותה בשבת א"ל לעשות אותו ימי משתה ושמחה כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זו ששמחתו תלוי בידי שמים מיהו הא גופא טעמא בעי אמאי ל"מ למשתה כמו מקרא מגילה גופא שמקדימן והר"ן פי' דה"ט דל"מ משום דאכתי לא מטי זמן חיובא ככולהו הני דאמרי' לקמן זמן עצי כהני' ת"ב חגיגה והקהל דמאחרין ואני אומר דל"ד דבשלמא דבחגיגה והקהל דמפ' לקמן דה"ט דמאחרין ול"מ דאכתי ל"מ זמן חיובא ניחא דהא אי מאחרית להו אכתי לא עבר זמן חיובם דהא חגיגה יש לו תשלומין כל הרגל ואפי' עצרת דחד יומא יש לו תשלומין כל ז' כדאמרינן התם וכן הקהל אע"ג דתנן בפ"ז דסוטה (דף מ) שהי' במוצאי יט"ר ח"מ לא עבר זמנו בשאר ימות החג נמי מה"ת כדכתי' במועד שנת השמיטה בחה"ס תקרא כמו שאכתוב לקמן הלכך מאחרין להו כיון דל"ע זמן מצותן ויצא י"ח אבל אי מקדמת להו כיון דלא מטא זמן חיובא לא כלום עביד ולא יצא יי"ח אבל שמחו' פורי' אלא ביומו אבל לאחריו אינו נוהגת כמו שאינו נוהג לפניו ושוין הן אלא דבחל בשבת לא סגי ביומו מטעמא דירושלמי ובע"כ נדחה שלא כמצותו א"כ מאי חזית לאחר ולא להקדים כמו מ"מ גופא ותדע לך דכל לאקדומה טפי עדיף דהא גבי ח"ב הא דמאחרין ול"מ מפ' לקמן משום דאקדומי פורעניות ל"מ הא לא"ה אקדומי עדיף משום דהתם נמי מצותו א"נ אלא ביומו דוקא אבל אין לו תשלומין לא לפניו ולא לאחריו אלא דבחל בשבת דא"א ביומו כמצותו ובע"כ נדחה אי לאו טעמא דפורעניות הזי מקדימין לי' וגבי שמחת פורים דלא שייך לה"ט אמאי ל"ח לי' ומיהו למאי דאפרש שם איכא טעמא קצת גבי ת"ב לאקדומי לרבנן דס"ל אתחולי' פורעניות עדיף מש"ה אי לאו אקדומי פורעניות ל"מ הוי מקדימין לי' א"כ אין ראי' מהא דט"ב מ"מ מהא דמ"מ גופא איכא ראיי' דכיון דא"נ מצותו אלא ביומו ובחל בשבת דביומו א"א מקדימין לי' ולא מאחרין וגבי שמחות פורים נמי כיון דלא סגי ביומו דלאקדומא עדיף ואמאי מאחרית לי' ול"נ דה"ט דמאחרין השמחה בחל בשבת דאי אמרת להקדי' ליום הקריאה אתא למטעי ולומר דמצוה שמחה נוהג ביום הקריאה במו מתנות אביונים שגובי' ביום ואתי תקלה לכפרים שמקדימין וקורין ליוה"כ וגובין ב"ב שיעשו מצות שמחה נמי ב"ב בכל השנים ולא בזמנם ולדידהו כיון דאפשר בזמנה בשאר כל השנים בשחל י"ד בחול א"נ אלא בזמנה אבל אי מאחרית ליה לשמח' בחל בשבת לא אתו כפרי' למטעי לאחר כיון דאינו לא זמנו ולא יום הקריאה מידע ידעו דמשו' דל"א בזמנו מאחרין ליה אבל בהקדמה דידהו ליוה"כ כיון דאפש' בזמנו ל"מ ליה וכ"ת בחל בשבת לאקדומי לשמחה קודם יום הקריאה דעכשיו נמי לא אתא למטעי כיון דאינו לא זמנו ולא יום הקריאה ל דאין מן הראוי להרחיק מצות שמחה מבזמנה כ"כ אלא בסמוך לו לפניו או לאחריו ועי"ל דאין ראוי להקדים עשיי' לזכירה כדאמר' לקמן בפ"ד (דף ל) גבי פורים שחל בע"ש לענין פ' זכור

דף ה ע"א מגילה בזמנה קורין אותה וכו' פי' רש"י בזמנה בי"ד מתוך שהיא חובה ב"ב על כל יחיד ויחיד קורין אותה אפי' ביחיד דהכל קורין בו ואיכא פירסום נס שלא בזמנה כגון כפרים המקדימין ליוה"כ א"ק אותה אלא בעשרה דבעינן פרסום ניסא וק"ל אי טעמא מש"ה הוא מאי פריך מהא דפורים שחל בשבת דקס"ד שקורין בע"ש ביחיד הא שלא בזמנה דע"ש דמי להא דבזמנה הו שהרי לגמרי בעל הקריאה מיום השבת שהו' י"ד והכל קורין בע"ש ואיכא פרסומי ניסא אבל שלא בזמנה של כפרים דהכל קורין בי"ד אלא שבני הכפרים לחוד קורין ביוה"כ ליכא פירסום לפיכך צריך עשרה דוקא והר"ן כתב שנא בזמנה י"מ כשמקדימין ליוה"כ ונ"נ דהא בימי (ר"א) [צ"ל רב ור"א] כבר בטלה הקדמת יוה"כ אלא של"ב הייני כשחל י"ד לבני עיירו' בשבת או ט"ו לבני הכרכי' שמקדימין וקורין בע"ש ולדידי משו' הא לא איריא דמאן יימר דס"ל לרב ור"א דבזה"ז א"ק אותה אלא בזמנה כחכמים דריש מכילתן דילמא כר"ע ור"י ס"ל דאפי' בזה"ז איתא להאי תקנת' וכסת' מתני' דס"ל הני וכמש"ל ועוד הא רבא א' לקמן בפ"ב (דף יט) בן כפר שהלך לעיר בין כך ובין כך קורא עמהן והרי רבא הי' בתר רב ור"א כמה דרי ואפ"ה איירי מדין בני הכפרים המקדימין ומ"מ אפי' אם תפרש כפי' הר"ן דשל"ב היינו בדחל יום הקריא' בשבת שקורין בע"ש אכתי צריך טעם מה בין בזמנה לשל"ב הא דאודא אחת הי' ול"נ דה"ט דודאי קריאת מגילה מצד עצמה כשהיא ביחיד ליכא פרסומא מילת' כולה האי דנראה כקורא בכתבי הקודש בעלמא אע"ג דמברך עלי' מנ"ח כדאמר לקמן רפ"ג אין זה היכר גמיר הרי בפ"ב דשבת (דף כג) אמרינן גבי נר חנוכה הי' תופס נר חנוכה ועומד ל"ע ולא כלום וכן אי הדליקה מבפנים והוציאה לחוץ ל"ע ולא כלום מה טעמא הרואה אומר לצורכו הוא דנקט לי' והרי בנ"ח נמי מברך ואפ"ה כל היכא דא"ל לצורכו הוא דנקט לי' ליכא משו' פרסומ' ניסא וה"נ גבי מגילה ביחיד אע"ג דמבר' עלי' ליכא פרסומא ניסא דהרואה אומר קורא בכתבי הקדש בעלמא הוא אא"כ קורא בעשרה דהא ודאי איכא משום פרסומא ניסא מיהו בזמנו כיון דאסור בהספד ותענית וחייב בשלוח מנות ואיכא משתה ושמחה יתירא אפי' קורא ביחיד ש"ד דניהי דבקריאה זו ליכא משום פרסומא אפ"ה איכא פרסומא ניסא בהני מילי אחרינא דאמרן אבל שלא בזמנה דמותר בהספד תענית וא"צ לשלוח מנות כדתנן לקמן אע"פ שא' מקדימין ול"מ מותרין בהו"ת ומשלוח מנות ושמחה נמי א"נ אלא בזמנה כדאמר לעיל א"כ ליכא פרסומא ניסא כלל אי לא קרא בעשרה ואע"ג דגובין בו ביו' ומחלקי' בו ביום מ"מ משום מתנת אביונים לחוד אין בזה פרסומי ניסא דכל השנה דרך לגבו' לחלוק לעניים דהיינו תמחוי כדאמר בפ"ק דב"ב וכ"ש עניים ואביונים גופייה שנוטלים ואין נותנים דל"ל פרסומא ניסא בזה לפיכך שלא בזמנה אפי' חל בשבת דקורין בע"ש אע"ג דכ"ע קורין בע"ש ליכא ביחיד משום פרסומא ניסא כיון דא"נ בו ש הני מילי דאמרן עד בזמנה שהוא יום השבת ור"א דאמר בין בזמנו בין של"ב אע"ג דבזמנה איכא פרסומא ניסא בהא דאמרן ור"א ס"ל דבקריאת מגילה גופיי' בעינן הכירא דפרסומי ניסא לפיכך לעולם בעי עשרה

רא"א בין בזמנה בין שלא בזמנה בי' רש"י פי' הא דר"א למצוה וי"מ דבעי עשרה לעכב ואי ליכא עשרה אין קורא כלל וק"ל אהאי פי' והא דתנן לקמן בפ"ב (דף יט) בין עיר שהלך לכרך וב"כ שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו והרי ב"ע זה יחיד הוא בכרך וא"כ זה יחיד הוא בעיר ואפ"ה קורא כמקומו וש"מ דבזמני' איכא קריא ביחיד עכ"פ בדיעבד דהני שהן יחידים מעיר אחרת ואין להם בכאן עשרה בזמן קריאות מקומו וי"ל למאי דפי' הרמב"ן ניחא שהרז"ה הקשה דאי בעי ר"א עשרה אפ לו בדיעב' אמאי לא מנו לקמן בפ"ג (דף כג) דתנן אין אין פורסין את שמע וכו' אלא בי' למגילה נמי בהדייהו והשיב הרמב"ן דלא ק"מ דכל אותן דחשיב התם תיבות ציבור הן ואין עושין אותם אא"כ הם עשרה או רובם מחוייבים בדבר כגון שלא שמע קדושה וברכה אבל במגילה לא בעי אלא משום פ"נ הילכך אפילו בשביל יחיד קורא אותה בי' אע"פ שיצאו הן כיון שהאי יחיד לא יצא וא"כ ב"ע שבכרך וב"כ שבעיר כשקור' שם כמקומו קורא בפני י' מאנשי המקום שהוא שם ואע"פ שאין היום זמן קריאה להם אפ"ה לדידי' איכא משום פ"נ ובהכי נ"ל דאי לר"א אפי' בזמנו בעינן עשר' לעכב דלא תקשה מהא דתני בפ"ב (דף יח) נכנס לבית הכנס' ומנא ציבור שקראו חצי' לא יאמר אקרא חצי' עם הציבור ואח"כ אקרא חצי' אלא קור' אותה מתחילתה וע"ס טעמא משום דהקורא למפרע ל"י והשתא אפי' אי קורא מתחילתו וע"ס בפני עצמו שלא עם הציבור מאי הוי ואמאי יצא כיון דליכא עשרה א"ו בדאיכא עשרה וקורא יחיד בפניהם ואע"פ שהם יוצאי'